|
|
תוכן הפרשה: פרק ו סימן א סימן ב סימן ג סימן ד סימן ה פרק ח סימן ו סימן ז סימן ח סימן ט סימן י סימן יא סימן יב סימן יג סימן יד סימן טו פרק יא סימן טז סימן יז סימן יח סימן יט |
פרק ו
סימן א
על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן?
כך שנו רבותינו:
על שלשה וכו' ושלשתן מן התורה.ומה ראו נשים להצטוות על שלוש מצות האלו?
נדה, דכתיב (ויקרא טו) ואשה כי יזוב.
חלה, (במדבר טו) ראשית עריסותיכם.
הדלקת הנר, דכתיב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת.
ואם תאמר לישב בחושך אין זה עונג שאין יורדי גיהינום נדונין, אלא בחושך, שנאמר (איוב י) ארץ עפתה כמו אופל (איוב י).
אמר הקב"ה: אדם הראשון תחילת בריותיי היה ונצטווה על עץ הדעת, וכתיב בחוה: (בראשית ג) ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראשית ג), וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. וכתיב בתורה: (שם ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם ששפכה.
מצות חלה מנין?
היא טמאה חלתו של עולם.
דאמר רבי יוסי בן דוסמקא (נ"א קצרתא):
כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דכתיב: (שם ג) ואד יעלה מן הארץ והשקה (שם ב).
ואחר כך: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר וגו'.
הדלקת הנר מנין?
היא כבתה נרו של אדם, דכתיב: (משלי ה) נר אלוהים נשמת אדם.
לפיכך תשמור הדלקת הנר:
סימן ב
כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר:
(משלי יא) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם.
אמר רבי יהודה הלוי:
בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה.
אומר לו הקב"ה: למה אתה בוכה, מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה, יש לך פרי יפה מן הבנים.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! אי זה פרי שהעמדתי?
אומר לו הקדוש ברוך הוא: התורה, שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים, בנים אינו אומר, אלא פרי צדיק, וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים.
וכן הוא אומר: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים.
אמר רבי אבהו:
מצינו שהקב"ה עושה לאחרונים בזכות הראשונים.
ומנין שאף לראשונים בזכות האחרונים?
נאמר: ונח מצא חן בעיני ה'.
ובאיזה זכות?
בזכות תולדותיו, שנאמר: אלה תולדות נח נח,
ולוקח נפשות חכם, זה הזן ומפרנס העני, כך דרש רבי תנחומא.
אמרו רבותינו:
לא מת נח, עד שראה העולם ביישובו, ועד שראה שבעים אומות יוצאים מחלציו ומשם לא נזכר אלא צדקו.
ולוקח נפשות חכם זה נח, שזן ומפרנס את הבהמה.
ומה היה מאכילן?
אמר רבי עקיבא:
דבילה היו כולן אוכלין, כמו שנאמר: והיה לך ולהם לאכלה.
ורבותינו אמרו:
לא, אלא כל אחד ואחד מכל מין ומין האכיל מה שלמד.
הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם מה שלמד היה אוכל, הוי ולוקח נפשות חכם.
יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחד ביום, ויש בשתים, ויש בשלוש, ויש בשליש הלילה, ויש באמצעו, ויש בקרות הגבר.
אמרו רבותינו:
י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה, שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי, ולוקח נפשות חכם:
סימן ג
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שבחר בישראל משבעים אומות, כמו שכתוב: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב).
ונתן לנו את התורה בכתב רישומו ברמז צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבע"פ, וגלה אותם לישראל, ולא עוד, אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות.
ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט.
ועל שבע"פ נאמר: ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים (איוב י"א),
וכתיב: ולא תמצא בארץ החיים (שם כ"ח).
ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא?!
אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאווה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט).
וכך דרכה של תורה:
פת במלח תאכל,
ומים במשורה תשתה,
ועל הארץ תישן,
וחיי צער תחיה,
ובתורה אתה עמל.
לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא על התורה שבע"פ, שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד).
ואמרו חז"ל:
לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדברים, אלא ע"פ הדברים, וזו היא תורה שבע"פ, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחושך, שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר, בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה).
ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית, שנאמר: ויתייצבו בתחתית ההר (שמות י"ט).
ואמר רב דימי בר חמא:
א"ל הקב"ה לישראל: אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.
ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו: נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבע"פ, שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות קשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו').
ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד:
ראה מה כתיב אחריו: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך.
ואי זה?
זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר: ושננתם לבניך, זו תלמוד שצריך שנון.
ללמדך שפרשה ראשונה שבקריאת שמע מתן שכרה בעוה"ז. כמו שכתוב: בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד.
ובפ' שנייה כתיב בה: בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם.
ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעולם הבא. שנאמר: העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון, שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד.
שנאמר: (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג).
אי זה ברית שנוהג ביום ובלילה?
זו תלמוד.
וכן הוא אומר: כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תופר את דוד עבדי וג'ו (שם יט).
ואומר: (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
ואף הקדוש ברוך הוא כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר: (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך, אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה, עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמיתה ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד, כדי שלא ייכשלו ישראל בדברי תורה, שנאמר: (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, (שם כ"ט), ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ואותן ב' ישיבות, לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל, ולא שלט בהן לא יון ולא אדום, והוציאן הקדוש ברוך הוא י"ב שנה קודם חורבן ירושלים, בתורתן ובתלמודן, שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גיבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב כד).
וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה?
אלא אלו גיבורי תורה שכך נאמר בה: על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כ"א), ומתוכן החרש והמסגר.
חרש שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין.
מסגר, כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר, לקיים מה שנאמר: (ישעיה כב) ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח, ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז). אלו חורי יהודה ובנימין שעליהן נאמר: (ירמיה כד) כה אמר ה' וגו' כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה.
