תוכן הפרשה: פרק כא     סימן א     סימן ב     סימן ג     סימן ד פרק כב     סימן ה     סימן ו     סימן ז     סימן ח     סימן ט     סימן י     סימן יא     סימן יב     סימן יג     סימן יד     סימן טו     סימן טז פרק כג     סימן יז     סימן יח     סימן יט     סימן כ     סימן כא     סימן כב פרק כד     סימן כג     סימן כד

סימן א

אמור אל הכהנים
זה שאמר הכתוב: אמרות ה' אמרות טהורות וגו' (תהל' יב ז).
על כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל, בשביל קדושתן וטהרתן. הוי, אמרות ה' אמרות טהורות.

דבר אחר:
אמור אל הכהנים ואמרת אליהם
הרי אמירה שני פעמים.

משל למה הדבר דומה?
לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך.
אמר המלך: גוזר אני עליך שלא תראה את המת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ויוצא ורואה פני, שלא תטמא את פלטרין שלי.
כך גזר הקדוש ברוך הוא על הכהנים הנכנסים לבית המקדש, שלא יטמאו למת.
לפיכך הוא אומר: לנפש לא יטמא בעמיו:

סימן ב

דבר אחר:
אמר אל הכהנים
מה כתיב למעלה מן העניין?
ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ואחרי כן, אמור אל הכהנים.
זה שאמר הכתוב: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (ישע' ח יט).

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם יאמרו לכם אומות העולם, הניחו אל האלהים שבשמים ודרשו אל האובות.
אמרו להם: הלא עם אל אלהיו ידרוש. כמו שאמר אליהו לאחזיהו: המבלי אין אלוהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון ( מ"ב א ו). למה לנו להניח חי העולמים, וה' אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם, ונדרוש אל המתים, פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו (תהל' קטו ה).
אנו כתיב בנו: ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (דבר' ד ד), לפיכך נדרוש באלהים חיים.
אבל אלוהות של עובדי עבודה זרה, כמוהם יהיו עושיהם (תה' קטו ח).

מה כתיב אחריו?
לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר (ישעי' ח כ).

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
רבי יוחנן אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא: אם לא יאמרו כדבר הזה לאומות העולם, אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
אשר אין לו שחר, האובות והידעונים על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונין באופל, וכל שכן על אחרים.

ואם תאמרו, ממי נדרוש?
הרי הוא אומר: ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו', על פי התורה אשר יורוך וגו' (דבר' יז ט-יא).
ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני.

מה כתיב אחריו?
אמור אל הכהנים בני אהרן.

מה עניין זה אצל זה?
אלא שצפה הקדוש ברוך הוא, שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים בנוב ולדרוש באוב וידעוני, שנאמר: ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה ( ש"א כח ז).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
משל למה שאול דומה?
למלך שנכנס למדינה.
אמר המלך: כל התרנגולין שיש במקום הזה ישחטו בלילה.
בקש לצאת לדרכו בבקר, אמר: אין כאן תרנגול שיקרא.
אמרו לו: לא אתה הוא שציווית לשחטן?!
אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים, והוא חוזר ואומר: בקשו לי אשת בעלת אוב. ויתחפש שאול (שם שם ח).

מהו ויתחפש?
שנעשה חופשי מן המלכות.
וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך (שם).

ומי היו?
אבנר ועמשא.
למדה תורה דרך ארץ, שלא יצא אדם לדרך לבדו. שכל היוצא לבדו לדרך, נעשה עבד לעבדים.

אמר רבי איבו:
שני בני אדם נהגו דרך ארץ:
אברהם
ושאול.

אברהם, כתיב בו: ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים (בראשי' כב ג).

וכאן, וילך הוא ושני אנשים עמו. ויבאו אל האשה לילה.
וכי לילה היה?!
אלא אותה שעה היה להם אפילה כלילה.

ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך (ש"א כח ח).
אמרה האשה: הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעני מן הארץ, ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני (שם שם ט).
אמר לה: חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה (שם שם י).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
משל למי שאול דומה?
לאשה שהיא נתונה אצל אהובה, והיא נשבעת בחיי בעלה.

ותאמר האשה את מי אעלה לך (שם שם יא), מאומרי מי ה', או מאומרי מי כמוכה באלים ה'? אמר לה: שמואל העלי לי (שם), רבן של הנביאים. עשתה מה שעשתה והעלתו.
ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה למה רמיתני ואתה שאול (שם שם יב).

מהיכן ידעה?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
לא כשם שהוא עולה למלך כך הוא עולה להדיוט.
אלא למלך, פניו למעלה ורגליו למטה כדרך כל העולם.
ולהדיוט, פניו למטה ורגליו למעלה.
ויאמר לה המלך: אל תיראי כי מה ראית?
ותאמר האשה אל שאול: אלוהים ראיתי עולים מן הארץ (שם שם יג).
אלהים, תרי.

ומי היו?
שמואל ומשה.
כששמע שאול כך, נתיירא, שקרא לאחד ועלו שנים, שנאמר: אלוהים ראיתי עולים מן הארץ. ויאמר לה: מה תארו (שם שם יד) של אחד?
ותאמר: איש זקן עולה והוא עטה מעיל (שם).

שלשה דברים אמרו במעלה המת בזכורו:
המעלה אותו, רואהו ואינו שומע את קולו.
והשואלו, שומע את קולו ואינו רואהו.
והעומדים שם, לא שומעין ולא רואין.

איש זקן עולה והוא עטה מעיל.
ולהלן כתיב: ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש"א ב יט).

תנא:
הוא המעיל אשר בו גדל, בו נקבר, בו עלה.

תנא בשם רבי נתן:
כסות שיורדת עם אדם לקבורה, בו עתיד לעלות בתחיית המתים, שנאמר: תתהפך כחמר חותם ויתייצבו כמו לבוש (איוב לח יד).

וידע שאול כי שמואל הוא ויפול אפים ארצה, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (ש"א כח יד-טו).
אמר ליה: לא היה לך להרגיז לבוראך אלא בי, שעשית אותי עבודה זרה.
לא כן שנינו, כשם שנפרעים מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד.

ויש אומרים:
למה הרגזתני.
שאמר ליה: הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והייתי מתיירא.
והלא דברים קל וחומר. ומה שמואל רבן של כל הנביאים, היה מתיירא מיום הדין. שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

רבי כי הוה מטי להאי קרא, הוה בכי, שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף (עמוס ה טו).
אמר: כולי האי ואולי.
בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק, בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה' (צפני' ב ג'). כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו (עמוס ד יג).

רבי חגי אומר:
יתן בעפר פיהו אולי יש תקווה (איכה ג כח).
כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט על כל נעלם ( קהלת יב יד).
ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות וגו' (ש"א כח טו).

ולמה לא אמר ליה באורים ותומים?
אמר רבי יצחק:
לב יודע מרת נפשו (משלי יד י).
על שהרג נוב עיר הכהנים, לא הזכיר לו אורים ותומים.

אמר לו שמואל: ויעש ה' לו כאשר דבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (ש"א כח יז).
אמר ליה: כד הוית גבן, אמרת לי, ויתנה לרעך הטוב ממך. וכדו אמרת, לרעך לדוד?!
אמר לה: כד הוינא גבך, הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרי לך מילין דשקר, מדחיל מינך דלא תקטלינני. ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט.

לא על חנם עשה לך הקדוש ברוך הוא בדבר הזה, אלא, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק וגו', ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים, ומחר אתה ובניך עמי (שם שם יח-יט). עמי, במחיצתי, כיון ששמע כך, וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם שם כ).
אמרו אבנר ועמשא: מה אמר לך?
אמר להם: אמר לי, למחר את נחת לקרבא ונצחת, ובניך מתמנין רברבים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, ואמר להם: בואו וראו בריה שבראתי בעולמי.
בנוהג שבעולם, אדם שהוא הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג, ונוטל בניו עמו, ושמח על מידת הדין שפוגעת בו.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה:
דור דור ודורשיו,
דור דור ושופטיו,
דור דור ושוטריו,
דור דור ומלכיו,
והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב.

אמר לפניו: ריבונו של עולם, מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולי אתה אומר?!
אמור אל הכהנים שהרג, שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים. וזה שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים.

תנו רבנן:
על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר: וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י יג),
על שהרג נוב עיר הכהנים,
ועל שחמל על אגג.
ועל אשר לא שמע לשמואל, שאמר לו: שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך (שמואל א י ח), והוא לא עשה כן, אלא, ואתאפק ואעלה העולה ( שם יג יב).
וגם לשאול באוב לדרוש,
ולא דרש בה' וימיתהו (דברי הימים א י יג-יד):

סימן ג

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם
אמר רבי יוחנן:
כל מקום שנאמר: אמור ואמרת, צריך לדרוש.
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה.

ויאמר ויאמר, למה לי?
אמר לה: אם הוא זה, מוטב. ואם לאו, אמרי שהוא הוא.

דבר אחר:
עד שלא הכיר בה שהיא יהודית, היה משיח עמה על ידי תורגמן. משהכיר בה, התחיל לספר עמה.
כיוצא בו: ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' (מ"א כ כח).

ויאמר שני פעמים למה לי?
אלא אמר לו, כשיפול בן הדד בידך, לא תחמלו עליו.
אמירה שנייה, אמר לו: הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך. ועכשיו אם הפקד יפקד, והייתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו.

כיוצא בו: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזק' י ב).
הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, והמלאך לכרוב.
אמר לו: גזר עלי הקדוש ברוך הוא, ואני אין לי רשות להיכנס בתוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים. מיד, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים (יחזק' י ז).

רבי פנחס אמר:
הפשירן ונתנן לו.

רבי שמעון דסכנין בשם רבי לוי אמר:
שני גחלים היו עמומות ביד גבריאל, סבור שישראל יעשו תשובה.
כיון שלא עשו, בקש לזרוק ולקעקע ביצתן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לגבריאל: גבריאל, להונך להונך, יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו, שנאמר: וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם (שם שם ח).
ואף כאן, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת.

אמירה ראשונה, למת מצווה יטמא.
והשנייה, לאחרים לא יטמא.
לפיכך, אמור ואמרת.
[לפי שבעולם הזה, כוהן מטמא למת מצווה. אבל לעתיד, אין אתם מטמאין כל עיקר.

למה?
שאין מיתה לעתיד, הדא הוא דכתיב: בלע המות לנצח ( ישע' כה ח)]:

סימן ד

מה כתיב אחר הענין הזה?
והכהן הגדול מאחיו

ולמה נקרא שמו כוהן גדול?
שהוא גדול בחמשה דברים:
בנוי,
בכח,
בעושר,
ובחכמה,
ובשנים.

בנוי, שיהא נאה מאחיו.

בכח, שיהא גבור בכח. בוא וראה כשהניף אהרן את הלווים, שנים ועשרים אלף הניף ביום אחד.

כיצד היה מניף אותם?
מוליך ומביא מעלה ומוריד. הוי, שהיה גדול בכח.

בעושר מנין?
שאם לא היה עשיר, שאחיו הכהנים מעשרין אותו.
מעשה בפנחס הסתת שמנו אותו כוהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב.

ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו?
שנאמר: והכהן הגדול מאחיו.
ולא כוהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו.

וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך להלחם בגלית הפלשתי. אמר לו שאול: לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו (ש"א יז לג).
אמר לו דוד: רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר, ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו ויקם עלי וגו', גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם (ש"א יז לד-לו).
אמר ליה שאול: ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו.
מיד השיבו דוד: ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה (שם שם לז).
מיד, וילבש שאול את דוד מדיו (שם שם לח).
וכתיב בשאול: משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שם ט ב).
כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו, מיד הכניס בו עין צרה.
כשראה דוד כן שהלבין פני שאול, אמר לו: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, ויסירם דוד מעליו (שם יז לט).
הא למדת, שאפילו יהא אדם קצר והוא מתמנה מלך, נעשה ארוך.

כל כך למה?
שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה, נעשה משובח מכל אחיו.
אמר דוד: בשמן המשחה שנמשחתי בו, אני שמח.
שכן הוא אומר: לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכון לבטח (תהילים טז ט):

סימן ה

וידבר ה' אל משה שור או כשב או עז כי יולד
זה שאמר הכתוב: צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה וגו' (תהילים לו ז).

צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' ( מיכה ו ב).
משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, שנאמר: תהומות יכסיומו ( שמו' טו ה).

צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים.
מה הרים הללו מעלים עשבים,
אף הצדיקים יש להם מעשים טובים.

משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים.
מה התהום אינו מעלה עשבים,
אף הרשעים אין להם מעשים טובים.

צדקתך כהררי אל
מה ההרים הללו ראויין להזריע ועושין פירות,
כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים.

למה הדבר דומה?
לפעמון של זהב והגול שלו של מרגליות.
כך הם הצדיקים מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישע' ג י).

משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים.
מה התהום הזה אינו יכול להיזרע ואינו עושה פירות.
כך הרשעים אין להם מעשים טובים ואינן עושין פירות.
אלא מצירין לעצמן ולאחרים, שנאמר: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם שם יא), רע לעצמו ורע לאחרים.

צדקתך כהררי אל, סרס המקרא ודרשהו.
צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה.
מה ההרים הללו כובשין את התהום שלא יעלה ויציף את העולם.
כך מעשיהם של צדיקים כובשין את הפורעניות שלא תבוא לעולם.

צדקתך כהררי אל.
מה ההרים הללו אין להם סוף.
כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא.

משפטיך תהום רבה
מה התהום אין לו חקר.
כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבא.

צדקתך כהררי אל
רבי ישמעאל ורבי עקיבא
רבי ישמעאל אומר:
הצדיקים שהן עושין את התורה שנתנה מהררי אל.
הקדוש ברוך הוא עושה עימהן צדקה כהררי אל.

והרשעים שאין עושין את התורה שנתנה מהררי אל,
הקדוש ברוך הוא מדקדק עימהם עד תהום רבה.

רבי עקיבא אומר:
אחד אלו ואחד אלו, הקדוש ברוך הוא מדקדק עימהן.
וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא.
ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא.

רבי מאיר אומר:
משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן.
משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר: במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם (יחז' לד יד).
ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר: כה אמר אדוני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, הובלתי כתיב.

אמר רבי יהודה בר רבי אמי:
משל, אין עושין כסוי לגיגית, לא של כסף ולא של זהב ולא של נחושת ולא של ברזל, אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא, גיהינום חשך, שנאמר: יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהל' לה ו).
והתהום חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום (בר' א ב).
והרשעים חשך, שנאמר: והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישע' כט טו), יבוא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר: כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קה' ו ד). שנויין הרבה יש למקרא הזה אלא שלא להטריח:

סימן ו

צדקתך כהררי אל
אמר רבי יהודה בר סימון:
צדקה שעשית עם נח בתיבה, כהררי אל, שנאמר: ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט ( בר' ח ד).
ומשפטים שעשית עם דור המבול, שדקדקת עימהם עד תהום רבה, שנאמר: ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה (שם ו יא).
וכשהזכרתו לא זכרתו לבדו, אלא ויזכור אלוהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלוהים רוח על הארץ וישוכו המים (שם ח א).

רבי יהושע בן לוי סלק לרומי
ראה שם עמודים של שיש מכורכים בקניות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו.
וראה שם עני אחד, מחצלת של קנים מתחתיו, מחצלת קנים על גביו.
על העמודים קרא: צדקתך כהררי אל, הן דאת יהיב את משפע.
ועל העני קרא: משפטיך תהום רבה, הן דאת מחי את מדקדק.

מהו אדם ובהמה תושיע ה'?
אלכסנדרוס מלך מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך. אזל למדינה חדא דשמא קרטינדא, דהיא כולה דנשים. נפקו לקדמותיה.
אמרו ליה: אי את עבדת עמן קרבא ונצחת לן, שמך נפיק בעלמא דמחוזא דנשיא אתריכת. ואי אנן עבדין עמך קרב ונצחן לך, שמך נפיק בעלמא, דנשיא עבדין עמך קרב ונצחן לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו. כי נפיק, כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מקדון שטיא הוינא עד דאתינא לקרטינדא מדינתא, וילפי עצה מן נשיא.
אזל למדינתא אחרי דשמה אפריקי, נפקו לקדמותיה בחזורין דדהב ורמונין דדהב ולחמא דדהב.
אמר להון: ומה, דהבא מתאכיל בארעכון.
אמרו לה: ולא הוה לך כדון בארעך דאתית לגבן.
אמר להו: לאו עתריכון אתית למחזי, אלא דיציבון אתית למחמי.
עד אינון יתבין, אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא.
חד אמר: מארי מלכא, אנא, חורבנא זבנית מהאי גברא וגרפתיה ואשכחית ביה סימא, ואמרית ליה: סב סימתך, דחרובתא זבנית, וסימתא לא זבנית.
ואחרינא אמר: כמה דאת מסתפי מעונש גזל, כך מסתפינא אנא. (והאיך אמר), כד זבנית לך, חורבא וכל מה דאית ביה זבינית לך.
קרא מלכא לחד מנהון, אמר לה: אית לך בר דכר.
אמר לה: הן.
קרא לאחרינא, אמר לה: אית לך ברת נוקבא.
אמר לה: הן,
אמר להון: יזלון וינסב דין לדין ויכלון סימא תרויהון.
ושרי אלכסנדרוס מוקדון תמה.
אמר לה מלכא: מאי תמהית, לא דאנית טבות.
אמר לה: אין.
אמר לה: אלו הוית הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין בה.
אמר לה: מרים רישיה דדין ורישיה דדין, וסימתא סלקא לבי מלכא.
אמר לה: ושמשא דנחא עליכון.
אמר ליה: הן.
אמר ליה: ומטרא נחית עליכון.
אמר ליה: הן.
אמר לה: דילמא אית בארעכון בעיר דקיק.
אמר ליה: הן.
אמר לה: זיל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעירא דקיק אי שמשא דנחא עליכו ומטרא נחית עליכון, ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבון. הוי, אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה'.

אמרו ישראל: ריבונו של עולם, כאדם אנחנו, כבהמה תושיענו, לפי שאנחנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר: משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך (שה"ש א ד).

להיכן אנו נמשכין אחריך?
לגן עדן. הדא הוא דכתיב: ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהל' לו ט).

אמר רבי אלעזר בר מנחם:
עדנך אין כתיב, אלא עדניך.
מלמד, שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה'.

אמר רבי יצחק:
משפט אדם ובהמה, אחד.
משפט אדם, וביום השמיני ימול.
ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה:

סימן ז

רבי תנחומא פתח:
מי הקדימני ואשלם, תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג), זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשניות.
אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם לו שכר עמלו, ליתן לו בשכרו בן זכר.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל, יבא וייטול שכרו. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מי הקדימני ואשלם.
מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה.
מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר.
מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית.
מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו גג.
מי עשה סוכה עד שלא נתתי לו מקום.
מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה.
מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גרן.
מי הקריב לפני קורבן עד שלא נתתי לו בהמה. הוי, שור או כשב או עז:

סימן ח

שור או כשב או עז
רבי יעקב בר זביד בשם רבי אבהו פתח:
ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון בפנותם אחריהם וידעו כי אני ה' אלוהים (יחז' כט טז). וכתיב: שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו וגו'.

בשתים יכסה פניו, שלא יביט פני שכינה.

ובשתים יכסה רגליו, שלא יראה פני השכינה, דכתיב: וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ז). על שם, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.

ובשתים יעופף, לקילוס.

ותנינן תמן:

כל השופרות כשרות חוץ משל פרה שהוא של עגל.
על שם: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.

ותנינן תמן:
והרגת את האשה ואת הבהמה (תהרוגו) (ויקרא כ טז).
אם האשה חטאת, בהמה מה חטאת?!
אלא מפני שבאתה לאשה תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו היא הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה, על שם, ולא יהיה עוד וגו'.

ותנן:
מפני מה אמרו, אין הסוטה שותה בכוס של חברתה?
שלא יהו הבריות אומרים: בכוס זה שתית אשה פלונית ומתה, על שם, ולא יהיה עוד.
אף כאן,

שור או כשב או עז כי יולד
שור נולד ולא עגל נולד אלא משום דכתיב: ויעשו להם עגל מסכה, לפיכך קראו הכתוב שור, ולא קראו עגל:

סימן ט

שור או כשב או עז
זה שאמר הכתוב: מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה (קהלת ג טו).

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
אם יאמר לך אדם, שאם לא חטא אדם הראשון, היה חי וקיים עד עכשיו.
אמור לו אתה, כבר אליהו זכרונו לברכה שלא חטא, אינו חי וקיים עד עכשיו.

ואשר להיות כבר היה
אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים.
אמור לו, לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל.

ורבי נחמיה אומר:
אם יאמר לך אדם שהיה העולם כלו מים במים.
אמור לו, הרי אוקינוס כלו מים במים.

ואשר להיות כבר היה
אם יאמר לך אדם שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות את הים יבשה.
אמור לו, כבר עשה כן בימי משה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמ' יד כט).

ורבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה.

עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות את המתים, כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל.

עתיד לעשות הים יבשה, וכבר עשה כן על ידי משה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה (שם).

עתיד לפקוח עיניים עיורות, וכבר עשה כן על ידי אלישע, שנאמר: ויפקח ה' את עיני הנער (מ"ב ו יז).

הקדוש ברוך הוא עתיד לפקוד עקרות, כבר עשה כן על ידי אברהם ושרה, שנאמר: וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (ברא' כא א).

אמר הקדוש ברוך הוא: והיו מלכים אומניך (ישעי' מט כג).
וכבר עשה כן על ידי נבוכדנצר הרשע שהשתחווה לדניאל בארץ, שנאמר: באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי (דני' ב מו).
זה שאמר הכתוב: והאלהים יבקש את נרדף ( קהלת ג טו).

רב הונא בשם רב יוסף אמר:
עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של נרדפין מיד רודפיהן.
צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף.
רשע רודף רשע, ורשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף.

נמצאת אומר: שאפילו צדיק רודף רשע, מכל מקום, והאלהים יבקש את נרדף.
תדע לך שהוא כן, שהרי הבל היה נרדף מפני קין, ולכן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה (ברא' ד ד-ה).

נח נרדף מפני דורו.
וכתיב: ונח מצא חן בעיני ה' (שם ו ח).

אברהם נרדף מפני נמרוד.
וכתיב, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים (נחמ' ט ז).

יצחק נרדף מפני פלשתים.
וכתיב: ויאמר ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך ונכרתה ברית עמך (ברא' כו כח).

יעקב נרדף מפני עשו.
וכתיב: כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו ( תהל' קלה ד).

יוסף נרדף מפני אחיו.
וכתיב: ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי (ברא' לט ב).

משה נרדף מפני פרעה.
וכתיב: לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהל' קו כג).

ישראל נרדפים מפני אומות העולם.
וכתיב: [ו]בך בחר ה' (אלהיך) להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב).

רבי יהודה בר סימון בשם רבי נהוראי אומר:
אף כאן, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר.
אמר הקדוש ברוך הוא: לא תביאו לפני קורבן אלא מן הנרדפין, שור או כשב או עז ומיום השמיני והלאה ירצה:

סימן י

שור או כשב או עז וגו'
זה שאמר הכתוב: עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו ג).

אמר רב אחא:
ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ותקבל דין וחשבון.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשלשה מקומות בא הקדוש ברוך הוא להתווכח עם ישראל, והיו אומות העולם שמחין.

באותה שעה שאמר: לכו נא ונוכחה (ישע' א יח), שמחין ואומרין, עכשיו הוא מכלה אותן.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו שמחין, הפכה להם למוטב.
אמר להן: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ו)אם יאדימו כתולע כצמר יהיו ( שם). כששמעו אומות העולם כך, תמהו ואמרו: זו היא תוכחה, וזו היא תשובה?!
לא אתא, אלא למתפוגגה עם בנוהי.

בשניה, כשאמר להם: כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח (מיכה ו ב).
שמחו אומות העולם ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן, הפכה להם למוטב, ואמר: עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וגו' (שם שם ה).
כששמעו אומות העולם כן, תמהו ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?!
לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי.

השלישי, כשאמר: וריב לה' עם יהודה (הושע יב ג).
שמחו האומות ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, הפכה להם למוטב, ואמר: בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלוהים (שם שם ד).

משל למה הדבר דומה?
לאשה שהייתה קובלת על בנה, והזמינה אותו לפני השופט למשפט.
אתו כולי עלמא למיחמי. אמרו דין לדין, חזו האי אתתא אתיא לדינא למקטל ברה.
כיון דחזת אתתא הא, ושמעה מה דהוי אמרין, אפכה לאשתעויי במילי אחריני.
כד אתת קדם דיינא, אמר לה: מה עביד לך בריך?
אמרה לה: כד הוה במעוי בעט בי.
אמר לה הדיין: ולאעבד ליך מילי אחריני.
אמרה לה: לאו.
אמר לה: לית דין סרחן דכלום.
תוהו כולי עלמא ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?!
לא אתת דין אלא למתפגייא עם ברה. וחזרו בבושת פנים.
כך הקדוש ברוך הוא חזר והפך התוכחה לאהבה, וחזרו אומות העולם חפויים.

ומה הלאתיך (מיכה ו ג).
אמר רבי ברכיה:
משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה.

מה עשו בני המדינה?
נטלו אותה ופרעו את ראשיהם, וקראו אותה באימה ביראה ברתת ובזיע.
כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, הדא קריאת שמע היא פרוזדוגמא שלי, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהיו קוראין אותה, לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דבר' ו ז).

דבר אחר:
ומה הלאתיך
אמר רבי יהודה ברבי סימון:
אמר הקדוש ברוך הוא: עשרה בהמות מסרתי לך.
שלש ברשותך,
ושבע שאינן ברשותך.
שור שה כשבים ושה עזים (שם יד ד).

ואלו שאינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם שם ה).
לא הטרחתי אתכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתייגע בשדות ולהביא לפני קורבן מאלו שאינן ברשותך, אלא מאלו שהן ברשותך, הגדלות על אבוסך אמרתי להביא קורבן לפני, שנאמר: שור או כשב או עז:

סימן יא

שור או כשב או עז
זה שאמר הכתוב: הן אתם מאין ופעלכם מאפע, תועבה יבחר בכם (ישע' מא כד).
הן אתם מאין, מלא כלום, מן ליחה סרוחה.

מאפע, ממאה פעיות שהאשה פועה בשעת לידתה, בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה, ואחת לחיים.

תועבה יבחר בכם.
מהו תועבה יבחר בכם?
מדבר בתינוק הזה, אף על פי שיוצא ממעי אמו מלוכלך מטונף מלא רירין, הכל מנשקין אותו והכל מחבבין אותו, וביותר כשהוא זכר.

דבר אחר:
הן אתם מאין, לשון יוני הוא.
הן, חד. חד אתם לי. מאומות העולם הנקראין אין, שנאמר: כל הגוים כאין נגדו (שם מ יז).

ופעלכם מאפע
אמר רבי לוי:
כל פעולות טובות ונעימות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם ישראל, אינן אלא בשכר פעייה אחת שפעו ישראל בסיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ( שמ' כד ז).

תועבה יבחר בכם
אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, מאותה תועבה הביאו לפני קורבן, ואני אבחר בכם.

ומהו?
שור או כשב או עז.

ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים (הושע ז ג).
וכי מה ראה בשור שעשאו ראש לקורבנות?

אמר רבי לוי:
משל למטרונא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות. בדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש.

מה עשה המלך?
עשה סעודה והושיבו בראש, להודיע לכל, שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש.
ולפי שהיו אומות העולם אומרים לישראל: אתם עשיתם העגל, ובדק הקדוש ברוך הוא ולא מצא בדבריהם ממש, לפיכך נעשה שור ראש לכל הקורבנות.

מנין?
ממה שקראו בעניין שור או כשב או עז.

רב הונא ורב אידי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
מוצלים היו ישראל מאותו המעשה.
שאלו הם עשו את העגל, היה להם לומר: אלה אלהינו ישראל. אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים הם שעשאוהו, והיו מונין לישראל, אלה אלוהיך ישראל (שמ' לב ד).

אמר רבי יהודה בר סימון:
כתיב: ידע שור קונהו וחמור וגו' (ישע' א ג). לא היו יודעין, אלא שדשו בעקב.
ודכוותיה: והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן וגו' (הושע ב י). ולא הייתה יודעת, אלא שדשה בעקב:

סימן יב

שור, בזכות אברהם, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו (בראש' יח ז).

כבש, בזכות יצחק, שנאמר: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל וגו' (שם כב יג).

עז, בזכות יעקב, שנאמר: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים.

מהו טובים?
רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר:
טובים לך וטובים לבניך.
טובים לך, שעל ידיהם אתה מקבל הברכות.
וטובים לבניך, שעל ידיהן מתכפר לבניך ביום הכיפורים, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל).

והיה שבעת ימים תחת אמו
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר:
משל למלך שהיה נכנס למדינה, והוציא כרוז ואמר: כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחילה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לא תביאו לפני קורבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת.

אמר רבי יצחק:
משפט אדם ומשפט בהמה.
משפט אדם, וביום השמיני ימול (ויק' יב ג).
ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה (שם כב כז):

סימן יג

ושור או שה אותו ואת בנו
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:
יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי (משלי יב י).

יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה: לא תקח האם על הבנים (דבר' כב ו).
ורחמי רשעים אכזרי, זה סנחריב הרשע, דכתיב ביה: אם על בנים רטשה ( הושע י יד).

יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה: ושור או שה אותו ואת בנו וגו'.
ורחמי רשעים אכזרי, זה המן, שכתוב בו: להשמיד להרוג ולאבד (אסת' ג יג).

אמר רבי לוי:
אוי להם לרשעים, שהם מתעסקין בעצות רעות על ישראל. כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתך.

עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את הבל אחיו בחיי אביו. אבל לא היה יודע שאביו יפרה וירבה.
אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (ברא' כז מא).

פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר, יקרבו ימי אבל אבי. לא היה יודע, שאחיו פרה ורבה בחיי אביו.
אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כרסי אמתהון אני מחניק להון, הדא הוא דכתיב: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמ' א כב).

המן אמר: שוטה היה פרעה, שאמר: כל הבן הילוד. לא היה יודע, שבנות נשואות לאנשים ופרות ורבות מהן.
אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג וגו' (אסתר ג יג).

אמר רבי לוי:
אף גוג ומגוג לעתיד לבא אומר כן, שוטים היו הראשונים, שהיו מתעסקין בעצות על ישראל, לא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים.
אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזדווג לפטרונם, ואחרי כן אני מזדווג להם, הדא הוא דכתיב: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהל' ב ב).
אומר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, לי אתה רוצה להזדווג?!
חייך, שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב: ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעיה מב יג).
וכתיב: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג):

סימן יד

וכי תזבחו זבח תודה
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם רבי מנחם דגליל:
לעתיד לבא, כל הקורבנות כולן בטלין, וקורבן תודה אינו בטל לעולם.

כל ההודיות בטלין, והודיית תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות. כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה' (ירמ' לג יא), זה קורבן תודה.

וכן דוד אמר: עלי אלוהים נדריך, אשלם תודות לך (תהלי' נו יג).
תודה אין כתיב כאן, אלא תודות, ההודיה וקורבן תודה:

סימן טו

ומיום השמיני והלאה וגו'
שלא יטעך יצרך שיש לפניו אכילה ושתייה. מי היה מקריב לו קורבנות עד שלא היו ישראל. אמר דוד: כי מי בשחק יערוך לה' (תהל' פט ז).

מי היה מקריב לו קורבנות?
אמר רבי אבין הלוי:
מי כהקדוש ברוך הוא שהוא מפרנס יתומים ומשביע רעבים. ואין הלשון הזה יערך, אלא לשון פרנסה, שנאמר: ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקר' כד ח).

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך
מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שהוא מאיר עיני חשכים. ואין לשון ערך, אלא לשון אורה, שנאמר: על המנורה הטוהרה יערך (שם שם ד).

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'
מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שמלביש ערומים. ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר: וערך בגדים ומחיתך (שופטי' יז י).

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'
אין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר: ויערכו אתם מלחמה (בר' יד ח),
ללמדך שהוא עושה מלחמתן של ישראל.

דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'
אמר הקדוש ברוך הוא: אם יטעך יצרך לומר לך, מי היה מקריב להקדוש ברוך הוא עד שלא נברא העולם, אמור לו: והרי משה עלה לרקיע ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך, אם היו מקריבין לפניו.

ולא עוד, אלא שהוא היה למוד לאכול. ומשעלה אצלי, ראה שאין לפני אכילה, ואף הוא לא אכל, שנאמר: ויהי שם עם ה' וגו' ( שמ' ד כח).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אם בא יצרך לומר לך, אילולי שיש לפניו אכילה ושתייה, לא היה אומר שאקריב ואנסך לו.

מה כתיב?
עולת תמיד העשויה בהר סיני (במד' כח ו).
וכי בהר סיני הקריבו קורבן?!
אלא, הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך, אם יש לפני אכילה ושתייה.

ולמה הטרחתי עליך ואמרתי לך עולת תמיד שתהא מקריב?
אלא בשביל לזכותך.

אמר רבי חייא בר אבא:
גיבור שהוא מהלך במדבר והיה צמא והלך לשתות מים, כמה ישתה?
בכפיו כמה ישתה. עשרה כפים, שש כפים, ארבע כפים. פחות משתים אינו שותה.
וכל המים שבעולם מלא שעלו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (ישעי' מ יב).

להודיעך, שאין לפניו אכילה ולא שתייה.
למה אמר שתקריב קורבן לפניו?!
אלא לזכותך. הוי, שור או כשב או עז וגו'.

ומיום השמיני והלאה וגו'
זה שאמר הכתוב: כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה וגו' (קהל' ג יט).
בא וראה, כתיב באדם: לא תלבש שעטנז ( דברים כב יא).
וכתיב בבהמה: לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (שם שם י).

מקרה אחד לכל (קהלת ט ג).
מה אדם מקבל טומאה, אף בהמה מקבלת טומאה.
באדם כתיב: הנוגע במת לכל נפש אדם יטמא (במד' יט יא).
ובבהמה, הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ( ויק' יא לט).

כמות זה כן מות זה (קהל' ג יט),
באדם כתיב: והרגת את האשה (ויק' כ טז).
ובבהמה כתיב: ואת הבהמה תהרוגו (שם שם טו).

ורוח אחד לכל (קהלת ג יט).
(ו)מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (שם שם כא).
רוח האדם, לפי שנתנה מלמעלה, כתיב ביה עלייה.
ושל בהמה, לפי שנתנה מלמטה, לפיכך כתיב ביה ירידה.

ומותר האדם מן הבהמה אין (שם שם יט).
מהו אין?
שהוא מדבר, והיא אינה מדברת.

ועוד, יש באדם דעה, ובבהמה אין בה דעת.
והאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת כלום.

ועוד, האדם נוטל שכר על מעשיו, והבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה.
האדם מת, מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת.
הוי, ומותר האדם מן הבהמה אין.

מה כתיב באדם?
אשה כי תזריע וילדה וגו', וביום השמיני ימול (ויקר' יב ב-ג).
ובבהמה, שור או כשב או עז וגו' ומיום השמיני והלאה ירצה:

סימן טז

שור או כשב או עז
זה שאמר הכתוב: ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה.
כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרין: אין להם תקומה ואינו חוזר עליהם לעולם.
כיון ששמעו ישראל שיקרבו קורבן שור, רמה ראשם, שנאמר: ועתה ירום ראשי. והיו מהלכין בהרמת ראש ואומרין: עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'.

שור או כשב או עז
יש שור נולד, עגל אינו נולד שיהא שור שנאמר: להקריב שור.

ולמה אמר שיקריבו שור?
לכפר על תבנית שור, שנאמר: הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי (תהל' קג ג).
תדע לך, בא וראה מה כתיב: וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם (יחזק' א ו).

מה כתיב שם?
ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל (שם שם ז).
ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתי כנפים, שנאמר: שש כנפים לאחד ( ישעי' ו ב).

למה?
אמר הקדוש ברוך הוא: שיכסו רגליהם, שהן דומות כעגל. כביכול שלא יראה אותן ויזכור מעשה העגל.

בשתים יכסה רגליו (שם).
וכל כך למה?
אלא לכפר על ישראל, [זהו הסולח לכל עוניכי. אין לך גדול בעופות אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה], שנאמר: ופני נשר (יחז' א י).
הגדול שבחיה ארי ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני אריה (יחז' א י).
השור גדול שבבהמות ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני שור מהשמאל (יחז' א י).
פני אדם (יחז' א י), בשביל ישראל מחה הקדוש ברוך הוא את השור ונתן כרוב תחתיו.
שכן אתה מוצא, שאין מזכיר שם אלא כרוב, שנאמר: פני האחד פני הכרוב (שם י יד).

כל כך למה?
כדי לכפר על ישראל. הוי, הסולח לכל עוניכי.

ולמה הסיר הקדוש ברוך הוא את העגל?
שיהיו ישראל זכאין לפניו.

ולא עוד, אלא כשיהיה אחד מישראל מהרהר בלבו עבירה או דבר רע, אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
שכן דוד אומר: און אם ראיתי בלבי, לא ישמע ה' (תהלי' סו יח).
ומה הקדוש ברוך הוא שומע. בשעה שאדם עומד ומהרהר בתפילה, שנאמר: אכן שמעת קול תחנוני (שם לא כד).

ולא עוד, אלא שני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה, הקדוש ברוך הוא מקשיב, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלאכי ג ט).
אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה שאתם עוסקין בה, הייתי מקשיב ושומע תפילותיכם. אבל לעתיד, עד שלא תקראו לפני, אני עונה אתכם, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה כד):

סימן יז

ולקחתם לכם ביום הראשון
זה שאמר הכתוב: שמע בני וקח אמרי ( משלי ד י), ומצותי תצפון שם ב א).
שמע בני וקח, הרבה לקיחות ציוויתי לכם בשביל לזכות אתכם.
אמרתי לכם: ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). שמא בשבילי?!
לא עשיתי, אלא בשביל טהרתכם. לא כך כתיב: והזה הטהור על הטמא (שם שם יט).

אמרתי לכם: ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). לא בשביל שאדור ביניכם?!
דכתיב: ועשו לי מקדש (שם שם ח).
דבר קשה כביכול אמר להם: קחו אותי שאדור ביניכם. ויקחו תרומה אין כתיב, אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים.

אמרתי לכם: ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז כא).
למה?
להעלות נר תמיד (שם).
וכי אור משלכם אני צריך?!
אלא בשביל לשמור את נפשותיכם. שנמשלה הנפש בנר, שנאמר: נר ה' נשמת אדם (מש' כ כז).

ועכשיו שאמרתי לכם: ולקחתם לכם ביום הראשון, לא בשביל שאני צריך, אלא בשביל לזכות אתכם.

פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל
מה טיבן של ארבעת המינים הללו?
מהן שעושין פירות, ומהן שאינן עושין פירות.

פרי עץ הדר כפות תמרים
אלו צדיקים, שיש להם מעשים טובים.

וענף עץ עבות וערבי נחל
אלו בינוניים שיש בישראל.

אמר הקדוש ברוך הוא, כולכם כאחד תעשו אגודה אחת, כדי שלא יהיה בבני פסולת.
אם עשיתם כן, אני מתעלה עליכם.
וכן הנביא אומר: הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.

ואימתי הוא מתעלה?
כשהן עושין אגודה אחת, שנאמר: ואגודתו על ארץ יסדה:

סימן יח

ולקחתם לכם
בלקיחה תמה [ו]שלא תהא גוזל ועומד בו ונמצא סניגורו קטגורו.

ולקחתם.
תני רבי חייא:

במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ולהוציא את הגזול.

משל למה הדבר דומה?
לשליח של מלך שהלך לגבות בעיר. משגבה אותה, מצאו עירוני אחד בדרך ליסטים, קפחו ונטל את כליו ואת המוגבה שהייתה בידו.
לאחר ימים היה לאותו עירוני דין אצל השלטון. בא לשכור לו אדם, שילמד עליו זכות.
אמר ליה אותו הגבאי לאותו העירון: הגד לי מה אתה עושה כאן?
אמר לו: יש לי דין אצל השלטון, ואני מבקש אדם שילמד עלי זכות.
אמר ליה אותו הגבאי: תן לי אותו זהב ואותן הכלים ואותן העבוטות שנטלת ממני, ואני מלמד עליך זכות, ולמחר כשאתה עומד בדין לפני השלטון ויאמר לך, יש לך מי שילמד עליך זכות, תאמר איש פלוני, ואני הולך ומלמד עליך זכות.
נטל ממנו אותו זהב ועבוטות מקצתם והלך לו.
למחר כשהוא עמד לפני השלטון, אמר לו: יש לך מי שילמד עליך זכות?
השיב ואמר לו: איש פלוני.
אמר לו השלטון: מה זכות אתה מלמד על זה?
אמר ליה: מארי, אני אומר לך דברים שעשה לי חברי זה.
כשהלכתי בדרך לגבות בעיר פלוני, עמד עלי בדרך וקפחני ונטל כל מה שהיה בידי. והכלים האלו שאתה רואה בידי, הם מקצת כלי שהחזיר לי, כדי שאלמד עליו זכות.
עכשיו היו הכל אומרים: אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.

כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול אלא אם כן לוקח אותו בדמים, שנאמר: ולקחתם לכם. ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב: אז ירננו כל עצי יער (תהל' צו יב).

במי הכתוב מדבר?
בישראל ובאומות העולם, שהקדוש ברוך הוא דן אותן ביום הכיפורים. אלו ואלו נכנסין לפני המלך לדין, ואין אנו יודעין מי היה מנצח.

משל למה הדבר דומה?
לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה יודע אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד.
דן המלך אותן, ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחברו.
אמר המלך: כל מי שהוא יוצא ובידו אגין, הוו יודעין שהוא נצח.
כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין ביום הכיפורים, ואין הבריות יודעין מי נצח.
אמר הקדוש ברוך הוא, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין.
לפיכך אמר דוד: אז ירננו כל עצי יער, לפני ה' (תה' צו יב-יג).

אימתי?
כי בא כי בא לשפוט הארץ (שם), ביום הכיפורים.

[מה ישראל עושין?
ממתינים עוד חמישה ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו].
לפיכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון:

סימן יט

ולקחתם לכם
זה שאמר הכתוב: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם לה י).
יפה אמר דוד שאמר הפסוק הזה.
תדע לך,
שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם,
וההדס הזה דומה לעיניים,
והערבה דומה לשפתיים,
והאתרוג דומה ללב.

אמר דוד: אין לך אבר אחר גדול מאלו. שקולין הן כנגד הגוף.
הוי, כל עצמותי:

סימן כ

ולקחתם לכם ביום הראשון
אחר כל החכמה שכתוב בשלמה שנאמר בו: ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא).
הניח כל הדברים וישב לו תמה על ארבע מינין הללו. זה שאמר הכתוב: שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים (משלי ל יח), אלו ארבעה מינין שבלולב שבקש לעמוד עליהם.
ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות.

כפות תמרים, צריך אדם ליטול שתי כפות תמרים ולולביהם, ואינו נוטל אלא לכף של תמרה, זה הלולב.

וענף עץ עבות,
מי אמר שהוא הדס?
שכתיב במקום אחר: צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב (נחמי' ח טו).

וערבי נחל, כל האילנות גדלים במים.

וארבעה לא ידעתים.
ובמקום אחר אומר: שלושה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (מש' ל כט).
אלו ארבע מינים שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ליקח לו מהם להלל לפני הקדוש ברוך הוא, שיתרצה לו ויכפר לו על כל עונותיו.

מטיבי לכת. מי שרואה את ארבע מינים הללו, הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקדוש ברוך הוא.

ארבעה הם קטני ארץ (שם שם כד), אלו ארבע מינים הללו.
והמה חכמים מחוכמים (שם), שהן גדולים לפני הקדוש ברוך הוא.
והמה חכמים מחוכמים, שהם מתחכמים ומלמדים זכות וחכמה לפני מי שאמר והיה העולם.

דבר אחר:
והמה חכמים מחוכמים. מי פירש לנו שארבע מינים אלו, שהן אתרוג לולב הדס וערבה. חכמים, והמה חכמים מחוכמים:

סימן כא

ולקחתם לכם ביום הראשון
ואפילו בשבת.
אלא בזמן שבית המקדש קיים, היו נוטלים. ועכשיו גזרו עליהם חכמים האחרונים, שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
וכן לעניין שופר.
וכן לעניין מגילה:

סימן כב

ולקחתם לכם ביום הראשון
וכי ראשון הוא, והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון?!
אלא ראשון הוא לחשבון עונות.

רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
משל למה הדבר דומה?
למדינה שהייתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא הייתה נותנת, שהיה שטר גדול. כך פעם הראשון. ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין.

מה עשה המלך?
אמר לבני פלטרין שלו, עמדו ונלך עליהם. עד שהן הולכין כמו עשר מילין, שמעו בני המדינה.

מה עשו?
התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של מלך.
אמר להם: מי אתם?
אמרו לו: בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו.
אמר להם: ומה אתם מבקשין?
אמרו לו: בבקשה ממך עשה עמנו חסד, שאין לנו מה ליתן.
אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם מחצה.
עד שהוא בא, יצאו בריוני המדינה, אף הן קדמו אותו כמו חמישה מילין.
אמר להם: ומי אתם?
אמרו לו: בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כח לעמוד, אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו.
אמר להם: כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה.
עד שהוא מהלך, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים.
אמר להם: מה אתם מבקשים?
אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך.
אמר להם: כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא.

המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו.
בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם.

ומה הם עושין?
ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם.
ומראש השנה ועד יום הכיפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם.
וביום הכיפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויק' טז ל).

מה ישראל עושין?
נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון.
לכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני.
אבל לעתיד לבא, אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד ו):

סימן כג

ויצא בן אשה ישראלית
מהיכן יצא?
רבי לוי אומר:
מעולמו יצא, כמו דאמרת: ויצא איש הבינים (ש"א יז ד).

רבי ברכיה אמר:
מהיכן יצא?
מפרשה של מעלה, שנאמר: ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות.
אמר: דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צנינא.

תמן תנינן:

לחם הפנים כיצד נאכל? אין פחות מתשעה, ולא יותר מאחד עשר.

כיצד?
נאפה מערב שבת ונאכל לשבת, לתשעה ימים.
חל יום טוב להיות ערב שבת, נאכל לעשרה.
שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את שבת ולא את יום טוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן:
דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום הצום.
שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה.

כיצד?
נאפות מערב יום טוב ונאכלות ליום טוב, לשנים.
חל יום טוב להיות אחר השבת, נאכלות לשלשה:

סימן כד

ויצא בן אשה ישראלית
רבי חמא בר אבא אמר:
מפרשת יוחסין יצא. שכשבא ליטע אהלו במחנה דן, דחוהו.
אמרו לו: בן מצרי אתה, וכתיב: איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדב' ב ב), ולא לבית אמותם.
מיד התחיל לנקוב את השם ולקללו.

רבי לוי אמר:
ממזר ברור היה.

כיצד?
נוגשים היו משל מצרים, והשוטרים משל ישראל. הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר היה ממונה על עשרה מישראל. נמצא, הנוגש ממונה על מאה ועשרה מישראל.
חד זמן קדמו נוגש לשוטר.
אמר ליה: זיל כנוש עשריותיך. כמו שהלך השוטר לדרכו, נכנס הנוגש לביתו של שוטר וקלקל עם שלומית אשתו של שוטר. חזר בעלה, מוצאו יוצא מביתו.
כיון שהרגיש בו, הוה מחי ליה כל יומא, ואמר ליה: ליענות טבאות, ליענות טבאות.
נצנצה רוח הקדש במשה. תלה עיניו למרום, אמר: לא די לרשע זה שענה את אשתו, אלא חוזר ומכה לבעלה?!
מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול (שמו' ב יב).
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה בעונות אתם נמסרין ביד אמות העולם.
אבל לעתיד לבא, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קווי (ישעיה מט כג):