|
תקציר: המאמר משווה בין מסעו של ארון ברית ה' משדה פלישתים לקרית יערים, והנסיון הראשון של דוד להעלותו לירושלים. מילות מפתח: ארון ברית ה', דוד, קרית יערים |
|
לאחר שדוד מתמנה למלך על כל ישראל, הוא מעלה את ארון האלקים מקרית יערים לירושלים. (ארון האלקים היה זמן ארוך במשכן בשלה. משם נלקח בשבי על ידי פלשתים, בימי שמואל הנביא. פלשתים החזירו את הארון כאשר פרצו מגפות בעקרון.) משילה לירושלים עבר הארון את דרכו בשני מסעות. המסע הראשון: משדה פלשתים ועד קרית יערים. מסע זה נעשה ביוזמתם של סרני פלשתים. והמסע השני: מקרית יערים לירושלים, מסע שנעשה ביוזמתו של דוד, לאחר שהומלך למלך על כל ישראל. שני המסעות דומים, וניתן להבין את המסע השני לאור מה שהתרחש במסע הראשון. מה קרה במסע הראשון? פלשתים רוצים להחזיר את ארון הברית, כי הוא גורם בעקרון ''מהומת מוות''. הפלשתים אינם בטוחים לחלוטין שהארון הוא הגורם למהומה, ויחסם אל הארון הוא תערובת של אימה וספק: האמנם הוא הגורם למות הפלשתים? ואולי אין לו כל השפעה? והם מנסים: הם מחזירים את הארון לישראל בכל הכבוד הראוי לארון אלקים, אבל יחד עם זאת הם בוחנים את הארון לראות אם יש בו ממש. וזאת הם עושים: |
''קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות אשר לא עלה עליהם על,
ואסרתם את הפרות בעגלה, והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה. ולקחתם את ארון ה' ונתתם אותו אל העגלה .... ושילחתם אותו והלך. וראיתם, אם דרך גבולו יעלה בית שמש, הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת, ואם לא - וידענו כי לא ידו נגעה בנו, מקרה הוא היה לנו''. (שמואל א', ה, ז-ט) |
|
העגלה החדשה היא לכבוד הארון; אבל הפרות נרתמות לראשונה - ופלשתים מחכים שתשתוללנה ותסרבנה ללכת. מחזירים את בניהם, כדי לראות אם יסכימו הפרות לעזוב את עגליהם הגועים ומבקשים אותם, ולבחון אם אמנם כח בארון להתגבר על יצר האמהות של הפרות! הניסיון החל, והנה: |
''וישרנה הפרות בדרך, על דרך בית שמש, הלוך וגעו,
ולא סרו ימין ושמאל, וסרני פלשתים הולכים אחריהם עד גבול בית שמש''. |
|
הארון עמד, איפוא, בבחינה: הפרות הולכות בדרך הנכונה. סרני פלשתים הולכים בעקבות הארון, ורואים את המתרחש. עברו עשרים שנה, והארון הופך להיות מרכז עבודת האלקים. שנים נוספות עוברות: שאול הומלך ונפל. דוד הומלך. הגיע השעה להעלות את הארון מקרית יערים לירושלים. החל המסע השני של ארון האלוקים. התיאור של העלאת הארון חגיגי, כמו להזהיר מפני הבאות: |
"וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלקים,
אשר נקרא שם, שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו''. |
|
אין זה ארון סתם. עלא הארון כרובים, וה' צבאות הוא יושב הכרובים, ושמו נקרא על ארון זה. אבל דוד ואנשיו נוהגים בארון כפי שנהגו בו פלשתים: |
"וירכיבו את ארון האלקים אל עגלה חדשה,
וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה ו עֻזָּהּ ואחיו בני אבינדב נוהגים את העגלה החדשה.. ואחיו הולך לפני הארון..". |
|
אך רגע, משהו בהתנהגותם אינו מובן: מדוע צריך אחיו ללכת לפני הארון ולכוון את הפרות? הארון שידע למצוא את הדרך משדה פלשתים ועד קרית יערים, לא ידע את הדרך מקרית יערים לעיר דוד? אם אמנם יודע אחיו כי קדוש הארון, מדוע אין הוא ממשיך את מה שעשו סרני פלשתים: מניח לעגלה ללכת בעצמה ולמצוא את דרכה? זאת ועוד: הפלשתים שלחו את הארון בעגלה, לפי מושגיהם ודרכם בהעברת אליליהם. אבל אבינדב צריך היה לדעת כי את ארון האלקים צריכים הלויים לשאת, ובכתף! תפקידם של בני קהת היה זה, נקרא מה נאמר בהם: |
''וכלה אהרון ובניו לכסות את הקודש...
ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת, ולא יגעו אל הקודש ומתו'' (במדבר ד) |
|
יתירה מזו: כאשר קיבל משה שש עגלות, נתן שתי עגלות לבני גרשון, וארבע עגלות לבני מררי, ואילו - |
''לבני קהת לא נתן,
כי עבודת הקודש עליהם, בכתף ישאו (במדבר ז ט). |
|
הנסיון לחקות את הפלשתים גרם לשרשרת של טעויות אצל אבינדב: הוא מטיל על בניו את עבודת בני קהת, אבל שוכח כי גם בני קהת נמנעו מלגעת בארון האלקים, וכי גם הם נושאים את הארון על כתפיהם. וכך הולכת לה התהלוכה: אַחְיו מוביל את העגלה נושאת הארון, והוא שוכח כי הארון אינו צריך מוביל; עֻזָּהּ הולך אחרי הארון לשמור שלא יפול ושוכח כי הארון נושא את עצמו. וכאשר הארון נשמט מן העגלה והולך בדרכו שלו, מחזיק עוזה את ארון האלקים בידיו, דבר שהיה אסור אפילו לבני קהת. הבלתי נמנע קורה: עֻזָּהּ מת. כמו שקרה עשרות שנים לפני כן, כאשר הגיע ארון האלקים לבית שמש. שם אמנם זכרו להטיל על הלויים להוריד את הארון מן העגלה, אבל שכחו לכסותו. גם שם הכה ה' באנשי בית שמש, ''כי ראו בארון ה'". וכדי למנוע הרגשה כי אך רע מביא הארון , מסתיימים שני התאורים בברכה שמביא הארון על אלה היודעים לכבדו: |
"ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו" (ש''ב,ו)
|
