"כה אמר ה': קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים; רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" (לא 41)

מפסוק זה ברור, שקבורת רחל הייתה ידועה לירמיהו ברמה, או, לפחות, במקום קרוב אליה. שאם לא כן, משום מה נשמע קולה דווקא שם?
(לדעת רוב החוקרים הייתה רמה בסביבת המקום שבנוי עליו עכשיו הכפר א-רם, כתשעה ק"מ צפונית מירושלים).

גם משמואל א' (י 2) ברור, שקבר רחל היה בקרבת מקום לרמה או לגבע (כיום ג'בע, כשנים וחצי ק"מ מזרחית לרמה) אבל "בגבול בנימין" -

"בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל, בגבול בנימין, בצלצח".

אולם הדברים הללו שבירמיהו ובשמואל נראים כסתירה למסופר בבראשית:

"ויסעו מבית אל, ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה, ותלד רחל ותקש בלדתה... ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה, היא בית לחם" (לה 16; 19).

"ואני, בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת, היא בית לחם" (מה 7).

"סתירה" זו גרמה לחילוקי דעות רבים בקשר לזיהוי מקומו של קבר רחל. יתכן היה אולי לתרץ ולומר, שבמסע מפדן הרחוקה, אפשר לתאר כל מקום בארץ בנימין כקרוב לבית לחם - אך הכתוב מדגיש: "ויסעו מבית-אל, ויהי עוד כברת ארץ...", כלומר: ביחס לדרך מבית-אל ולא מפדן. וכמעט כל מקום בארץ בנימין קרוב יותר לבית-אל מאשר לבית-לחם.

ניסיונות שונים נעשו, אפוא, לקביעת מקום קבורת רחל, אך אף אחד מהם אינו מתיישב עם שני המקורות כאחד, הסותרים, כאילו, זה את זה באופן חריף.

במשך זמן רב הטרידתני בעיה זו בהיותי מסייר לעתים קרובות בארץ בנימין. האומנם אין לפתרה? ובאחד מסיורי אלה, בהיותי צועד כחום היום באחד השבילים אשר בארץ בני בנימין, עלה בלבי רעיון: אולי יתכן ש"אפרתה היא בית לחם" אשר בבראשית איננה "בית לחם יהודה", כי אם מקום אחר, בארץ בנימין? ואם נוכל למצאה כאן - הרי פתרנו חלק מן הבעיה.

אותה שעה מהלך הייתי בשביל הנכנס ממערב לבתר הנקיקים היפה, אשר בו נובע המעין הגדול המשקה עד היום את ירושלים, הלא הוא עין-פרה. ורטט עבר בי - האומנם לא נשמר לנו בשם זה שריד מאותה "אפרת" העתיקה? והרי זהו "פרת" של ירמיהו!

הנה ביהושע (יח 23) נזכרת "הפרה" בין ערי בנימין: רוב החוקרים קובעים מקום זה על יד המעין הנ"ל, בחורבת עין-פרה.

מעין זה שופע כמות רבה של מים כל השנה, ועד היום משמש הוא מקור חשוב למי שתיה לירושלים המודרנית. יתכן, אפוא, שסביבות המעין עצמו היו מיושבות בימי קדם עיר הומיה מבורכת בכרמיה, אשר הייתה מרכז לארצות שנפלו אחר כך בחלקם של בני בנימין ויהודה (אמנם לא מצאתי, בכל הספרות שיכולתי להשיג, דבר על חפירות שנעשו במקום זה ועל גילוי שכבות מן התקופות הנ"ל).

יעקב נסע מבית-אל דרומה. אמנם הדרך הנוחה ביותר בכיוון זה היא במקום שעובר כיום כביש המכוניות. אולם עלינו לזכור מיד, שנוחיות הדרך נקבעה לא רק לפי הטופוגרפיה, כי אם בעיקר לפי מקורות המים ומקומות הישוב. לכן ננסה לשער כי דרכו של יעקב מבית-אל לחברון לא עברה על קו "פרשת המים", אלא נטתה קצת מזרחה, אל המעין המפורסם פרת ועיר הגנים שלידו. ורק משם עלתה דרומה (ראה במפה).

השם אפרת דומה לשם הערבי עין-רפה, וגם "הפרה" שביהושע. אולם מנין כאן "בית לחם"? והרי פעמיים מודגש בבראשית: "היא בית לחם".

והנה בספר נחמיה מוצאים אנו בבירור אנשי עיר בשם בית לחם בין העולים מבני ערי בנימין:

"בני גבעון תשעים וחמשה. אנשי בית-לחם ונטופה מאה שמונים ושמונה. אנשי ענתות מאה עשרים ושמונה. אנשי בית-עזמות ארבעים ושנים" (ז 25-28).

ובין אותן הערים ממש נזכרת ביהושע כח 23 "הפרה" במקום בית-לחם!

נראה לי, ששני השמות הללו אינם אלא שמות שונים שמובנם אחד: נהר פרת הגדול נקרא כך על שום פירותיו המשובחים.
ופירוש זה אמנם מתקבל על הדעת: סביבות הנהר הגדול מפורסמות היו בפוריותן. ויש לשער שכך גם היו סביבות פרת בבנימין, אשר ישבו על המעין הגדול ביותר. ו-בית לחם הריהו שם בעל אותו תוכן. מקור הלחם - מקור הפוריות. לא מן הנמנע, איפוא, שאפרת המצטיינת בפירותיה תיקרא גם בית-לחם. ואין תימה, שבית-לחם יהודה נקראה אף היא אפרת. עד היום מצטיינת בית-לחם יהודה בכרמיה המרהיבים ובשדותיה הנרחבים המשתרעים ממזרחה, שאין כמוהם בהרי יהודה.

מכל האמור עד כאן יש להסיק, כי "אפרתה היא בית לחם" אשר בבראשית היא העיר הקדומה שהייתה בודאי בנויה על המעין הגדול "עין פרה", והייתה אולי מפורסמת ביותר כמרכז, לפני עלותה של ירושלים.

אפשר אולי גם להניח, כי מתחילה נקראה "אפרת" ורק אחר כך "בית-לחם". ובזה מסתבר הביאור שבא פעמיים בספר בראשית - "היא בית לחם". והרי: בעוד אשר ביהושע נקראה "הפרה", הנה בנחמיה מוצאים אותה בשם "בית-לחם".

"אפרת" זו תוכל עכשיו לעזור לנו לשער את מקומו של קבר רחל. נעיין במפה המצורפת: הדרך מבית-אל (כיום הכפר בתין) לאפרת (היא עין-פרה) יכולה לעבור עד לגיא סנה שמצפון לגבע על הרמה דרך הכפר בורקא, או לאורך הואדי היורד מבית-אל דרומה. אחר כך עולה הדרך אל גבע, וכאן תרד לאורך הואדי דרומה, ומשם פונה עם הואדי מזרחה, עד הגיעה לעין- פרה.

והנה, בירידה מגבע, בדיוק עם סיבוב הואדי מזרחה, לאחר שעברנו את רוב הדרך מבית-אל, ולפנינו רק עוד כשלושת רבעי שעה עד למעין פרת - נתקלים אנו בחמש מצבות ענקיות, אשר הערבים מכנים אותן בשם "קבור בני ישראיל" כחידה הן המצבות הללו בעיני החוקרים, אשר מדדום ובדקום, והחליטו שהן מן "התקופה הפריהיסטורית". אף הערבים אינם יודעים על שום מה יכנום בשם המיוחד הזה. ומצבות הענק הללו עומדות דוממות ואין יודע סודן.

באחד מסיורי בסביבה, בהיותי יושב שם ותוהה על השם המופלא הזה לבניינים העתיקים הללו, העזתי פתע לשער שמא גנוזה כאן עובדה יקרה מאד ורבת חשיבות: האין רגלי עומדות במקום קבורת רחל אמנו? והרי מקום זה הוא ממש "עוד כברת ארץ לבוא אפרתה" לאיש היורד מבית-אל אל עין-פרה.

הנה יעקב אבינו עם כל הכבודה המתנהלת לרגליו נוסע מבית אל דרומה. לפי חשבונו יוכל להגיע עוד באותו יום עם רחל ההרה ללדת עד לאפרת, ושם, בינות לכרמים המהוללים ישבו על מים רבים. שם תלד לו רחל בן זכר, ותוכל להינפש בצל עצי הפרי ולקול משק המים. אך פתאום, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, מרחק שעה קלה מן העיר הנכספת, כורעת רחל ללדת במקום צחיח ללא מים, והיא נופחת נשמתה. נולד בן-ימין, הבן היחידי אשר נולד בארץ- ישראל, ולכן זכה לרשת את סביבות הארץ שאר בה נולד, ובתוכה גם אפרת היא בית-לחם. ובמקום זה, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, בגבול בנימין (לא על גבול בנימין, אלא "בגבול", בתוך גבולותיו), הציב יעקב מצבה רבתי כראוי לרחל אהובת נפשו, "היא מצבת קבורת רחל עד היום".

אם נקבל רעיון זה יתיישבו לנו כל הקשיים וה"סתירות" שעוררה קבורת רחל. ואף יוסר הלוט מעל המצבות העתיקות ושמן המוזר בפי הערבים, שעד עתה לא ידע איש את פירושו: הלא המה המצבות העתיקות של בני ישראל, אשר קברו פה את רחל אמם והיו באים הנה מדי פעם להתפלל אצלה ולשפוך את לבם.

עוד עלינו לזהות את צלצח. גם בעניין זה התקשו החוקרים והציעו "תיקונים" שונים למלה זו.

במרחק חמש דקות ממצבות אלו נמצא קיר סלע גדול הנטוי כלפי צפון (בנטייה קלה מזרחה), במעלה הדרך לגבע, והוא מוצל בצל כבד במשך רוב שעות היום.
דומני שאין מקום נאה הימנו לשם "צלצח"; הלא קרוב כל כך אליו מצויים הצוקים הגדולים של נחל פרת, המצפינים גם הם, אשר צלם כבד ותחתיהם משתקשקים המים. ופה, תחת הצוק הזה, אין כל טיפת מים, והכל כה צחיח ויבש. האם לא קרוב לשער, שהעברי קרא למקום מוצל ויבש זה בשם צל-צח, הצל הצחיח, בניגוד בולט לצל רווה-המים הקרוב אליו, בנחל פרת?

ובאשר לשאול, אין תימה שהעלם הצעיר יסור, ביום הבשורה הגדולה של המשחו למלך על עם ה', מדרכו הישרה לגבע, ויגש אל צלצח, מקום שם קבורת רחל אם השבט והעם, כדי להשיח לפניה את לבו ביום הרה-גורל זה.
בזאת מתברר גם פסוקנו הנ"ל בירמיהו. הרי מצבות אלו נמצאות בדיוק לרגלי שלחות ההר היורדת מרמה. הוא אשר קרא הנביא: "קול ברמה נשמע"^*.