|
תוכן המאמר: אליהו התשבי - והמלאך מן הבוכים ה'איש נביא' - המלאך מן הבוכים המלאך הנראה אל גדעון - 'איש נביא' המלאך הנראה אל גדעון - אליהו התשבי המלאך הנראה אל מנוח - המלאך הנראה אל גדעון לסיכום משמעות התואר תשבי תקציר: השוואת אליהו הנביא לשלושת המלאכים המוזכרים בספר שופטים, ונסיון לזהות אותם כאדם אחד. מילות מפתח: אליהו הנביא, מלאך |
|
במאמר זה ננסה לתהות על זהותו של אליהו התשבי,1 בעקבות הרמזים2 הפזורים במקרא ומחוזקים בפרשנות חז"ל, המצביעים על דמות מסתורית המופיעה ונעלמת במציאות (הופעתו הראשונה - מ"א, י"ז א), ומחוץ למציאות (הסתלקותו - מ"ב, ב' יא). ננסה לאחוז במקראות לבל יחמקו מידינו, ולהוציא מהם הבנה רחבה בדבר זהותה ומהותה של דמות זו. הקריאה המוצגת במאמר זה היא ניסיון שיחזור טכסטואלי המעלה את האפשרות הפרשנית בדבר זהותו של אליהו כמלאך ולא נביא בשר ודם. לשם בסוס תפיסה זו נציג מערך השוואתי, אשר בו נצביע על נקודות משותפות בין: |
- אליהו התשבי,
- המלאך מן הבוכים (שופטים ב'), - המלאך הנראה אל גדעון (שם ו'), - והמלאך הנראה אל מנוח ואשתו (שם י"ג). |
|
הקריטריון הביקורתי בו נעמת את קריאתנו את הכתובים יהיה הפרשנות המסורתית בעיקר (הבתר תלמודית)3 על כל רבדיה העתיקים אף החדשים, ואשר כל מטרתו להעמיד את קריאתנו בבקרת מושגיה המקובלים מזה דורי דורות. ככלל קשה לומר שהפרשנות המסורתית (כפרשנות המחקרית), תומכת את קריאתנו התופסת את זהותו של אליהו כמלאך. אמנם נראה שהרבדים העתיקים המשוקעים בה, כגון מדרשי חז"ל , ואף דמותו של אליהו המתוארת בתלמודים במפגשה עם החכמים מחזקים אותה, אם כי נושא הרצף של דמותו של אליהו המקראי, עם זו התלמודי-מדרשי טעון בירור לעצמו.4 מקצת ממהותו של אליהו משתקפת בכינוי העלום תשבי,5 וכבר תהו בו רבים. רש"י בעקבות תרגום יונתן6 מפרש: "מארץ ששמה תושב",7 ואילו ה'תוספות' מפרשים מלשון תושב: "מן המיושבים בעיר".8 שני פירושים אלה חותרים לחשוף במושג "תשבי" את מוצאו המקומי של אליהו.9 אולם אם ננסה לראות בביטוי זה כמלמד על זהותו של אליהו, נגלה משמעות שונה לחלוטין המתיישבת עם דרך הכתוב: "תשבי מתושבי גלעד".10 |
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב
אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א י"ז א') |
|
פתאומיות הופעתו של אליהו מעוררת תמיהה11 רק אם רואים את הפסוק כחוליה רצופה עם הפסוקים הבאים אחריו, דהיינו הסתרתו בנחל כרית ואצל הצרפית.12 אולם אם נראה את נתק הזהות בין אליהו בפסוק א' לאליהו המופיע בפסוק שלאחריו, הרי שהנתק הטקסטואלי בין פסוק א' לפסוקים שלפניו, המעורר רושם של הופעה פתאומית אינו זר. נתק זה הכרחי למסגרת העצמאית של פסוק א', אשר עפ"י קריאתנו מבטא את מהותו של אליהו כמלאך.
התבוננות בפסוק א' מראה שלשון הנבואה אינה דומה למטבע השגור בד"כ ע"י הנביאים. במקום ביטוי כדוגמת "כה אמר ה'", מופיע אצל אליהו "חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו ... כי אם לפי דברי", אם כי יש לציין שמטבע הנבואה: "כה אמר" מצוי בפיו של אליהו בהמשך (י"ד, כ"א י"ט, מ"ב א' ט"ו). לפי קריאתנו, זהותו של אליהו בפסוק הראשון ובפסוק שלאחריו שונה זו מזו. בפסוק א' מוצגת לנו זהותו כמלאך, ולאחר מכן חל משבר זהויות, אשר בהם מתרוצץ הוא בין זהותו הטבעית כמלאך לזהות הנביא הנכפית עליו. משבר זהויות זה משתקף, בתבנית הלשונית של הנבואה. במאמר זה ננסה לבסס את פירושנו בדבר הזהות המשתקפת מן הפסוק הראשון, דהיינו היות אליהו מלאך, אם כי נתייחס בקצרה גם לזהות הנביא הנכפית עליו המשתקפת מהמשך הפסוק. אולם ההצגה המלאה של זהות הנביא ומתח הזהויות בדמותו של אליהו מצריכה שיחזור טכסטואלי מפורט העומד מעבר לגבולות מאמר זה. עיון חוזר בביטוי החזק "לפי דברי" שבפסוק א' מורה כי הוא מתפרש: "אלהין כד אמר",13 כלומר עפ"י דבור ה'. אולם אפשר וצורת ביטוי זו היא כצורת דברי המלאכים אשר אומרים את נבואתם בגוף ראשון כעין דבור האל עצמו, ואינם נוקטים בדבור העקיף - "כה אמר ה'".14 מ' איש שלום במבואו הגדול ל'סדר אליהו רבה', הרגיש בדמיון שבין לשון ההתגלות של אליהו ללשון התגלות המלאכים, וכך הוא כותב: |
ובשנה השלישית נצטווה לך הראה אל אחאב וגו' (מ"ב י"ח א') והקפיד הכתוב בזו הלשון ואמר, וילך אליהו להראות אל אחאב וגו' (ב') ואומר ויאמר אליהו וגו' כי היום אראה אליו (ט"ו).
והנה תפסו הכתובים בלשונם שיהא נראה לשון שמשתמשין בה על הגלות כבוד ה' והגלות המלאכים כמו בספור על אשת מנוח (שופטים י"ג ג', כ"א) 15 |
|
הדמיון בין התגלות אליהו להתגלות המלאך לאשת מנוח אינו רק לשוני: "לך והראה" לעומת "וירא מלאך ה' אל האשה", אשר בשניהם תרגם יונתן: "ואתחזי",16 אלא גם בדרך פעולתו. ולא רק אל מלאך ה' הנזכר שם דומה אליהו אלא גם למלאך ה' הנגלה לגדעון, ולמלאך ה' העולה מן הגלגל אל הבוכים.
|
להלן נציג קווים משותפים בין אליהו ובין שלושה מלאכים אלו.
|
| אליהו התשבי - והמלאך מן הבוכים | |
| שופטים ב' | מלכים א', י"ז י"ח |
| ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, | ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד |
| ויאמר | אל אחאב, חי ה' |
| אעלה אתכם ... ואביא אתכם ... | אם יהיה השנים האלה טל ומטר |
| כי אם לפי דברי (י"ז א') | |
| ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם (א') | כי עזבו בריתך בני ישראל |
| ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ | |
| הזאת | |
| מזבחותיהם תתצון (ב') | מזבחותיך הרסו" (י"ט י"ד) |
| ויהי כדבר מלאך ה' אל כל בני ישראל (ד') | ועתה שלח קבוץ אלי את כל ישראל (י"ח י"ט) |
| ויגש אליהו אל כל העם (כ"א) |
|
כפי שעולה מהשוואה זאת, שתי ההופעות הן של אליהו והן של המלאך מצוינות בפתאומיותן. הדבר מתאפיין בכך שיש דגש על הדברים הנאמרים יותר מאשר למי הם נאמרים.17 לא נאמר למי אומר המלאך את דבריו אם כי בסוף הדברים מתברר שנאמרו לפני כל ישראל. וכן, לא נאמר על ביאת אליהו אל אחאב, אלא הנבואה נפתחת ישר עם השבועה כאילו 'נחת אליהו מן הרקיע'. גם סגנון הנבואות דומה, בכך שהן נאמרות בגוף ראשון: 'אעלה' 'אביא' 'לפי דברי', אולם תוכן הדברים לא רק דומה, אלא נראה שהוא משלים זה את זה. המלאך אמר: אני לא אפר בריתי אתכם, ואף אתם לא תפרו את בריתי בכך שתכרתו ברית ליושבי הארץ. ואליהו מדגיש: "כי עזבו בריתך בני ישראל", בני ישראל הם אלו שהפרו בריתך18בכך שכרתו ברית עם יושבי הארץ, ולא רק שלא נתצו את מזבחותיהם אלא, ההפך: "את מזבחותיך הרסו".19 כיון ששתי נבואות אלו מתרכזות סביב הברית הם נאמרו במעמד העם כולו. פתיחת הופעתו של המלאך מן הבוכים בפסוק א' היא השבועה אשר מהוה את המסגרת לברית האבות, וכך אמר המלאך בבוכים: "ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם" - השבועה לאבות היא הברית לבנים. גם אליהו במעשה בהר הכרמל, אשר ניתן לראותו כמפרש את השבועה "חי ה'" המוסבת על עבודת כוכבים,20 פונה בתפילתו אל "ה' אלוהי אברהם יצחק וישראל" המהוה את מסגרת הברית, אך קודם לכן מחדש את הברית ע"י בניית המזבח משתים עשרה אבנים כמספר שנים עשר שבטי בני יעקב אשר קרא שמו ישראל.21 משום כך, נפרש את נוסח השבועה בפתיחת הופעתו של אליהו כמהוה את מסגרת הברית המזכירה את השבועה שנשבע ה' לאבות, אולם תוכנה של השבועה מבטא את האזהרה והתוכחה אשר כרוכה ביסוד הברית, וכמאמר המלאך בבוכים: "ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת את מזבחותיהם תתוצון ולא שמעתם בקולי" (שופטים ב' ב'). בעוד שהופעתו של המלאך מן הבוכים מסתיימת בהסתלקות, אליהו מצווה: 'לך מזה'. השבר הספרותי שבין פסוק א' לפסוקים הבאים אחריו, המתבטא בפסיביות המנוגדת לאקטיביות של פסוק א', משקף אולי את רצונו של אליהו לחזור למהותו המלאכית כמו המלאך מן בוכים, אשר אמר את תוכחתו בדבר הפרת הברית, ונעלם. כאן יש להתייחס אל רעיון המועלה בכמה מדרשים מוקדמים ומאוחרים המתייחס אל נביאים כמלאכים ולהפך המצוי בכמה מדרשים ואף הקדומים, אשר ביישומו ביחס למלאך מן הבוכים, מציג את זהותו כנביא, ולא כפשט המקראות - מלאך, ואדרבה כל ההשוואה בין אליהו התשבי והמלאך מן הבוכים מחזקת לכאורה את הסברה ההפוכה, שאליהו אדם הוא, ולא מלאך. |
ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב' א')
ת"י: וסליק נביא בשליחות מן קדם ה' (שם) |
|
בסדר עולם רבא מפורשת זהותו של אותו נביא: |
ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, זה פנחס (סע"ר פ"כ)22
|
|
בויק"ר מובא זהויו של פנחס עם המלאך כחלק מהרעיון הכללי שנביאים נקראו מלאכים: |
ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים.
וכי מלאך היה, והלא פנחס היה?
ולמה קורא אותו מלאך? אמ' ר' סימון: פנחס בשעה שהיתה רוח הקדש שורה עליו, היו פניו בוערות כלפידים. ורבנין אמרי: אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו? הנה איש האלוהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך אלוהים וגו'. כסבורה בו שהוא נביא, ואינו אלא מלאך (ויק"ר פ"א א') 23 |
|
רעיון נביאים כמלאכים קיבל פיתוח נוסף במדרש המאוחר בלבוש כהנים כנביאים:24 |
אמר לה פנחס: אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים,
שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ... כי מלאך ה' צבאות הוא. והמלאך רוצה נראה רוצה אינו רואה ... לפיכך אמר לה פנחס: אני כהן, כשאני רוצה אני נראה, וכשאני רוצה איני נראה (תנחומא, ריש שלח) 25 |
|
מפירושים אלו למלאך מן הבוכים נראה שלא היה מלאך כפשוטו, אלא נביא היה ונביא זה הוא פנחס, והכתוב כינה אותו מלאך משום שהיה דומה למלאך שהיו פניו בוערות כלפידים. בעוד דברים אילו ניתנים להסבר מופשט, כלומר תכונת פניו הבוערות של הנביא נובעת מעצם אישיותו המוכיחה של הנביא, ולא שהיו פניו כפני מלאך ממש, הרי שהתכונה שמייחס התנחומא לפנחס בהשוואה למלאך היא קיומית: היותו רואה ואינו נראה, ולא ניתן לומר על כך שזהו דימוי על דרך ההפשטה. על כך כבר העיר איש שלום: 'היכן שמענו שהכהנים, אפילו אם הם כהנים גדולים תהיה בידם להיות רואה ואינו נראה'? (עמ' 7). נראה שהתנחומא הבין את רעיון כהנים כמלאכים המצוי במדרש ויק"ר כפשוטו, ואף הוסיף לו נופך משלו המדבר בכהן המופיע ונעלם כמלאך, ותלה זאת בפנחס, אולי לא רק משום שלא מצינו בכהנים תכונות אילו, אלא משום המסורת שהיתה בידו שפנחס הוא אליהו, עליו ידוע מפרקי המקרא שהיה מופיע ונעלם.26 שינוי סגנוני במדרש המאוחר מצאנו גם בפרדר"א, אשר הוא כנראה המקור לרש"י (בב"מ שם) אשר פירסם את רעיון 'אליהו הוא פנחס': |
רבי אליעזר אומר: חשב הקב"ה שמו של פנחס כשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד שעשה שישראל יעשו תשובה בארץ גלעד.
ר' אליעזר המודעי אומר: עמד פנחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב שעל הלוחות ובחרם ב"ד עליון (פדר"א מ"ז) 27 |
| לפי דברים אלו משמע שהקב"ה עצר את המגפה במדבר ע"י שחשב את שמו של פנחס כשמו של אליהו הכולל שני שמות של ה'.28 אם נבין כפירוש המקובל שפנחס קדם לאליהו, מה טעם לחשוב את שמו של פנחס כשמו של אליהו הרי אליהו לא קדם לו?29 זו אולי הסיבה שהגרסה הוגהה מ'חשב' ל'הסב'.30 אולם ללא הגהה זו הפועל 'חשב' מתייחס למציאות מקדימה, זה מסמל את מעבר המהויות שבין פנחס הכהן ואליהו המלאך. |
| וכך נאמר בהמשך הפרדר"א (כט): |
נגלה עליו הקב"ה. אמר לו: מה לך פה אליהו. אמר: קנא קנאתי. אמר לו הקב"ה: לעולם אתה מקנא, קנאת בשיטים על גלוי עריות וכאן אתה מקנא? שנאמר פנחס בן אלעזר ... |
| נראה כי רעיון זה שפנחס בשיטים הוא אליהו אינו מצוי רק במדרש המאוחר, אלא יש לו יסודות גם במדרש המוקדם, וכך נאמר בספרי: |
ויכפר על בני ישראל. 'לכפר' לא נאמר כאן, אלא 'ויכפר' על בני ישראל, שעד עכשיו לא זז, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים (ספרי בלק, קל"א) 31 |
|
מכאן שאליהו אשר כיפר במדבר עדין עומד ומכפר.32
משמעות צרוף הדמויות אליהו-פנחס, אשר יש לו כנראה יסודות במדרש הקדום, הן באופן פרטי בהבנת היחס בין דמויות אלו, והן באופן כללי בתפיסת היחסים שבין המלאך והנביא,33 תתפרש על ידנו כבאה לממש את הרעיון של מלאכים המתדמים לנביאים. הצעתנו היא כי הצורות המתארות את ביאת המלאך: נביא או מלאך, אינן מסמנות מצב פיסי: אדם לעומת מלאך, אלא שני אפיונים של השליחות: פשרנית ומתחשבת באילוצים ובמגבלות האנושיות, וחסרת פשרות אשר אומרת את דבר ה' ונעלמת. בחינת הרעיון "אליהו הוא פנחס" ביישומו בטקסט המקראי מגלם את שתי צורות השליחות המתרוצצות בדמותו של אליהו, המתבטאות בשבר הספרותי שבין פסוק א' לפסו' הבאים אחריו. |
|
כאמור, לא כך הובנו המקורות המפורשים לעיל, ע"י הפרשנים שבאו בעקבות רש"י,34 אשר נקטו כולם בנוסח "פנחס זה/ הוא אליהו", המבטא את מקורו של אליהו כפנחס שזכה לאריכות ימים וחי עד תקופת אליהו.
אף הרלב"ג, שרואה זהות בין המלאך הנראה אל גדעון (שלדעתו הוא אותו "איש נביא" עליו אמרו שהוא פנחס) ובין אליהו, רואה בהם דמות איש אדמה אשר אפילו הוא מתקרא מלאך הרי הוא נביא.35 את תרגומו של יונתן על המלאך מן הבוכים "וסליק נביא בשליחות קדם ה'", נבין במערך הפרוש המוצע כבא לגלות לנו את מהותו המיוחדת של מלאך זה. מהות המתבטאת בצורת התגלותם של המלאך מן הבוכים, המלאך הנראה אל גדעון, המלאך הנראה אל מנוח ואשתו, ואליהו התשבי אשר מתלכדים הם לזהות אחת. בשופטים ו' (ח'-כ"ו), מסופר על שתי שליחויות: האחת - שליחות ה"איש נביא"; השניה הבאה בדיוק אחריה - שליחות המלאך הנראה אל גדעון. מקובל על הפרשנים לראות במלאך הנראה אל גדעון מלאך כמשמעו,36 ואת זהות ה"איש נביא" הנשלח בפסוקים המקדימים להופעת המלאך הנראה אל גדעון, כנביא כפשוטו.37 במערך השוואות שנציג כאן בין ה"איש נביא" והמלאך מן הבוכים, וכן בין ה"איש נביא" והמלאך הנראה אל גדעון, ננסה לשחזר את הטכסטים ע"י קריאה המזהה בין כל הדמויות הללו, כאשר דמותו של הה היא כעין הקדמה הבאה לספר באיזה אופי יתגלה המלאך הנראה אל גדעון, האם באופיו של המלאך מן הבוכים שתוכחתו קשה, אומרת דברה ונעלמת, או תוכחתו סלחנית ומתפשרת, כמהותה של שליחות הנביא. ה'איש נביא' - המלאך מן הבוכים |
| שופטים ב' | שופטים ו' |
| וישלח ה' איש נביא אל בני ישראל | |
| ויאמר להם כה אמר ה' | |
| אעלה אתכם ממצרים | אנכי העליתי אתכם ממצרים (ח') |
| ואמר לא אפר בריתי אתכם לעולם (א) | ואמרה לכם אני ה' אלהיכם |
| ואתם לא תכרתו ברית ליושבי | לא תיראו את אלהי האמורי אשר |
| הארץ הזאת | אתם יושבים בארצם |
| ולא שמעתם בקולי מה זאת | ולא שמעתם בקולי (י') |
| עשיתם (ב') |
|
כפי שניתן לראות מן ההשוואה של שתי הנבואות הללו, מרכזן הוא יציאת מצרים והברית שנכרתה בין בנ"י לקב"ה. אמנם בשופטים ו' לא נכתבה המלה "ברית" בפרוש, אולם המשפט: "ואמרה לכם אני ה' אלוהיכם" עומד באנלוגיה לדברה הראשונה: "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מבית עבדים"39 (שמות כ' ב'), הקושרת בפרוש את הברית עם יציאת מצרים.
מוטיב היציאה והברית מופיע כבר בשמות ו' בנוסח הדומה לשתי נבואות אלו גם יחד. |
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם
ואזכור את בריתי והוצאתי ... והצלתי ... וגאלתי ... ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני אלוהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק ליעקב (שמות ו ה-ח) |
|
אמנם נראה שמלאך ה' בבוכים שם את הדגש בנבואתו על הברית - "ולקחתי", והפרתה ע"י בנ"י, לכן לא מסתפק רק בקביעה: "ולא שמעתם בקולי", אלא סונט בהם: "מה זאת עשיתם" (שופטים ב' ב'). לעומתו, ה'איש נביא', דווקא, מבליט את ההצלה - "והוצאתי והצלתי", אם כי גם הוא קושר את מוטיב היציאה עם הברית וההפרה, ואפילו בצורה מתוחכמת "ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל לוחציכם" (שם ו' ט'), לוחציכם - העמים בארץ. ההצלה אינה רק ממצרים ארוע בעבר הרחוק שאינו מחייב את הברית אלא גם מן העמים בארץ, לכן הפרת הברית: "ואומרה לכם אני ה' אלוהיכם לא תראו את אלוהי האמורי" (י'), חמורה יותר. אולם ה"איש נביא" אינו מחצין את הבקרת, ונבואתו כבושה בנימה המעודדת המסתירה את התוכחה ומבליטה את הנחמה והישועה. מסקנתנו הפרשנית מן ההשוואה בין המלאך מן הבוכים ל'איש נביא' היא, שהאחרון הינו מלאך המתדמה לאיש.40 וההבדל באופי שתי הנבואות, נובע מן המסגרת הנבואית בה מתגלה המלאך, הכופה עליו סוג שליחות סלחני ומנחם, דבר אשר יודגם גם בהשוואה הבאה. המלאך הנראה אל גדעון - 'איש נביא' אם נעיין היטב בדברי גדעון למלאך (אשר הוא חושבו ל"איש נביא"), נראה שהם כאילו מתייחסים לדברי ה'איש נביא' בפסוקים המקדימים לו. גדעון קובל לפני המלאך "ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין" (שופטים ו' י"ג). וכן אומר ה"איש נביא" "ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל לוחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם" (ט'). גדעון כמו ה'איש נביא' מחבר בין ההצלה ממצרים להצלת העם בארץ. לאור הבנה זו ננסה לראות בדמותם של ה'איש נביא' והמלאך הנראה אל גדעון דמות אחת מורחבת. נתייחס אל שליחותו של ה"איש נביא" כהקדמה להופעתו כמלאך הנראה אל גדעון בפסוקים הבאים אחריו, אשר זהותו כאמור, נתפסה בפרשנות המסורתית כמשמעה - מלאך ממש. דמות מורחבת זו מגלמת, להבנתנו, את מהות הנביא בזהות המלאך, אשר מצווה לא רק על התוכחה אלא גם על הישועה, גם במקום שעדיין העם לא ראוי לכך. הרקע לביאת ה'איש נביא' מתואר כך: |
וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל ה'
ויהי כי זעקו ... אל ה' על אודות מדין וישלח ה' איש נביא (שופטים ו' ו', ז') |
|
המפרשים פרשו זעקה זו לא כתשובה אל האל וחרטת העוון.42 ה"איש נביא" אמנם, מוכיח את ישראל, אך כפי שנובע מן ההשוואה בין תוכחתו לתוכחת המלאך מן הבוכים, נראה שתוכחה זו מעודנת יותר ושמה את הדגש על ההצלה והגאולה, ופחות על הפרת הברית. טענתי היא, שההקדמה שנותן המקרא לביאתו של מלאך ה', באה לסמן את האופי בו יופיע מלאך ה' הנראה אל גדעון, המזוהה עם המלאך מן הבוכים. האם יופיע כמלאך המוכיח ונעלם עד שיעשו תשובה, או כנביא הרועה את העם בלחצו אף כאשר הם חוטאים. זו הסיבה להבדל הסגנוני בין ה"איש נביא" למלאך מן הבוכים, שהמלאך מדבר בדבור ישיר כאילו ה' מדבר בעצמו, ואילו הנביא מביא את תוכחתו בשם ה': "ויאמר להם כה אמר ה'" (ה'). לא רק סגנון הדבור הישיר מאפיין את המלאך הנראה אל גדעון, אלא גם החילופים בין שמו לבין שם ה' "ויפן אליו ה'" (י"ד), "ויאמר אליו ה'" (ט"ז). כל זאת לפני שהמלאך נותן לו אות. כלומר, שהאוביקט הנראה אליו בראשונה, והאוביקט ממנו הוא מבקש אות לא משתנה בתודעתו.43 מכאן נלמד שה"איש נביא" הוא המלאך הנראה אל גדעון. כפי שגדעון לא ידע שמדובר במלאך ה' כיון שנתגלה לו בצורת איש אדמה,44 גם כאשר נתגלה כ"איש נביא" היה זה אותו מלאך, ונקט הכתוב "איש נביא" לסמל את המהות בה יתגלה מלאך ה'. מהות זו אינה חיצונית אלא היא משקפת את מסגרת בה נתונה התוכחה, האם מגבוה - תוכחה והעלמות, או תוכחה וירידה וישיבה בתוך העם עם כל הפשרות הכרוכות בדבר. באמת, התגלות המלאך אל גדעון נושאת אופי מעודד "ה' עמך גבור החיל" (י"ב), וכן כאשר גדעון מטריח בכל האותות אשר יכלו להתפרש כמעוט אמונה המלאך עושה כחפצו. עפ"י ניתוחנו, אופיו של המלאך הנראה אל גדעון45 לא משתנה מאופיו של המלאך בבוכים, שבשניהם הוא מוכיח את העם על הפרת הברית, אלא אצל גדעון הוא משחזר את הברית ע"י נתיצת מזבח הבעל ובניית מזבח ה'. שחזור הברית נובע ממהותו הנבואית המחייבת אותו, לא רק להוכיח את ישראל על הפרת הברית, אלא להושיע אותם ממצוקתם, דבר המתאפשר רק אחר חידוש הברית בין ה' לבין עמו. גם נתיצת מזבח הבעל ובנייתו ע"י גדעון יובנו על ידנו כשחזור הברית אשר הופרה, המובע בתוכחה המעודנת של "האיש נביא": "לא תראו את אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי" (י').
בין אם נזהה מלאך ה' עם "האיש נביא", נשאלת השאלה מדוע שינו הכתובים את כינויו, וגרמו לשבירת הרצף. בין אם נזהה את ה"איש נביא" עם מלאך ה' כמשמעו, נשאלת השאלה מדוע הכתובים לא מציגים לנו כבר עם ביאת המלאך את הקשר בין ביאתו לדברי "האיש נביא". ההפרדה בין הביאה להראות, נוסכת את הנופך המוזר והעלום של ביאה זו דרך עיניו של הקורא, אולם מרככת את פתאומיות הופעת המלאך מבחינתו של גדעון. איך שלא נפרש את זהותו של מלאך ה' הנראה אל גדעון, הופעתו פתאומית בדומה להופעתו של מלאך ה' בבוכים והופעת אליהו, אם כי אפיון הפתאומיות שונה הוא. אם במלאך מן הבוכים תלה הכתוב את דבריו ועשאם עיקר ולא הזכיר אל מי נאמרו הדברים, ובאליהו הזכיר שהיו הדברים לאחאב אולם לא סיפר כלל על ביאתו, כאן מספר לנו הכתוב על ביאתו לבד ועל הראותו לבד. והעיקר - הקשר בין הפסוק בו הוא מופיע לפסוקים הקודמים לו לא ברור. |
|
המשך המאמר
|
|---|
