יש שרצו למצוא בשני מאמרי חז"ל הד למסורת על קבר רחל בבנימין. האחד בספרי (וזאת הברכה שנב): "ר' מאיר אומר: בחלקו של בנה מתה... ואיזה זה בנימין..."; השני בבראשית רבה( פב): "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב, שהגליות עתידות לעבור דרך שם וקברה שם שתהא מבקשת עליהם רחמים...".

ואולם, אם אכן הייתה מסורת כזאת קיימת בתקופת התנאים והאמוראים - מדוע ראו קושי דווקא בפסוק שלנו בשמואל, ויישבו אותו בשלושה אופנים שונים שיתאימו לבית לחם יהודה? ואיך זה אבדה המסורת באופן מוחלט כל כך, עד שלא נשמר זכרה בדברי שום נוסע ומחבר מן התקופה או מן התקופות שאחריה? לעומת זאת מעידים, כאמור, בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים המקורות הנוצריים בני תקופת האמוראים - אשר מרבית מסורותיהם יהודיות הן במקורן - על קבר רחל בסמוך לבית לחם.

נראה, שאף שתי המימרות הללו לא נתכוונו להעתיק את קבר רחל ממקומו.

תחילה - הקטע בספרי.
קטע זה הגיע אלינו בנוסח משובש, שאי אפשר להבינו. עפ"י נוסח אחר ומקביל במקום אחר (ב"ר פ' צט. ראה בהערות מ' איש שלום לספרי שם אות כד ופינקלשטיין במהדורתו, עמ' 411) מתברר, שדברי ר' מאיר אלו הם חלק מדיון שכל כולו תיאורטי-מדרשי: האם בית המקדש שייך ליהודה או לבנימין? ר' יהודה משייך את המקדש ליהודה ומסתייע בכתוב "הנה שמענוה באפרתה... נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו" (תהלים קלב). ומאחר שאפרתה שבבראשית (לה ומט) היא ביהודה, הרי בדרך של גזרה שווה "אפרתה-אפרתה" עולה, שגם בית המקדש הוא ביהודה. ור' מאיר משיב לו באותה מטבע מדרשית. לדברי ר' מאיר כל השראת שכינה אינה אלא בבנימין - המקדש בירושלים ואף המשכן בשילה שייכים לבנימין. בהמשך לקו זה אומר ר' מאיר: אף קבר רחל הוא בכלל נחלתו של בנימין בנה, וממילא גם הגזרה שווה "אפרתה-אפרתה" מראה, שבית המקדש הוא לבנימין. אין אנו רגילים היום לשיטות אלה של לימוד; אולם אם אנו מנסים לחדור לתוכן הדבר, ברור, שאין כאן לא הפניות גיאוגרפיות ולא פרשנות פשטית של שום פסוק.

נחלות השבטים משמשות כאן כלי סמלי-רעיוני, שאין לו כל אחיזה במציאות הגיאוגרפית וההיסטורית¹. אפשר לנסח זאת כך: אין ר' מאיר מזיז את קבר רחל ממקומו לארץ בנימין, אלא להפך, הוא מרחיב את נחלת בנימין עד לקבר רחל. שיטה דרשנית מעין זו באשר לשבטים ונחלות ידועה גם ממקומות אחרים. כדוגמאות מובהקות אפשר להזכיר את עניין "דושנה של יריחו" (אדר"נ פרק לד ומקבילות); את הקביעה, שכל שש ערי המקלט הן בנחלתו של שמעון (ב"ר צח), ועוד כיוצא באלו.

באשר למאמר בבראשית רבה "צפה יעקב שהגליות עתידות לעבור דרך שם"² ... בניגוד לספרי הנ"ל - כאן לכאורה דברים מפורשים, ובאינטרפרטציה גיאוגרפית ברורה.

לאור המצוי בכל שאר מקורות התקופה נראה, שיש לבקש כאן הקשר היסטורי, שעליו נדרש הכתוב, ואשר יתאים לקבר רחל שבסמוך לבית לחם.

כידוע, הרבו התנאים האחרונים לקשר פסוקים רבים של פורענות אל החורבן הגדול והשמד בדורו של אדריינוס ובן כוזיבא (בפרט האלפא-ביתא השנייה של איכה, בירושלמי סוף תענית; איכ"ר ב). והנה מוסר לנו הירונימוס (פירושו לירמיה לא וזכריה ט), כי לאחר דיכוי המרד הועברו בפקודת אדריינוס שבויי יהודה ליריד הגדול של בוטנה-טרבינתוס צפונית לחברון, ושם נמכרו לעבדים ויתרם הועברו לשוקי עבדים אחרים. אפשר אפוא, שלמאורע זה רומזת הדרשה האמורה שבבראשית רבה, שבו עברו המוני השבויים על אם הדרך אצל קבר רחל ³.

מעניין ביותר לעקוב אחר הדרך שבה הובאה האגדה בפסיקתא רבתי (ב, ג): "ואקברה שם. ולמה? שגלוי וצפוי לפניו, שסוף בהמ"ק עתיד ליחרב, ובניו עתידים לצאת בגולה, והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם, ואינן מועילין להם; וכיון שהם הולכין בדרך, הם באים ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים...".

מעבר לעניין הרעיוני - רחל האם, עיקרו של בית, פועלת מה שלא יכלו לפעול כל האבות והאימהות - ברור, שבעל הפסיקתא⁴ התקשה בקושי הגיאוגרפי. הוא ידע והכיר את קבר רחל דרומית לירושלים והמציא דרך, שתשמור את הרעיון במסגרת הגיאוגרפית הידועה, בתוספת נופך חדש!

הערות:

1. בתוך דברי ר' מאיר הועלתה גם האפשרות, שקבר רחל הוא בגבול בני יוסף! ר' מאיר דוחה אותה עפ"י דרכו המדרשית, מתוך הפסוק בתהלים - "מצאנוה בשדי יער" במי שנמשל ליער, וזה בנימין. ברור, שדיון כזה מנותק לגמרי מכל עניין שבגיאוגרפיה.
2. לשם שלמות התמונה עלינו להזכיר כאן גם קטע מ"סדר אליהו רבה" ויחי (בראשית מח ז, מובא ב"תורה שלמה" שם), המקביל למימרה שבבראשית רבה, אך מוסיף עליה דברים שקשה להבין בדיוק את כוונתם ("שאפרת היא רמה, ובה היו עתידין לחטוא..."). אין לראות בקטע זה מקור בפני עצמו, אלא תולדה מאוחרת של הדרשה שבבראשית רבה.
3. גם הצעה זו מתורתו שבע"פ של אבי-מורי היא.
4. על תקופת הפסיקתא ומקורותיה ראה בהקדמת מ' איש שלום, 25-24.

---

רשימת המאמרים בענין קבר רחל

---