תוכן הפרשה: פרק כד     סימן א     סימן ב     סימן ג     סימן ד פרק כה     סימן ה     סימן ו     סימן ז     סימן ח

סימן א

ואברהם זקן
ילמדנו רבנו:
היה רוכב על חמור והגיע עונת תפלה כיצד יעשה?

כך שנו רבותינו:

היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה ירד, ואם אינו יכול לירד שאין דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על גבי חמורו, או שהוא מתיירא מפני הגויים ומפני הליסטים יהא מתפלל כשהוא רוכב.

אמר רבי יוחנן:
זאת אומרת, המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.

אבא שאול אומר:
אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר: תכין לבם תקשיב אוזנך (תהלים י), ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו, שאמר לפני הקדוש ברוך הוא, חלילה לך מעשות כדבר הזה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם, התחיל משבחו ואמר לו: יפיפית מבני אדם וגו' (שם מה).
א"ל: אי זה היופי שלי, אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן, מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין.
אמר אברהם: ריבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין האב לבן, ובין נער לזקן, שיתכבד הזקן בנער.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, ממך אני מתחיל.
הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר, כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו.
אמר לפניו: ריבונו של עולם, עשיתני דוגמא?
אמר לו: עטרת תפארת שיבה (משלי טז), והדר זקנים שיבה (שם כ), לכך נאמר ואברהם זקן:

סימן ב

ואברהם זקן
אמר רבי יהושע בר נחמני:
מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם:
מפני היראה,
ומפני כעס בנים,
ומפני אשה רעה,
ומפני המלחמות.

מפני היראה, מדוד, דכתיב (ד"ה א כא) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלוהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. מה כתיב אחריו: (שם כג) ודוד זקן.

מפני כעס בנים, מעלי, דכתיב (שמואל א יב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל.

מפני המלחמות, מיהושע, שלאחר שעשה מלחמות עם שלושים ואחד מלכים, מה כתיב בו: (יהושע כג) ויהושע זקן בא בימים.

ומפני אשה רעה, דכתיב: (מלכים א יא) ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים.

אבל אברהם, אשתו מכבדתו וקוראתו אדני, שנאמר: ואדני זקן, ועליה נאמר: אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב) לפיכך כתיב ביה: וה' ברך את אברהם בכל:

סימן ג

ואברהם זקן
זה שאמר הכתוב: ברכי נפשי את ה' (תהלים קד)

מה ראה דוד לברך הקדוש ברוך הוא בנפש?
שהנפש רואה ואינה נראית. והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה.
תקלס נפש שרואה ואינה נראית, להקדוש ברוך הוא שרואה ואינו נראה.
הנפש משמרת את הגוף והקדוש ברוך הוא משמר את העולם כולו.
תקלס נפש המשמרת את הגוף להקדוש ברוך הוא, שהוא משמר את עולמו וכו'.

מה הוא ה' אלהי גדלת מאד?
דרש ר"א גדול:
הייתי עד שלא בראת עולמך.

ומאימתי נתגדלת?
משבראת עולמך, שנאמר: אלהי גדלת מאד.

מלך ב"ו צר איקונין שלו על הטבלא, הטבלא גדולה מצורתו.
והקדוש ברוך הוא, הוא גדול ואיקונין שלו גדולה מכל העולם כולו.

בשמים, כתיב: (מלכים א' ח) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך.
ובארץ, כתיב: (ישעיה ו) מלא כל הארץ כבודו.

והשמים כלו בזרת של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם י) ושמים בזרת תכן.
והארץ שליש זרתו, שנאמר: (שם ) וכל בשליש עפר הארץ וכל הימים ונהרות מדד בשעלו, שנאמר: (שם ) מי מדד בשעלו מים. ואומר: (שם כו) כי ביה ה' צור עולמים.

מה ת"ל צור עולמים?
ללמדך, שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום.
שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים, אלא שאמר להם די.
שנאמר: (בראשית יז) אני אל שדי.

מהו שדי?
שאמרתי לעולם די, לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד.
מלך ב"ו בונה בית ואחר כך בונה עלייה,
והקדוש ברוך הוא משמתח את הכסא, ואח"כ בנה עלייה.
ומשבנה עלייה העמיד אותן על מה?
על האוויר, ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואח"כ התקין האצטבא .

בא דוד ופירש המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח
לא בנחושת ולא בברזל אלא בקורות ובגזוזטראות של מים.
ואחר כך בנה את העליונים לא באבן ולא בגזיז, אלא רכסיו של מים על עליותיו, שנאמר: המקרה במים עליותיו.

מלך ב"ו עושה סרגלא שלו חזקה בברזל בכסף ובזהב, לישא את כל משאו.
והקדוש ברוך הוא עושה סרגלא שלו עבים, שנאמר: השם עבים רכובו.

מלך בשר ודם אם היה לפניו דרך של שקיעה, מהלך על האבנים שהן קשין,
והקדוש ברוך הוא מניח את הענן שהוא נראה, ומהלך על הרוח שאינו נראה, שנאמר: המהלך על כנפי רוח.

מלך ב"ו מסביב לו סרדיוטין גבורין ומלביש כלי זיין ושריונין,
והקדוש ברוך הוא סרדיוטיו אינן נראין, שנאמר: עושה מלאכיו רוחות, והרוח מוציא ברק, שנאמר: משרתיו אש לוהט.

משברא רקיע, ברא מלאכים וברא אש של גיהינום.
ביום השני שאין כתיב בו, וירא אלוהים כי טוב, אבל חללו של גיהינום שני אלפים שנה קודם
שכך כתיב: (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה, כגון ב"ו שקונה עבדים ואמר לשמשיו עשו לי אספתון שאם ימרדו העבדים ישמעו מפי ספקולא, כך הקדוש ברוך הוא ית"ש ברא גיהינום, שאם יחטאו בריותיו ירדו לתוכה.

ומנין שביום שני נבראת גיהינום?
דכתיב: כי ערוך מאתמול תפתה. מן היום שיכול לומר אתמול ולא שלשום.

ואימתי יכול אדם לומר אתמול ?
ביום השני שיום אחד בשבת לפניו, ואח"כ ברא יבשה בשלישי, שנאמר: יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, ועשה אחד ערום ואחד לבוש.

בשר ודם יש לו שני עבדים, הפשיט כסות האחד הלבישו לחברו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וכסה את התהום, שנאמר: תהום כלבוש כסיתו וגו' מן גערתך ינוסון וגו', כגון: ב"ו ראה גתו מלאה ענבים ויש לו כרם לבצור.
אמרו לו: להיכן אתן שאר הענבים והגת קטנה, מה עשה? דרך את הענבים שבגת, ואחר כך הביא שאר הענבים והחזיקה אותן ואת כל הענבים שלו. וכך היה העולם כלו מים והארץ שקוע במים.
אמר הקדוש ברוך הוא: תראה היבשה.
אמרו המים: הרי כל העולם אנו מלאין והוא צר לנו להיכן נלך, מה עשה?
בעט באוקינוס והרג שר שלו, שנאמר: בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כא), ואין מחץ אלא לשון הריגה, שנאמר: והלמה סיסרא ומחקה ראשו מחצה וחלפה רקתו (שופטים ה).
כשהרג אותו היו המים בוכין עד היום הזה, שנאמר: (איוב לח) הבאת עד נבכי ים.

