|
|
תוכן הפרשה: פרק כו סימן א סימן ב סימן ג פרק כז סימן ד סימן ה סימן ו |
פרק כו
סימן א
זה שאמר הכתוב: אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור (איוב יד ה).
מהו אם חרוצים ימיו?
בשעה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו, חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים (ברא' א יד).
ולמי נתנה?
לישראל, שנאמר: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהל' קמז יט).
מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את חוקי, אין השטן נוגע בכם, שנאמר: ולא יעבור. אבל אם אינכם עושים חקי, הרי השטן נוגע בכם, שנאמר: מדי עברו יקח אתכם וגו' (ישע' כח יט).
חקיו עשית ולא יעבור.
כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה.
מה אמרתי לו?
וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד (מ"א ג יג).
אם תקיים את התורה ואת החקים, אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר: [ו]אם תלך בדרכיו לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך וגו' (שם שם יד).
הוי, חקיו עשית ולא יעבור.
אדם הראשון אלו שמר את התורה ואת המצוות שנתתי לו, לא היה מת.
לפיכך כתיב: אם בחקתי תלכו וגו':
סימן ב
זה שאמר הכתוב: ימאסם אלהי כי לא שמעו לו וגו' (הושע ט יז).
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, שתהיו נטועים בשלוה, שנאמר: ונטעתים על אדמתם וגו' (עמו' ט טו).
אימתי?
אם בחקתי תלכו, ואכלתם לחמכם לשובע. אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' (מ"ב יז ט). אתם נתתם עלי אשר לא כן, ואף אני נתתי עליכם אשר לא כתוב בתורתי, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתיב (דבר' כח סא).
ומה הם דברים שלא כן נתתם עלי?
שכן ישעיה אמר: עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישע' א ד). אל תאמר עזבו, אלא עוזבו אתי, כביכול.
למה?
אלא אני נקראתי, ה', ה' אל רחום וחנון (שמ' לד ו). ומפני עונותיכם, עשיתם אותי לאכזרי, והפכתם מידת רחמנותי לאכזריות, שנאמר: היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב ה).
וכן הוא אומר: והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, ויהפך להם לאויב, הוא נלחם בם (ישעי' סג י). לפיכך אמר הושע: מי גרם לכם כל כך?
על אשר לא שמעתם, ימאסם אלהי כי לא שמעו לו (הושע ט יז).
וכתיב: ובגוים ההם לא תרגיע (דבר' כח סה).
דבר אחר:
אם בחקתי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. ואם לא תשמעו, ונתתי את שמיכם כברזל.
וכן הוא אומר: על כן עליכם כלאו שמים מטל, והארץ כלאה יבולה (חגי א י), שבשביל עונותיכם אף האומות לוקין.
אמר רבי יהושע בן לוי:
אלו היו יודעין האומות שבשביל עונות ישראל הם לוקין, היו מעמידין להם שני איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמרו את התורה ושלא יחטאו.
ולא דיין שאין האומות משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצות. שאם יחטאו, כל העולם לוקה, שנאמר: על כן עליכם כלאו שמים מטל.
ואם אינם חוטאין, כל העולם מתברך בשבילם, שנאמר: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ( ברא' כו ד).
ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב (שמות כ יט-כ). שאם תחטאו, איני עונה אתכם, שנאמר: ויהי כאשר קראתי ולא שמעו, כן יקראו ולא אשמע (זכריה ז יג).
לכך: לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ כ):
סימן ג
זה שאמר הכתוב: חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה (מש' א כ).
שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בר אלעזר, שהיה עומד בשוק:
אמר לו: שנה לי פרק אחד.
אמר לו: לך לבית הלמוד ואני אשנה לך שם.
אמר לו:, רבנו, לא כך לימדתנו, חכמות בחוץ תרונה.
אמר ליה: יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות.
מהו חכמות בחוץ תרונה?
בחוצה של תורה.
אמר לו: המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ!
אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות, לא במקום הידוע!
אין מוליכין אותן (לא) לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ.
כך התורה, בחוץ היא נאמרת, שנאמר: חכמות בחוץ תרונה ברחובות.
מהו ברחובות?
במקום שמרחיבין.
והיכן מרחיבין לה?
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. לכך נאמר: ברחובות תתן קולה. בראש הומיות תקרא (מש' א כא).
בראש הומיות היא קוראה.
כיצד?
מראשה של תורה.
כמה אוכלוסין היא מאבדת?
דור המבול,
דור הפלגה,
דור סדום.
הוי, בראש התורה היא קוראה.
הוי, בראש הומיות תקרא.
בראש, מות היא קוראה באדם הראשון, שנאמר: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ברא' ב יז). הוי, בראש הומיות תקרא.
בפתחי שערים בעיר (משלי א כא).
בראשונה היו עושין בתי כנסיות בגובהה של עיר, לקיים מה שנאמר: בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר (שם). אם אמרת בדברי תורה, לא תאמר כבר אמרתי, אלא חזור ואמור.
שכך כתיב, אמריה תאמר.
אמר רבי אבא:
אומרת הטובה, ואומרת הרעה.
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמורו, ונתתי גשמיכם בעתם
זו הטובה.
ואם לא תשמעו, ונתתי שמיכם כברזל
זו הרעה.
דבר אחר:
אם בחקתי תלכו
מה כתיב שם?
ונתתי משכני בתוככם.
אם תקיימו מצותי, מניח אני את העליונים וארד ואשכון ביניכם, שנאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל (שמ' כט מה). שעל מנת כן יצאו ממצרים, שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר: וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שם שם מו). ואם יעשו רצוני, אין שכינתי זזה מביניהון.
למה?
אמר רבי אמי:
נתאווה הקדוש ברוך הוא, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה.
שכך הוא אומר לאדם הראשון: אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אעשה אותך מלך על התחתונים, שנאמר: ויקח ה' אלוהים את האדם (ברא' ב טו).
אין לשון ויקח אלא לשון עילוי, כמה שנאמר, ותקח האשה בית פרעה (שם יב טו).
וכן הוא אומר: ותלקח אסתר אל בית המלך (אסתר ב ח).
והוא לא עשה כן, אלא כיון שחטא, סלק שכינתו ממנו.
כיון שעמדו ישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא יצאתם ממצרים, אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר: ועשו לי מקדש.
וכך אמר לשלמה: הבית הזה אשר אתה בונה וגו' (מ"א ו יב), ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (שם שם יג). (ו)אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי, והכרתי את ישראל מעל פני האדמה (שם ט ו- ז).
למה?
שהן תנאין ביני לביניכם, שנאמר, אם בחקתי תלכו וגו', ואם לא תשמעו לי.
מה כתיב שם?
והשימותי את מקדשיכם.
מה עשה שלמה?
הרבה לו נשים וסוסים.
וכתיב: ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם יא ד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני נתתי לך את התורה לעשות את מצוותיה, וראית תנאים שהתניתי לך בה.
וכתיב, לשלמה, אלוהים משפטיך למלך תן (תהל' עב א).
וכתיב, יען אשר הייתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי ( מ"א יא יא).
ומה אני עושה?
כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם (ישע' נה יא).
עמד מנשה ועשה את הצלם והכניסו לבית קודש הקדשים, שנאמר: וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית (דה"ב לג ז).
והקדוש ברוך הוא קרא אל ירמיהו ואמר לו: גם תנין חלצו שד הניקו גוריהם (איכה ד ג). התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק, ולא יראה שדיה מכוסין שלא יינק.
ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית, בא מנשה והכניס שם את הצלם, כדי להוציאנו משם.
בתחילה עשה לו פרצוף אחד והעמידו למערב, כביכול, הייתה השכינה הולכת לזויות אחרת מקום שלא נראה הפסל. כשראה מנשה כך, עשה לו ארבעה פרצופין, שיראה השכינה ויסתלק, שנאמר: כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס (ישע' כח כ).
הוי אומר: שאף לא כתנין חלצו שד.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אני עושה כאן?
אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו).
אלכה ואשובה אין כתיב, אלא אלך אשובה. שאילו היה כתוב אלכה ואשובה, לא הייתה להם לישראל תקווה, אלא אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאני הולך, יעשו תשובה ואני חוזר. לכך כתיב: אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, ( עד)בצר להם ישחרונני (הושע ה טו).
ומתוך צרה הבאה עליהם, יעשו תשובה ואני חוזר ויבקשו פני, שנאמר: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה (דבר' ד ל), ואחרי כן אני מחזיר להם שכינתי.
רבי יהודה אומר:
אם אין ישראל עושין תשובה, אין נגאלין, שנאמר: בשובה ונחת תושעון (ישעי' ל טו).
רבי שמעון אומר:
בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ, מיד נגאלין, שנאמר: אני ה' בעתה אחישנה (שם ס כב).
רבי אלעזר אומר:
אם אין עושין תשובה מעצמן, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן, ומתוך כך עושין תשובה, שנאמר: כי יבא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו (שם נט יט). באותה שעה, ובא לציון גואל (שם שם כ):
פרק כז
סימן ד
זה שאמר הכתוב: כי מי בשחק יערוך לה' (תהילים פט ז).
אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא עושה כמעשי, יהא דומה לי.
אמר רבי לוי:
משל למלך שבנה מדינה והדליק בה שני פנסין, והיו כל אלו אוכלסין קוראין לו אגוסטא.
אמר המלך: כל מי שבנה מדינה כזאת והדליק בה שני פנסין כשם שהדלקתי קראו לו אגוסט"א ואיני מקנא בו.
כך, הקדוש ברוך הוא עשה את השמים ונתן שם שני פנסין שיהיו מאירין את העולם, חמה ולבנה, שנאמר: ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (ברא' א יז).
אמר הקדוש ברוך הוא: מי שיכול לעשות כשני מאורות הללו שיהו מאירין לעולם, יהא שוה לי, שנאמר: כי מי בשחק יערך לה' (תהל' פט ז).
אם יערך שני פנסין אלו, ידמה לי. ואין יערך אלא אורה, שנאמר: על המנורה הטהורה יערך (ויק' כד ד). הוי, כי מי בשחק יערך לה'. זה שאמר הכתוב: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישע' מ כו).
ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (שם שם כה).
אל תהי קורא יאמר אלא יאמר לו קדוש, כשם שנאמר: אל קדוש (שם יז ז).
דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'.
אמר רבי אבון הלוי:
מי כמוך מאיר עיני חשוכים, כעניין שנאמר: על המנורה הטהורה יערך.
דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'.
אמר רבי אבון הלוי:
מי כמוך מלביש ערומים, (כבר נכתב בסדר אמור אל הכהנים).
דבר אחר:
מי כמוך זן את הרעבים. ואין יערך אלא מזון, שנאמר: ביום השבת וגו' (ויק' כד ח).
וכתיב: והיה לאהרן ולבניו ואכלוהו (שם שם ט).
דבר אחר:
כי מי בשחק יערך לה'.
בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את העולם ובקש לבראות את האדם, היו מלאכי השרת אומרים: מה אנוש כי תזכרנו (תה' ח ה), מה אתה מבקש מן האדם הזה?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: ומי מקיים מצותי וחקותי ותורותי.
אמרו לו: אנו מקיימין תורתך.
אמר להם: כתיב בה: זאת התורה אדם כי ימות באהל (במ' יט יד), ואתם אין ביניכם מתים. כתיב בה: אשה כי תזריע וילדה זכר (ויק' יב ב), ואתם אין בכם ילדות.
כתיב בה: את זה תאכלו ( שם יא כא), (ו)את זה לא תאכלו (שם שם ד), ואתם אין ביניכם אכילה. הוי, אין התורה יצאת אצלכם, שנאמר: [ו]לא תמצא בארץ החיים (איוב כח יג).
כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: שיעשו לו משכן ומזבח העולה, התחילו מקריבין בתוכו.
התחיל הקדוש ברוך הוא מצווה כמה מצוות על כל דבר ודבר, והן עושין.
התחיל הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, כי מי בשחק יערך לה', כשם שישראל עורכין לי, שהייתם אומרים לי, מה אנוש כי תזכרנו (תה' ח ה).
עורכין לי קורבנות, כמה שנאמר: וערך הכהן אותם (ויק' א יב), על מזבח העולה (שם ד י). עורכים לפני שלחנות, כמה שנאמר: ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' (שם כד ח).
או יש ביניכם ערך נפשות כמה שנאמר: איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'. הוי, כי מי בשחק:
סימן ה
איש כי יפליא נדר בערכך נפשות
זה שאמר הכתוב: פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (מש' יא ל).
אם יהיה אדם צדיק, ואף על פי שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה, אין בידו כלום. אלא, פרי צדיק עץ חיים, זו תורה, שמתוך שהוא בן תורה, הוא למד היאך לוקח נפשות, שנאמר: ולוקח נפשות חכם. שאם ידור לערוך נפשות, הוא למד מן התורה היאך עושה. ואם אין בידו תורה, אין בידו כלום.
כן את מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה, אבד את בתו.
אימתי?
בשעה שנלחם עם בני עמון, ונדר באותה שעה, שנאמר: וידר יפתח נדר וגו', והיה היוצא וגו', והיה לה' והעליתיהו עולה (שופ' יא ל-לא). באותה שעה היה עליו כעס מן הקדוש ברוך הוא. אמר: אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל, היה מקריב אותו לפני. לכך זימן לו בתו.
כל כך למה?
כדי שילמדו כל הנודרים, הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהוג טעות בנדרים.
והנה בתו יוצאת לקראתו, ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי וגו', ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב (שם שם לד-לה).
והלא פנחס היה שם, והוא אומר לא אוכל לשוב?!
אלא פנחס אמר: אני כוהן גדול ואיך אלך אצל עם הארץ.
יפתח אמר: אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט.
מבין תרויהון אבדת ההיא עלובתא מן עלמא. ושניהם נתחייבו בדמיה.
פנחס, נסתלקה ממנו רוח הקדש.
יפתח, נתפזרו עצמותיו, שכן כתיב: ויקבר בערי גלעד (שם יב ז).
כיון שבקש לקרבה, הייתה בוכה לפניו.
אמרה לו בתו: אבי, יצאתי לקראתך בשמחה ואתה שוחט אותי?!
שמא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה שיהו ישראל מקריבין לפני הקדוש ברוך הוא נפשות אדם. אין כתיב בתורה, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה (ויק' א ב), מן הבהמה ולא מן בני אדם!
אמר לה: בתי, נדרתי, והיה היוצא אשר יצא והעליתיהו עולה. שמא כל הנודר יכול הוא שלא לשלם נדרו?!
אמרה ליה: והרי יעקב אבינו שנדר ואמר, [ו]כל אשר תתן לי עשר וגו' (בר' כח כב), ונתן לו הקדוש ברוך הוא שנים עשר בנים, שמא הקריב להקדוש ברוך הוא אחד מהם?!
ולא עוד אלא חנה, שאמרה: ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות אם ראה תראה וגו' ( ש"א א יא), שמא הקריבה את בנה לפני הקדוש ברוך הוא?!
כל הדברים האלה אמרה לו, ולא שמע לה.
כיון שראתה שלא שמע לה, אמרה לו: הניחני וארד אצל בית דין, שמא ימצאו פתח לנדרך. שנאמר: הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים וגו' (שופ' יא לז).
אמר רבי זכריה:
וכי יש אדם יורד על ההרים, והלא בני אדם עולים להרים?!
מהו וירדתי על ההרים?
אלו סנהדרין, כמה שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב). הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את נדרו, בעון אותן ששחט משבט אפרים. ועליו הוא אומר: גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם (משלי כח ג).
גבר רש ועושק דלים, זה יפתח, שהיה רש בתורה כגרופו של שקמה, שהיה עושק את הדלים, שנאמר: ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבלת ולא יבין לדבר כן (שופטים יב ו), והיה שוחטן.
לפיכך, מטר סוחף ואין לחם, שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא ואין לחם, שהעלים הקדוש ברוך הוא מהם את ההלכה, שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו. עלה ושחטה.
ורוח הקדש צווחת: נפשות הייתי רוצה שתקריב לפני אשר לא ציוויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמ' יט ה).
אשר לא צויתי לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו, אל תשלח ידך (ברא' כב יב).
להודיע לכל האומות חיבתו של אברהם, שלא חשך את יחידו ממני, לעשות רצון בוראו.
ולא דברתי ליפתח להקריב את בתו.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
רבי יוחנן אמר:
דמים היה חייב, כעניין שכתוב בערכין.
ורבי שמעון בן לקיש אמר:
ולא כלום, שהתנה על דבר שאי אפשר להקריב, ולא היה עליו כלום.
ולא עלתה על לבי, זה מישע מלך מואב, שכתוב בו בשעה שנפל ביד מלך ישראל, ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה (מ"ב ג כז).
מי גרם למישע שיקריב את בנו?
על שלא היה בן תורה. שאלו קרא בתורה, לא אבד את בנו, שכתוב בתורה: איש כי יפליא נדר, והיה ערכך הזכר, ואם נקבה היא וגו' (ויק' כז ב-ד). הוי, ולוקח נפשות חכם (מש' יא ל):
סימן ו
איש כי יפליא נדר
אף האומות אומרים: במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ו ו-ז).
אמר להם הקדוש ברוך הוא לאמות העולם: בניכם אתם מבקשין להקריב לפני?!
איני מבקש לא בניכם ולא קורבנותיכם, אלא לבני נתתי פרשת קורבנות ופרשת ערכין, שקורבנותיהם חביבים לפני.
וכן הוא אומר: טוב מעט לצדיק וגו' (תהל' לז טז).
תדע לך, תחילתו של ספר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויק' א ב). מכם, ולא מהאומות. וסופו של ספר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא.
וכן הוא אומר: מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהילים קמז יט).
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מביאין לפני ערכים שלכם, מעלה אני עליכם, כאלו נפשותיכם הקרבתם לפני. לכך נאמר: איש כי יפליא נדר. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בזכות הערכין אני מציל אתכם מגיהינום.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הן מעריכין לפני את נפשותיכם, אני מציל אתכם מעריכת גיהינום, שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל לג).
ואערוך לפניכם שלחן. הוא שאמר דוד: תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (תהילים כג ה). אמן וכן יהי רצון.
סליק ספר ויקרא
|
