לענייני לשון, יש לעתים, השפעה מכרעת על בעיות שונות המתעוררות בחקר מקורות. תפיסה דקדוקית או סגנונית חדשה, יש בכוחה לשנות מוסכמות בתחומי מחקר אחרים לגמרי. הצעה לקשר כזה, בין עיון סגנוני בנבואות ירמיהו לבין שאלה גיאוגרפית-היסטורית, ברצוני להביא במאמר זה.

"ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם: ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום". (בראשית ל"ה, יט-כ וכיוצא בו בבראשית מ"ח, ז)

"בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח..." (שמואל א' י', ב)

הסתירה שבין שני כתובים אלו היא שאלה עתיקה ומפורסמת. בתקופת האמוראים שימשה עניין למינים להקניט בו את חכמי ישראל:

"אתא ההוא מינא שאלינהו מאי דכתיב בלכתך היום מעמדי וגו' והלא צלצח בגבול בנימין וקבורת רחל בגבול יהודה דכתיב ותקבר בדרך אפרתה וכתיב בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה¹ (מיכה ה')..." (בראשית רבה פ"ב י')

תשובות רבות לשאלה, ניתנו במשך הדורות ע"י פרשנים וחוקרים. קשה למצוא בעיות אחרות, שזכו לשלל פתרונות כה מגוון.
את הפתרונות השונים שניתנו לשאלה אפשר לחלק לשלש קבוצות עיקריות:

קבוצה אחת:
מזהה את קבר רחל ביהודה² ואילו את הפסוק בשמואל היא מפרשת בדרך של "סרסהו ופרשהו". במקורות חז"ל מוצאים אנו שלש תשובתו שונות זו מזו (!) ההולכות בשיטה זו (ב"ר הנ"ל, ותוספתא סוטה פ' י"א) ומעניין להזכיר מהלך רביעי באותה שיטה שהועלה בימינו ("נמצאו האתונות עם קבורת רחל" - מ. נאור, ידיעות החברה לחקירת א"י, תשי"ח עמ' 49).

קבוצה שניה:
מאתרת את קבר רחל בגבול בנימין³ כפשוטו של הפסוק בשמואל. באשר לציון בבראשית - "בדרך אפרת היא בית לחם" - קיימות אפשרויות אחדות.
מנחם בן סרוק ("מחברת" ערך כבר 3, והובא ברש"י על בראשית ל"ה, יט) וכן רד"ק ("ספר השרשים" שרש, ברה' ו'כבר' עפ"י רס"ג. והובא ברמב"ן ל"ה, יט) סבורים ש'כברת ארץ' הוא מרחק גדול. מן החדשים הולך בדרך זו ע. שלזינגר⁴ ("קבורת רחל" כתבי החברה לחקר המקרא ספר נייגר, תשי"ט, עמ' 1976).
בין ההולכים בנתיבי בקורת המקרא רווחת הדעה ש"אפרת" היא בבנימין, ואילו "היא בית לחם" - "תוספת מאוחרת" (המקורות באנצמ"ק ע' "אפרת").

יפה ומרשימה במיוחד היא התיאוריה שהועלתה ע"י נוגה הראובני⁵ ("אור חדש על ספר ירמיהו", 1968, עמ' 150) ונרמזה כבר בחלקה ע"י מקאליסטר (Archeological Researches in Palestine, 1873-74) לפיה, 'אפרת' היא 'פרת' שליד ענתות בארץ בנימין (ירמיה י"ג). גם 'אפרת' שבבנימין כמוה כאפרת שביהודה נקראה, 'בית לחם' וכנראה יש קשר סמנטי בין השמות (רוב מזון ופריון). הראיה לכך היא מתוך השוואה בין רשימת ערי בנימין ביהושע י"ח לזו שבעזרא ב' ונחמיה ז'. במקום, 'הפרה' (=פרת, אפרת) ביהושע, מוצאים בעזרא, 'בית לחם'! עיקר חינה של התיאוריה הוא בהצעת איתור קונקרטית⁶ - מונומנטים עתיקים חסרי מובן המכונים בפי הערבים "קברי בני ישראל" והשוכנים על יד דרך ראשית קדומה סמוך לאפיק נחל פרת (פרה) ולמרגלות א-רם, היא הרמה אשר לבנימין.

קבוצה שלישית:
מדברת על קיומם של שני קברי רחל - אחד ביהודה ואחד בבנימין. גם כאן קיימת גישה בקורתית-למחצה, המדברת על "שתי מסורות שהיו רווחות בישראל"... (קסוטו, אנצמ"ק 'אפרת'). ויש המניחים שהקבר המקורי היה בדרך בית לחם יהודה, אלא שבני בנימין ואפרים בנו מצבת זיכרון לרחל אמם בנחלתם (ראה הברמן "קבורת רחל והשם 'נפש'" תרביץ כ"ה עמ' 364 - מ. נאור "המקרא והארץ" כרך ב' עמ' 173).

כל המחזיקים בדעה שקבר רחל הוא בבנימין, מביאים ראיה מנבואת הנחמה המפורסמת:

"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה... ושבו בנים לגבולם:" (ירמיה ל"א, יד)

מירמיה מ', א למדנו שמחנה השבויים המוגלים בבלה עבר, או חנה, ברמה אשר לבנימין. רחל הקבורה בקרבת הרמה מבכה על בניה השבויים העוברים ליד מקום קבורתה. תפיסה זו נמצאת כבר במדרש:

"מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. ההד קול ברמה נשמע... (בר שם יא)

מרבית המפרשים והמתרגמים הבינו כך את ברמה. יוצא מכלל זה, בין התרגומים העתיקים, יונתן בן עוזיאל המתרגם קלא ברום עלמא (וראה לקמן) וכן הוולגאטה: excelso in =בגובה. אמנם בהמשך, תוך הרחבה דרשנית, מזכירים שניהם את שילוחו של ירמיהו מן הרמה בידי נבוזראדן.

זו הייתה דעתו של הרמב"ן בתחילה, עד שעלה לארץ ושינה את דעתו על סמך המסורת. ואלה דבריו:

"...זה כתבתי תחלה. ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים, שבח לא-ל הטוב והמיטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית-לחם אפילו מיל... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות⁷ והרמה אשר בהר אפרים רחוק ממנה יותר משני ימים..."

ויתרה מזו, גם לאחר שהשתכנע הרמב"ן שקבורת רחל היא ביהודה, ע"י בית לחם, עדין נוטה הוא לפרש 'קול ברמה' בעיר רמה שבבנימין, "כי הייתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר". (בפירושו לבראשית ל"ה טז).
בספרות המחקר החדשה, מקובלת פרשנות זו כמעט ללא עוררין. כך, למשל, מכניס מנדלקרן ללא היסוס, את פסוקנו לחלק "שמות אנשים ומקומות" שבסוף הקונקורדנציה ואינו טורח, אפילו להפנות לשם בערך 'רמה' שבגוף הקונקורדנציה.
על התפיסה הזאת, הסבורה שהכתוב לפי פשוטו מדבר על הרמה אשר בבנימין - באתי לערער במאמרי זה.
וקודם כל, דבר שמחברים אחדים⁸ הבחינו בו - כתיב ונקוד. לפי נוסח המסורה מנוקד הפסוק שלנו - "קול ברמה נשמע" (ברמה - בי"ת שוואית). הרמה, כשם מקום - ויש מקומות אחדים בשם זה בארץ ישראל - בא תמיד ביידוע: הרמה⁹ . רק במקום אחד במקרא (נחמיה י"א, לג) מצאנו רמה בלא ה"א היידוע, ורמה זו - ככל הנראה - אינה הרמה שבבנימין¹⁰. אף במקום שבו אנו מזהים את הרמה כיום, נשתמר בפי הערבים השם בצרוף הידוע "א-רם".

מה הוא, אם כן, פירוש "קול ברמה נשמע"?
יש רואים ב'רמה' שם תואר; "קול ברמה" - קול רם (פרוש ר' יוסף). יונתן בן עוזיאל, ובעקבותיו כמה מן המפרשים הקלאסיים, מתרגם: "קלא ברום עלמא אשתמע" רד"ק כותב: "בגבעה רמה להשמיע את הקול".

והנה, כשאנו מעיינים בנבואות הפורענות שבתחילת ספר ירמיהו (פרקים ג' וד') נמצא שקיימת הקבלה מפליאה בין אותן נבואות חורבן לבין נבואות הנחמה הגדולה שבפרקנו.

הקבלת הפכים זו שבין ברכה לקללה היא נוהג שכיח במקרא. על ידי שימוש באותם תכנים ובאותם מטבעות לשון לטוב ולרע, מדגיש המקרא את אחידות המאורעות. הטוב והרע הם שני פנים של השגחת ה', ושניהם תלויים במעשיהם של ישראל.

כך, למשל, הברכה והקללה בויקרא פרק כ"ו: