מגילה דף כג

תנו רבנן: הכל עולין למניין שבעה, ואפילו קטן, ואפילו אישה.
אבל אמרו חכמים אישה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.

מסכת סופרים פרק י, הלכה ו

אין פורסין על שמע, לא בישיבה ולא בעמידה, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהן, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב על אנשים, כל שכן על נשים, שאין עושין מעמד ומושב על נשים.
ואין אומרין קדיש וברכו פחות מעשרה.
ורבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה, ונותנין טעם לדברים, "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'", כמניין התיבות.
ויש אומרים אפילו בשישה, ש"ברכו" שישי הוא.

ברכות דף ג

לא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות,
ועונין יהא שמיה הגדול מבורך,
הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר:
אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך,
מה לו לאב שהגלה את בניו,
ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

ברכות דף נז

העונה "יהא שמיה רבא מברך" - מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
הקורא קריאת שמע - ראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך.
המניח תפילין בחלום - יצפה לגדולה, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וגו'.

שבת דף קיט

אמר רבי יהושע בן לוי:
כל העונה "אמן יהא שמיה רבא מברך" בכל כוחו - קורעין לו גזר דינו,
שנאמר: "בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'".
מאי טעמא "בפרע פרעות"? משום ד"ברכו ה'".
רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו,
כתיב הכא "בפרע פרעות", וכתיב התם: "כי פרע הוא".

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד ת"נ

פעם אחת היה ר' עקיבא מהלך בדרך, ומצא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, והיה נושא משאוי גדול של עצים שלא היה אדם בעולם ולא חמור ולא סוס שיכול לטעון כמותו.
אמר לו ר' עקיבא, משביע אני אותך בשבועה שתאמר אם אתה בן אדם או שד, או מאיזה ברייה אתה.
אמר לו: רבי! אדם הייתי, וכבר נפטרתי מן העולם ההוא, ובכל יום ויום אני מביא משאוי כזה, ומכניסין אותי בתוך הגיהנם, ושורפין אותי בתוכה שלוש פעמים ביום, וזה עמלי בכל יום ויום.

אמר לו ר' עקיבא: מה עשית שעושין לך כך וכך?
אמר לו אותו האיש: אני באתי על נערה המאורסה ביוה"כ.
אמר לו: בני שמעת אם יש לך תקנה באותו עולם?
אמר לו: כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שבזמן שיעלה בני לספר תורה, ויאמר ברכו את ה' המבורך, מוציאין אותי מגיהנם ומכניסין אותי בג"ע.
אמר לו ר' עקיבא: הנחת אשה או בן?
אמר לו: בן אחד נולד לי אחר מיתתי, ונמנעו ישראל למולו.
אמר לו: מה שמך?
אמר לו: שמי ארנוניא.
- ומה שם אשתך?
אמר לו: שישכייא.
- ומה שם עירך?
אמר לו: לודקייא.

מיד כתב ר' עקיבא שמו ושם אשתו ושם עירו, והלך ר' עקיבא עד שבא לאותה העיר. כיון שבא לעיר, יצאו אנשי העיר לקראתו.
אמר: כלום ידעתם איש פלוני ואשתו?
אמרו: שם רשעים ירקב.
אמר להם: על מה?
אמרו לו: כך וכך עשה.
אמר להם: אף על פי כן הביאו לי בנו.

הביאו אותו, וצווה למולו, והושיבו ללמוד, וכן עשה. ולמדוהו ברכות שצריך לו לספר תורה. ביום השבת צווה לקרותו לספר תורה, ואמר "ברכו את ה' המבורך לעולם ועד".
מיד הוציאו את אביו מגיהנם, והכניסוהו בגן עדן.
באותו הלילה בא בחלום לר' עקיבא, ואמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שעו

ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב (כל בו וריב"ש בשם תנחומא וספרי, ובחיי בשם מסכת כלה, וב"י בשם הזוהר, ובא"ז בשם תנא דבי אליהו רבא):
על כן נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חודש, וכן נהגו להפטיר בנביא, ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהינום, וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואמו מן הגיהינום (כל בו בשם הגהות) ...
ומי שיודע להתפלל כל התפילה, מתפלל... ואם נוכרי הוא כאחד מבני העיר לעניין קדיש זו, הולכים אחר המנהג (אגור)...
והאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט (בא"ז בשם ר"י מקורבי"ל), אבל לא נהגו להתפלל בשבת ויו"ט (כן הוא בתשובת מהרי"ל), אע"פ שאין איסור בדבר, אבל בימות החול, מי שיודע להתפלל, יתפלל ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים.

שו"ת שבות יעקב חלק ב' סימן צג

מתלמידי הרב המופלא מהר"ר יעקב אב"ד דק"ק גרייזנך וזה לשונו:

שאלה

באשר שנגעה בי יד ה', שאני אבל על אמי ז"ל שנפטרת כדי לזכות לנשמתה. ופן יאמר האומר שאני מקל לעצמי ומחמיר לאחריניה, על כן בא נפשי בשאלתי.
כאן נפטר איש אחד, ולא היה לו כי אם שתי בנות קטנות, והגדולה שבהן היא בת ארבע שנים. ובשעת חוליו ציווה אלי שאתן לו התרה שבתו הגדולה תאמר קדיש, ולא בבית הכנסת כלל.
ועתה בא אביו של הנפטר לומר קדיש על בנו בבית הכנסת עם שאר אבלים על אביו ואמו, אף דכתב רמ"א בסי' שע"ו בהג"ה שאם יש אבלים וכו' אומרים שאר קרובים, אלא שעושין פשרה ביניהם, ובלבד שיש מנהג קבוע בעיר עכ"ל. כוונתו דווקא בני בנים.

[זה לשון רמ"א: ויש מקומות שאפילו יש אבלים על אביהם ואמם, אומרים שאר קרובים, אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם (מהרי"ק שורש מ"ד,ל'); והולכין בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר.]

וכן הוא במהרי"ק, שהוא שורש ומקור דין, דמהיכי תיתי יעלה על הדעת שאביו יאמר קדיש? ברא מזכה אבא, אבל לא להפך. וגם שאר טעמים שהובא בתשובת רמ"א סי' קי"ח לא שייכי כאן. על כן ילמדנו רבנו הלכה למעשה דעתו הרמה, ומינה לא אזוז אפילו זיז כל שהוא. עד כאן לשונו. תשובה הנה מה שפירש בדברי רמ"א, דמיירי דווקא בבן בנו, זה דבר שאין לו שחר. דסתמא דלישנא משמע דמיירי בכל הקרובים. ומה שכתב מכ"ת דמהרי"ק שהוא מקור דין זה לא מיירי רק בבני בנים, זה אינו, דהא אפילו באינם קרובים כלל כתב מהרי"ק שורש ל', וזה לשונו:

"אפילו מי שאינו קרוב כלל, אומר קדיש בשביל אחר, ועושין פשרה שייטול השליש או רביע", עכ"ל ...