וכתיב: (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו.
וכי משום דצדיק ה' אלוהינו וישקד ה' על הרעה ויבא את הרעה?!
אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה, כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד.
ואף לימות המשיח אין רואים חבלו של משיח , שנאמר: (זכריה ב) הוי ציון המלטי, מאדום ומיון מגזרותיהן.
וכתיב (מיכה ד) חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה.
ושכנתי כתיב, בשדה, שאע"פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך.
ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך (שם)
שם, ללמדך שמשם מתחילת הגאולה משם עולין לירושלים, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א') אותה שעה והייתה לה' המלוכה, וכן יהי רצון.
סימן ד
דאסיר להון לבית ישראל למגזל ולמחטף מידי חד מן חבריה, דאין לך חמור בכל האסורין שבתורה מעונש הגזל.דאמר רבי אליעזר:
כל עבירות שבתורה עברו דור המבול עליהן, ולא נחתם עליהם גזר דינן למחות את זכרם במי המבול, עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס.
וכתיב: (יחזקאל ז) החמס קם למטה רשע וגו'.
אמר רבי אליעזר:
מלמד, שזקף החמס ועמד כמקל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבש"ע! אני לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם.
אמר רבי אבהו:
ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם:
אונאה,
וגזל,
ועכו"ם.
אונאה, דכתיב בה: (עמוס ז) כה הראני והנה ה' ניצב על חומת אנך ובידו אנך.
גזל דכתיב: (ירמיה ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
עכו"ם, דכתיב: (ישעיה כא) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות וגו'.
ואמר רבי יוחנן:
כל הגוזל שווה פרוטה מחברו כאלו נוטל נשמתו הימנו, שנאמר: (משלי א) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה, מכפר ליה.
ואי מאית נגזל, מהדר ליורשיו ומכפר ליה.
וכי מהדר לנגזל, מבעי ליה לאחולי על גביה, כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה.
דתנו רבנן:
הגזלנין ומלוי ריבית שהחזירו, אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהן, אין רוח חכמים נוחה הימנו. הני מילי, שאין גזלה חוזרת בעינה, אבל חוזרת בעינה מקבלין.
אמר רבי יוחנן:
בימי רבי נשנית משנה זו.
מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה.
א"ל אשתו: ריקה, אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט שאתה חוגר אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה.
באותה שעה אמרו הגזלנים: ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן, והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו.
שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי:
מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מן הגזלן?
שהגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה', והגזלן כתיב ביה והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וגו' (ויקרא ה').
אמר להן: זה השווה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השווה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מעלה כאילו אינו רואה ואוזן כאילו אין שומעת, שנאמר: (ישעיה כט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו'.
וכתיב: (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה וגו'.
וכתיב: (יחזקאל ח) עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.
תניא, אמר רבי מאיר:
משלו משל משום רבן גמליאל.
למה הדבר דומה?
לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה. אחד זימן כל בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן לא את בני העיר ולא את בני המלך.
איזה מהן עונשו מרובה?
הוי אומר, זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.
אמר רבי מאיר:
בא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה.
שור שביטלו ממלאכתו, חמישה.
שה שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה.
ורבן יוחנן בן זכאי אומר:
בא וראה, שחס הקב"ה על כבוד הבריות אפילו על גנב, שור שהלך ברגליו ה', ושה שהרכיבו על כתפו ד', והיכא דגזל ואמר: אישקול השתא דצריך לי והדר אשלם, רשע מקרי, דכתיב: (שם ל"ג) חבול ישיב רשע גזלה ישלם, אף על פי שמשיב, רשע הוא.
ברם צריך את למילף, הני מלי, היכא דקא גזיל אדעתא למישקליה לנפשיה, אבל היכא דקא בעי למיתן מתנה לההוא נגזל ולא בעי לקבולי ואמר אגנוב מניה כי היכי דאהני ליה ואשלם ליה תשלומי כפל, אי נמי שבק מאני בדוכתא דלא מנטר או זוזי ופשע, ואשכחינהו איניש אחרינא ואמר אקניטנו עד דיתבעהו ויזדהר במאניה זימנא אחרינא ולא ליפשע, מאי, כיון דלהנאתו קא מכוין ושרי, או דלמא כיון דעד דמהדר ליה אית ליה צערא, מאי.
תא שמע, דתניא לא תגנוב ע"מ למיקט לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל.
מאי טעמא?
קרא יתירא הוא, דכתיב: לא תגזול וכן הלכה:
סימן ה
ג"פ בפסוק למה?
זה אחד משלושה שראו ג' עולמות:
נח,
ודניאל,
ואיוב.
נח ראה עולם ביישובו וראהו בחורבנו וחזר וראהו ביישובו.
דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבניין בית שני.
איוב ראה בנין ביתו וחורבנו וחזר וראה ביישובו.
איש צדיק
על שזן בריותיו של הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק.
שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות:
נח,
ויוסף.
שכך כתיב בו: על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב).
וכתיב בו: ויכלכל יוסף (בראשית מז).
אמר רבי אחוה ב"ר זעירא:
אף בני נח שנכנסו בתיבה והבהמה והחיה ועופות כולן צדיקים היו, לפי שדור המבול השחית כל בשר את דרכו על הארץ כתיב בהן, שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל, לפיכך כתיב בהן: הנני משחיתם את הארץ.
ומנין שממעשה בראשית נצטוו הבהמות והחיות והעופות ורמש שלא להידבק עם שאינו מינו?
דכתיב: ויעש אלוהים את חית הארץ למינה וגו' (שם א).
אמר להן הקב"ה: כל מין ומין ידבק במינו ושאין מינו אסור.
תמים
זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם:
אדם הראשון נברא מהול.
ושת בנו נולד מהול, דכתיב: (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו.