הערות: 1. על נושא זה בהרחבה, ראה ד' חשן, סמל האש בספרות תלמודית אגדית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשמ"ט, חלק ב' (להלן: סמל האש). 2. על הטקסט המקראי כטקסט בלתי שלם, מרמז הדורש באופיו את הקורא היוצר המפרש, ראה סמל האש, מבוא שם, וכן להלן נדבך, הערה 3, עמ' 89- והטקסט המדרשי בעקבותיו, ראה שן עמ' 93- . 3. על ייחודיותה האונטולוגית של תרבות חז"ל ביחסה למקרא וביחס לטכסט שלה עצמה, ראה ד' חשן, יצירת עגנון נדבך נוסף בספרות המדרש והאגדה, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניבירסיטת בר אילן, רמת גן, תש"ס, עמ' 64-147. 4. ראה סמל האש, עמ' 256-. 5. הכינוי "תשבי" מצוי במלכים א (מל"א), י"ז א, כ"א יז כח, מלכים ב, א' ג ח, ט' לו. 6. תרגום יונתן (ת"י) מל"א י"ז א': "אליהו דמתושב מתותבי גלעד". 7. ראה אנצקלופדיה מקראית, ערך "אליהו": "ההנחה המקובלת שהיה מוצאו מעיר תשבה אשר בגלעד". וכן ראה שם בערך "תשבי": "וכנראה יש לגרוס תשבי". וראה דעת ה'שבעים' שתרגמו: "אליהו התשבי מתשבון גלעד", וכן סבר יוספוס, קדמוניות היהודים, ח' י"ג ב', שהיה מהעיר תשב. והרד"ק מפרש במלכים שם: "מעיר ששמה תושב היה תחילה ואח"כ ישב בגלעד". 8. תוס' תענית ג' ע"א, ד"ה 'ויאמר': "לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים". 9. על אף שפרוש התוס', לכאורה, אינו מפרש את עיר מוצאו אלא את סוג ישובו, מכל מקום הוא בא באנלוגיה עם שם העיר. 10. לגבי בעייתיות הנוסח ראה גם אנציקלופדיה מקראית ערך תשבי: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד, והנוסח תמוה אפשר שנשתבש ע"י דיטוגרפיה, או שלפנינו תופעה של כפל גרסה". 11. ראה ירו' סנה' פ"י ה"ב, כ"ח ע"ב, ושם בבלי קי"ג ע"א כיצד מקשרת האגדה את הפס' הראשון בפ' י"ז עם הפס' האחרון בפ' ט"ז. וכן ראה את דברי י"מ גוטמן, מפתח התלמוד, כ"ג I, ברסלוי, תרפ"ה ערך אליהו, עמ' 19; ח' מ"י גבריהו, עיונים בספר מלכים, אליהו הנביא (זכרון דברים), החברה לחקר המקרא בישראל, תשכ"ו, עמ' 7, והוא אף מסיק מפתאומיות ההופעה: "ולכן מותר להניח שהמקור על 'מעשה נביאים' כלל ספורים נוספים על אליהו, ועורך ספר מלכים השמיט את ההתחלה". גבריהו מביא שם, גם דעה אחרת במחקר הטוענת שלא הושמט דבר והופעה פתאומית מתאימה לנביא. 12. כך מכונה במקורות חז"ל האשה מצרפת (מל"א, י"ז ט), ראה למשל ירושלמי, ברכות, פ"ה ה"ב, ט ע"ב. 13. ת"י, רד"ק: "א"כ לפי דברי ר"ל עד שאמר במצות האל", ומלבי"ם. 14. ראה בראשית (בר') י"ח י, וכן שם ל"א יג, ט"ז י. במדבר כ"ב לה לח. מדרש בראשית רבא (מהד' תיאודור- אלבק) מ"ה, עמ' 457 , ירושלים, תשכ"ה, (ב"ר): "והכת' ויאמר ה' לה, ר' לוי בשם ר' חייא בר' חנינא - על ידי מלאך", ראה גם רמב"ם, מורה נבוכים, ח"ב מ"א: "ודע כי כל מי שנזכר מן הנביאים, שבאתו נבואה יש מי מהם שיוחס זה אל מלאך ומהם מי שיוחסו לאלוה אף על פי שהיה על ידי מלאך בלא ספק". ואולם אפשר להקשות משופטים (ב, א-ה): "ויעל מלאך ה'... ויאמר אעלה אתכם ..." הנאמר כולו בדבור ישיר. ותרגם שם יונתן: "וסליק נביא בשליחות מן קדם ה'", ואין מי מהמפרשים שסובר שמלאך ה' זה כמשמעו. והרלב"ג אף בשופטים ו' י"א, פירש: "ויבא מלאך ה' הוא הנביא שזכר כי הנביא יקרא מלאך ה'", ובפס' י"ד פירש: "והנה אמר דבריו כאילו השם ידבר, כי הנביא ידבר בשם שולחו". ראה גם אנציקלופדיה מקראית, ערך "בעל": "ואולם כבר לפני כתיבת השירים האוגריתיים לכל המאוחר במאה הט"ו נעשה כינוי קבוע לאל מיוחד ... אלוהי הסערה ... כאל הסערה היה בעל נחשב למשיב הרוח ומוריד הגשם ונותן את ברכת הפריון לארץ". לפי דברים אלו הביטוי "לפי דברי" משמעו, דבר ה' ולא דבר הבעל. אולם, עדיין נשארת הקושיה מדוע נקט בדבור ישיר ולא אמר כפי שתרגם יונתן "אלהין כד אמר". 15. סדר אליהו רבה, מהד' מ' איש שלום (א"ש), ירושלים, תשכ"ט, ע"מ 8 - 7. 16. ת"י שופטים, י"ג ג', מל"א, י"ח א. 17. עיין בפרוש הרד"ק על הפסוק, אשר כאילו בא להשלים את מה שסתם הכתוב: "מן הגלגל - שם נאמר לו נבואה הזאת שיאמר אותה לישראל בזה המקום, אולי הוא קבצם שם על פי ה', או היו נקבצים שם על דבר אחר". הרד"ק התבסס בפרושו על ההנחה המקובלת שמלאך ה' זה נביא היה (דעה שתדון בהמשך). 18. סדר המלים המופיע במקרא "עזבו בריתך בני ישראל" לעומת ניסוח אפשרי כמו: עזבו בני ישראל בריתך, או: בנ"י עזבו בריתך, מדגיש את הנושא: בני ישראל, על פני הנשוא והמושא: 'עזבו בריתך', שהם לכאורה העיקר. ועוד שהנושא: בנ"י, רמוז ממילא בנשוא: "עזבו". מכאן אפשר אולי לדייק שהחזרה על המלים: "בני ישראל" מיותרת, ואינה באה אלא להדגיש שבנ"י עזבו בריתו ולא הקב"ה הפר אותה. ואם יטען הטוען דברה תורה בלשון בני אדם, אם כן למה בכל זאת חוזר אליהו בפעם השניה על נוסח זה. 19. על סמליות המזבח ראה מאמרי: המזבח בהר הכרמל כסמל להשתקפות תיאולוגית (להלן: מזבח), קובץ הציונות הדתית, מוקדש לכבודו של ד"ר ז' ורהפטיג, הוצאת הסתדרות המזרחי- הפועל המזרחי, ירושלים, תשס"ב, עמ' 131-140. 20. ראה סנה' שם, האגדה המקשרת את שבועת אליהו "חי ה'" עם דברי הקנטורין של אחאב בהעידו על עצמו: "ההוא גברא אוקים ליה עבודת כוכבים על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מיטרא", וכו ראה את תשובת אליהו לשאלת אחאב: 'האתה זה עכר ישראל' (י"ז יז) 'ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה' ותלך אחרי הבעלים' (יח). 21. ראה אף ר' משה אלשייך (תורכיה מאה 16), פירוש 'מראות הצובאות', מלכים שם, בתוך מקראות גדולות עם ח"י פירושים, ירושלים, תשכ"ה, המתנה את בנין המזבח בהסרת אלוהי הנכר: "והנה בהיות כל שבטי ישראל שנים עשר כלם עובדי ה' הנה המזבח הוא בנוי ... אך בהיות קצת שבטים ומה גם רובם סרים מאחרי ה' והולכים אחרי אלוהים אחרים, הנה המזבח ההוא להרוס יתייחס". מזבח אליהו לדברי האלשייך בא באנלוגיה למזבח יעקב בשכם. המזבח שבנה יעקב בשכם, המסמל את הברית בינו ומשפחצט לאלוהי ישראל אינו בנוי כל עוד אלוהי הנכר מצויים בתוכם. 22. העתקתי את הגרסה כפי שהביא אותה רש"י (מגילה, י"ד ע"א), ובדפוס סדר עולם רבא (סע"ר שלפנינו): "וישלח ה' איש נביא וגו' זה היה פנחס", וכן היא הגירסה במהדורת ח"י מיליקובסקי, (דיסירטציה), אוניברסיטת ייל, 1981. אמנם רש"י (שופטים ב) מפרש זאת גם על המלאך מן הבוכים , וגם על ה"איש נביא" (שם ו'), וכל זאת בשם סדר עולם, וכן הרד"ק והרלב"ג שם. ב' רטנר, במהדורתו לסדר עולם, וילנא, תרנ"ז, מבוא, עמ' 42, כתב על גרסה זו של רש"י: "ולפנינו בכל הדפוסים שם חסר כל המאמר בסע"ר, אולם בכת"י אקספארד מצאתיו אח"כ בע"ה בשלמותו". ורטנר כשכתב "בשלמותו" נתכוון כנראה שהגרסה שמצא התיחסה גם למלאך מן הבוכים וגם ל"איש נביא" כגירסת רש"י. 23. מהד' מ' מרגליות, ירושלים, תשי"ד, עמ' ב'-ג', ונראה שגם בעיני הרמב"ם היה מקובל שמלאך ה' זה הוא פנחס, כפי שהביא זאת במורה נבוכים, ח"ב, מ"ב: "החכמים כבר אמרו שמלאך ה' הזה שנאמר הנה הוא פנחס", ומהמשך דבריו נראה שהתבסס על מדרש ויקרא רבא. 24. שורשיו מצויים כבר בב"ר, ס"ח י"ב, עמ' 786 : "והנה מלאכי אלוהים אלו כהנים גדולים", וכן בויק"ר כ"א י"ב, עמ' תצ"ג, מקושר בפרוש רעיון נביאים כמלאכים עם רעיון כהנים כמלאכים: "אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיתה רוח הקדש שורה עליו הוא אומר כי שפתי כהן ישמרו דעת". 25. כן מובא בשינוי מה במדרש במד"ר, ט"ז א'. 26. כן מסיק איש שלום שם: "ואין דרך להשקיט התמהון הזה אלא אם נאמר שבעל הגדה זו דעתו כי פנחס הוא אליהו". 27. יש לציין שהקטע האחרון לא פורש ע"י הרד"ל. 28. ראה פרקי דרבי אליעזר, עם פרוש ז"וו איינהורין, ווילנא, תקצ"ט . 29. ראה ר' חי"ד אזולאי, פירוש חומת אנך, מלכים א, י"ז שהתייחס לדעה הרואה באליהו מלאך: "ולפ"ז מה טוב לשון רז"ל דאמרו פנחס זה אליהו דהל"ל אליהו זה פנחס ובהכי ניחא דאליהו קדם". אם נדייק בנוסח זה נמצא שרש"י (ב"מ, קי"ד ע"ב, ד"ה 'לאו כהן מר') מביא נוסח זה: "דאליהו הוא פנחס", וכן התוס', בב"ב קכ"א, ד"ה 'שבעה'. ולא נראה שיש לדייק בדברי רש"י אלו שכן ידועים דבריו (קד' ע' ע"א), שאליהו, הוא שמו של מלאך השונה מאליהו המקראי, וראה הגהת המהרש"ל שם. 30. ראה הגהת הרד"ל ונוסח הילקוט, מהד' הימן, ריש פנחס, עמ' 56: 'הסב' במקום גרסתנו 'חשב'. וכן ראה פרקי דרבי אליעזר, מהד' מדעית, כתב יד רח"מ הורוביץ, ירושלים, תשל"ב, שם הנוסח 'חשב', וכהערה מביא הורוביץ את נוסח כת"י גינצבורג: "קרא הקב"ה שמו של פנחס בשמו של אליהו" ומוסיף הורוביץ בסוגרים: "כוונתו בשם אליה נמצא שם אל - יה. 31. ספרי דבי רב, מהד' ח"ש הורוביץ, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 173. הביטוי 'עד שיחיו המתים' כמוסב על אליהו מצוי בתוספתא סוטה, יג ב, עמ' 113, מהד' צוקרמנדל. 32. וכן יש לפרש את התנחו' פנחס א': 'ולכן אמור לו הנני נותן לו וגו' שעדין הוא קיים'. ראה ת"ב, עמ' 151, ובהערה יט שם, במדב"ר. פנחס, כא ג. 33. ראה דעת רבנין בויק"ר שם, המציגים את ההיפוך מלאך הנחשב כנביא אולם באמת מלאך הוא, וראה בהמשך. 34. ראה רד"ק, מל"א י"ז, א, וכן הרלב"ג שם, ובשופטים ו', ילקוט שמעוני ריש פנחס, האברבנאל (מלכים שם), נקט בנוסח רש"י: "אליהו הוא פנחס", אולם לא נראה שיש ליחס לכך חשיבות. 35. כן משמע מדברי הרמב"ם במאמר תחיית המתים, אגרות הרמב"ם, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"א, עמ' שנ"ב, ע"ש. 36. ראה ת"י שתרגם: "מלאכא דה'". וכן רד"ק. ובברכות ס"ג ע"א: "ת"ש ה' עמך גבור החיל, וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון". 37. ראה תרגום יונתן שפירש: "ושלח ה' גברא נביא", ובסע"ר שם, מפרש שהיה זה פינחס. 38. ראה פרוש המהרז"ו, ויק"ר פ"א שכתב: "והרואה יראה שלשון שני הנבואות דומים זה לזה", ורש"י מזהה את שתי הדמיות עם פנחס ומסתמך על סע"ר שם. 39. ראה גם שופ' ו', אם כי לא בפסוק אחד: "ואוציא אתכם מבית עבדים" (ח'), ואומרה לכם אני ה' אלהיכם" (י'). 40. כבר מצאנו זאת בכמה מקומות במקרא: בראשית ל"ב כ"ד, יהושע ה' י"ד, דניאל י' ה', וכן ראה דעת רבנין, ויק"ר שם. 41. כמו הרלב"ג: "ויבא מלאך ה' הוא הנביא שזכר כי הנביא יקרא מלאך ה' כאמרו ויבא חגי מלאך ה'", וכן משתמע מויק"ר, כ"ב ט', עמ' תקי"ח: "אין הבמה ניתרת אלא ע"י נביא... ר' יוחנן בר מריא מייתי לה מן הדא, אז יבנה יהושע (יהושע ח', ל') אין לי אלא יהושע גדעון מנין, ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה'". ראה את הדיון של מרגליות שם בגירסת הדפוסים המאוחרים המשובשת: "בגבעון מנין שנאמר ויהי בלילה ..." (שהרי גדעון בזמן שלה היה - דברי הרש"ש שם), וכן בהגהת פירוש מתנות כהונה: "הר עיבל, גבעון, ושילה". ולפע"ד הגירסה כפי שהיא מופיעה בכת"י ובדפוסים הראשונים המובאת כעיקרית במהד' מרגליות, עוררה את הבעיה שאנו מתיחסים אליה בדיוננו. שהרי גדעון לא היה נביא והבמה הותרה לו ע"י הדבור - מלאך או הקב"ה. ואם נקבל גירסה זו יצא שאותו מלאך נביא היה וזה מה שלא נתקבל על דעת המגיהים. ואפשר שהויק"ר בנגוד לפרוש המקובל סובר שמלאכא דה' זהו אותו "איש נביא", וכדעת הרלב"ג. 42. ראה מלבי"ם: לא זעקו על חטאתיהם רק מתרעמים על הרעה ולא הכירו כי בא הענש בסיבת החטא. וכן ראה מראות הצובאות: "וזהו ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' היה על אודות מדין שהוא מחמת יראת מדין המצרים להם", דברים אלו תואמים את דברי י' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, עמ' 285, ביחס לניגודיות בהבנת מושג התשובה בין האלילות והאמונה הישראלית, כאן ישראל זועקין כדרך עובדי האלילים. וראה יישומים נוספים, סמל האש, עמ' 233-235. 43. רש"י לא פירש כך אלא "ויפן אליו ה' - הקב"ה בעצמו". הרלב"ג שפירש עד כה מלאך ה' כ"איש נביא" ונמנע מלפרש את כל החזיון כבמראה הנבואה, מפרש בפס' כ"א: "וראה גדעון כי מלאך ה' הוא פחד ... כי כבר ראה בענין המציאות הרוחנית", וקשה על פרושו. 44. הצרוף "איש נביא" מובא רק בשופ' ו' ח', ולכאורה הרי הוא מיותר שהרי בתוך המלה נביא חבוי הכינוי איש. הרד"ק פירש את פס' ט"ו: "בי אדוני" - לשון חול הוא כי עדיין לא ידע גדעון כי מלאך הוא" וכן מראות הצובאות (י"א): "והנה גדעון לא גבה לבו להאמין כי ה' עמו ביחוד וגם נסתפק מי הוא הדובר אם "איש נביא" או מלאך מלובש כאיש אדמה". כאמור, כינוי מלאך כאיש מצוי במקרא (ראה הערה 40), ואף גדעון בדברו למלאך (עוד לפני שידע שהוא מלאך ה'), מתייחס כאילו אל דברי ה"איש נביא" המקדימים את ביאת המלאך. 45. בדמותו המורחבת הכוללת את דמות ה"איש נביא". |
| המשך המאמר |
|---|