אך שגיסי הגאון מסיק בספרו, ומכל מקום כדי להפיס דעת המתים חס ושלום בלא בנים וכו', אבל בנדון שלפנינו, שכבר הניח בת שאומרת קדיש בבית אצל מנין, (כי בבית הכנסת בודאי אין להניח לה לומר קדיש כלל) א"כ כבר יש לו פיוס דעת בזה. ונראה דגם לעניין התפלה יש לאביו להתפלל רק בבית אצל המניין שאומרת הבת קדיש, אבל בשאר תפלות וקדישים אין להם זכות. נראה לי. הקטן יעקב. שו"ת חוות יאיר, סימן רכב [רבי יאיר חיים בן משה שמשון בכרך, לייפציג, גרמניה [1638 עד 1702]]. דבר זר נעשה באמסטרדם ומפורסם שם, שאחד נעדר בלי בן, וצווה לפני פטירתו שילמדו... ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש. ולא מיחו בידה חכמי הקהילה והפרנסים. ואף כי אין ראיה לסתור, הדבר כי גם אישה מצוות על קידוש השם, גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל, ואף כי מעשה דרבי עקיבא שממנו מקור אמירת יתומים קדיש בבן זכר היה, מכל מקום יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש, כי זרעו היא. מכל מקום יש לחוש שעל ידי כך יחלשו כוח המנהגים של בני ישראל, שגם כן תורה הם, ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו על פי סברתו, ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא, ויבואו לגלגל בו ... ולכן בנדון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות. שו"ת יד יצחק חלק ג' יו"ד [הונגריה, [תר"ס, 1700]] אודות שאלתו, באחד ששבק חיים ר"ל, ולא הניח בן זכר רק בת, ורוצות לומר קדיש אחריו.. נראה לי דיותר טוב שתאמר הבת מבן הבת, לפי מה שכתב בשו"ת חוות יאיר סימן רכב והובא בפתחי תשובה סימן שע"ו. .. אכן החוות יאיר מסיק דלא נכון דהבת תאמר קדיש בפרסום, ומשמע אבל בצנעא, כגון בביתה במניין מיוחד, יש מקום שתאמר קדיש. וראיתי שגם ה"שבות יעקב" ח"ב סי' צב, הובא ב"שערי תורה" סי' קלב, כתב כן לומר בביתה. באר היטב אורח חיים סימן קלב סעיף קטן ה ... בני בנים יכולים לומר קדיש, אך שאר האבלים יאמרו ב' קדישים והם קדיש א'. ואין חילוק אם הם מן האב או מן האם. ובתשובת כנסת יחזקאל כתב דווקא בן הבן אבל בן הבת לא יאמר קדיש, וכל שכן לבת אין לה קדיש בבהכ"נ. ואם רוצים לעשות לה מניין רשות בידם. ע"ש סוף חלק י"ד. הגהות בית לחם יהודה לשו"ע יו"ד סימן שעו סעיף ד כתוב בס"ח: ואין לבת בקדיש לא דין ודת, ואין זה אלא שטות, כי הוא כחוכא ואיטלולא. שו"ת כנסת יחזקאל סוף חלק יורה דעה ... ע"כ לענ"ד ידוע מעשה דרבי עקיבא ... דאמירת הבן קדיש מבטל הדין מעל אביו. וזה שאמר 'הקב"ה מלא עברה', פי' שדן אותו במידת הדין לגיהינום. ומדקדק וקאמר ליורשו, פירוש שאם יש לו בן, הבן דין יורש יש לו, ויורש עם הבנים, ואז הוא אומר קדיש. אבל אם יש לו בת, אינה אומרת קדיש, כמו שכתב חוות יאיר סי' רכ"ו, שאין אומרים קדיש שום נקבה. וכן בן הבת גם כן אינו אומר קדיש. וזה שאמר הירושלמי 'בני בנות אין כבנים', וק"ל... אמנם בן הבת, וכל שכן לבת, אין להם קדיש כלל בבית הכנסת. ואם רוצים לעשות מניין -רשות לבן הבת או למי שרוצה לומר קדיש בגין המת, ולנקבה כלל לא... קיצור שולחן ערוך סימן כ"ו סעיף כ הבת, אין לה לומר קדיש בבית הכנסת. אך יש אומרים שאם רוצים לעשות מנין בביתה שתאמר שם - הרשות בידם. ויש אומרים דגם זאת אין לעשות. שו"ת תשובה מאהבה חלק ב סימן רכט אות י (ר' צבי אליעזר בן דוד פלקלש, פראג, המאה ה- 18-19) ... אבל ראיתי בק"ק פראג מנהג יפה מקדמונים, בעזרת ביה"כ קלויזן, שם ישבו זקנים וזקנות עיוורים ופסחים בשחרית עד עת הצוהריים, ואומרים בכל יום ספר תהילים, ונוהגים גם מי שלא הניח אחריו בנים כי אם בנות קטנות בנות חמש ושש שנים, שאומרים שם קדיש. אבל בבית הכנסת המיוחד לתפילה לא ראיתי כזה מעולם, ואינו נכון שתבוא אשה כלל, קטנה או גדולה לבית תפילת אנשים. מטה אפרים שער ד' מטה אפרים, אלף המגן, לרבי אפרים מרגליות, ירושלים תשמ"ט. מאת רבי אפרים מרגליות, רב בבראד, גליציה. נפטר 1828. ח. מי שאין לו בנים רק בת, וציווה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכרם, ואחר הלמוד תאמר הבת קדיש, אין לשמוע לו ויש למחות שלא לעשות כן, ומכל שכן שאין [ט] להניח שתאמר קדיש של תפלה. ואפילו אם היא פנויה אסורה, ומכל שכן אשת איש חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש בין בבית הכנסת בין במניין, אלא אם תרצה לזכות את אביה תהיה זהירה בכל עתות התפילה בין בבית הכנסת בין במניין, להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רצויה, ויודע מחשבות יחשב לה כאילו אמרה וקיימה מצוות אביה. אלף למטה [ט] עיין בשאלות ותשובות חוות יאיר סימן רכ"ב שכתב דאף שיש סברה דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו הוא, מכל מקום יש לחוש שעל ידי זה ייחלש כוח המנהג ישראל, וכל אחד בונה לעצמו על פי סברתו כו'. וכיון שיש אסיפה ופרסום יש למחות ע"ש. ומדברי השבות יעקב ח"ב שהבאתי לעיל [סק"ה] נראה דווקא בבהכ"נ לא תאמר, אבל בביתו במנין שפיר דמי, ואפילו קדיש של תפילה. ולפענ"ד דבזמן הזה דשכיח פריצותא, אין לעשות כן שתאמר הבת קדיש אפילו במניין בביתו ואפילו אחר הלימוד. ואף על פי שאין בזה משום קול באשה ערווה כמבואר באורח חיים סימן ע"ה ואבן העזר סימן כ"א ע"ש במ"א ובית שמואל, מ"מ קרוב שהיא תכוון לבסומי קלא, ואמרינן זמרן נשי וענין גברי פריצותא. ועיין באליה רבה סימן ע"ה, כתב בשם באר שבע, ראוי ונכון לכל כשרה יראת ה', בין פנויה בין נשואה, שלא תשמיע קולה כשיש איש, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע כלל, שאולי יבוא האיש השומע לידי הרהור, והרהורי עבירה קשין מעבירה. כי צריכה ליזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה, כדאמר ר"י למדנו יראת חטא מבתולה. ואל תשיבנו מדכתיב ותשר דבורה וברק בן אבינועם, דעל פי הדיבור שאני עכ"ל. ושמעתי שלכך לא כתיב ששרתה יעל, לפי שאמרו יעל בקולה מביאה לידי הרהור וזנות, משא"כ דבורה שפיר אמרה לפמ"ש הפוסקים דדוקא לק"ש איתמר. אמנם נראה דבלאו הכי אין ראיה מ"ותשר דבורה", שעיקרה לא נאמר אלא נוסח השירה והמליצה הנפלאה, אבל לא נזכר ששרתה בקול לפני אנשים. ועכ"פ בזה פשיטא שאין לעשות כן, שקרוב הדבר שיצא שכרה בהפסידה, שבמקום אשר חשבה לזכות שם שמים על ידה ברבים, בא מכשול לרבים. וגם מימינו לא ראינו כך. וכדי לזכות לאביה תהיה זהירה לילך לבית הכנסת בעתות התפלה, ולהטות אוזן לאמירת הקדיש, ולענות אמן, שגדול העונה אמן יותר מהמברך. ויודע מחשבות יודע תוכן לבה, שאלו הייתה זָכָר הייתה מקדשת ברבים. וחישב לעשות ונאנס ולא עשה - מעלה כאלו עשה. שדי חמד מערכת אבילות אות קס [מביא תחילה דברי 'חות יאיר' , 'כנסת ישראל', 'שבות יעקב', 'קרית חנה', 'קמח סולת', 'כרם שלמה' ועוד. ומסיק דדעת ה'שבות יעקב' היא דעת יחד ואין לסמוך עליו. ומסיים:] והנה מקרוב נשאלתי מעיר סמוכה שרצה אחד מהקרימצאקים שתאמר הבת קדיש על אביה שמת בלא בנים זכרים, והשואל עיכב בידו עד בוא תשובתי. והשבתי להם שאין רשאים לשנות ולעשות חדשה בארץ. ואף אם יש מנהג