רשימות היחס במקרא
בראשית מו; שמות א

תוכן המאמר: א. מבוא: על הרשימות במקרא ב. רשימת שמות בני ישראל בפרשתנו משקיפה על ספר בראשית ג. רשימת שמות בני ישראל בפרשתנו משקיפה על ספר שמות ד. הסתירות במספרים שברשימה ה. הנשים הנמנות ברשימה ואלו שאינן נמנות בה ו. חצרון וחמול בני פרץ בין יורדי מצרים - הייתכן? ז. יישובו של קאסוטו לתמיהה הגדולה מילות מפתח: רשימות יחס במקרא, מספרים במקרא

א. מבוא: על הרשימות במקרא

בראש פרשת ויגש, בנאומו של יהודה לפני המשנה למלך מצרים המתנכר עדיין לאחיו, מגיע סיפור יוסף ואחיו לשיאו הדרמטי, ומייד לאחר מכן באה ההתרה של פקעת העלילה בהתוודעותו של יוסף לאחיו, במעמד שאף הוא דרמטי ומרגש. אף שהמתח שהיינו שרויים בו עד להתרת העלילה פג, ממשיך הסיפור להוביל אותנו מסערה רגשית אחת לאחרת, והוא רחוק מן הרגיעה והשלווה האופייניים לשלב שלאחר ההתרה בסיפורים רבים. לאחר שהתוודע יוסף אל אחיו היה עליו עוד להתגבר על בהלת אחיו שלא יכלו לענות אותו מרוב בהלתם (מ"ה, ג). הדבר עלה בידיו רק במאמץ רטורי ניכר, ורק אחר שנישק לכל אחיו ובכה עליהם - "וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּו" (שם טו).

הסערה הרגשית הבאה היא בתיאור שיבתם של האחים אל אביהם הזקן לבשרו כי "עוד יוסֵף חַי וְכִי הוּא משֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" ובתיאור תגובתו על בשורה זו (מ"ה, כה-כח).

תיאור ירידתו של יעקב למצרים (מ"ה, כח - מ"ו, ז) חושף לפנינו את חיבוטי הנפש של יעקב במעשה זה. שמחה וחרדה משמשות בערבוביה: משיכה בחבלי אדם ובעבותות אהבה לבנו האהוב שעליו התאבל עשרים ושתיים שנה, מתנגשת ביראה עמוקה מפני המשמעות המאיימת המרומזת בירידה זו - ראשיתה של גלות ארוכה.

לאחר הסיפור הטעון הזה על ירידת יעקב מצריימה באה רשימה מפורטת של בניו ובני בניו - שבעים הנפשות שבאו עמו (מ"ו, ח-כז), ולאחריה ממתינים לנו בפרשה עוד שני מפגשים דרמטיים: המפגש בין יעקב ליוסף, שקיצור תיאורו והאיפוק המאפיין אותו אומרים 'דרשנו', ומפגשו של יעקב עם פרעה, שאף הוא אומר כזאת. רק עתה, לקראת סיום הפרשה, משתחרר הסיפור מן הקצב המהיר והנרגש של האירועים ומוצא מקום לספר על תיקוניו החברתיים של יוסף במצרים בשנות הרעב (מ"ז, יג-כו).

מכל שפע המעמדים הדרמטיים והנרגשים שיש בפרשתנו, התובעים קריאה רגישה וניתוח ספרותי מדוקדק, בחרנו לעסוק בעיוננו דווקא ברשימת שבעים הנפש של בית יעקב שבאו מצריימה. בחירה זו עלולה להתמיה: מה יש בה ברשימת שמות ומספרים שיוכל לפרנס עיון זה? ומדוע לעסוק בקבוצת פסוקים שאופייה טכני והיא מהווה 'אי' ספרותי הקוטע את רצף העלילה, בפרשה שהיא כה עמוסה בפעילות דרמטית?

רשימות מסוגים שונים מהוות סוג ספרותי חשוב ונפוץ במקרא, והקורא בן ימינו נוטה להתעלם מהן בדרך כלל מחוסר עניין. לחוסר העניין הזה יש לעתים סיבה אובייקטיבית: שמות של אנשים, מקומות או חפצים אינם אומרים לנו כיום את מה שאמרו לקורא הקדום, שהשמות הללו היו מוכרים לו וקשורים אל חייו ואל סביבתו. אולם זהו הסבר חלקי בלבד. הסיבה העיקרית לחוסר העניין היא שינוי הטעם הספרותי של הקורא בן ימינו מטעמו של הקורא הקדום, שהיה הנמען הראשון של המקרא. הקדמונים חיבבו עד מאוד רשימות אלו, ויש מהן שהיו בעבורם כעין דברי שיר. רשימות רבות באות במקרא דווקא כדי לבטא חגיגיות והתרוממות מ'שגרת הסיפור' המקראי, וישנן רשימות הנושאות אופי של שירה אפילו בדרך כתיבתן במקרא.¹

מובן שאין ניתן לשנות את טעמו הספרותי של הקורא המודרני, אולם המעיין במקרא, החפץ בהבנת פשוטו, נדרש בכל זאת לנסות לשים עצמו במקומו של הקורא הקדום ולהבין את טעמו הספרותי, שכן רק כך יוכל להבין ולחוש כמידת יכולתו את כוונת הכתוב.

בדברנו על הקורא 'בן ימינו', כוונתנו לקורא הממוצע. ישנם קוראים - פרשנים וחוקרים - שעבורם הרשימות במקרא הן אוצר בלום של ידע מרתק בתחומים שונים. חוקרי הגיאוגרפיה המקראית, דרך משל, מוצאים כי רשימות הגבולות של נחלות השבטים בספר יהושע או רשימת תחנות המסע של ישראל במדבר בפרשת מסעי הן מן החלקים המרתקים ביותר במקרא. אף רשימה גינאולוגית שהיא פשוטה בעינינו, מהווה בעיני חוקרים בעלי עניין מעין כתב חידה היסטורי המצריך פענוח.

כל האמור ביחס לכלל הרשימות במקרא אמור אף ביחס לרשימת שבעים הנפש הבאים את יעקב מצריימה. רשימה זו מהווה שיא חגיגי בסיפור על יוסף ואחיו, והיא מצויה במוקד חשוב במהלך העלילה - בין הבשורה שנתבשר יעקב על כך שיוסף בנו חי, ושהביאה אותו לרדת אל בנו, לבין פגישתו עמו במצרים. רשימה זו מהווה גם את 'קו פרשת המים' בקורות בית יעקב, המפריד בין קורותיו של בית זה בארץ כנען לבין קורותיו בארץ מצרים². הקורא הָרָגיש חש אפוא כי רשימה זו מהווה נקודת גובה בסיפור, והיא מהווה ביטוי מרגש לרעיונותיו ולמגמתו.

הפרשן הדקדקן והחוקר הקפדן, לעומת זאת, מוצאים ברשימה זו דברים הנסתרים מן העין המסתפקת ברפרוף על פני השמות והמספרים שבה. הללו מוצאים ברשימתנו רמזים לעניינים חשובים הנוגעים לבית האבות ולעתידו של עם ישראל, והם מצביעים על קשיים וסתירות התובעים את פתרונם.

אנו נפתח את עיוננו בהתרשמות כללית מרשימתנו וממגמתה, אך בהמשך נתבונן בכמה מפרטיה במבט חוקר.

ב. רשימת שמות בני ישראל בפרשתנו משקיפה על ספר בראשית

רשימת "שְׁמות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה" היא, כאמור, 'קו פרשת המים' בסיפור יוסף ואחיו ובקורות ישראל שעליהן מספרת התורה. בתור שכזו משקיפה הרשימה על שני כיווני זמן הפוכים - על העבר המתנקז עד אליה, ועל העתיד שהיא משמשת לו נקודת מוצא - ובאופן מפליא היא חותרת למסקנה משותפת משתי הפרספקטיבות הללו, כפי שיתברר להלן.

בעיוננו לפרשת מקץ עמדנו על שתי משמעויות שונות שיש לסיפור יוסף ואחיו בכללותו. מן העיון בסיפור כשלעצמו עולה שזהו סיפור 'תולדותיו' של יעקב בארץ כנען. כך מעידה הכותרת הבאה בראש הסיפור כולו (ל"ז, א-ב) - "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֵלֶּה תּלְדות יַעֲקב..." - כפי שביאר אותה רשב"ם: זהו סיפור הקמת הזרע (=העמדת 'תולדות') על ידי בניו של יעקב - הקמת דור שלישי במשפחתו. בתור שכזה מתקשר סיפור יוסף ואחיו אל סיפורי המאבקים הקודמים של האישים הנבחרים בספר בראשית על הקמת זרע, והוא האחרון שבהם³.

הקושי בהקמת הזרע במשפחתו של יעקב בזמנו של סיפורנו נובע מן המשבר החמור שאליו נקלעה המשפחה בגלל טעויות וחטאים של בני המשפחה כולם. שניים מבניו של יעקב - החשובים שבהם - יהודה ויוסף, ניתקו בשל המשבר הזה ממשפחתם ועמדו בפני סכנה חמורה של הכרתת זרע או של אי-הקמתו. סיפור יהודה ותמר מתאר את ההתגברות על סכנת הכרתת הזרע בזכותה של תמר: תמר יולדת ליהודה שני בנים, וכך מוקם לו זרע. סיפור עלילותיו של יוסף במצרים (בפרקים ל"ט-מ"א) מתאר כיצד יוסף, שנמכר לעבד במצרים, זכה לעלות לגדולה, ועל ידי כך זכה גם לשאת אישה ולהוליד ממנה שני בנים. המשך הסיפור מתאר את מאבק ההישרדות של המשפחה כולה בעת הרעב. אגב המאבק הזה מתאחדת המשפחה, ושני הענפים הנידחים - יהודה ויוסף - שבים אליה ביחד עם זרעם.

את רגע האיחוד השלם של המשפחה במצרים מקדימה רשימת שבעים הנפש של בית יעקב. מה אומרת אפוא רשימה זו? בסופו של העיון לפרשת מקץ כינינו אותה 'שירת הניצחון' במאבק על הקמת הזרע במשפחת יעקב. אל רשימה זו רומזת הכותרת העומדת בראש הסיפור "אלה תלדות יעקב...", כפי שהיטיב רשב"ם לבארה:

"אלה תלדות יעקב" - בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד: יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו, ומתוך כך (א) ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים... שלה ופרץ וזרח, (ב) ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים, ושלח יוסף בשביל אביו וביתו, עד שהיו שבעים.

אל רשימה זו חותר אפוא הסיפור כולו מראשיתו: הוא מתאר כיצד התגבר בית יעקב על משבר ההתפוררות הפנימית וזכה להקים דור שלישי גדול ומסועף ששב להתלכד מסביב לאבי המשפחה, בלא שנידח ממנו נידח; כל בניו של יעקב הקימו משפחות משלהם, וכולם שבו עם זרעם לחיות בקרב המשפחה.

רשימה זו אינה מהווה אפוא רק 'שירת ניצחון' אלא גם שירת הודיה לה'. זוכרים אנו את תפילתו של יעקב באחד מרגעיו הקשים, כאשר ריחפה מעל משפחתו סכנה מידיו של עשו:

ל"ב י

קָטנְתִּי מִכּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׂנֵי מַחֲנות.

מי נכלל אז בשני המחנות הללו? ארבע נשיו של יעקב ושנים עשר ילדיו, שהגדול שבהם היה אז כבן שלוש עשרה.

מאז שב יעקב אל ארץ כנען באותו הסיפור (ל"ג, יז-כ) עברו שנות דור - יותר משלושים שנה⁴, שבהן ישבו יעקב וביתו בארץ כנען. בניו של יעקב בגרו, והקימו כולם משפחות משלהם והולידו בנים. יעקב האב הזקן יכול היה להתבונן בעגלות הבאות מצריימה, המלאות נשים וטף שהם תולדותיו, בסיפוק רב. לו נשא יעקב תפילה בעת ירידתו למצרים, ודאי היה אומר: 'קטונתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך, כי בשני מחנות של נשים המטופלות בשנים עשר ילדים קטנים עברתי את הירדן בחזרה לארץ כנען, ועתה הייתי בה לשבעים נפש - לשבט גדול שיש בו שנים עשר אבות משפחות'. הרשימה בפרשתנו היא התחליף לתפילת ההודיה הדמיונית הזאת, שלא מצאנו כמותה בכתוב.⁵

מן ההיבט הזה משקיפה רשימת שבעים נפשות בית יעקב, ביחד עם הסיפור השלם על יוסף ואחיו, אל עבר ספר בראשית כולו. בחירתו של אברהם מהווה התחלה חדשה בספר בראשית, העומדת בהקבלה לבחירתו של נח עשרה דורות לפני כן להיות אבי האנושות שלאחר המבול. כהמשך לכך יש לומר כי רשימת שבעים הנפש של יעקב ובניו עומדת בהקבלה לרשימת שבעים בני בניו של נח בפרשת תולדות בני נח (י', א-לב). השמות הנזכרים ברשימתנו הם שמות המשפחות שמהן יהיה בנוי העם בעתיד. והם הם שמות המשפחות שעליהן נאמר במפקד הנוחלים את הארץ (במדבר כ"ו, נג) "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמות"⁶. רשימת שבעים הנפש של בית יעקב היא, אם כן, מקבילה מוקטנת של האנושות כולה, המורכבת משבעים עמים שנוסדו על ידי בני בניו של נח נוחלי הארץ כולה, שעליהם נאמר (י', לב) "וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּויִם בָּאָרֶץ".

ג. רשימת שמות בני ישראל בפרשתנו משקיפה על ספר שמות

המשמעות האחרת של סיפור יוסף ואחיו, שגם עליה עמדנו בעיון לפרשת מקץ, עולה מראייתו בהקשר המקראי הרחב, שבו הוא משמש כסיפור מבוא לגלות מצרים⁷. בסיפור זה החלה להתקיים ביעקב ובזרעו גזרת הגלות שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים (בפרק ט"ו). הרעב בארץ והורדת יוסף למצרים והפיכתו שם למשנה למלך, כל אלו משמשים אמצעים 'לפתות' את יעקב לרדת למצרים בכבודו - "בחבלי אדם" ו"בעבתות אהבה", כדי שבו ובזרעו תחל הגלות.

את רגע הכניסה הממשית של יעקב ושל ביתו לגלות מצרים מקדימה רשימת שבעים נפשות בית יעקב. מה אומרת רשימה זו כמבוא לגלות מצרים? חשיבותה בשני דברים. ראשית, היא באה ללמד כי גלות מצרים אינה גלות של יחידים או של משפחה בודדת אלא גלות של שבט גדול שהוא ראשיתו של עם, הגולה מארצו שבה נוצר. מבחינה זו יש חשיבות רבה להדגשה בכותרתו של הסיפור השלם כי 'תולדות יעקב' שעליהן יסופר להלן הועמדו בעת שיעקב ישב בארץ כנען. לתפיסת ישיבתם של בני ישראל במצרים כגלות של עם מארצו נודעת חשיבות רבה בעיצוב התודעה של בני ישראל החיים במצרים: הם חיים שם בהכרה שזו אינה ארצם, אלא ארץ כנען היא ארצם, שממנה יצאו אבותיהם - שבעים הנפש מייסדי המשפחות שמהן מורכב עם ישראל. אל ארץ כנען - צור מחצבתו של העם - תהיינה עיניהם נשואות לשוב כאשר 'פקוד יפקוד אלוהים אותם'.

ברם, יש לרשימת שבעים הנפש חשיבות נוספת. בתוך דורות אחדים יֵהפכו שבעים הנפש הללו לעם רב ועצום, ובכך תתקיים הבטחת ה' לאבות להרבות זרעם. ביחס למהפך הדמוגרפי הזה המספר 'שבעים' אינו מספר גדול: אמנם שנים עשר בניו של יעקב העמידו כולם צאצאים, אולם מידת ההתרבות של משפחת יעקב בשנות הדור שישבו בארץ כנען לא הייתה יוצאת דופן⁸. במצרים, לעומת זאת, יחל תהליך התרבות יוצא דופן שיביא לכך שבעת היציאה ממנה ימנה העם שישים ריבוא גברים. דבר זה נאמר בפירוש בנאומו של מביא הביכורים לפני ה' (דברים כ"ו, ה): "אֲרַמִּי אבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׂם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׂם לְגוי גָּדול עָצוּם וָרָב", ומשה מבליט זאת בנאומו בספר דברים (י', כב):

בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבתֶיךָ מִצְרָיְמָה
וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלהֶיךָ כְּכוכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרב.

על משמעות זו של רשימת שבעים הנפש במקומנו עמד חזקוני בפירושו לפסוק הפותח את רשימתנו (מ"ו, ח):

"ואלה שמות" - חזר ומנאן⁹ לספר נפלאות הקב"ה, שבשבעים נפש ירדו למצרים, ובזמן מועט נעשו יותר מששים ריבוא.

נוכחנו אפוא בשני הסעיפים האחרונים של עיוננו כי רשימת שבעים הנפש של בית יעקב נועדה "לספר נפלאות הקב"ה" הן בהתייחסותה אל העבר, כסיכום תהליכים שאירעו בחיי יעקב ושתוארו בספר בראשית, והן בהתייחסותה אל העתיד - אל התפתחותו של עם ישראל מאותן שבעים נפש - כפי שיתואר הדבר בספר שמות.

ד. הסתירות במספרים שברשימה

לאחר שראינו את הרשימה בפרשתנו בהקשר רחב כצומת היסטורי בעל משמעות דתית, אנו מבקשים להתבונן בכמה מפרטי הרשימה הזאת כשלעצמם. בשלושה עניינים בה (שיש ביניהם קשר) נמקד את תשומת לבנו בסעיפים הבאים: 1. המספרים שברשימה; 2. מקומן של הנשים בה; 3. מקומם של הריבֵּעים - הדור הרביעי ליעקב ברשימה. סעיף זה יעסוק בבעיית המספרים.

הרשימה בנויה מארבע קבוצות של משפחות בני יעקב המסודרות על פי נשות יעקב: פירוט בניה ובני בניה של כל אחת מנשי יעקב, ולאחריו - סיכום הנפשות באותה קבוצה. האמהות מסודרות בסדר יורד, לפי מספר הנפשות השייכות לכל אחת מהן, והן נחלקות לשתי קבוצות: לאה וזלפה שפחתה; רחל ובלהה שפחתה.

הנה פירוט המספרים:

קבוצת בני לאה קבוצת בני זלפה שפחתה קבוצת בני רחל קבוצת בני בלהה שפחתה

33 16 14 7