נח נולד מהול, דכתיב: תמים היה בדורותיו.
יעקב נולד מהול, דכתיב: (שם כה) ויעקב איש תם.
ויוסף נולד מהול, דכתיב: (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף, שהיה דומה לאביו.
משה נולד מהול, שנאמר: (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא.
ואיוב נולד מהול, דכתיב: (איוב א) איש תם וישר בדורותיו ולא בדורות אחרים.
רבי יהודה ורבי נחמיה:
חד אמר:
תמים היה בדור המבול ובדור הפלגה, שאלו היה בדורו של אברהם אבינו לא מצא ידיו ורגליו.
משל לחבית של אפרסמון שהייתה מונחת במקום המטונף במקומה ריחה נודף, שלא במקומה אין ריחה נודף.
וחד אמר:
תמים היה בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים.
משל לצלוחית של פלייטון שהייתה מונחת במקום הטינופת ריחה נודף, כל שכן אם הייתה מונחת במקום הבושם.
את האלוהים התהלך נח
שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול.
משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו, והיה לפניו דרך משוקע בטיט, והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט, אבל אברהם כתיב בו: התהלך לפני.
ובאבות כתיב: האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהיו מרווחין (ס"א מדיחין) לשכינה והיו מקדימין והולכין לפניו לעשות רצונו.
עשה לך תבת עצי גופר
אמר רבי הונא בשם רבי יוסי:
ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול, שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה, אמר לנח: עשה לך תיבת עצי גופר.
עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו:
ארזים אלו למה?
אמר להן: הקדוש ברוך הוא מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות תיבה, כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו, והיה משקה אותן ארזין והן גדילין, והיו אומרים לו:
מה אתה עושה?
ומשיב להן כעניין הזה, והיו מלעיגין עליו.
לסוף ימים קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו:
מה אתה עושה?
ואומר להן כך, והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה, מיד הביא עליהן מבול, שנאמר: וימח את כל היקום:
פרק ח
סימן ו
ילמדנו רבנו:
הרואה קשת בענן מה צריך לברך?
כך שנו רבותינו:
הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם זוכר הבריתהרי מן המשנה.
ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.
מן התורה מנין ?
דכתיב: את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ואין מעשיו כמעשה בשר ודם.
בשר ודם, כל זמן שאוהבו חי אהבתו קיימת עמו, מת בטלה האהבה. והקב"ה אינו כן.
מת אברהם הייתה אהבתו קיימת ליצחק בנו, שנאמר: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים וגו' (בראשית כה).
בנוהג שבעולם, המלך מכבד אוהבו בכסף וזהב ובגדים ומעשרו. נכנס לספינה עומד עליו סער גדול, מאבד את נפשו וממונו, לפי שאין יכול המלך לשמרו מן הים ומן הליסטין.
והקדוש ברוך הוא נותן לאוהבו מתנה ומשמרו, שנאמר: (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך. ברך לאברהם ושמרו, שנאמר: (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, וכן ליצחק וליעקב.
אדם נכנס בספינה עמד עליו סער, אם יש עמו בהמה וכלים מזרקן לים ומקיימין את האדם, שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה כשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה, שנאמר: (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו.
וכן הוא אומר ויזכור אלוהים את נח:
סימן ז
זה שאמר הכתוב: יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב).
יודע צדיקו של עולם, אפילו נפש בהמות, אפילו בשעת כעסו, שאין מידותיו כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, כשמרדה מדינה למלך משלח לגיונותיו עליה והורג הטובים עם הרעים, לפי שאינו יודע מי מרד ומי הוא כשר.
והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו כל הדור מכעיסו ויש בו צדיק אחד, מצילו, הוי אומר: יודע צדיק נפש בהמתו.
וכן הוא אומר: טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א).
ורחמי רשעים אכזרי, אלו דור המבול שהיו אכזרים.
אמרו רז"ל:
בשעה שהעלה הקב"ה עליהן את התהומות והיו רואין את המעיינות עולות עליהן.
מה היו עושין?
היו להן בנים הרבה, כמו שכתוב: (איוב כא) זרעם נכון לפניהם עמם, שהייתה האשה מתעברת ויולדת, כמה דאת אמר: והיה נכון לבוקר (שמות יט). וצאצאיהם לעיניהם שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים.
היו בהם בני אדם שהיו נוטלין את בניהם ונותנין אותם על התהום, וכובשין עליהם ואינן מרחמין עליהם, לכך נאמר: ורחמי רשעים אכזרי.
ומנין שהיו עושין כן?
שכן איוב אומר: ישכחהו רחם מתקו רימה עוד לא ייזכר ותשבר כעץ עולה. (איוב כד).
עוד לא ייזכר הרחם שלו שהיו בניו.
מה עשה להם הקדוש ברוך הוא?
הוריד עליהם מבול מלמעלה ושברן, שנאמר: ותשבר כעץ עולה.
אמר רבי ברכיה:
קשים היו מאוד ובעלי קומה, שכך כתיב בהן: (בראשית ו) המה הגיבורים, ואילולי שפרע מהם באש מלמעלן, אין ברייה יכולה להן, שכך איוב אומר: אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש (איוב כב).
כיון שראה הקב"ה שלא נשטפו קומתן בתהומות שלמטן, הוריד עליהם אש מן השמים שנ' ויתרם אכלה אש. ולא עוד, אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה והן גוועו אותם, שנאמר: ויגוע כל בשר הרומש וגו'.
במה?
בעוף ובבהמה ובחיה.
כיון שהיו רואין עצמן שהן אובדין, היו מבקשין להפוך את התיבה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הקיף את התיבה אריות, שנאמר: ויסגור ה' בעדו, ואין ויסגור אלא אריות, כמה דאת אמר: (דניאל ו) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:
סימן ח
ילמדנו רבנו:
מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת?
אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי לוי:
אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת, מפני שהוא כמרפא בשבת.
בוא וראה, שאין מכה בעולם שאין לה רפואה.
ומה היא רפואתו של יצר הרע?
תשובה.
דאמר ר' יהודה ב"ר שלום בשם ר' אלעזר:
ג' דברים מבטלין גזרה קשה, אלו הן:
תשובה,
ותפלה,
וצדקה.
אמר רבי יוסי:
אף שינוי השם ומעשים טובים, לפיכך הקב"ה מקווה לדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה, וימח את כל היקום וגו', ושייר לנח בתיבה.
כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן התיבה, אלא אמר: ברשות הקדוש ברוך הוא נכנסתי, שאמר לי בא אתה וכל ביתך אל התיבה ועכשיו איני יוצא, אלא ברשותו, נגלה עליו הקב"ה,
שנאמר: וידבר אלוהים אל נח לאמר צא מן התיבה אתה ואשתך:
סימן ט
זה שאמר הכתוב: הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים קמב). הוציאה ממסגר נפש, שהיה נח סגור בתיבה.
אמר רבי לוי:
כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות.
ר' עקיבא אומר:
אפילו שבישתין לפילין וזכוכיות לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן.
יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה, ויש אוכלת לשלשה.
תדע לך, שלא טעמו טעם שינה.
דאמר רבי יוחנן בשם ר' אלעזר ברבי יוסי הגלילי:
פעם אחד שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: ויישאר אך נח, אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר: הן צדיק בארץ ישולם (משלי יח).
רב הונא בשם רבי יוסי אמר:
יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר: הוציאה ממסגר נפשי וגו' בי יכתירו צדיקים, שבי נוטל הקדוש ברוך הוא כתר (ס"א נוטלת כתר צדיקים) שאומר: ומה נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם, כך עשה לו הקב"ה נסים, שנאמר: ימלט אי נקי (איוב כב) ולא נקי, אם היה צדיק גמור על אחת כמה וכמה!
סימן י
זה שאמר הכתוב: אני פי מלך שמור על דברת שבועת אלוהים (קהלת ח).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: משביע אני עליכם, שאם תגזור עליכם מלכות גזירות קשות, אל תמרדו עליה בכל דבר שהיה גוזר עליכם, אלא פי מלך שמור.
אבל אם תגזור עליכם לבטל התורה ואת המצוות, אל תשמע לה, אלא אמור לה, אני פי מלך שמור, בכל מה שאת צריכה.
אבל על דברת שבועת אלוהים, אל תיבהל מפניו תלך, לפי שאין מבטלין אתכם מן המצוות, אלא שתכפרו בהקב"ה, לפיכך על דברת שבועת אלוהים.
וכן עשה חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם.
אמרו לו: מה אתה סבור, שאם תשליך אותנו לתוך כבשן האש, אין הקדוש ברוך הוא מצילנו, יודעים אנחנו שהקב"ה יכול להציל אותנו, אלא בין מציל ובין שאינו מציל, אין אנו משתחווים לצלם, דכתיב: (דניאל ג) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד.
אמר להם נבוכדנצר: הצדא שדרך מישך ועבד נגו (שם).
מהו הצדא?
אמר להם: האמת אתם אומרים כך, ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרים למלכא נבוכדנצר: לא חשחין וגו' (שם).
ולא אמרו לו מלכא, אלא אמרו לו נכובדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך, אם למיסים אם לארנוניות ולכל מה שאתה גוזר, אני פי מלך שמור, ואתה מלך עלינו.
אבל לכפור בהקדוש ברוך הוא אתה נבוכדנצר, לא חשחין אנחנא וגו', שכן אנו מצווין על דברת שבועת אלוהים, אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח).
כיון ששמע מהן כך, באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתני על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר: למזא לאתונא חד שבעה על די חזא למזיה (דניאל ג).
כיון שהסיקו את הכבשן, באדין גבריא אילך כפיתו בסרבליהון פטשהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא (שם).
מכאן אתה למד שאפילו בשעת הסכנה אל ישנה אדם את עצמו מן כבודו, שהרי יצאו אלו לישרף וקישטו עצמן. וגובריא אילך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין (שם).
כיון שירדו לתוך הכבשן תלו עיניהם ואמרו: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו במעשינו, אלא בשמך הגדול שלא יתחלל לעיני הגויים, לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וגו' (תהלים קטו) למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם וגו' כל אותו עניין.
והרי כנס הרשע הזה את כל הלשונות, שנאמר: (דניאל ג) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא לחנוכת צלמא די הקים נבוכדנצר. שישה נסים נעשו באותו היום לצדיקים, ואלו הן:
צף הכבשן,
ונפרץ הכבשן,
ונמק יסודו,
ונהפך הצלם על פניו,
ונשרפו ארבע מלכויות,
והחיה יחזקאל את המתים,
וכולן מן המשנה, אלא הללו ד' מלכויות מפורש מן הפסוק, דכתיב: (שם) גובריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא.
ומנין שנשרפו ארבע מלכיות?
דכתיב: (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא.
והיכן אדרגזריא גדבריא וחבריו?
אלא קטיל המון שביבא די נורא.
באותה שעה בקשו מלאכי השרת לירד להציל חנניה מישראל ועזריה מן הכבשן.
אמר להן הקב"ה: הואיל ולשמי ירדו אני יורד ומצילן ומתירן, שנאמר: (תהלים קמו) עושה משפט לעשוקים ה' מתיר אסורים, מי שהתירן והציף להם את הכבשן, והעלה אותו והשווה אותו לארץ שהיה עמוק.
כיון שראה המלאך, אמר להן צאו לכם מכאן, שהרי כבר התיר אתכם הקדוש ברוך הוא ועשה לכם נסים והשווהו לארץ.
אמר לו: אין אנו יוצאין אלא ברשות המלך, שלא יאמר ברחו להן מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו הושלכנו, ברשותו נצא.