זה בין האשכנזים, הנה בין הספרדים לא נשמע דבר זה בשום מקום, והעדר טוב, וזה כלל שב ואל תעשה עדיף. וקבלו תשובתי ותמנע הבת מלומר קדיש על אביה. גשר החיים א' פרק ל' סעיף ב [הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, תש"ו] ה) עיקר תועלת הקדיש הוא באמירת הבן על אביו ואמו [כמסופר במעשה דרבי עקיבא... וכדאז"ל (סנהדרין ק"ד.) ברא מזכי אבא]. ואם לא השאיר בן אלא בת, אם היא קטנה (פחות מי"ב), יש מקומות הרבה שמרשים לה לומר קדיש בבית הכנסת אחר עלינו ואחר שיר של יום, או מקודם ברוך שאמר. ויש מרשים לה לומר אפילו הקדיש אחר 'אין כאלוקינו', אלא שה'ברכו' אומר גבר. ויש מקומות שאין מרשים לה כלל לומר בבית הכנסת (כמו שכתב בתשובות "כנסת ישראל" מובא ב"באר היטב" קל"ב. וראה מה שכתב בזה ה"חוות יאיר", מובא ב"פתחי תשובה" יו"ד שע"ו ג', ו"בשדה חמד" אבילות קיב). בלתי אם יש מנין בביתה, תוכל לומר שם הקדיש. ובת גדולה לא מרשים בכל אופן לומר קדיש בבית הכנסת. שו"ת אגרות משה, חלק או"ח ה' סימן יב שאלת אם צריך מחיצה לחצוץ רק בפני אשה אחת או שתים. שהנה ב'אגרות משה' ח"א א"ח סימן ל"ט בסופו, הבאתי ראיה מקידושין נ"ב ע"ב תוד"ה "וכי אשה בעזרה מנין", שאין חיוב מחיצה להפסיק לפני כמה נשים בלבד. וצריך לבאר עד כמה נשים אין צריך מחיצה. כגון בבית אבל, או בבית מדרש שמתפללים שם בימי חול ובמנחה בשבת, שאין שם מחיצה, האם מותר להניח שכמה נשים יכנסו וישבו בסוף החדר. והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים הייתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש. וההלכה למעשה בעניין זה צריכה עיון ותלויה בהרבה עניינים. ומכל מקום נראה שבבית מדרש שבכל שבת תרצה אפילו אשה אחת לבוא למנחה בקביעות, שאין להקל להתפלל בלא מחיצה, ורק באקראי אפשר להתיר. ואפשר להתיר, באקראי, רק עד ב' נשים ולא יותר. והנה יש ראיה, כעין שהזכרת, שלדינא אפשר להניח לאשה אחת להיכנס לבית המדרש, מן הדין בשולחן ערוך או"ח סי' רפ"ב סעיף ג' דאשה עולה למניין שבעה קרואים. משפטי עזיאל (מהדורא תניינא, אורח חיים, סימן יג) [הרב עוזיאל, הרב הראשי הספרדי לישראל] ... הנני נענה לבקשתו להודיע חות דעתי בשאלה שעמדה לפניו אם נאה ויאה שהבנות יאמרו קדיש בביהכ"נ או בבית האבל לע"נ הוריהן שלא זכו לבנים בחייהם. והנה מעלת כבודו בבקיאותו המקיפה ותבונתו החודרת חפש ומצא בכל דברי הראשונים ופרש והסביר דבריהם, ואחרי העמידו את צדדי השלילה והחיוב העלה להלכה שלא נאה ולא אריך שהבנות תאמרנה קדיש על הוריהן אפילו בבית האבלות, ואין צריך לומר בבית הכנסת, וזאת העצה הייעוצה שילמד את בן חברו תורה והרי הוא כאילו ילדו והוא יאמר עליו קדיש.... ...מתוך דברי הראשונים במדרשיהם דרושיהם, ורזי תורה והלכותיהם, מתברר שכל עניין הקדיש הוא קבלה מדברי רז"ל, וכיון שכן אין לנו להוסיף על דבריהם ולחדש סברות מדעתנו בדרוש טעמי הקבלה, כי אף למאן דדריש טעמא דקרא, לא דריש טעמי קבלה, שכל עצמה וקדושיותה היא הרזיות ומסתורין שבה, שאין שכלנו מגיע להבנת טעמיה וסודותיה. ולכן אין לנו להוסיף על דבריהם ולא לגרוע מהם מדעתנו, הלכך אין לחדש מנהג זה של הגדת הקדיש מפי הבנות. ואל יעלה על הדעת שזה הוא מפני שאין הבנות מזכות את אביהן, שיותר מזה מצאנו, שהן מזכות את כל העם כאמהות ונביאות ישראל שזכרן וזכותן לא יסוף לנצח מקרב עם ישראל, וגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים, ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. אלא