וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין לְמִשְׁפְּחתָיו
וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי
וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ"...

וַה' גָּלָה אֶת אזֶן שְׁמוּאֵל יום אֶחָד לִפְנֵי בוא שָׁאוּל לֵאמר:
כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן
וּמְשַׁחְתּו לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל"...

"וַיּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים
וַיִּלָּכֵד יונָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ:
וַיּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יונָתָן בְּנִי
וַיִּלָּכֵד יונָתָן:
וַיּאמֶר שָׁאוּל אֶל יונָתָן הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה
וַיַּגֶּד לו יונָתָן וַיּאמֶר:
טָעם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ
הִנְנִי אָמוּת". (ש"א, יד).

נִקְרַבְתֶּם בַּבּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם
וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחות
וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה ה' תִּקְרַב לַבָּתִּים
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ה' יִקְרַב לַגְּבָרִים:
וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵש... (יהושע ז).

"יהושע, בגורל אתה בא עלי?! אתה ואלעזר הכהן, שני גדולי הדור אתם. אם אני מפיל גורל עליכם - על אחד מכם הוא נופל! אמר לו יהושע: בבקשה ממך, שלא תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: "אך בגורל תתחלק הארץ" ותן לו תודה" (ילק"ש).

והרי רק לפני שלושים או ארבעים יום מת משה, שכחת מה לימד אותנו "על פי שנים עדים יומת המת?!"
באותה שעה צפה יהושע ברוח הקודש שהוא מחלק לישראל את הארץ בגורל. אמר: מעתה אנו מוציאים שם רע על הגורלות? ועוד: אם עכשיו נקיים את הגורל, יאמרו כל ישראל: בדיני נפשות נתקיים הגורל, בדיני ממונות - בחלוקת הארץ - לא כל שכן.
באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן, ומשביע לו באלוקי ישראל, ואומר לו: "בני, שים נא כבוד לה' אלוקי ישראל".

לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתו וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתו אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתו (במדבר, כו נד)

לרב תרבה נחלתו - לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב א):
אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקדש: אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו.
והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי.
והנשיא מכניס ידו לתוכה, ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו.
והגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני. שנאמר על פי הגורל.
ולא נתחלקה הארץ במידה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא: בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים.