|
תוכן השער:
"אשמנו בגדנו גזלנו" - וידוי ותשובה תפילת 'אשמנו' - הווידוי שבמצוות ה'תשובה' תפילת 'אשמנו' - וידוי שאינו 'תשובה' תפילת 'אשמנו' וכוונות נוספות כמימוש מצוות ה'תשובה' "אשמנו בגדנו גזלנו" - הכרזה על עולם שאינו שלם עדיפים מעשי האדם על מעשי הקב"ה תיקון עולם באמצעים רוחניים ערכיים - ליבו של הוויכוח עולם מושלם לעומת עולם הדורש את תיקונו |
תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּות (משלי יח כג)
"אשמנו בגדנו גזלנו" - וידוי ותשובה
אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דפִי, הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר, יָעַצְנוּ רָע, כִּזַּבְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, נִאַצְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, צָרַרְנוּ, קִשִּׁינוּ ערֶף, רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתָּעְנוּ.
תפילת 'אשמנו' - הווידוי שבמצוות ה'תשובה'
הווידוי של תפילת 'אשמנו' פותח את תפילות התחנונים הנאמרות לאחר תפילת 'שמונה עשרה'. תפילות התחנונים מהוות שער נפרד בתפילה, ובו מפורטים סוגים שונים ומשמעויות שונות של בקשות הסליחה והתחנונים של המתפלל לבוראו. בניגוד לתפילות הבקשה וההודייה הנובעות ממחסור או מהכרת הטוב, תפילות התחנונים בוקעות מתוך יאוש וחידלון של מי שלא נותר לו אלא להתחנן שקולו ישמע למרות שאינו ראוי לכך. אבל כפי שיפורט להלן, גם בתפילות התחנונים, מבעד לייאוש, מבצבצת תקווה שמקורה במפגש שבין המתפלל לאדון הכל. אחת התקוות הגדולות המלווה כל חוטא היא תשובה ותיקון מידות, ולכן שער זה יעסוק רבות בחטא ובתיקונו.
התוכן של תפילת 'אשמנו' ברור. התפילה מכילה את רשימת העבירות, הזדונות והשגגות הרובצים לפתח כל אדם, והמתפלל מתוודה על עבירות אלו ומייחס אותן לעצמו. התפילה מסודרת בסדר האל"ף-בי"ת שמדגיש את ריבוי העבירות ואת העובדה שהן שונות זו מזו. כאמור, המתפלל מייחס לעצמו את כל רשימת העבירות הזו, ומשווה לתפילה ממד אישי של הלקאה על חטא וחרטה כשהוא מכה על החזה עם כל עבירה הנאמרת בווידוי.
הווידוי הוא מרכיב מרכזי ומשמעותי בתהליך התשובה, כפי שניסח הרמב"ם בלשונו הנפלאה:1
"כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא שנאמר: 'איש או אישה כי יעשו' וגו' 'והתוודו את חטאתם אשר עשו' זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי".כלומר, מלשון הרמב"ם ברור כי הווידוי הוא היישום המעשי של החלטת התשובה שבלב, ושווידוי זה, הוא עיקרה של מצוות התשובה.
תפילת 'אשמנו' - וידוי שאינו 'תשובה'
המרכיב היחיד של תפילת 'אשמנו' הוא הווידוי על העבירות, ושני המרכיבים ההכרחיים הנוספים - חרטה, והתחייבות לעתיד - נעדרים מִמנה. ומכיון שווידוי ללא חרטה וללא התחייבות לעתיד משול לטובל ושרץ בידו, אין, לכאורה, תועלת באמירת 'אשמנו'.
זאת ועוד זאת, לא רק ששניים מהמרכיבים ההכרחיים של התשובה חסרים, גם המרכיב הראשון, זה של הווידוי (פירוט העבירות) חלקי ולא ברור. הווידוי ב'אשמנו' נאמר בלשון רבים: "אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ", בניגוד ללשון הרמב"ם המדבר בלשון יחיד: "אנא ד' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך". דיבור בלשון רבים מרחיק את התשובה הפרטית של היחיד. וווידוי על חטאי הרבים אינו מועיל לתשובת היחיד. בנוסף לכך, רוב העבירות המפורטות בווידוי הן כלליות - "אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ", והרי וידוי על אשמה ובגידה אינו וידוי על חטא מסויים, אלא הכרזה כללית שאיננה מיישמת את דרישת הווידוי של מצוות התשובה.
תפילת 'אשמנו' וכוונות נוספות כמימוש מצוות ה'תשובה'
"ולפי שדברי הווידוי שתקנו הקדמונים הם כפולים ומכופלים ואינם מובנים לכל אדם, לכן כתבתי פירושו לפי מה שליקטתי מספרי ראשונים... ולכן תקנו על-פי א"ב שיפרש כל אדם חטאיו בין האותיות כגון באשמנו יאמר אכלתי דבר איסור וכן בכולם".כלומר, 'חיי אדם' רואה בנוסח הווידוי מעין רשימת עבירות כללית המסודרת בסדר האל"ף-בי"ת ובלשון רבים ומטרתה להזכיר ברמז את העבירות כדי שכל אדם יתמקד בעבירותיו שלו. משום כך מפרט ה'חיי אדם' מה כוללת כל מילה בווידוי. במילה "אשמנו" כלולות כל העבירות הפותחות באות אל"ף, כגון אכילת מאכלות אסורים, "בגדנו" רומזת לביטול תורה וברכות לבטלה, וכך הלאה. פירוש זה מעביר את מרכז הכובד של הווידוי מהכרזה כללית לפעולה אישית של כל יהודי ויהודי המתוודה על חטאיו.
'חיי אדם' מסביר באותו האופן גם את בעיית היעדרן מן הווידוי של החרטה והקבלה לעתיד:
"וצריך שיתוודה בפיו ובלבו בהכנעה גדולה ובבכי ובלב נשבר ואז הוא כקורבן כמשאמר הכתוב:כלומר, בעצם אמירתן של מילות הווידוי צפונות גם החרטה והקבלה לעתיד המוטלות על כל אדם באופן פרטי. מילות הווידוי הללו אוצרות בתוכן את כל מצוות התשובה השלמה - וידוי על כל החטאים הפרטיים וחרטה וקבלה לעתיד הנובעות ממעמד אמירת הווידוי.
"'לב נשבר ונדכה' ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד לעשות כזה".
ואמנם, מתוודים רבים בתפילת 'אשמנו' של יום הכיפורים נוהגים על-פי פירוש זה של ה'חיי אדם', ועשיית התשובה מתאפשרת להם בעצם הריכוז, תוך כדי תפילה, בעניינים פרטיים שבהם נכשלו בשנה שחלפה, וידוי עליהם, חרטה וקבלה לעתיד כנדרש בהלכה.
"אשמנו בגדנו גזלנו" - הכרזה על עולם שאינו שלם
סַרְנוּ מִמִּצְותֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּובִים וְלא שָׁוָה לָנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ, וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ.
עדיפים מעשי האדם על מעשי הקב"ה
שאלת תכליתו של הווידוי ומידת האפשרות לעשות תשובה שלמה בנוסח הווידוי הזה נשארה לא שלמה גם לאחר פירוש ה'חיי אדם'. מדרש 'תנחומא' מאלף, המתייחס בעקיפין לעניין זה, עשוי להאיר את הווידוי באור חדש ולענות על שאלת תכלית הווידוי שבתפילה:4
"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו רבי עקיבא: שבלים וגלוסקאות. אמר לו: אלו מעשה הקב"ה, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השבלים?, אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו יוצא עמו? והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד:5 'כל אמרת ה' צרופה'".המהר"ל, בספרו 'תפארת ישראל'6 מסביר כי הוויכוח בין טורנוסרופוס לרבי עקיבא מתמקד בשאלת היחס הערכי כלפי הבריאה האלוקית שבתוכה אנו חיים. טורנוסרופוס רואה בטבע ובעולם הנברא שלמות מוחלטת הנובעת מן הבורא המושלם, ולעומתו רבי עקיבא רואה בעולם הנברא עולם חסר וחלקי. לפי רבי עקיבא, נדרשת בעולם פעילות אנושית רוחנית רבה כדי להשלים את הבריאה האלוקית. הדו-שיח בין טורנוסרופוס לרבי עקיבא מבוסס על דוגמאות מן המציאות היומיומית שמאשרות את תפיסתו של רבי עקיבא. כבר בתחילת הדברים מודה רבי עקיבא כי כוחו של האדם מוגבל לאין ערוך אל מול כוחו של הבורא - וברור לכל כי אין בכוח האדם לברוא שמים וארץ. אבל מה בנוגע למציאות הניתנת לשינוי על-ידי בני האדם? האם היא בבחינת מושלמת או חסרה? רבי עקיבא מזכיר את השיבולים מעשי הבורא, לעומת העוגות (גלוסקאות) מעשי אדם, והרי האנשים מעדיפים את העוגות על החיטים - כלומר, אנשים מעדיפים את הדבר שהשלימו במעשה ידיהם. הוויכוח עובר לשאלת ברית המילה - טורנוסרופוס אינו מבין את הצורך בברית המילה, ורואה בה קלקול יזום של האדם היהודי את שלמות הבריאה האלוקית. רבי עקיבא לעומתו רואה בברית המילה פעולת תיקון מובהקת הנובעת ממניעים רוחניים, פעולה המתקנת את הוולד שאיננו מושלם.
גם כנגד טענת טורנוסרופוס, מדוע לא נולד האדם מושלם ללא ברית המילה, עונה רבי עקיבא בהדגימו תופעה טבעית - הוולד נולד מחובר לאמו ואין מנוס מחיתוך חבל הטבור.
תיקון עולם באמצעים רוחניים ערכיים - ליבו של הוויכוח
השיקול הרוחני בבחירותיו של האדם, נעדר לחלוטין מעולמו של העובד עבודה זרה המקדש את החומר. ביטוי מובהק לחשיבה פסולה זו בא לידי ביטוי במשל של אחד מראשוני חכמי יוון שאמר כי חמור העומד בין שתי ערמות חציר זהות במראן ובטעמן ימות ברעב כי לא יידע מאיזו ערמה לאכול. ביסוד המשל הזה עומדת המחשבה כי האדם, כמו החמור, פועל על-פי דחף תועלתני, ובמצבים שבהם אי אפשר להצביע על תועלת גדולה יותר - או שלא יבחר וימות ברעב, או שיחליט בשרירות לב. המדרש, לעומת זאת, אומר כי דווקא במצבים שבהם לתועלת אין כל משמעות, מקבל המעשה הרוחני-דתי משמעות כבירה, ובו מתמקדת העשייה והאחריות של היהודי.
עולם מושלם לעומת עולם הדורש את תיקונו
תנאי בסיסי לתהליך הרוחני הזה הוא ההכרה בחוסר השלמות שלתוכה אנו נולדים ובתוכה אנו חיים, ועל כך נסוב הוויכוח בין טורנוסרופוס הרשע לרבי עקיבא. היהודי המתוודה מדי יום ביומו על חטאיו מכריז על הסכמתו המלאה עם תפיסתו של רבי עקיבא, דהיינו, שהוא עצמו מלא פגמים וחסרונות, ושהוא מקבל על עצמו את האחריות הרוחנית להתגבר עליהם. הכרזה זו קודמת לתשובה כי היא תנאי לתשובה.
התשובה הפרטית של כל אדם מורכבת יותר מן הווידוי, ולכן היא נעדרת מנוסח התפילה הקבוע. כל מתפלל יכול להוסיף מרכיב של תשובה במהלך הווידוי כפי שתיקן ה'חיי אדם', או לחלופין, לחזור בתשובה על חטאיו בזמן אחר ובמקום אחר. אבל כאמור, לא התשובה היא עיקר תפילת הווידוי, אלא הווידוי עצמו. המתוודה מכריז על חסרונותיו הנובעים מהיותו חומרי ובשל כך פגום, בניגוד לעובדי עבודה זרה המאמינים בעולם מושלם ומשולל אחריות.
יום כיפור, כידוע, משופע בתפילות וידוי. בעבודת יום הכיפורים שנעשתה בבית המקדש היו שני מרכיבים יחודיים, שהושתתו, גם הם, על התפיסה היסודית של הבדלה רוחנית מתקנת עולם - הקרבת קורבן השעיר (התיישים), אחד לד' והשני לעזאזל, וההקטרה וההזאות בקודש הקודשים על-ידי הכוהן. בשתי העבודות הללו מאפיין מובהק של הבדלה המיוסדת על צו אלוקי, במקום שלכאורה אין בו שום בסיס להבדלה. בהקרבת השעירים הצו הוא שיהיו זהים זה לזה, ויובדלו האחד לד' והאחר לעזאזל. בעבודת ההקטרה וההזאות ההבדלה מדגישה את קדושתו של המקום המסויים - קודש הקודשים - על-פני שאר המקומות בעולם. טורנוסרופוס אינו יכול להבין, ובוודאי שלא להסכים, שמקום פיזי אחד קדוש יותר מאחר, שהרי בכל המקומות ישנם אותם העצים ואותן האבנים. הכוהן הגדול, המזה אחת למעלה ושבע למטה ומכסה את קודש הקודשים בענן הקטורת, מדגיש כי הקב"ה מקדש את העולם באופן מדורג, והעלייה המתקנת בקודש היא אך ורק של האדם המוכן לשאת בעול, להבדיל בין הטמא לטהור ולקדש את חייו.
הערות:
1. 'משנה תורה' הלכות 'תשובה' פרק א הלכה א.
2. 'משנה תורה' הלכות 'תשובה' פרק ב הלכה ג.
3. 'חיי אדם' סימן קמג.
4. מדרש 'תנחומא' פרשת 'תזריע' פרק ה פסקה ה.
5. 'תהילים' מזמור יח פסוק לא.
6. מהר"ל 'תפארת ישראל' פרק ב עמוד יא.