ולמה הרגו?
מפני שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים, מחזיק אלף מתים.
וכך נקרא אוקינוס ים המת, ועתיד הקדוש ברוך הוא לרפאותו, שנאמר: (יחזקאל מז) ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים.
שאר המים כשראו שבעט הקדוש ברוך הוא באוקינוס, לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן,
שנאמר: מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון, ובורחין ואינן יודעין לאיזה מקום,שנאמר: יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם.
כגון עבד ב"ו שא"ל רבו:
המתן לי בשוק ולא הודיעו באיזה מקום, התחיל העבד אומר: שמא אצל בסילקי, או אצל בית המרחץ, או בצד תאטרון אמר לי, עלה מצאו סטרו מסטור.
אמר ליה: על שער פלטרין של הפרכוס שלחתיך.
אף המים כששמעו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא הודיען אם לצפון אם לדרום.
היו חוזרין והולכין, שנאמר: יעלו הרים ירדו בקעות עד שסטרן הקדוש ברוך הוא מסטור.
אמר להו: למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך, שנאמר: שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, גבול שמת בל יעבורון.
כגון: ב"ו שהכניס בהמתו לדיר ונעל הסגר לפניה, שלא תצא ותרעה את התבואה. כך נעל הקדוש ברוך הוא מי הים בחול, והשביען שלא יצאו מן החול , שנאמר: גבול שמת בל יעבורון, המשלח מעיניים בנחלים בין הרים יהלכון.
כגון: ב"ו שיש לו שני עקלין של זיתים, כבש את הקורה זה על זה והשמש ירד מלמטן, כך ההר מכאן וההר מכאן ,כובשין עליהן מקטעין ויוצאין מבין ההרים.
מצמיח חציר לבהמה.

שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו:
עשב בקמה,
ונקבה בבניו,
וחומץ ביינו,

ושלשתן לצורך העולם נבראו, לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד,

דבר אחר:
ה' אלהי גדלת מאד גדול, אתה בנפלאות שעשית עם האדם שנתת לו זקנה ושיבה, שאילולי כן אין אדם יודע את מי לכבד ואין מאד אלא זקנה, שנאמר: ועלי זקן מאד (שמואל א ב).
הוד והדר לבשת, הוד זה העוז שהלבשתיך בים, שנאמר: עזי וזמרת יה (שמות טו).

אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי:
זמרני וזמרתיו והדר ההדר שנתהדרת בי, בסיני נגד כל האומות.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון :
כיון שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, על אותה שעה נאמר: כשושנה בין החוחים (שיר ב).

דבר אחר:
הוד והדר לבשת, מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם, שנתת לו הדרת זקנה, שנאמר: ואברהם זקן:

סימן ד

זה שאמר הכתוב:
אשת חיל עטרת בעלה,(משלי יב) זה אברהם, שהיה מקונן על שרה.

מה כתיב למעלה מן העניין?
ותמת שרה וגו', התחיל אברהם לבכות עליה ולומר, אשת חיל מי ימצא,
בטח בה לב בעלה (שם לא).

אימתי?
בשעה שאמר לה: אמרי נא אחותי את גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה.
דרשה צמר ופשתים, בין יצחק לישמעאל, שאמרה: גרש האמה הזאת ואת בנה.
הייתה כאניות סוחר, ותוקח האשה בית פרעה.
ועוד, וישלח אבימלך.

ותקם בעוד לילה.
אימתי?
וישכם אברהם בבקר.

זממה שדה ותקחהו, זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה, שנאמר: ואחרי כן קבר אברהם את שרה.

חגרה בעוז מתניה
אימתי?
כשבאו המלאכים, שנאמר: וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו'.
טעמה כי טוב סחרה, כשבאו עליהם המלכים, דכתיב: ויחלק עליהם לילה.
ידיה שלחה בכשור, שהייתה נותנת מאכל לעוברים ושבים.
כפה פרשה לעני, שהייתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים.
לא תירא לביתה משלג, מגיהינום.

למה?
כי כל ביתה לבוש שנים.
שנים, שבת ומילה.
מרבדים עשתה לה, אלו בגדי כהונה.
מפרי כפיה, נטעה כרם זה ישראל, שנאמר: (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
נודע בשערים בעלה, כשבקש מבני חת תנו לי אחוזת קבר.
סדין עשתה, זו המילה, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה).
עוז והדר לבושה, אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה.

פיה פתחה בחכמה
אימתי?
בשעה שאמרה לו בא נא אל שפחתי (בראשית טז).

צופיה הליכות ביתה, שבכל יום הייתה מצפה אימתי יחזרו המלאכים שבישרוה שוב אשוב אליך (שם יח).
קמו בניה ויאשרוה, ותאמר: מי מלל לאברהם.
רבות בנות עשו חיל, אלו העובדי עבודה זרה.
ואת עלית על כלנה, שנאמר: (ישעיה נא) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם.
תנו לה מפרי ידיה, שנאמר: ויהיו חיי שרה.

וכיון שמתה קפצה זקנה על אברהם.
מה כתיב אחריו?
ואברהם זקן.
אמר הקדוש ברוך הוא: דיו לעבד להיות כרבו.
וכתיב עטרת תפארת שיבה (משלי טז).
מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה כשהלך בדרך צדקות דכתיב ואברהם זקן.
א"ל הקדוש ברוך הוא: דיו לעבד להיות כרבו.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב.
א"ל לאוהבו: מה אתן לך, כסף וזהב יש לך, עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך, אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, כסף וזהב הרי נתתי לך, שנאמר: (בראשית יג) ואברם כבד מאד במקנה וגו', אלא מה אתן לך, עטרה שבראשי, שכשראה דניאל אמר: ושער ראשיה כעמר נקא (דניאל ז), וכתיב: ואברהם זקן בא בימים וגו'.
כשמתה שרה כתב עליו שברכו.

למה?
שלא יהיו באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה, אלא הריני מברכו אחר מיתתה, לכך נאמר: וה' ברך את אברהם.

למה?
כי אחד קראתיו ואברכהו (ישעיה נא).

וה' ברך את אברהם
בכל
בזכות מה?
בזכות שהפריש מעשר מכל שנאמר: (בראשית יד) ויתן לו מעשר מכל, לכך נאמר: וה' ברך את אברהם:

סימן ה

ויוסף אברהם ויקח אשה
ילמדנו רבנו:
כמה תפלות אדם מתפלל ביום?

רבי שמואל בר נחמן אמר:

לפי שהיום משתנה ג' פעמים בכל יום לפיכך צריך האדם להתפלל ג"פ בכל יום.

בשחרית השמש במזרח
ובצהרים באמצע הרקיע
ובמנחה במערב.

רבי יהושע בן לוי אמר:
אברהם תיקן תפלת הבקר, שנאמר: (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר.
יצחק תיקן תפלת מנחה שנאמר: (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.
יעקב תקן תפלת הערב, שנאמר: (שם כח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.

רבי עקיבא
כשהיה מתפלל עם הצבור היה מתפלל כדרכו וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזויות אחרת מפני כריעות והשתחוויות.

ומה ראו לתקן ג' תפלות?
כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו, ולא בתפלה בלבד, אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך, ולא בתורה בלבד, אלא אף בבנים, אם נשא אשה ומתה ישא אחרת ויעמיד ממנה בנים.

תדע לך שהרי אברהם שמתה אשתו לא ישב לו, אלא לקח אשה שנאמר: ויוסף אברהם ויקח אשה:

סימן ו

ויוסף אברהם
זה שאמר הכתוב: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח) מדבר במשה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
ז' ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה והוא בורח, שנאמר: (שמות ד) שלח נא ביד תשלח.
וכתיב: לא איש דברים אנכי וגו'
ואומר: ויסתר משה פניו.

ואחריתך ישגה מאד, דכתיב: (במדבר יב) ותמונת ה' יביט.

אמר רשב"י:
שהיה רואה את הדמות מיד.

דבר אחר:
והיה ראשיתך מצער, זה אברהם, שהיה לו מאה שנה ולא היה לו בן, ואח"כ פייסו הקדוש ברוך הוא.

רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמרי:
העלהו למעלה מכיפת הרקיע, שנאמר: ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמיימה, אין אומרין הבט, אלא מלמעלה למטה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: מי שתחת המזל מתיירא הימנו, אתה, שאתה עליו, הרם ראש עליו, אעפ"כ למאה שנה הוליד בן, הוי אומר: והיה ראשיתך מצער זה אברהם.
ואחריתך ישגה מאד, שנשא אשה והוליד עוד עמה כמה בנים באחרונה, שנאמר: ויוסף אברהם, זה שאמר הכתוב: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא).

ר' אליעזר אומר:
בזרעים הכתוב מדבר.
אמר שלמה: אם זרעת ביורה אל תעמוד במלקוש, שנאמר: ולערב אל תנח ידך.

למה?
כי אינך יודע וגו'.

רבי יהושע אומר:
אם בא לפניך בבקר (דבר) זרע מצווה זרע, ואם יבא לפניך דבר מצווה בערב, אל תנח ידך.

למה?
כי אינך יודע איזה מהם עומדת לך, אם של בוקר או של ערב ואם שניהם כאחד טובים.

רבי עקיבא אומר:
בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך.
מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כולם, ואילולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו, לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו.

דבר אחר:
בבקר זרע את זרעך
אמר רבי יוסי:
אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה, קח אשה אחרת בזקנותך, כי אינך יודע וגו'.

וממי אתה למד?
מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא שנים, ובזקנותו הוליד י"ב.

אמר רבי לוי:
הוא שא"ל הקדוש ברוך הוא: ונברכו בו כל גויי הארץ, שיצא הים בדור הפלגה והפיץ מבני חם שלשים משפחות, שנאמר: ויפץ ה' אותם (בראשית יב).
א"ל הקדוש ברוך הוא: ממך אני מעמידן, שנאמר: (שם יח) ונברכו בו כל גויי הארץ.
העמיד משפחות ואלו הן: י"ב נשיאים שהעמיד מישמעאל, וט"ז מכאן, ושני גויים בבטנך הוי אומר: ונברכו בו כל גויי הארץ:

סימן ז

ויוסף אברהם
זה שאמר הכתוב:
ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך (תהלים עא)
אמר רבי יודן:
כתיב: לא ירבה לו סוסים (דברים יז), ושלמה כשמלך אפילו אחד לא היה לו, אלא על הפרדה רכב והוסיף עוד.

אמר רבי חוניא:
כתיב: ביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא ט), כשמל בנו אפילו אדם ממשכן עצמו משמח אותו היום, הוי אומר: והוספתי על כל תהילתך.

ורבנן אמרי:
מדבר באברהם.
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: כך אמרת לי: כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא), הרי הוספת לי מברכתך ואני מוליד כמה בנים, לכך נאמר: ויוסף אברהם ויקח אשה:

סימן ח

ויוסף אברהם
מה כתיב למעלה מן העניין?
ויביאה יצחק האהלה.

מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים שלא ישא אשה, עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו, שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה השיא את יצחק ואח"כ נשא אשה לעצמו.

מנין?
מן מה שכתוב: ויביאה יצחק, ואחר כך ויוסף אברהם.
אמר יצחק: אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה?!

מה עשה?
הלך והביא לו אשה.

רבי אומר:
היא הגר, היא קטורה.

ולמה נקרא שמה קטורה?
שהייתה קשורה כנוד.

ורבותינו אומרים:
אשה אחרת לקח.

ומה טעם של רבי שאומר הגר היא קטורה?
שכתוב ביצחק: ויצחק בא מבא באר לחי רואי, אותה שכתוב בה, ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי (בראשית טו).
מכאן אתה למד שהיא הגר.

דבר אחר:
למה נקרא שמה קטורה?
שנאים מעשיה כקטורת.

ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן וגו'
הוי אומר: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז הצדיקים מולידים טובים ורעים, אבל לעוה"ב כולם יהיו צדיקים. לעולם ירשו ארץ נצר מטעי (ישעיה ס).
ואומר: הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה (שם ) וכן יהי רצון אמן: