מבוא לעמוס: מי היה עמוס?

אמר ר' יוחנן: כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו - נביא בן נביא, וכל שנתפרש שמו ולא שם אביו הוא נביא ולא בן נביא. אמר ר' אלעזר משם ר' יוסי בן זימרא כת' 'ואיתנבי חגי נביאה וזכריה בר עידוא נביאיא' (עזרא ה' א) שהיה נביא בן נביא. כתוב אחד אומר ישעיה בן אמוץ הנביא, (מ"ב כ' א) וכתוב אחד אומר ישעיה הנביא בן אמוץ (שם י"ט ב) שהיה נביא בן נביא. ורבנן אמרין בין שנתפרש שמו ובין שלא נתפרש שמו נביא בן נביא, שכן עמוס אומר לאמציה 'לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי' (עמ' ז' יד) מה הוא שהיה נביא אמר איני נביא, אף אביו שהיה נביא אמר אין אבי נביא.

שלושה נביאים על ידי שהיה נבואתן דברי קנתרין, נתלה נבואתן בעצמם, ואלו הם, דברי קהלת, דברי עמוס, דברי ירמיהו.

"כי בוקר אנכי ובולס שקמים, ויקחני ה' מאחרי הצאן, ויאמר אלי ה' לך הנבא אל עמי ישראל."

"ומישע מלך מואב היה נוקד, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר."

ונקרא נוקד לפי שרוב הבהמות יש להם כתמים שחורים או לבנים, מן נקוד וטלוא".

"דהוה מרי גיתין מתקוע".

"ובולס שקמים - לוקט שקמים למאכל בקריו. וזה כולו מליצה, שהיה אדם רש".

"ומה שפירשתי אני הוא הנכון על דרך הפשט."

שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוסא. [גמגמן ביוונית]. אמרין לא הוה ליה לקב"ה על מן לאשראה שכינתיה אלא על הדין קטיעא לישנא פסילוסא. [אמרו: לא היה לו לקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על קטוע לשון גמגמן זה]. אמ' ר' פינחס למה נקרא שמו עמוס? מפני שהיה עמוס בלשונו. [כלומר: כבד לשון, כאילו טעון משא על לשונו.]

מבוא לעמוס: שנתיים לפני הרעש

"דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל, בימי עוזיה מלך יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנתים לפני הרעש".

בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים.

"הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה ... וילחם בפלישתים, ויפרוץ את חומת גת... ויעזרהו האלוקים על פלישתים ועל הערבים היושבים בגור בעל והמעונים. ויתנו העמונים מנחה לעוזיהו, וילך שמו עד לבוא מצרים."

"ויחר אף ה' בישראל, ויתנם ביד חזאל מלך ארם, וביד בן הדד בן חזאל, כל הימים...
כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם חמשים פרשים, ועשרה רכב, ועשרת אלפים רגלי,
כי איבדם מלך ארם, וישימם כעפר לדוש".

"בן אדם לחמך ברעש תאכל, ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה".

"ראיתי את ה' ניצב על המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים..."

"ונסתם, כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה."

"וינועו אמות הסיפים מקול הקורא, והבית ימלא עשן."

מקול הקורא - מקול המלאכים הקוראים, והוא היה יום הרעש שנאמר בו 'ונסתם מפני הרעש בימי עוזיה', בו ביום עמד עוזיה להקטיר בהיכל. רעשו שמים לשורפו, לומר דינו בשריפה כמו שנאמר: 'ותאכל את חמישים ומאתים איש', וזהו שקראם שרפים, שבאו לשרפו. רעשה הארץ לבלעו כסבורה דינו ליבלע כקרח שעירער על הכהונה, יצתה
בת קול ואמרה 'זכרון לבני ישראל' וגו' ולא יהיה עוד אדם המעורר על הכהונה, כקרח בבליעה וכעדתו בשריפה אלא כאשר דבר ה' ביד משה בסנה, הבא נא ידך בחעקך והוציאה מצורעת כשלג אף כאן צרעת פרחה במצחו.

"כי הנה ה' מצווה, והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים".

"ראיתי את ה' ניצב על המזבח, ויאמר הך הכפתור, וירעשו הסיפים..."

"ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, ואבלו נאות הרועים, ויבש ראש הכרמל".

עמוס א:
על שלושה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו

התנבא תחילה על הגויים שהם שכנים לארץ ישראל והרעו לישראל בהיותם בארצם והאל יתברך ינקם מהם ואחר כך התנבא על ישראל שהשחיתו מעשיהם ויגלו מארצם בעונש עונותם מלבד מה שלקו בארצם בחרב וברעב ובדבר...

שלשה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים...
תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת...
שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת...

שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו.

...כבר נהגתי עמהם כמידותי לוותר להם על שלשה פשעים ואם יש יותר כל שכן, שיש בכלל המרובה המועט. ועל ארבעה לא אשיבנו - על פשע רביעי אין עלי עוד להשיבו
ריקם מלהשיב לו גמול וכל שכן שיש לו פשעים הרבה עתה את זה אפקוד עליהם וכו'.

אמר אליהוא "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" והטעם (כלומר הפירוש) כי יזהירנו ואם לא ישמע יענישנו בפעם הרביעית, ויפת אמר על הדור הרביעי אם היו כל הדורות רשעים, והגאון אמר שלושה עוונות סלחתי לו וזאת הרביעית לא אסלח, והנה בדמשק ועזה וצור ואדום ובני עמון לעולם הרביעית שהרעו ליעקב, ובמואב שהרעו לעשו ושניהם בני יצחק על כן הזכירו פעמים בנבואתו...

בשעה ששוקלים עוונות אדם עם זכויותיו אין מחשבין עליו עוון שחטא בו תחילה, ולא שני, אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עוונותיו משלישי ואילך מרובין על זכויותיו - אותם שתי עוונות מצטרפים ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכויותיו כנגד עוונותיו אשר מעוון שליש ואילך - מעבירין כל עוונותיו ראשון ראשון. לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השניים. וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי, וכן עד סופן. במה דברים אמורים ביחיד, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". אבל הציבור תולים להם עוון ראשון שני ושלישי שנאמר: "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו", וכשמחשבין להן, על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך.

"על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו"

"ולא זכרו ברית אחים... על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו..."

עמוס ב:
על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו

א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".

וכי יש תפילה עכורה? אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא לקב"ה ואינו עונה אותו, למה שתפלתו עכורה, שנאמר: "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס", אבל איוב שלא היה בעמלו גזל, הייתה תפילתו זכה.

"על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו. ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי."

"ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם..."

"ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים... ותשקו את הנזירים יין ועל הנביאים צויתם לאמר: לא תנבאו".

"הנה אנכי מעיק תחתיכם, כאשר תעיק העגלה, המלאה לה עמיר."

"ואבד מנוס מקל, וחזק לא יאמץ כוחו, וגיבור לא ימלט נפשו. ותופש הקשת לא יעמוד וקל ברגליו לא ימלט ורוכב הסוס לא ימלט נפשו. ואמיץ ליבו בגיבורים, ערום ינוס ביום ההוא, נאום ה'."

עמוס ג:
רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה,
על כן אפקד עליכם את כל עוונותיכם

"שמעו את הדבר הזה."

"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה".

"על כן אפקד עליכם את כל עוונותיכם".

לפי שידעתי אתכם ובחרתי בכם מכל עם, לפיכך אפקד עליכם את כל עוונותיכם, שאתם ראיתם וידעתם את כל אותותי ומופתי שעשיתי לכם והטבתי לכם לפיכך הדין הוא שאפקוד עליכם עוונותיכם. כי המלך יכעוס על עבדיו העומדים לפניו אם יעברו מצוותיו, יותר ממה שיכעס על אחרים הרחוקים ממנו. כי משפחת העכו"ם אינו חושש עליהם אם ייטיבו או ירעו אלא אם יהיה חמס גדול כדור המבול... אבל ישראל לפי שהם קרובים אלי אענישם על עוונם כמו שאמר בקרובי אקדש, וכמו שפרשו רז"ל בפסוק וסביביו נשערה מאד...

"לפי המידה הזאת ישראל רובן יש להם צער ויסורין בעולם הזה יותר משאר האומות. כיצד? אי אפשר לאומות בלא צדקה ומעשים נאים, ואי אפשר לישראל בלא עבירות.
אלא שהאומות עובדי עכו"ם אובדין בעונש עבודת אלילים שלהם לגיהנום ואבדון, וישראל, חלקם בחיים, שדבקים ביוצר הכל ית' ולפיכך הדין מתוח כנגד כל ישראל ליפרע מהן ליכלוך עוונות בעולם הזה, ומידת הטוב פרוסה על האומות עובדות אלילים לשלם להם שכר בעולם הזה על מעשים נאים וצדקה שעושין, זהו שנאמר: רק אתכם ידעתי וגו'."

"כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם ותחת שתעבדוני מרדתם בי על כן אפקד."

"והנכון, כדרך 'בקרובי אקדש', וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם שידעו מנהגם, יותר מן הכפריים."

מאן דאית ליה סיסיא - ברחמיה מסיק ליה? [מי שיש לו זעם האם מעלהו על אוהבו?] אישתיק ולא אמר להו ולא מידי... [שתק ולא אמר להם מאומה]. אתא רבי אבהו אשכחינהו... אמר להו: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שנושה משני
בנ"א, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו
בבת אחת.

כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עוונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין, ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים.

"כי ביום פקדי פשעי ישראל עליו, ופקדתי על מזבחות בית אל, ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ."

"וביום פקדי, ופקדתי עליהם חטאתם."

"הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו
הישאג אריה ביער וטרף אין לו...
אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו...

"ועשוקים בקרבה...
האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם."

"צר וסביב הארץ, והוריד ממך עוזך ונבוזו ארמנותיך".

"והכיתי בית החרף על בית הקיץ, ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאום ה'."

עמוס ד:
"שמעו הדבר הזה פרות הבשן"

"שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון",

"הם נשי השרים בשומרון, ועל כי היו מתענגות ושמנות מרוב כל, המשילם אל הפרות הרועות בבשן במרעה שמן שהן שמנות ובריאות בשר."

"עתירי נכסיא דבטורא דשומרון",

"עתה ילכחו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה".

"ודימה נשי המלכים והשרים הגדולים לפרות הבשן לפי שהן בעלות תענוג והן שמנות ויפות."

"וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו".

"העושקות דלים הרוצצות אביונים, האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה".

"נשבע ה' אלוקים בקדשו, כי הנה ימים באים עליכם, ונישא אתכם בצינות, ואחריתכן בסירות דוגה. ופרצים תצאנה אשה נגדה, והשלכתנה ההרמונה, נאום ה'".

"יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה"...

כמו ולצנינים, צינים, פחים.
בסירות כמו סירים סבוכים.

"וילכדו את מנשה בחחים ויאסרוהו בנחושתים."

כי כן נותנים בארצנו לעבדים מאכל הדגה בהיותה בחינם.

עמוס ד:
"ולא שבתם עדי נאום ה'"

"בואו בית אל ופשעו, הגלגל הרבו לפשוע, והביאו לבקר זבחיכם, לשלושת ימים מעשרותיכם. וקטר מחמץ תודה, וקראו נדבות השמיעו, כי כן אהבתם בני ישראל..."

זה הציווי אינו על דרך מצווה רצונית, אלא על דרך גיזום, כמו 'שמח בחור בילדותך'...

"לכו עבדו הבעל אולי יושיעכם, כדרך שהתל אליהו בעובדיו..."

"כאדם האומר לבן בליעל עשה עשה עד שתתמלא סאתך".

לפי שהיו ההתראות ההן עונשים פרטיים, באים על האומה, כדי שיראו ויקחו מוסר וישובו אל ה'.

"והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו."

"וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, ככתוב: 'והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש וגו'.' אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת.
על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון, ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב...

"הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם. שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם..."

"ולא שבתם עדי."

עמוס ה:
"דרשו את ה' וחיו"

"ההופכים ללענה, משפט, וצדקה לארץ הניחו".
"שנאו בשער מוכיח, ודובר תמים יתעבו".

"ולא שבתם עדי",
"היכון לקראת אלוהיך",

"דרשוני וחיו",
"דרשו את ה' וחיו",
"דרשו טוב ואל רע למען תחיו".

"שנאו רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלוהי צבאות שארית יוסף".

"אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל".

"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נטשה מעל אדמתה, אין מקימה".

"על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר... כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה... ותמהרנה ותשנה עלינו נהי, ותרדנה עיננו דמעה ועפעפנו יזלו מים. כי קול נהי נשמע מציון: איך שודדנו".

"ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל".

"וריש לקיש אמר: למלך שהיו לו בנים. כעס על הראשון, ונטל את המקל וחבטו, ופרפר ומת. התחיל מקונן עליו, וכעס על השני, וחבטו ופרפר ומת. אמר: אין בי כח לקונן עליו, אלא קראו למקוננות ותקוננה עליו. כך כשגלו עשרת השבטים, הקב"ה מקונן: 'שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה' כיוון שגלו שבט יהודה, כביכול אמר הקב"ה: אין לי כח לקונן עליהן, אלא 'וקראו למקוננות ותבואינה וגו' ותמהרנה ותשנה עלינו נהי'."

"אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי? (כלומר בפרק קמ"ה בתהילים, שבו אקרוסטיכון א-ב, חסר פסוק הפותח באות נו"ן) מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'.
במערבא מתרצי לה הכי: 'נפלה, ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.' אמר ר' נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנא' 'סומך ה' לכל הנופלים'."

"עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר 'וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה'. מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים - דברי ר' עקיבא.
רבי אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן.

"משיגלו בימי הושע בן אלה לא יעמוד עוד מלך מעשרת השבטים".

"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" - לא תוסיף קום לזמן ארוך, וזה אמר על עשרת השבטים שגלו בימי הושע בן אלה ע"י מלך אשור שלא שבו עדיין לארצם כי בשוב גלות בבל לא שבו הם, אבל עוד עתידים לחזור כי כמה נביאים נבאו עליהם שישובו...

"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם... ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך."

"הלך עמוס לנחמה. אמר לה: הקב"ה שלחני אצלך לנחמך. אמרה לו מה בידך? אמר לה: ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת, אמרה לו: אתמול אמרת לי: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל', ועכשיו אתה אומר לי כן? לאיזה נאמין לך, לראשונה או לשניה?"

"ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם".

"ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלהיך."

עמוס ה: "כי הגלגל גלה יגלה..."

"דרשוני וחיו. ואל תדרשו בית אל, והגלגל לא תבואו, ובאר שבע לא תעבורו, כי הגלגל גלה יגלה, ובית אל יהיה לאון."

"והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל, בקצה מזרח יריחו."

"ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל, ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה', וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד".

"ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' אל עולם."

"ויעל משם באר שבע. וירא אליו ה' בלילה ההוא, ויאמר אנכי אלוהי אברהם אביך, אל תירא כי אתך אנכי, וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי. ויבן שם מזבח, ויקרא בשם ה', ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר."

"ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה, בית אל מים והעי מקדם, ויבן שם מזבח לה', ויקרא בשם ה'."

"ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים... ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה."

"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".

"קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך"

"ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו".

"כי הגלגל גלה יגלה, ובית אל יהיה לאוון".

"ובוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל, מבית אל מבטחם."

"יכול יהא ירא מן המקדש וכו' לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש."

