|
תוכן המאמר:
[עשרת הדברות] [הלוח הראשון] [אנכי] [לא יהיה] [לא תשא] [זכור את יום השבת] [כיבוד אב] [הלוח השני] [לא תרצח] [לא תגנוב] [לא תנאף] [לא תענה] [לא תחמוד] תקציר: עשרת הדברות הם האיזון בין הדרישות מצד ה' שהוא מצווה עלינו לשמור מצוות, לבין הדרישות מן האדם באשר הוא אדם ביחסיו עם חבריו. |
|
[עשרת הדברות] רצה השם יתברך להשמיע לישראל מפיו את עשרת הדברים, כדי שיורו על הדברים הכוללים שיחויב האדם בהם מצד הקשר הזה אשר בין יתברך ובינו. וזה אם מצד האדון הַמְּצַוֶּה, ואם מצד העבד הַמְּצֻוֶּה, ולזה באו שני לוחות נבדלות, להורות על ששני אלו העניינים נבדלים זה מזה. ובאו החמישה מהם שהם כנגד השם שהוא האדון בלוח אחד, והחמישה שהם כנגד האדם שהוא העבד בלוח אחר, להורות ששניהם הכרחיים בהגעת השלמות האנושי. והיו אלה העשרה הם כללים כוללים השני מינים מן המצוות על זה הדרך: [הלוח הראשון] [אנכי] [לא יהיה] וכן יצווה אותם שלא ימרדו להקים עליהם מלך אחר, וזהו: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". [לא תשא] [זכור את יום השבת] וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כ') "זכור" "ושמור" בדיבור אחד נאמרו. כלומר: כי השבת לא בא להורות על מציאות הפועל המחדש העולם בלבד, הנזכר בדיבור "זכור", כי גם הפילוסוף יודה במציאות הַפּועֵל, ואין מי שיכחיש זה זולת כת אפיקורוס. אבל עיקר השבת בא להורות על מציאות פועל ברצון תמיד, וגם אחר בריאת העולם, כמו שנזכר זה בדיבור "שמור" שנזכרה בו יציאת מצרים, שהוכר מתוכה שהשם יתברך עושה במציאות חפצו ורצונו. ולא מתוך בריאת העולם בלבד, אבל גם אחר שנתחדש הוא משגיח ומשנה הטבע לעשות חפצו ורצונו בכל עת, כמו שעשה ביציאת מצרים. להוציא מלב האומרים אין כל חדש תחת השמש. ועל כן אמרו כי "זכור" המורה על מציאות הַפּועֵל, "ושמור" המורה על מציאות פּועֵל ברצון תמיד על צד ההשגחה, שניהם בדיבור אחד נאמרו, כלומר בדיבור מצוות השבת. כי הכוונה בו להורות על מציאות פועל ברצון תמיד ומשגיח, לא על מציאות הפועל בלבד. והבן זה, כי הוא נפלא מאוד בפירוש המאמר הזה, שלא ראיתי לאחד מן המפרשים בו ביאור מספיק... לפי מה שכתבתי צריך שֶׁיֵּאָמְרוּ שתי הדברות בדיבור אחד: האחד להורות על מציאות הפועל למציאות, והשני על היותו פועל ברצון ומשגיח תמיד. ואין אחד מספיק זולת האחר, ועל כן היה יום שבת מורה על שתי אלו הכוונות, לפי שהם הכרחיות מצד האדון. ולפי דעת רבותינו ז"ל עוד יש במצוות השבת כוונה אחרת, והוא שאמרו במסכת שבת: |
"הכל מודים כי בשבת נתנה תורה לישראל".
|
|
ולפי זה יוכללו במצוות שבת שלוש עיקרי הדת, הכוללים:
מציאות הפועל, וההשגחה, ותורה מן השמים. ויהיה שבת גם כן זכר ליום שנגלה עליהם המלך במדינה, ושקבלו עליהם את עול מלכותו. אבל בעבור כי הכוונה הזאת אינה נִכֶּרֶת אלא פעם אחת בשנה, לא נזכרה בתורה בפירוש. הרי שמצוות השבת מחויבת והכרחית מצד האדון באלו השלוש בחינות שזכרנו. [כיבוד אב] לפי שהוא מן הידוע שאין המלך שבנה המדינה נגלה בכל יום לאנשי המדינה ההיא. ואם יזכרו אנשי הדור ההוא שראו ביאת המלך אל המדינה את קבלת עול מלכותו, ושהמלך בנה המדינה ושהוציאם מעבדות לחרות, הנה הבאים אחריהם שלא הרגישו בעבדות כלל, ושלא ראו כניסת המלך במדינה, יבואו למרוד ולחשוב שהמדינה הייתה שלהם תמיד, ושאין להם מושל עליהם. ואין דרך לצאת מן השטות הזה, אלא בהיותם נכנעים אל האבות ומקבלים המוסר מהם, כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים, ושאדון אחד הוציאם לחרות, והוא שבנה המדינה והשכין אותם בתוכה. ולזה היה מן ההכרח, כדי שלא תשתכח ממשלת המלך מעל המדינה, והטובה שעשה עימהם שהוציאם מעבדות לחרות, שייכנעו הבנים בכל דור ודור אל האבות, ויקבלו דברי מוסרם עליהם. ובעבור זה בא הדיבור החמישי שהוא: "כבד את אביך ואת אמך", להזהיר על הקבלה. רוצה לומר שימשך האדם לקבלת האבות, שזה העיקר כולל לכל הדתות, שלא יצויר מציאותם אם לא יהיה האדם נשמע לקבלת האבות וחכמי הדת... ונשלמו בזה הדיבור כל הדברים ההכרחיים אל האדם בבחינת מה שבינו לבין השם יתברך, והם הדברים המתחייבים על העבד לעשות בבחינת האדון. [הלוח השני] [לא תרצח] [לא תגנוב] [לא תנאף] [לא תענה] [לא תחמוד] ובזה נשלמו הדברים הכוללים ההכרחיים אל האדם בבחינת היותו באשר הוא הכרחי להשתתף עם זולתו, כמו שכתב במאמר הראשון (בפרק ז'). ולזה היו אלו העשרה בשתי לוחות, להורות שב' אלו העניינים, עם היותם נבדלים זה מזה, הנה הם הכרחיים לשלמות האנושי: האחד בבחינת שלמות האדם מצד עצמו, והשני בבחינת היותו חלק מדינה. ולזה היו החמישה ראשונים בלוח אחד, להורות שאלו הם כלל אחד מיוחד בפני עצמו, ובשני אלו הכללים נכללים המצוות כשיעויין בהם. |
