כי קרוב יום ה'

יואל, פרק א

יהושע רוזנברג

יואל, מרבה להזכיר בנבואותיו את "יום ה'". בפרק א' פסוק טו הוא קורא:

"אהה ליום. כי קרוב יום ה' וכשוד משדי יבוא. הלוא נגד עינינו אוכל נכרת, מבית אלוהינו שמחה וגיל".

ובפרק ב' הוא מנבא:

"כי בא יום ה', כי קרוב. יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל..."

ואזי הוא מתאר את החיל הגדול, את הארבה ואת התיאור הוא מסכם:

"כי גדול יום ה' ונורא מאד, ומי יכילנו."

יואל שב ומזכיר את יום ה' גם בחלקו השני של הספר. בפרק ג' פסוק ד:

"השמש יהפך לחושך, והירח לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט..."

ובפרק ד':

"המונים המונים בעמק החרוץ, כי קרוב יום ה' בעמק החרוץ. שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נוגהם."

ליום ה' במקרא משמעיות שונות. יום ה' כיום פורענות לישראל, יום אסון טבע או אויב שיבוא עליהם. כך אפשר לראות את קריאת הנביא:

"קדשו צום, קראו עצרה, אספו זקנים, כל יושבי הארץ, בית ה' אלוהיכם, וזעקו אל ה'. אהה ליום, כי קרוב יום ה' וכשוד משדי יבוא".

לעתים משמעו: יום שבו מביא ה' פורענות על הרשעים וישועה לצדיקים. במשמעות ראשונית זאת, אפשר שיהיו יותר מאשר יום ה' אחד. כאשר עם ישראל נתון בצרה גדולה, והגויים רודים בו, משעבדים אותו, ומדכאים אותו, מבקש העם ישועה ומתפלל ליום ה'.

יום ה' יהיה יום מפלה לגויים, כדברי הנביא עובדיה:

"כי קרוב יום ה' על כל הגויים, כאשר עשית יעשה לך, גמולך ישוב בראשך".

ברוח דומה ניבא גם יחזקאל בפרק ל':

"בן אדם הנבא ואמרת, כה אמר ה': הילילו הה ליום. כי קרוב יום, וקרוב יום לה', יום ענן, עת גויים יהיה".

במשא בבל מנבא ישעיה:

"באים מארץ מרחק, מקצה השמים, ה' וכלי זעמו לחבל כל הארץ. הילילו כי קרוב יום ה' כשוד משדי יבוא... הנה יום ה' בא, אכזרי ועברה וחרון אף, לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה. כי כוכבי השמים וכסיליהם, לא יהלו אורם, חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו. ופקדתי על תבל רעה, ועל רשעים עוונם, והשבתי גאון זדים, וגאות עריצים אשפיל".

צפניה מנבא אף הוא על יום ה':

"קרוב יום ה' הגדול, קרוב ומהר מאד, קול יום ה', מר צורח שם גבור. יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל... גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה' ובאש קנאתו, תאכל כל הארץ, כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ".

ברוב המקרים בהם מזכירים הנביאים את יום ה' הם מתארים את היום בו יגלה ה' את כוחו וגבורתו בעולם, ישליט את מלכותו על העולם, וישמיד את הרשעים. יום ה' זה יהיה באחרית הימים. הנביא זכריה מתאר את היום:

"והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, והיה יום אחד, הוא יוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור... והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

מלאכי מתאר את היום:

"כי הנה היום בא, בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שרש וענף".

מנבואתו ברור שאכן מדובר על נבואת אחרית הימים שכן הוא מסכם:

"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".

המלבי"ם בפירושו לעמוס ה' יח על הפסוק "הוי המתאווים את יום ה', למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור" אומר:

יום ה' שהוא היום שיתגלה ה' בכבודו להעניש את הרשעים. למה לכם יום ה', הגם שיום ה' יהיה יום תשועה לישראל באחרית הימים, זה יהיה בעת שיהיו ישראל צדיקים, אבל לא לכם אתם הרשעים, שהגם שיום ה' הבא באחרית הימים יהיה חשך שאחריו אור כי מתוך חושך הצרות יהיה אור לצדיקים ותשועה לישראל, זה בעת התקון, אבל לכם הוא רק חושך ולא אור.

לפי דעתו של קאסוטו אצל הנביא יואל שתי משמעיות ליום ה'. יום התשועה מן הארבה, לאחר שעשו תשובה. והמשמעות של היום באחרית הימים, היום בו יפרע ה' מאויבי יהודה, וממנו תתחיל תקופה של שלום ליהודה וירושלים.

"וידעתם כי אני ה' אלוהיכם, שוכן בציון הר קדשי, והיתה ירושלים קדש, וזרים לא יעברו בה עוד"