נביא ונבואה
עיון במלכים א', יג
חן-ציון ניות
|
תוכן המאמר:
הקדמה מבנה הסיפור שליחותו של איש האלוקים מהותו של הנביא מבית- אל סיכום משמעות הסיפור |
הקדמה
סיפורו של איש האלוקים שנשלח לבית- אל למסור את דבר ה' על הקמת הבמות ע"י ירבעם, כבר זכה לפירושים רבים בעלי כיוונים שונים, אך למרות זאת נראה שישנם מספר עניינים שעדיין צריכים בירור.
עיקר עניינינו במאמר זה הוא לברר את מהותו של הנביא מבית- אל, האם היה נביא אמת או נביא שקר. לאחר בירור מהותו, ננסה לעמוד על הסיבה שבגללה הביא לחזרתו של איש האלוקים לבית- אל.
המקרא אינו נוטה לכנות אנשים או מקומות באופן סתמי, ולבטח שלא לשנות את הכינוי לאורך הסיפור ללא סיבה. לכן ננסה לעמוד על משמעותם של הכינויים השונים בהם מכנה המקרא את הנביא מבית- אל, ולבחון את הקשר שלהם לשאלות העולות ביחס למהותו של הנביא מבית- אל. ביחס לכינויים של הנביא מבית- אל ואיש האלוקים, נלך בדרכו של ר"י אבן כספי שנביא אחד מכונה לאורך כל הסיפור בכינוי: "איש האלוקים", והנביא השני מכונה לאורך הסיפור כולו: "הנביא" עם תוספות שונות לכינויו:
"שבעבור שהיו אלה שני אנשים נביאים, ונזכרו תמיד בסיפור זה יחד, נקרא הראשון לעולם 'איש האלוקים', והשני 'נביא' "1.
כמו כן נרחיב את דברינו על שליחותו של איש האלוקים בבית- אל, תוך ניסיון להבין את שלוש מרכיביו: דבר ה', המופתים והציוויים שה' מצווה את איש האלוקים. בחינת שלוש המרכיבים תיעשה מתוך מגמה למצוא את הקשר בין המרכיבים השונים, מתוך הכרה שהנבואה וסעיפיה הם יחידה אחת בעלת ייעוד אחד.
מבנה הסיפור
מבנה הסיפור הוא לא רק ענין טכני, אלא ענין בעל חשיבות גדולה ביחס למשמעותו של הסיפור. הוצעו מספר דרכים ביחס למבנה הסיפור שלפנינו2, ומכל אחת מהן עולה דרך שונה להבנת הסיפור. אנו נציע דרך שונה למבנה הסיפור ולמשמעותו. הסיפור בנוי משני מעגלים שבכל אחד מהם חמישה חלקים, המעגלים בנויים אחד על השני כך שחמשת החלקים מקבילים.
| כותרת | מעגל ראשון | מעגל שני |
|---|---|---|
| אירוע | א'- י' | כ"ג- כ"ד |
| הודעה לנביא | י"א- י"ב | כ"ה- כ"ו |
| חיפוש | י"ג- י"ד | כ"ז- כ"ח |
| החְזָרה | ט"ו- י"ט | כ"ט- ל' |
| דבר ה' | כ'- כ"ב | ל"א- ל"ב |
אירוע - ישנן שלוש סיבות שבגללן יחידות אלו - פס' א'- י' ופס' כ"ג- כ"ד - מקבילות:
1. הן במעגל הראשון והן במעגל השני, האירועים ביחידה זו סובבים סביב איש האלוקים, והנביא מבית- אל לא מעורב ביחידות אלו כלל, בניגוד לכל שאר היחידות בהן הוא מעורב באופן אקטיבי או פסיבי.
2. בשני המעגלים הנביא מבית- אל לא נוכח במקום האירוע, אך מקבל דיווח מפורט על האירוע.
3. שני האירועים הם ביצוע של הנבואה שקדמה להם. באירוע הראשון מגיע איש האלוקים למסור את דברי הנבואה שנמסרו לו, דברים שלא נזכרים במקרא אלא מפיו. ביצוע השליחות כולל דיבור ומעשה, הוא מוסר את דבר ה', נותן אותות המאמתים את דבריו, ומסרב לאכול ולשתות במקום בדבר ה'. האירוע השני מהווה מימוש נבואתו של הנביא מבית- אל, שאיש האלוקים ימות בגלל שעבר על דברי נבואתו.
הודעה לנביא - בשני המעגלים מקבל הנביא מבית- אל הודעה על האירוע, אך בכל אחד מהמעגלים מתקבלת ההודעה בדרך שונה. במעגל הראשון מקבל הנביא את ההודעה בדרך ישירה מבניו שהיו נוכחים בזמן האירוע, ובמעגל השני, הוא מקבל את ההודעה בדרך עקיפה משמועה שנפוצה בעיר ע"י אנשים שעברו במקום.
החיפוש - ביחידה זו ניתן למצוא זהות בין המעגלים לא רק בתוכן הדברים אלא גם בלשון. בשני המעגלים מבקש הנביא מבית- אל מבניו שיחבשו לו את החמור, והוא יוצא מן העיר בעקבות איש האלוקים. בשני המעגלים הלשון דומה, הן ביחס לבקשתו מבניו והן ביחס לחיפוש עצמו. ביחס לבקשה נאמר במעגל הראשון: "ויאמר אל בניו חבשו לי החמור ויחבשו לו החמור . . ." (פס' י"ג), ובמעגל השני נאמר: "וידבר אל בניו לאמר חבשו לי את החמור ויחבשו" (פס' כ"ז). ביחס לחיפוש נאמר במעגל הראשון: "וילך . . . וימצאהו" (פס' י"ד) ובמעגל השני נאמר: "וילך וימצא" (פס' כ"ח).
החְזָרה - בשני המעגלים מחזיר הנביא מבית- אל את איש האלוקים אל העיר בית- אל, אלא שבכל פעם במצב אחר. במעגל הראשון כשאיש האלוקים היה עדיין בחיים עיקר דאגתו של הנביא מבית- אל היתה לשכנעו לחזור לבית- אל, אך במעגל השני לאחר מותו עיקר דאגתו היא להשיבו לבית- אל לקבורה נאותה. בשני המעגלים מסתיימת היחידה בהשבת איש האלוקים, במעגל הראשון בעודו בחיים נאמר: "וישב אתו" (פס' י"ט), ובמעגל השני לאחר מותו נאמר: "וישיבהו" (פס' כ"ט).
דבר ה' - במעגל הראשון מתנבא הנביא מבית- אל3 ומודיע את דברי נבואתו לאיש האלוקים, ובמעגל השני לאחר קבורת איש האלוקים, מבקש הנביא מבית- אל להיקבר בקבר בו קבר את איש האלוקים, ומסביר את בקשתו באמיתות דברי הנבואה של איש האלוקים. אמנם אין זהות בין דברי הנבואה בשני המעגלים, ובמעגל השני אין אלו דברי נבואה אלא רק חזרה ואימות של דברי איש האלוקים, אך מאחר ובשני המעגלים ישנה אמירה אלוקית המתייחסת לאירועים, הרי שניתן לראות את היחידות בשני המעגלים כמקבילות.
עפ"י מבנה זה ניתן לראות שהמעגל השני בנוי על המעגל הראשון, והוא מהווה המשך מקביל למעגל הראשון. כל מעגל פותח ומסתיים בדבר ה', דבר המעיד על עוצמתה של הנבואה ש"צפה" מעל פני כל המכשולים העומדים בדרכה להכחישה. הסיפור פותח בשליחותו של איש האלוקים שהביא את דבר ה' לבית- אל, ואחרי כישלונו של איש האלוקים, מסתיים הסיפור באימות דברי נבואתו של איש האלוקים ע"י אותו גורם שהכשיל אותו.
שליחותו של איש האלוקים
הרקע
דבר הנבואה והמופתים
הסיפור כולו חסר את שמות האנשים הפועלים בו, העלמה בעלת משמעות עליה נדון בהמשך. שני שמות בלבד נזכרים לאורך הסיפור: ירבעם ויאשיהו5. העלמת שמות הגורמים הפועלים בסיפור, מדגישה באופן מיוחד את ירבעם ואת יאשיהו אשר מייצגים את ההווה והעתיד, ירבעם איש ההווה מייצג את החטא, ויאשיהו איש העתיד מייצג את התיקון.
הנבואה של איש האלוקים בבית- אל אמנם מכוונת אל ירבעם ואל "עולי- הרגל" שהגיעו אל העיר, אך איש האלוקים מפנה את דבריו אל המזבח - "ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח..." (פס' ב'). הסיבה לפנייתו של איש האלוקים אל המזבח, נובעת ככל הנראה6 מן העובדה שדברי הנבואה שלו מתייחסים אל העתיד הרחוק, לאירוע שעתיד לקרות בעוד כ- 300 שנה, כש"עולי הרגל" האלו כבר לא יהיו בחיים. העובדה שהנבואה מתייחסת לעתיד הרחוק, הופכת את הנבואה לחסרת ממשות בעיניהם של "עולי הרגל", וכן לחסרת "שיניים" מאחר והיא לא פוגעת בהם באופן ישיר. בגלל חוסר הממשות שבנבואה פונה איש האלוקים אל המזבח שעתיד להיות העד היחיד לקיומה של הנבואה, ועל מנת להתגבר על העובדה שהנבואה חסרת "שיניים", מציג איש האלוקים את הפגיעה שתהיה בעצמותיהם של כוהני הבמות בעתיד7.
איזכור שמו של יאשיהו בדבר הנבואה הוא חריג, מאחר ובד"כ נבואות המתייחסות אל העתיד הרחוק לא נוקבות בשמות ובתאריכים ברורים. כאמור, נבואה זו חסרת ממשות ו"שיניים", אך היא מכוונת אל "עולי הרגל" ומטרתה לשכנע אותם לשנות את דרכם, לכן איזכור שמו של יאשיהו בדבר הנבואה בא לחזק את בהירותה ואת תוקפה של הנבואה.
הציווי על איש האלוקים
על- מנת להבין את משמעותו של הציווי האלוקי על איש האלוקים, צריך לענות על מספר שאלות:
1. מדוע מציג איש האלוקים את שני הציוויים שציווה אותו אלוקים, ולא מציג רק את הציווי שמתייחס להצעתו של ירבעם לסעוד בביתו?
2. מדוע לא הזכיר איש האלוקים את הציוויים בזמן שמסר את דברי הנבואה שקיבל מה', ורק לאחר הזמנתו של ירבעם לסעודה הוא מציג ציוויים אלו?
3. מהו ההיקף של איסור האכילה והשתיה, האם האיסור מתייחס רק לאוכל שיוצע לאיש האלוקים ע"י המלך או גורם אחר בעיר, או שהאיסור מתייחס גם לאכילה ושתיה שמביא איתו איש האלוקים?
מספר פירושים ניתנו למשמעות ציוויים אלו. ביחס לאיסור לאכול ולשתות בעיר ניתנו מספר הסברים שהמשותף להם הוא יחסו של ה' לעיר בית- אל. יש שפירשו שכוונת הציווי היא למנוע הנאה מעיר של עובדי עבודה זרה8, אחרים פירשו שהציווי בא לבטא במעשה את הרעיון שעיר זו היא כעיר הנידחת9. יש הרואים בציווי עדות למאיסת ה' בעיר10, או שאיסור האכילה והשתיה מבטא את אובדנה של העיר11. גם הפירושים שניתנו ביחס לציווי ההליכה בדרך, מבטאים את רעיון מעמדה של העיר, אך בד"כ באופן שונה מן הציווי על האכילה והשתיה.
פירושים אלו על- פי רוב לא עונים על השאלות שהצגנו, ולכן ננסה להעלות פירוש אחר לציוויים אלו. ראשית, נראה שהנחת היסוד ביחס לציוויים אלו היא שיש קשר מהותי בין שני הציוויים, וצריכה להיות משמעות אחת לשניהם. הסיבה להנחה זו היא העובדה שאיש האלוקים מוצא לנכון לקשור את שני הציוויים בתשובתו לירבעם, על אף העובדה שרק הציווי על האכילה והשתיה מתייחס להצעתו של ירבעם.
כאמור, דבר הנבואה בא להבהיר ל"עולי הרגל" שאין לבית- אל מעמד של עיר קודש ומקום עליה לרגל, והציוויים שנתן ה' לאיש האלוקים נועדו לבטא באופן מעשי את היחס לעיר. איש האלוקים הצטווה שלא לאכול בעיר כדרך שנוהגים עולי הרגל לאכול בה, שלא לחזור לעיר בדרך בה עלה אליה, וכן שלא לחזור אליה כלל. איסור האכילה והשתיה איננו רק איסור הנאה מן העיר או הדגשה של חוסר תלותו של הנביא בגורמים פוליטיים12 - איסור ליהנות מהמזון של תושבי העיר, אלא בעיקר13 איסור ליצור מעמד מיוחד לעיר - איסור ליהנות גם ממזון שהביא איתו איש האלוקים. מעשים אלו הופכים את איש האלוקים ל"עובר אורח", ומבדילים אותו משאר "עולי הרגל" שהגיעו אל העיר לכבוד החג. אין צורך להציג את הציוויים שנתן לו ה' יחד עם הנבואה, מאחר והתנהגותו החריגה בולטת אל מול התנהגות שאר האנשים בעיר.
את ענין האכילה בעיר הנבחרת ניתן למצוא במקורות רבים, ולשם הדוגמא נציג מספר מקורות. ביחס למעמדו של המקום הנבחר נאמר: "והבאתם שמה עלותיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם ואכלתם שם לפני ה' אלוקיכם..." (דברים י"ב פס' ו'- ז'). ביחס למעשר שני נאמר: "ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך..." (דברים י"ד פס' כ"ג). על בכור בהמה נאמר: "לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' אתה וביתך" (דברים ט"ו פס' כ'). לענין קרבן הפסח נאמר: "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו..." (דברים ט"ז פס' ז'). מקורות אלו מוכיחים את חשיבותה של עיר הקודש לענין אכילת הקודש, ומבהירים את המציאות בה נתקל איש האלוקים עם הגעתו לבית- אל בחג שבדה ירבעם מליבו.
גם לדרכים יש קשר ישיר לעליה לרגל. בדרך בה עלו עולי הרגל לבית- ה' בה היו חוזרים, מאחר והעליה לרגל לא היתה כדרך אגב אלא היתה מטרה בפני עצמה. בדומה לציווי על איש האלוקים בו נאסר עליו לשוב בדרך בה הוא בא - "...ולא תשוב בדרך אשר הלכת בה", גם בשני מקורות המתייחסים לעליה לרגל ניתן למצוא שימוש בלשון "שיבה". בעלייה של אלקנה ובני משפחתו לשילה נאמר: "...וישתחוו לפני ה' וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה" (שמ"א א' י"ט), ולאחר חג הפסח שעורך חזקיהו נאמר: "וישובו כל בני ישראל איש לאחוזתו לעריהם" (דבה"י ב' ל"א פס' א').
במלכים ב' י"ט14 נושא ישעיהו נבואה שניתן למצוא בה ביטויים דומים לציוויים שמצווה ה' את איש האלוקים. ישעיהו אומר על סנחריב מלך אשור: "...והשיבתיך בדרך אשר באת בה" (כ"ח), "בדרך אשר יבא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבא..." (ל"ג). ישעיהו מבקש להדגיש שמלך אשור לא יזכה לכבוש את העיר בגלל מעמדה כעיר ה' - "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" (מלכים ב' י"ט פס' ל"ד), ויחזור לאשור בדרך בה הגיע לירושלים. השיבה חזרה לאשור מבטאת את כישלון המלחמה בירושלים עיר הקודש, אך יותר מכך היא מבטאת את כישלונו ככובש. סנחריב לא יזכה להמשיך את מסע כיבושיו, וירושלים לא תהיה עוד תחנה בדרכו להרחיב את תחומי שליטתו. כמו בנבואת איש האלוקים, גם בנבואת ישעיהו מבטאת השיבה בדרך את מצבו של ההולך בה. איש האלוקים מבקש להיראות כעובר אורח ונמנע מלהיראות כאחד מעולי הרגל, לכן הוא נמנע מלשוב בדרך בה הגיע לעיר. בנבואת ישעיהו ה' ישיב את סנחריב בדרך בה הגיע, וימנע ממנו להיות כובש ו"לעבור" דרך ירושלים במסע כיבושיו.
מהותו של הנביא מבית- אל
במקורות שונים ישנה התייחסות לשאלה, האם היה הנביא מבית- אל נביא שקר או נביא אמת. ברוב המקורות מוצג הנביא מבית אל כנביא שקר15, ובחלק קטן מן המקורות הוא מוצג כנביא אמת16. עיון בפסוקים מעלה שאלות רבות שדיון בשאלת אמינותו של הנביא מבית- אל חייב להתייחס אליהן, אך במקורות השונים ישנה התייחסות חלקית בלבד לשאלות אלו. ראשית נציג את השאלות, ובהמשך ננסה להציע פתרון שיענה על השאלות.
א. כיחש לו (י"ח) - על דברי הנביא מבית- אל מעיד הכתוב: "כיחש לו", אך בדברי הנביא מבית- אל ישנם שני חלקים: טענה בדבר היותו נביא, וטענה בדבר התגלות אלוקים אליו שמטרתה החזרת איש האלוקים. השאלה העולה היא, האם עדות הכתוב מתייחסת לשני החלקים או רק לחלק האחרון.
ב. החזרת איש האלוקים - מדוע מכשיל הנביא מבית- אל את איש האלוקים ומחזיר אותו לבית- אל? שאלה זו מופנית בעיקר אל הטענה שהנביא מבית- אל הוא נביא אמת.
ג. נבואת הנביא אשר השיבו - כיצד יתכן שהחוטא (הנביא מבית- אל) יוצא נשכר ומקבל דברי נבואה? האם יתכן שאדם יגיע לדרגת נבואה למרות שאינו ראוי לכך? שאלות אלו מופנות אל הטענה שהנביא מבית- אל הוא נביא שקר, והן מניחות שהנבואה הנזכרת בפסוקים כ'- כ"ב הופנתה לנביא מבית- אל17.
ד. השתתפות בחגיגה בבית- אל - מדוע לא השתתף הנביא מבית- אל בחגיגה שעשה ירבעם בעיר בית- אל, האם מחמת זקנתו הוא נמנע מאירוע זה, או שמא יש בהימנעותו סיבה עקרונית?
ה. ההסכמה לחזור - כיצד קרה שאיש האלוקים השתכנע מדברי הנביא מבית- אל וחזר יחד איתו לעיר?
ו. הנביא - מדוע מכנה הכתוב בפס' כ"ט את הנביא מבית- אל בשם: "הנביא"? כינוי זה מופיע גם בפס' י"ח, אך שם מדובר בכינוי עצמי ולא ניתן ללמוד ממנו, לעומת זאת הכינוי בפס' כ"ט ניתן ע"י הכתוב בניגוד לכינויים שניתנים לו לאורך הסיפור.
השמות
לאורך הסיפור לא נזכרים שמותיהם של שני הגורמים המרכזיים בסיפור והם נזכרים רק בכינויים. חז"ל כבר ביקשו לעמוד על דמותו של איש האלוקים, והוא מזוהה כעידו הנביא18. אך גם ניסיון זה של חז"ל לא פותר את הבעיה מדוע ביקש המקרא להסתיר את שמות הדמויות המרכזיות, ואנו ננסה להעלות מספר סברות:
1. סמט19 מעלה את האפשרות שהמקרא מסתיר את דמותו של איש האלוקים מתוך רצון שלא לביישו שהרי חטא.
2. המקרא מבקש להדגיש שהנביא הוא שליח בלבד ואין לו בשליחותו מהות עצמית, במיוחד לאור כישלונו של הנביא בסיפור זה.
3. המקרא מבקש להדגיש את דבר הנבואה ולא את הנביא במקרה זה, ולכן הוא מעלים את שמו.
סברות אלו שהעלינו יכולות אולי לפתור את הקושי שבהעלמת שמו של איש האלוקים, אך אין בכך הסבר להעלמת שמו של הנביא מבית- אל. יתכן ששמו של הנביא מבית- אל בכל מקרה אינו מוכר, אך נראה שיש במקרה זה כוונה משמעותית יותר והיא לא נוגעת לעצם ההעלמה, אלא לשימוש בכינויים שונים שיש לכל אחד מהם משמעות. ניתן למצוא לאורך הסיפור שלושה כינויים שונים בהם משתמש המקרא ביחס לנביא מבית- אל:
הנביא הזקן - כינוי זה מופיע שלוש פעמים בסיפור, בפסוקים: י"א , כ"ה, כ"ט. בפסוק י"א מתאר הכינוי את הנביא מבית- אל, ובפסוקים כ"ה, כ"ט, מתאר הכינוי את העיר בית- אל, כינוי שננסה לעמוד על משמעותו בהמשך.
הנביא - כינוי זה מופיע פעמיים, בפסוקים: י"ח, כ"ט. בפסוק י"ח מופיע כינוי זה ככינוי עצמי, הנביא מבית- אל מבקש לשכנע את איש האלוקים לשוב לבית- אל וטוען שהוא נביא כמוהו. בפסוק כ"ט מופיע כינוי זה ככינוי של המקרא את הנביא מבית- אל.
הנביא אשר השיבו - כינוי זה מופיע שלוש פעמים, בפסוקים כ', כ"ג, כ"ו. בפסוק כ' ישנה בעיה רעיונית בעצם העובדה שהנביא שהשיב את איש האלוקים יקבל נבואה, ולכן יש שהכריעו שאיש האלוקים התנבא20. בפסוק כ"ג ישנה בעיה לשונית בהבנת הפסוק: "ויחבוש לו החמור לנביא אשר השיבו", מאחר וברור שמי שרכב על החמור הוא איש האלוקים. ניתן להסביר שכוונת הפסוק היא: "ויחבוש לו החמור אשר לנביא אשר השיבו"21, זאת אומרת שהנביא מבית- אל עושה מחווה לאיש האלוקים וחובש לו את החמור שלו. ניתן גם לומר שפירוש הפסוק הוא: "ויחבוש לו החמור הנביא אשר השיבו"22.
ננסה להבין את משמעותם של כינויים אלו, ולשם כך ניעזר גם במבנה הסיפור שהצגנו בתחילה. בתחילת הסיפור מכונה הנביא מבית- אל "הנביא הזקן" - "ונביא אחד זקן ישב בבית אל" (י"א). נראה שהכינוי "הנביא הזקן" בא לבטא את העובדה שמדובר בנביא אמת "לא פעיל". הכינוי "זקן" במקרא מבטא עפ"י רוב אחת משלוש אפשרויות: חכמה, מעמד או גיל. במקרים בהם המילה "זקן" מתייחסת לגיל, ניתן למצוא מקומות בהם היא מבטאת אף מצב של חוסר כוח, כך אומרת שרה ביחס לאברהם: "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן" (בראשית י"ח פס' י"ב), וביחס לדוד נאמר: "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (מלכים א' א' פס' א'). נראה שביחס לנביא מבית- אל הכינוי "זקן" לא בא לתאר את זקנתו כאדם, שהרי הוא לא נמנע מלצאת בעקבות איש האלוקים על חמור פעמיים, אלא כינוי זה בא לתאר את מצבו כנביא, ולאפיין את היותו נביא "לא פעיל" - שאין לו עוד כוח נבואה.
הכינוי השני הוא "הנביא", אך לכינוי זה נתייחס מאוחר יותר מאחר ולא מדובר בכינוי המקרא אלא בכינוי עצמי. בפעם השניה בה מכונה הנביא מבית- אל ע"י המקרא הוא מכונה "הנביא אשר השיבו" - "ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו" (פס' כ'). נראה שהסיבה לשינוי הכינוי נובעת מתודעה חדשה של הנביא מבית- אל שבאה לו בעקבות הנבואה שקיבל, ולכן מכאן ועד לסוף הסיפור הוא מכונה בכינוי זה. הנבואה גרמה לנביא מבית- אל להבין שדבר איש האלוקים היה אמיתי, הכרה שמתבטאת גם בדבריו לבניו עם קבורתו של איש האלוקים.
לאחר הנבואה, כינויו "הנביא הזקן" הופך להיות כינויה של העיר בית- אל - "וידברו בעיר אשר הנביא הזקן יושב בה" (כ"ה), ויבא אל עיר הנביא הזקן לספד ולקברו" (כ"ט). בשני המקרים בוחר המקרא לכנות את בית- אל בכינוי ארוך על פני שימוש בשם העיר, והדבר מגיע לכדי אבסורד בעיקר בפסוק כ"ט בו במקום לומר "אל בית- אל" או לחילופין "אל עירו", בוחר המקרא להשתמש בכינוי מסורבל. נראה שלכינוי זה יש משמעות אותה מבקש המקרא לייחס בשלב השני (אחרי הכרתו החדשה של הנביא מבית- אל) לעיר עצמה. אחרי שהוא מגיע להכרה חדשה בעקבות דברי הנבואה, נשאר כינוי זה רק כינויה של העיר שאנשיה נשארו עדיין ללא ידיעה כיצד להתייחס לאירועים האחרונים בעיר, בעיקר לאור העובדה שאיש האלוקים עבר על דברי נבואתו עצמו.
לאחר ששמע הנביא מבית- אל על הנבילה המושלכת לצד הדרך, הוא אומר: "איש האלוקים הוא אשר מרה את פי ה' . . ." (כ"ו). הנביא מבית- אל מגיב על האירוע בזיהוי הנבילה ובהבהרת המקרה. אם נשווה את תגובתו זו לתגובתו בזמן ששמע מבניו על מעשי איש האלוקים (בפסוקים א'- י'), נראה שבמקרה הראשון לא הגיב ביחס לזיהויו של איש האלוקים ולא ביחס למעשיו. העובדה שהנביא מבית- אל מגיב בצורה חד- משמעית אחרי מותו של איש האלוקים, מוכיחה שחוסר תגובתו לשמועה הראשונה נובעת מחוסר יכולתו להתייחס למאורע ולא מחוסר רצונו. אם היה הנביא מבית- אל נביא שקר מגוייס ע"י ירבעם, מן הסתם היה מגיב בצורה חד- משמעית לשמע האירועים שעשה איש האלוקים, עוד קודם שהוא מבקש להכשילו.
כאמור, הכינוי "הנביא" מופיע פעמיים, בפסוק י"ח ככינוי עצמי ובפסוק כ"ט ככינוי המקרא. שני האיזכורים של כינוי זה מופיעים ביחידת ההחְזָרה, ונראה שהאיזכור השני (כינוי המקרא) בא כתגובה לאיזכור הראשון שהוא כינוי עצמי. המקרא מבקש להגיב על דברי הנביא מבית- אל, ולומר שהוא כיחש לאיש האלוקים רק בחלק מדבריו, בטענתו השניה שמלאך שלח אותו להשיב את איש האלוקים לבית- אל. על אף העובדה שכינוי "נביא" במקרא לא מתייחס בהכרח לנביא אמת, נראה שבסיפור זה בא המקרא להגיב על דברי הנביא מבית- אל ולאמת את טענתו הראשונה שהוא נביא אמת.
בדברינו ישנה התייחסות לכל השאלות שהעלינו. האמירה: "כחש לו" מתייחסת רק לחלק השני שבדברי הנביא מבית- אל (הנבואה) ולא ביחס לחלק הראשון (היותו נביא). הרצון להחזיר את איש האלוקים לבית- אל לא נובע מרצון להכשיל אותו אלא מרצון לברר את אמינותו. נביא שביסודו הוא נביא אמת, על אף ששיקר לאיש האלוקים, יכול לקבל נבואה בגלל העובדה שהוא בדרגה בה הוא ראוי לנבואה ובגלל שכוונתו לא היתה רעה. הנביא מבית- אל לא משתתף בחגיגה שיזם ירבעם, מאחר והוא לא יודע כיצד להתייחס למעשה. הסכמתו של איש האלוקים לחזור לביתו של הנביא מבית- אל, נובעת ככל הנראה מהיכרותו את הנביא.
סיכום
בניית הבמות ע"י ירבעם בבית- אל ובדן יצרה דילמה קשה בלב העם, מחד מאז שנבנה המקדש יש איסור על הקמת במות נוספות, ומאידך יוזם הקמת הבמות נמשח ע"י ה' למלך על ישראל. סביר להניח שירבעם קשר את הקמת הבמות להמלכתו על ישראל, מאחר ובתקופה זו לא היה מקובל שתתקיים ממלכה ללא מרכז רוחני.
הנביא מבית- אל שלא התנבא מזה זמן לא ידע כיצד להגיב להקמת הבמות ע"י ירבעם, ומסיבה זו למרות העובדה שהוא תושב בית- אל הוא לא משתתף בחגיגה בעיר. מן הסתם ציפה הנביא מבית- אל כמו רבים אחרים לתגובה של אחיה השילוני שמשח את ירבעם למלך בדבר ה', אך הקב"ה בחר באיש האלוקים להיות השליח לענין זה. שליחותו של נביא אחר (שיתכן ואינו מוכר) מעלה תמיהה בעיני הנביא מבית- אל, מדוע לא שולח ה' את אחיה השילוני? האם מדובר בנביא אמת או שמא בנביא מגוייס ע"י רחבעם על- מנת להטות את לב העם אחריו?
לאחר ששמע הנביא מבית- אל על דברי הנבואה של איש האלוקים מבניו, הוא מבקש לברר את הדברים בעצמו ע"י בחינת איש האלוקים. הנביא מבית- אל פוגש באיש האלוקים, ומבקש לברר את אמינותו ע"י בחינה אם יעבור על דברי נבואתו, ולא מתוך כוונה להכשילו23. ניתן לשער שאיש האלוקים קיבל את דברי הנביא מבית- אל בגלל היותו נביא אמת מוכר, אחרת קשה להבין מדוע הוא "מתפתה" לקבל דברי נביא שאינו מוכר כנביא אמת, ולא הוכיח את דבריו באות או מופת כפי שמקובל. לאחר שאיש האלוקים משתכנע לחזור לבית- אל, חוזר איתו הנביא מבית- אל מתוך תחושה שאיש האלוקים הוא נביא שקר, ורק התגלות ה' אליו מבשרת לו שהוא הפך ל"נביא אשר השיבו" - למי שהכשיל את איש האלוקים.
העובדה שאיש האלוקים ככל הנראה לא היה מוכר, ובנוסף לכך אף עבר על דברי נבואתו, גרמה לתושבי העיר ולשאר אנשי ישראל שלא לקבל את דברי הנבואה כמו שהם ולהמשיך בעבודה בבמות. דברי הנביא מבית- אל שנאמרו עם קבורתו של איש האלוקים, ככל הנראה לא הגיעו לאוזניהם של תושבי העיר או לחילופין לא שיכנעו אותם.
משמעות הסיפור
עיקר חשיבותו של סיפור זה הוא בהבהרת היחס שבין הנביא לנבואה. לאורך הסיפור אנו מתוודעים לגילגוליה השונים של הנבואה. בתחילה נמסרת הנבואה ע"י איש האלוקים בבית- אל במעמד מרשים ע"י מופתים, מעמד שללא ספק מותיר רושם בעיני המשתתפים בו כפי שמשתקף מתגובתו של ירבעם. בהמשך חוזר איש האלוקים עם הנביא מבית- אל חזרה לעיר, פוגע באופן קשה בנבואה שהוא עצמו נשא לפני העם, ונהרג בדרכו ליהודה בעקבות העובדה שעבר על צו ה'. לבסוף נישאת הנבואה שוב, אלא שהפעם היא נישאת ע"י הנביא מבית- אל בבקשתו מבניו להיקבר בקבר איש האלוקים. על אף הגילגולים השונים של הנבואה והניסיונות להכשיל את איש האלוקים, גם בסוף הסיפור הנבואה במקומה עומדת. הנבואה אינה תלויה בגורם שנושא אותה, ועל אף כישלונו של איש האלוקים, ה' מוצא גורם אחר שישא את דברי הנבואה.
תעודתה של הנבואה היא לא רק עצם קיומה, אלא גם מידת השפעתה על העם ויכולתה להביא את השינוי המיוחל. אמנם למעשיו של הנביא אין השפעה על קיום הנבואה, אך יש להם השפעה גדולה על מידת השפעתה על העם. העם שלא מקבל את דבר הנבואה באופן ישיר מה', לא יכול להתרשם מעוצמתה ומבהירותה של הנבואה. כל השפעתה של הנבואה על העם נובעת מרצון העם לשמוע אל דבריה, ומהדרך בה מוצגת הנבואה לפניו ע"י הנביא. נביא העובר על דברי נבואתו לא פוגע בקיומה של הנבואה, אך עלול לפגוע באורח אנוש בהשפעתה על העם.
בסיפור שלפנינו מפר איש האלוקים את דברי נבואתו. אמנם לא ניתן לומר באופן ברור שמעשיו הם הגורם הישיר לקיומם של הבמות והעגלים לאורך דורות, מאחר ולא ברור אם היה רצון אמיתי בקרב העם לקבל את דברי הנבואה, אך ללא ספק מעשיו השאירו רושם בעייתי מאוד שהותיר לכל הפחות את האנשים המסופקים ללא מענה ברור.
הערות:
1. ר"י אבן כספי פס' כ'.
2. יהודה קיל, דעת מקרא - מלכים א', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט. להלן דעת מקרא.
אוריאל סימון, "אות נבואי גובר על שלושת מפיריו - מלך ישראל, נביא בית- אל ואיש האלוקים מיהודה", קריאה ספרותית במקרא: סיפורי נביאים, ירושלים- ר"ג תשנ"ז, עמ' 158- 165. להלן סימון.
אלחנן סמט, "גדול הוא קידוש ה' מחילול ה'", מגדים ו', הוצאת תבונות, אלון- שבות תשמ"ח, עמ' 55, 62. להלן סמט.
3. בדעת מקרא (ובמקורות נוספים) עולה טענה שהנבואה בפס' כ' ניתנה לאיש האלוקים, אך הוא כונה בכינויו של הנביא מבית- אל כדי לחדד את חטאו ואת מעמדו כנביא שקר כמו הנביא מבית- אל. כפי שהסברנו לעיל, דרכינו כדרכו של ר"י אבן כספי.
4. דבה"י ב' י"א פס' י"ג- י"ד.
5. שמו של דוד הנזכר בפרק לא מתייחס לדוד עצמו אלא למוצאו של יאשיהו מ"בית דוד".
6. יתכן עוד לומר שאיש האלוקים פונה אל המזבח מתוך כוונה להתריס כלפי "עולי הרגל" בעצם ההתעלמות שלו מהם.
7. סמט, עמ' 56- 58.
8. רד"ק, פס' ז'.
9. דעת מקרא, עמ' רפ"ז. יגאל אריאל, מקדש מלך - עיונים בספר מלכים, מדרשת הגולן- חיספין 1994, עמ' 120, להלן אריאל.
10. סימון, עמ' 168.
11. רלב"ג, פס' ט'.
12. כפי שהציעה נילי סמט, מסכת, חוברת ב' תשס"ד.
13. האפשרויות שהוזכרו קודם יכולות להיות סיבות נוספות אך לא עיקריות.
14. נבואה זו מופיעה גם בישעיהו ל"ז.
15. תרגום יהונתן פס' י"א; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני עמ' 291; רש"י פס' י"א; רד"ק פס' י"א, י"ח; סמט עמ' 67; אריאל עמ' 123.
16. שו"ת הרשב"א חלק א' סימן י"א; אברבנאל פס' י"א; תמר ורדיגר, "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע", מגדים ח', הוצאת תבונות, אלון- שבות תשמ"ט. להלן ורדיגר.
17. בבבלי סנהדרין ק"ד ע"א עולה סברה שהנביא מבית- אל זכה לנבואה למרות היותו נביא שקר בזכות הכנסת האורחים.
18. בבלי סנהדרין פ"ט ע"ב; בבלי סנהדרין ק"ד ע"א; פסיקתא דרב כהנא פרשת שקלים (י"ד, ב', מהדורת בובר).
19. סמט עמ' 55- 56. סברה זו בנויה על קושיית ריב"ב על ר"ע בבבלי שבת צ"ו ע"ב, שם מתייחסת הקושיה לגורם מזוהה אחר.
20. הצעה זו עולה מדברי הגמ' כפי שהצגנו בהערה 17, כך סובר גם אברבנאל פס' כ'- כ"ו, וכן סובר דעת מקרא כפי שהצגנו בהערה 3.
21. ר"י אבן כספי פס' כ"ג.
22. אוריאל סימון, עולם התנ"ך, רביבים, ת"א תשמ"ג, עמ' 143.
23. כיוון זה של פרשנות הסיפור הציעה כבר ורדיגר במאמרה.