"כי כה אמר ה' לבית ישראל: דרשוני וחיו. ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבואו ובאר שבע לא תעבורו. כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאון. דרשו את ה' וחיו, פן יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין מכבה, לבית אל."

עמוס ה:
"הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר..."?

"שנאתי מאסתי חגיכם, ולא אריח בעצרותיכם. כי אם תעלו לי עולות, ומנחותיכם לא ארצה, ושלם מריאיכם לא אביט. הסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך לא אשמע... הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל?"

"למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עולות אילים, וחלב מריאים, ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. לא תוסיפו הביא מנחת שוא, קטרת תועבה היא לי, חדש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה. חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, נלאתי נשוא. ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה אינני שומע. ידיכם דמים מלאו."

"שאל גוי אחד את ר"ע: למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב"ה: חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי? אמר לו רבי עקיבא: אילו אמר חודשי ומועדי שנאה נפשי - היית אומר. לא אמר אלא: 'חדשיכם ומועדיכם.'

"החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'? הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אלים."

"כי לא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה. זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה."

"אז תחפוץ זבחי צדק, עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים."

"רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני. חדלו הרע. למדו היטב, דרשו משפט אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה".

"ויגל כמים משפט, וצדקה כנחל איתן."

"ושמא תאמר לאכילה הוא צריך? ת"ל 'אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה'. ונאמר 'כי לי כל חייתו יער בהמות בהררי אלף, כי ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי'... לא אמרתי אליכם זבחו, כדי שתאמרו: אעשה רצונו ויעשה רצוני. לא לרצוני אתם זובחים. אלא לרצונכם אתם זובחים. שנאמר 'לרצונכם תזבחהו'."

"צורך עצמיכם. לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך."

"כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר: שמעו בקולי והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם, למען ייטב לכם".

"דרשו טוב ואל רע למען תחיו, ויהי כן ה' אלוהי צבאות אתכם כאשר אמרתם. שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלוהי צבאות שארית יוסף"?

עמוס ו:
"השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם"

"הוי השאננים בציון - והבוטחים בהר שומרון".

"עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה, ורדו גת פלשתים, הטובים מן הממלכות האלה, אם רב גבולם, מגבולכם?"

"השמיעו על ארמונות באשדוד, ועל ארמונות בארץ מצרים. ואמרו: האספו על הרי שומרון וראו מהומות רבות בתוכה, ועשוקים בקרבה. ולא ידעו עשות נכוחה, נאום ה'. האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם".

"ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת... ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים".

"המנדים ליום רע, ותגישון שבת חמס".

"המרחיקים יום הרע העתיד לבוא עליהם כמו שהיו אומרים: ולעתים רחוקות הוא ניבא. יום הפורענות אתם מרחיקים ושבת חמס אתם מקריבים, שתשבו בשער לשפוט חמס ועוול."

"לכן עתה יגלו בראש גולים, וסר מרזח סרוחים. והיה אם יוותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו".

"כי הנני מקים עליכם בית ישראל, נאום ה' אלוקי הצבאות, גוי. ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה."

"השמחים ללא דבר, האומרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים."

עמוס ז:
"כה הראני ה' אלוקים"

"כה הראני ה' אלוקים והנה..."

"והנה יוצר גובי בתחילת עלות הלקש..."
"והנה קורא לריב באש ה' אלוקים".

"ה' אלוהים סלח נא, מי יקום יעקב, כי קטון הוא".

"נחם ה' על זאת, לא תהיה אמר ה'".

"ואומר: ה' אלוהים חדל נא, מי יקום יעקב, כי קטון הוא".

"נחם ה' על זאת, גם היא לא תהיה אמר ה' אלוהים".

"הנני שם אנך בקרב עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו."

"בא הקץ אל עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו."

"ואראה את ה' יושב על כסא, רם ונשא, ושוליו מלאים את ההיכל".

"ויהי דבר ה' אלי לאמר: מה אתה רואה ירמיהו? ואומר מקל שקד אני רואה".

"ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו. ויהי דבר ה' אלי שנית מה אתה רואה ואומר: סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה. ויאמר ה' אלי, מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ."

"נפתחו השמים ואראה מראות אלוהים."

"ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו, וקמתי על בית ירבעם בחרב."

"ויקשור עליו שלום בן יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו, וימלוך תחתיו."

"כי כה אמר עמוס: בחרב ימות ירבעם, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו."

"אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להימנות עם מלכי יהודה? מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס..."

"וסיפר פה איך הראהו ה' את העונשים יוצאים מהכוח אל הפועל, ונצטיירו בציורים שונים במחזה הנבואה."

עמוס ח:
פרק של חזרות והשלמות

"נשבע ה' בגאון יעקב, אם אשכח לנצח כל מעשיהם."

"הוי המתאווים את יום ה'. למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור... הלוא חושך יום ה' ולא אור, ואפל ולא נוגה לו."

"והיה ביום ההוא נאום ה' אלוהים, והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור. והפכתי חגיכם לאבל, וכל שיריכם לקינה, והעליתי על כל מתנים שק, ועל כל ראש קרחה, ושמתיה כאבל יחיד, ואחריתה כיום מר."

"ועל הנביאים צויתם לאמר: לא תנבאו."

"הנה ימים באים נאום ה' אלוהים, והשלחתי רעב בארץ. לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי נאם לשמוע את דברי ה'. ונעו מים עד ים, ומצפון ועד מזרח, ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. ה'".

"אפילו הבתולות והבחורים, שדרכם להתעסק בתענוגי העולם, יצמאו על דבר ה' לשומעו לאורך ימים, שיפסק מהם יתאוו אליו מאד".

"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל."

"ונפלו ולא יקומו עוד".

"שמעו את הדבר הזה אשר דבר עליכם בני ישראל".

"שמעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שומרון."

"שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל".

"שמעו זאת השואפים אביון..."

"העל זאת לא תרגז הארץ, ואבל כל יושב בה"

"ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, ואבלו נאות הרועים, ויבש ראש הכרמל".

עמוס ט:
אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב

"ואחריתם בחרב אהרוג, לא ינוס להם נס, ולא ימלט להם פליט... ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה... הנה עיני ה' אלהים בממלכה החטאה, והשמדתי אותה מעל פני האדמה."

"ואבד מנוס מקל, וחזק לא יאמץ כוחו, וגבור לא ימלט נפשו... וקל ברגליו לא ימלט, ורוכב הסוס לא ימלט נפשו."

"ואחריתם בחרב אהרוג, לא ינוס להם נס, ולא ימלט להם פליט".

"דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע, אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנתים לפני הרעש. ויאמר: ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, ואבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל."

"ראיתי את ה' ניצב על המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ..."

"וינועו אמות הסיפים מקול הקורא...".

"ואם יחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים..."

"ואבלו נאות הרועים"

"ואבלו כל יושבי בה..."

"הנה עיני ה' אלוהים בממלכה החטאה, והשמדתי אותה מעל פני האדמה",

"אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב נאום ה'."

"ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך."

"נפלה לא תוסיף קום, בתולת ישראל, נטשה על אדמתה אין מקימה",

"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת... והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם... ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם..."

"בתי גזית בניתם, ולא תשבו בם, כרמי חמד נטעתם, ולא תשתו את יינם",

"ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם."

"וה' אלוהים הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה",

"והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה."

"הנה ימים באים נאום ה', וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה",

"אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו. והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשבע, וישבתם לבטח בארצכם".

"...וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמהם הקב"ה במידת הרחמים. וזה להודיע חסדיו עמהם, ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזירו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם, ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במידת רחמים יתנהג עמהם לעולם..."

"ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה, וגו' והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, והטיבך והרבך מאבותיך"

"ושבתי את שבות עמי ישראל... ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך".