'בן סורר ומורה' במשפט המקראי ובמשפט התלמודי

פרופ' יוסף פליישמן

דברים כא

אתר דעת תשס"ט

תוכן המאמר: א. חטאו של 'בן סורר ומורה' חטאו של 'בן סורר ומורה' לפי הפרוטסיס חטאו של 'בן סורר ומורה' לפי האפודוסיס ב. משפטו ועונשו של 'בן סורר ומורה' חובות הזקנים עונשו של 'בן סורר ומורה' : ביצועו ומטרתו סיכום ג. דין 'בן סורר ומורה' במשפט התלמודי מהות העברה כמות הבשר והיין שבגללם יתחייב הבן כ'בן סורר ומורה' אופן ביצוע העברה מינו של 'בן סורר ומורה' הגיל שבו ניתן לחייב בן כ'סורר ומורה' מעמדם ותפקידם של הורי הזולל וסובא נכות הורים התאמה בין ההורים תהליכי העמדת זולל וסובא לדין מתי יבוצע גזר הדין ? מקרים שבהם הורשע אך לא נסקל מדוע יומת בן סורר ומורה? תכליתו של דין בן סורר ומורה סיכום הערות

(י"ח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סורֵר וּמורֶה אֵינֶנּוּ שׁמֵעַ בְּקול אָבִיו וּבְקול אִמּו וְיִסְּרוּ אתו וְלא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (י"ט) וְתָפְשׂוּ בו אָבִיו וְאִמּו וְהוצִיאוּ אתו אֶל זִקְנֵי עִירו וְאֶל שַׁעַר מְקמו: (כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירו בְּנֵנוּ זֶה סורֵר וּמרֶה אֵינֶנּוּ שׁמֵעַ בְּקלֵנוּ זולֵל וְסבֵא: (כ"א) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירו בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ:

א. חטאו של 'בן סורר ומורה'

שְׁמַע אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ:
אַל תְּהִי בְסבְאֵי יָיִן בְּזלֲלֵי בָשָׂר לָמו:
כִּי סבֵא וְזולֵל יִוָּרֵש וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה: (משלי כ"ג 19-21).

לְמִי אוי לְמִי אֲבוי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם:
לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן / לַבָּאִים לַחְקר מִמְסָךְ:
אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם / כִּי יִתֵּן בכיס בַּכּוס עֵינו יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים:
אַחֲרִיתו כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ / וּכְצִפְענִי יַפְרִשׁ:
עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרות / וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכות:
וְהָיִיתָ כְּשׁכֵב בְּלֶב יָם / וּכְשׁכֵב בְּראשׁ חִבֵּל:
הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי / הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי
מָתַי אָקִיץ / אוסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוד: (משלי כ"ג 35-29).

(א) הוי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּון וְהַבּטְחִים בְּהַר שׁמְרון נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּויִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל... (ג) הַמְנַדִּים לְיום רָע וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס: (ד) הַשּׁכְבִים עַל מִטּות שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂותָם וְאכְלִים כָּרִים מִצּאן וַעֲגָלִים מִתּוךְ מַרְבֵּק: (ה) הַפּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר: (ו) הַשּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוסֵף: (ז) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּראשׁ גּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים: (עמוס ו 1, 3-7).

ב. משפטו ועונשו של 'בן סורר ומורה'

'Nothingis is said oubt the investigation on the part of the elders into the truth of parents' allgation: no doubt this is charge'.¹⁸⁰ passed over, as an understood thing, in the case of criminal.

The common denominator of all the offences entailing the punishment Of death by stoning is they are thought to strike at the moral and religious fibers which the community as a whole sees as defining its essence and integrity.

ג. דין 'בן סורר ומורה' במשפט התלמודי

אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר: 'זולל וסבא'. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר : 'אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו' (משלי כ"ג 20). 221

אכל בחבורת מצווה ,²²⁵ אכל בעיבור החודש,²²⁶ אכל מעשר שני בירושלים ,²²⁷ אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים (אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו),²²⁸ אכל דבר שהוא מצווה ודבר שהוא עברה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין - אינו נעשה בן סורר ומורה. ²²⁹

היה אחד מהם גידם, או חיגר, או אילם, או סומא, או חרש, אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: 'ותפשו בו' - ולא גידמין; 'והוציאו אתו' - ולא חיגרין; 'ואמרו' - ולא אילמין; 'בננו זה' - ולא סומין; 'איננו שמע בקלנו' - ולא חרשין. ²⁴¹

it is for this reason that, however, theoretical and untouched by raalities it may appear to be, talmudic penology has an appeal and interest which is not only and purely historical. Here was a penological laboratory which was quite unique: the talmudic penologists had no tools to work with and no statistical or evidentiary material to proceed upon; they were unbiased, immune from political agitation and not concerned with factual the circumstances even their own era and place; they acted sub specie aeternitatis, with the object of providing just laws for an ideal society.

nothing he did or prescribed must in any way contradict Scripture,the actualization of the divine will; everything had to conform to, and indeed be derived from scriptural law and pronouncement.in theory at least, the talmudists did not act as free agents, but only as exegetes of divine decree and executors of the divine will. the more remarkable is the freedom and independence, and the intellectual courage, which their far-reaching reforms reflect. ²⁶⁵

והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין - ארבע מיתות לא בטלו? - לא בטלו? הא בטלו להו ! אלא דין ארבע מיתות לא בטלו: מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג, או חיה דורסתו; ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה, או נחש מכישו ; ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות, או ליסטים באין עליו; ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר, או מת בסרונכי. ²⁷²

Whatever the original setting of these rules [concerning Deut. 21 18-21- J.F.] may have been, in Talmudic times they must have been regarded as odd and altogether out of place. The strict interpretation' of 'son' is only one of the tools employed to whittle it down. so Mishnah Sanhedrin8.1ff. adds a set of'clarifications' imposes, detailed specifications which frustrate the provision entirely, render it meaningless, all this - needless to say- without expressing or hinting at any discomfort with the Deuteronomic rule. ²⁷⁴

הערות

---