כשבא נבוכדנצר וראה אותן התחיל תמיה ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא (שם). פוקו וסקו לא נאמר, אלא פוקו ואתו.
מכאן שנעשה הכבשן שווה לארץ. באדין נפקין ברשותו הושלכו וברשותו יצאו.
ממי למדו?
מנח שנכנס ברשותו של הקב"ה, שנאמר לו: בא אתה וכל ביתך ולבסוף נאמר לו: צא מן התיבה.
בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי יב).
בפשע שפתים מוקש רע, אלו דור המבול, שאמרו: (איוב כא) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.
ולא עוד אלא אמרו: לאל סור ממנו (שם).
יש גר ותושב אומר לבעל הבית פנה את כליך?!
ויצא מצרה צדיק, זה נח שאמר לו: צא מן התיבה:
סימן יא
אמר דוד: הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמא).
כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי, שנאמר: (שם לב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: נח, גזרה היה מלפני, שלא תצא מן המסגר הזה, עד שתשלימו י"ב חדש.
וכן ישעיה אמר: ה' בעת רצון עניתיך וגו', לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך היגלו (ישעיה מט).
לאמר לאסורים צאו, שהיו אסורים מתשמיש המטה.
למה?
שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחורבן, אסור לאדם להיזקק בפריה ורבייה, שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן העולם והוא בונה.
וכן עשה יוסף, עד שלא באו שני בצורת, נזקק לאשתו, שנאמר (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים.
אימתי?
בטרם תבוא שנת הרעב.
וכן איוב אומר: בחסר ובכפן גלמוד (איוב ל). כשהחסר והכפן בא לעולם, גלמוד, גלה מתשמיש המטה.
וכן עשה נח כשנכנס בתיבה, כתיב בו: ויבא נח ובניו אח"כ ואשתו ונשי בניו, וכשיצא אמר לו: צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וגו'.
מכאן אתה למד, שנאסרו נח ובניו מתשמיש המטה, הדא הוא דכתיב: לאמר לאסורים צאו, לאמר לאסורים מתשמיש המטה, צאו מן התיבה.
לאשר בחושך היגלו, אלו הבהמה והחיה והעוף.
מיד אמר להן: ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה.
א"ל נח: ריבון העולם שמא אתה חוזר ומביא מבול?
אמר ליה: לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם, שנאמר: וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וגו. ואומר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' (ישעיה נ"ד).
אתה מוצא מן אותה שעה, עד שבנה שלמה בית המקדש ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה בית המקדש, בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם, שנאמר: (מלכים א ו) ובשנה האחת עשרה בירח בול.
מהו ירח בול?
ירח שבוללין לבהמות מתוך הבית.
דבר אחר:
בירח בול
בזמן שהארץ עושה בולין בולין.
דבר אחר:
ירח שבחרו (ס"א שנחסרו) ארבעים יום של מבול.
ומצינו שאמר לנח: לא יהיה עוד מים למבול ובא ישעיה ופירש שנשבע, דכתיב: אשר נשבעתי וקיים דברי לעולם.
שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל על אחת כמה וכמה, אלו הן:
כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וגו' (ישעיה נד) זה ראשונה.
והשניה, נשבע אדני ה' בקדשו וגו' (עמוס ד).
והשלישית, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו (ישעיה סב).
בימינו, זו תורה , שנאמר: מימינו אש דת למו (דברים לג).
ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט), אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך וגו'
בחצרות קדשי, זו ירושלים.
ומה נשבע?
שהוא בכבודו בונה אותה, שנאמר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (שם קמז).
אמר רבי שמואל בר נחמני:
מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגלויות ולא נבנית ירושלים אל תאמין.
למה?
שכך כתיב: בונה ירושלים ואחר כך נידחי ישראל יכנס.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, לא כבר נבנית ירושלים וחרבה?!
אמר להם: על ידי עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה, אבל לעתיד לבא, אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם, שנאמר: כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם קב):
סימן יב
ילמדנו רבנו:
מי הוא המצווה על פריה ורביה האיש או האשה?
כך שנו רבותינו:
האיש מצווה ולא האשה.ר' יוחנן אמר:
על שניהם נאמר: ויברך אותם אלוהים ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית ב).
וכבשה כתיב, האיש כובש את הארץ ואין האשה כובשת.
והאיש מצווה על פריה ורביה יותר מן האשה.
תדע, שהרי דחק אברהם להשיא אשה ליצחק בנו. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו'.
וכתיב: ואשביעך בה' אלהי השמים וגו'.
וכתיב: כי אם אל ארצי וגו' (שם כד).
הרי אברהם דחק על פריה ורביה.
וכן יצחק אמר ליעקב: קום לך פדנה ארם וגו' (שם כח), לישא אשה ההוגנת לו, ולא כדור המבול שהיו שטופין בזנות והולכין ונזקקין לשאינן מינן.
ראה מה כתיב בהן, ויראו בני האלוהים וגו', ולכך אבדו מן העולם.
ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן, הסוס על החמור, והחמור על הסוס, והנחש על הציפור, שנאמר: כי השחית כל בשר. כל אדם לא נאמר, אלא כל בשר, לפיכך, וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה וגו', ולא נכנסו לתיבה, אלא אותן שלא קלקלו לשאינן מינן, שנ' מכל הבהמה הטהורה, לפי שאין התיבה קולטת, אלא כשרים ומאליהן באו, שנאמר: שנים שנים באו אל נח.
ראה מה כתיב ביציאתן מן התיבה, כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותם יצאו מן התיבה.
וכי יש משפחה בבהמה?
אלא ממשפחה שלא נדבקה למין אחר, לכך יחסן הכתוב הם ובני נח, ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, ויהיו בני נח, שעשה להם הקב"ה הוויה בעולם, אבל בעובדי עכו"ם, כתיב בלהות, בלהות אתנך ואינך ותבוקשי ולא תמצאי וגו' (יחזקאל כו).
בלהות אתנך ואינך, עכשיו.
ותבוקשי לעה"ב.
ולא תמצאי, לעתיד לבא.
אבל ישראל היו ועתידין להיות.
ומנין?
דכתיב: זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד).
קדם עד שלא נברא העולם והן עכשיו, שנאמר: אתם ניצבים היום (דברים כט)
ואומר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (שם ד).
ועתידים להיות לעתיד לבא, שנאמר: והיו לי אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו (מלאכי ג).
היוצאים מן התיבה שם חם ויפת
וכי שם היה הגדול והא כתיב אחי יפת הגדול ולמה הקדים שם?
לפי שהיה כשר ושלם לבוראו.
וחם הוא אבי כנען
זה אחד משלשה ששמשו בתיבה אלה הם:
חם,
וכלב,
ועורב.
ושלשתן לקו.
חם לקה בעורו.
כלב, נקשר.
עורב, מזריע מן הפה.
שלושה אלה בני נח:
סימן יג
כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין.
אמר רבי יהודה ב"ר שלום:
בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה.
ויטע כרם
משנטע כרם נקרא איש האדמה.
שלושה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן:
קין,
נח,
ועוזיה.
קין, דכתיב: וקין היה עובד אדמה (בראשית ד).
מה כתיב?
נע ונד תהיה בארץ.
נח, דכתיב: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ונתבזה, וישת מן היין.
אמרו חכמים:
בו ביום נטע,
בו ביום עשה פירות,
בו ביום בצר,
בו ביום דרך,
בו ביום שתה,
בו ביום נשתכר,
בו ביום נתגלה קלונו.
ארז"ל:
כשבא נח ליטע כרם, בא שטן ועמד לפניו.
אמר לו: מה אתה נוטע?
אמר לו: כרם.
אמר לו: מה טיבו?
פירותיו מתוקים, בין לחים בין יבשים, ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב: ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד).
א"ל שטן: בוא ונשתתף שנינו בכרם זה.
אמר לו: לחיי.
מה עשה שטן?
הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו שם, אחר כך הביא חזיר והרגו שם, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם, והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהן מדמיהן.
רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש, זו שאינה יודעת כלום, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גיבור כארי, ואומר: אין כמותו בעולם.
כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר, מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר.
נשתכר, נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה.
וכל זה אירע לנח הצדיק.
מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו, כך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה!
ועוד, שקילל זרעו ואמר: ארור כנען וגו'.
וחם על שראה בעיניו ערוות אביו נעשו עיניו אדומות.
ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות.
ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו.
ועל שלא כסה הערווה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו.
לפי שכל מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה, ואעפ"כ חזר הקדוש ברוך הוא וריחם עליו שרחמיו על כל מעשיו.
אמר הקב"ה הואיל ונמכר עצמו לעבדות, יצא בעין.
שראה ובפה שהגיד, בדין הוא שיצא לחרות בשן ובעין. דכתיב (שמות כא) כי יכה איש את עין עבדו, לחפשי ישלחנו תחת עינו. וכתיב: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו.
והלא דברים ק"ו.
ומה אם עבדו קניין כספו על שסימא עינו והפיל שינו, יצא מעבדות לחרות, זרע ברוכי ה' שהן מטע ה' להתפאר, כשהן מתין אינו דין שיצאו לחירות מן העונות, דכתיב: במתים חפשי (תהלים כח), שיצאו לחרות ברמ"ח אברים.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז ע"י יצה"ר רבו עונות.
אבל לעתיד לבוא, והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו).
וכתיב: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון בפנותם אחריהם (שם כט).
וכתיב: בימים ההם ובעת ההוא נאם ה' יבקש את עוון ישראל ואיננו (ירמיה נ).
בעוזיה כתיב: כי אוהב אדמה היה (ד"ה ב כו), שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה, יום אחד נזקק לבית הועד.
אמר להם: במה אתם עוסקין ?
אמרו לו: בהזר הקרב יומת (במדבר א) .
אמר להם עוזיה: הקב"ה מלך ואני מלך, נאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו, מיד ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, ויבא אחריו עזריה הכהן ועמו כוהנים לה' שמונים בני חיל (ד"ה ב כו) וכולם מפרחי כהונה.
אמרו לו: לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכוהנים בני אהרן המוקדשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת (שם), ולזה יצא עליו קצף מלפני ה'.
מיד ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים, והצרעת זרחה במצחו (שם). באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך י"ב על י"ב מיל, ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת, כי נגעו ה' (שם).
מי גרם לו זו?
שבטל מן התורה והפקיר עצמו לאדמה:
סימן יד
זה אחד מארבעה שהתחילו בד' דברים:
נח התחיל:
בנטיעה, דכתיב: ויטע כרם.
ובארירה ארור כנען.
ובעבדות, עבד עבדים יהיה לאחיו.
בשכרות, וישת מן היין וישכר.
ואברהם התחיל:
בזקנה,
ובייסורין,
ובפונדק,
ובליגטא.
התחיל בזקנה, שהיו האב והבן נכנסים לעיר ולא היו מכירין הזקן לכבדו, והיה אברהם מצטער.
אמר לפניו: רבש"ע, מה הפרש בין אב לבן?
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, אני מתחיל בך, שנאמר: ואברהם זקן (בראשית כד).
ובייסורים אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, אילולי נתת שלוה לדור המבול, לא היו מכעיסין ומורדין ואומרים: סור ממנו (איוב כא).
אמר לו: ממך אני מתחיל, לפיכך נתייסר בבנו, שנאמר: ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא).
רבי אושעיא ור' אבין:
חד אמר: שנגמל מיצר הטוב.
וחד אמר: שנגמל מיצר הרע.
בפונדק, שנאמר: ויטע אשל (שם).
ר' נחמיה אומר:
אילן שאל הן האותיות, שהיה אדם נכנס אצלו והוא אומר לו מה אתה מבקש, שאל ואני נותן לך, ועשה פונדק בפרשת דרכים.
בליגטא, שנאמר: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו' (שם כה).
משה התחיל:
בכהונה,
ובדוכן,
ובקורבנות,
ובתורה.
בכהונה, ששימש בכהונה גדולה בשבעת ימי המילואים.
ובדוכן, שהעמיד אלעזר בן אהרן על הדוכן, שנאמר: ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו' (במדבר ג), בקורבנות, שנאמר: ויקטר משה את הראש וגו' (ויקרא ח),
בתורה, שנאמר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה (שמות כד).
בלעם התחיל:
בקוביא,
בבלורית,
ובקסמים
ובזנות.
הוי, נח אחד מארבעה שהתחילו בארבעה דברים אלו:
סימן טו
מהיכן היו נטיעות?
מחרצנים שהכניס בתיבה.
ויקח שם ויפת,
ויקחו לא נאמר, אלא ויקח.
מלמד ששם נתחזק תחלה במצוות.
וילכו אחורנית
שהיו מהלכין לאחוריהן.
ויכסו את ערוות אביהם
שהיה ביאתן כדרך הליכתן.
מה פרע להם הקדוש ברוך הוא?
לשם פרע לו שכרו:
מצוות תכלת.
תפילין שהיה מכסה בה.
וליפת, נתן לו:
קבורה בארץ ישראל.
ויאמר ארור כנען וגו'
חם ראהו לכנען נתקלל.
רבי יהודה אומר:
אין הקללה שוכנת במקום הברכה, שהרי ברך הקב"ה נח ובניו, שנאמר: ויברך אלוהים את נח ואת בניו, וכנען נתעבר בתיבה.
ר' נחמיה אומר:
כנען ראה והגיד לחם אביו וחזרה קללה לעיקרה, לפיכך, ויאמר ארור כנען.
ורבותינו אמרו:
עד שהיה נח בתיבה, אמר בלבו: הלוואי שיהיו לבני אלו עבדים, שיהיו בני יושבין ועבדים משמשין לפניהם, אלא כשאצא מכאן, מה שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם.
מיד אמר לחם: אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד, לפיכך בן רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, ויאמר ארור כנען.
על דעתיה דמן דאמר שחם עמד וסרס את אביו.
אמר ר' שמעון בן לקיש:
והרי אף משל שם היו עבדים, שנאמר: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה (דברים טו), אילו בניו של שם יוצאין לחירות בשש, שנאמר: ובשביעית יצא.
ושל חם אינן יוצאין לחירות, שנאמר: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך וגו', ולקחת את המרצע והיה לך עבד עולם, הוי עבד עבדים יהיה, שאינו נוטל חירות ויוצא לעולם.
ומי גרם לו כל הארירה הזאת?
על שבזה את כבוד אביו.
כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מבני בניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר: (ישעיה כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וגו'.
אבל יפת שכבד אביו. מה פרע לו הקב"ה?
כשיבוא גוג ומגוג על ישראל ומפילן, שנאמר: (יחזקאל לט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו'.
ולשם מה פרע לו?
כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא י), ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי הנשמה ולא הגוף, שנאמר: אותם ולא הגוף, אותם ולא בגדיהם, על שהיו מבני בניו של שם, הרי בצדיקים.
ברשעים מנין?
כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהם.
למה?
על שהיו מבני בניו של שם בן נח, שנאמר: בני שם עילם ואשור וארפכשד וגו'.
וכתיב: יפת אלוהים ליפת ואף על פי כן וישכון באוהלי שם:
פרק יא
סימן טז
ילמדנו רבנו:
בית שנותנים בו עירוב, מהו שהוא צריך לעירוב?
כך שנו רבותינו,
ר' יעקב בר אחא שאל את רבי אבהו:
בית שנותנין בו עירוב מהו שיהא צריך עירוב?
אמר ליה: בית שמאי אומרים צריך.אמר רבי יהושוע בן לוי:
ובית הלל אומרים אין צריך, והלכה כבית הלל.
לא התקינו עירובי חצרות, אלא מפני דרכי שלום.
כיצד?
אשה משלחת בנה לחברתה והיא גוחנת עליו ונושקתו ואמו אומרת: הרי אוהבת אותו. והיה בלבה עליה, ונמצאו עושות שלום ע"י העירוב.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני עושה שלום בעולמי, ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם.
ומנין שחלקו על הקב"ה?
ממה שקראו בעניין, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:
סימן יז
זה שאמר הכתוב: אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (תהלים נט).
פסוק זה דוד אמרו כנגד אחיתופל ודואג.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אל תהרגם כשאר בני אדם, פן ישכחו נסים שעשית עימי, אלא הניעמו בחילך, שיהיו מטולטלים בעולם והורידם מגדולתן.
למה?
כי מרו בך.
חטאת פימו (שם) שיהיו חוטאין בפיהם ומדברים בשפתותיהם.
דואג אמר: ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב (שמואל כב).
אחיתופל אמר: אל אבשלום בא אל פלגשי אביך אשר הניח וגו' (שמואל לד טז).
דבר אחר:
אמר דוד כנגד דור הפלגה.
אל תהרגם, פן ישכחו בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך, טלטל אותם בעולם, כמו שכתוב: ויפץ ה' אותם משם, והורידמו, על שאמרו הבה נבנה לנו עיר.
למה?
כי מרו בך:
סימן יח
מה כתיב למעלה מן הענין?
אלה משפחות בני נח ומאלה נפרדו הגויים וגו', אחרי כן ויהי כל הארץ שפה אחת.
אמר שלמה: אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו איוולתו (משלי כז).
מי שהוא מכה את האוויל, עד שהוא מעלה את השבט לשנות לו, שוכח את הראשונות.
בתוך הריפות בעלי
עד שהוא עולה הוא שוכח את השניה, אף על פי כן לא תסור מעליו איוולתו.
נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמני אמר:
למה הדבר דומה?
לצנצנת מליאה חגבים, עלה הראשון ונפל, עלה השני ונפל, והשלישי ונפל, שלישי לא למד מן השני, השני לא למד מן הראשון.
כך עמדו דורו של אנוש, קראו שמו של הקב"ה לעבודת עכו"ם, שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם וגו' (בראשית ד), והקדוש ברוך הוא קרא ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם, שנאמר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה).
ואומר: אבנים שחקו מים, תשטוף ספיחיה עפר ארץ ותקוות אנוש האבדת (איוב יד).
דור המבול אמרו לאל: סור ממנו, ולא למדו מדור אנוש, עד שמחה זכרם.
דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונות, הוי, אם תכתוש את האוויל במכתש.
מהו בתוך הריפות?
אלו דור הפלגה שהיו מחרפין בפיהם אחר יחידו של עולם,
שפה אחת
שי"ן כתיב, ששפו פורעניות לעולם.
אמרו: לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים, נעלה לרקיע ונכהו בקרדומות, ונחלקו לג' כתות:
אחת אומרת נעלה ונשב שם.
ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה.
ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם.
זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה'.
וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה, נעשו קופין, רוחין ושדין.
וזו שאומרת נעבוד שם עבודת עכו"ם, בלע ה' פילג לשונם, שנאמר: ויפץ ה' אותם משם.
רבי איבו בשם רבי יוסי הגלילי אומר:
בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקדוש ב"ה:
אחת כאן.
ואחת בימי יהושע, שנאמר: (יהושע ט) ויקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד.
ואחת בימי גוג ומגוג, שנאמר: יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו' (תהלים ב).
וכאן ויאמרו איש אל רעהו: כוש לפוט, ופוט לכנען, הבה נלבנה לבנים.
אמר הקב"ה: רשעים בהבה פשעכם, בהבה אבלבל אתכם, שנאמר: הבה נרדה ונבלה שם שפתם.
אמר רבי חייא בר אבא:
מגדל שעשו, שליש נשרף, שליש נבלע, שליש קיים.
מי שעולה לראשו, רואה דקלים אשר ביריחו כחגבים.
אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו מעשיהם, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו מעשיהם, דור המבול בא איוב ופרשן, שנאמר:
גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כד), שהיו נכנסין זה בגבולו של זה.
עדר גזלו וירעו שהיו גוזלין זה צאנו של זה.
חמור יתומים ינהגו (שם), שהיו רואין חמור של יתום, באים ונוטלין אותו ממנו.
יחבלו שור אלמנה (שם), אלמנה שמת בעלה והניח לה שור, באין ונוטלין אותו ממנה.
כיון שרואים שאר בני אדם כך, מפשיטין בגדיהם והולכין ערומים, שנאמר: ערום הלכו בלא לבוש (שם), ואין כסות בקרה (שם) על שאמרו: לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו (שם כב) .
למה היו דומין דור המבול ודור הפלגה?
לשני בני מלכים, האחד אומר למלך, איני יכול לעמוד בך ולא בטרחותך.
והשני אומר: לא כל כימנך, אלא אומר הבה נבנה לנו עיר, ירד הוא למטה ואנו נעלה לשמים, ואם לאו, נעשה עמו מלחמה.
ואעפ"כ הניחם ואמר להם: עשו, שנאמר: ועתה לא יבצר מהם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב), שאילולי לא בנו, היו אומרים: אילו בנינו היינו עולין לשמים והיינו נלחמים כנגדו, והצליח להם ועשו, הביט בהם והפיצם, שנאמר: ויפץ ה' אותם משם.
אמר להם: אתם אומרים: פן נפוץ, תהיו נפוצים על פני כל הארץ, הדא הוא דכתיב: מגורת רשע היא תבואנו (משלי י).
וירד ה' לראות
וכי הוא צריך לרדת ולראות והלא הכל צפוי וגלוי לפניו, שנאמר: ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא (דניאל ב), אלא ללמד לבריות, שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין.
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהן.
מהו ועתה?
אע"פ שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל, פשט להם הקדוש ברוך הוא ימינו לעשות תשובה, כמו שכתוב: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה וגו' (דברים י').
והן אומרים: לא יבצר מהן, אפילו אותן אנשים נבצרים מן העולם, אינן עושין תשובה, כדאמר: כבוצר על סלסלות (ירמיה ו'):
סימן יט
בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חברו, שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקודש, ובו בלשון נברא העולם.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצה"ר חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעוה"ב משווין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי, שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג). ויבטל שעבוד העכו"ם מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה. שנאמר: עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק).
אבל העכו"ם יהיו עובדין אותו ברעדה, כגון: אדם שבנו משרת לפניו, משרת בשמחה.
אומר: אם אקלקל מעט לפני אבי, אינו כועס עלי שהוא אוהב אותי, לכך עובד בשמחה. אבל העבד הנכרי משרת ביראה, אומר: אם אקלקל לפניו, כועס עלי, לכך עובדו ביראה.
כך העכו"ם, מה כתיב עליהם?
למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק (שם ב). כל המזמור מדבר על העכו"ם.
מה כתיב בסוף המזמור?
עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר.
אמר להם דוד: היזהרו בעצמיכם, לא תסלפו הדרך, פן יאנף ותאבדו דרך כלומר, בדבר מועט הוא כועס עליכם.
אבל על ישראל מה כתיב?
עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה (שם ק).
ואותו המזמור על ישראל נאמר, שהרי יסדו דוד על התודה, כדכתיב: מזמור לתודה( שם שם).
|