מפני שאין לנו בעניינים כאלה אלא מה שקבלנו מפי קדמונינו שלאורם אנו הולכים. ואולם אעפ"י שאין לנו יד בנסתרות, יש למצוא טעם בדבר, על יסוד מה שאמרו רז"ל: "ברא מזכה אבא". ופירושם של דברי אלה הוא: שהבן שהוא המשך צורתו האישית של האב במעשיו ודבורו ובמילוי מקומו בקרב הצבור, הוא מזכה את אביו בעולם הנשמות הוא עולם הנצח שנגהו נגלה, כמתוך הענן, בעולם הזה. וזהו סוד קדושת ה' בעולמו כדכתיב: "נורא אלקים ממקדשיך"; וכדרשת רז"ל: "אל תקרי ממקדשך אלא ממקודשך", ואפשר לכלול בזה ממקדישך, כלומר ממקדשי שמך ניכרת נוראותיך וקדושתך. ותפילתנו באמירת קדיש - "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", ו"יהא שמיה רבא מברך" - היא מכוונת לקידוש שם ה' יתברך ויתעלה בעולמו ובריותיו על ידי ישראל מקדשי שמו בבתי כנסיות ובתי המדרש ובמעשי מצוות שנעשות בצבור שבהם ניכרת הקדושה יותר. כאמור: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ממנו למדו רז"ל שאין קדושה אלא בעשרה, לפי שבעשרה קדמה שכינה ואתיא, זה סודו של הקדיש עצמו, וזהו גם טעמו של אמירת הקדיש על ידי בניו שהם ממשיכים את צורתו ופעולותיו וממלאים את מקומו בעדת קדושים של עם קדוש. ודבר זה כמובן אינו מתמלא אלא על ידי הבנים שהם מצטרפים לעדה מישראל, ולא על ידי הבנות, ולכן אינן אומרות קדיש בצבור, אבל הן מצוות לכבד את אביהן בהמשיכן מעשי חסד וצדקה של הוריהן, ובהרבות משלהן, עד שיאמרו עליהן: אשרי מי שילדן ואשרי מי שגידלן. ומי שלא זכה לבנים בחייו, רצוי והגון מאד שינציח את שמו באוהלי תורה שיש בהם תלמידים לומדי ומלמדי תורה, ובזה יהיה נזכר לברכה במקום ששכינה שרויה בו, ומפי לומדי תורה באוהלה של תורה. וככה יעצתי לידידנו מר י' פ' על שאלתו זאת ממני טרם ראיתי תשובתו. אמנם גם לימוד בן חברו תורה הוא דבר גדול ורצוי ומעולה, ואפשר לצרף שני הדברים יחד: למוד בן חברו תורה באוהלה של תורה, כדי שיהיה זה בן חכם, טוב לעצמו ולדורו, ויאמר עליו: אשרי מי שגדלו לתורה, וזכות התורה תנציח את שמו של מגדלו בעולם הזה, ותיתן לו זכות ועילוי בעולם הנשמות בין צדיקים וחסידים לומדי תורה בישראל. והנלע"ד כתבתי. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ד סימן ז ופוק חזי כמה עקולי ופשורי שישנם בדברי הפוסקים אפילו באמירת קדיש של בת אחרי אביה כשאין בנים. הכנסת יחזקאל - מובא בבאר היטב או"ח סימן קל"ב סעיף קטן ה' - סובר שאין לה קדיש כלל בבית הכנסת, ואם רוצים לעשות לה מנין רשות בידם. וכך סובר גם השבות יעקב מובא בשערי תשובה שם סק"ה שאם אין לו בן רק בת לא תאמר קדיש רק בביתה. והחות יאיר בתשובותיו סי' רכ"ב העלה דהגם דיש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא, מכל מקום יש לחוש שעל ידי כך יחלשו כוח המנהגים של בני ישראל שגם כן תורה הם, ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו על פי סברתו, ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא, ויבואו לזלזל בו וכו' יעו"ש. ולפני כן הזכיר גם מזאת, דממעשה דר"ע שממנו מקור אמירת קדיש בבן זכר היה. עיי"ש. ובספר בית לחם יהודה יו"ד סי' שע"ז סק"ה, אחרי שמעתיק מהחות יאיר כנ"ז מוסיף בשם הס"ח, שכותב שבכלל אין לבת בקדיש לא דין ודת ואין זה אלא שטות כי הוא כחוכא וטלולא ע"ש. וכך העלה גם השדה חמד במערכת אבילות אות ק"ס יעו"ש. והעולה על כולנה (ומה ששייך ביותר לענייננו) הוא מה שמצינו שהעלה בזה בספר מטה אפרים בדיני קדיש יתום שער ד' סעיף ח'. הוא פוסק שם, דמי שאין לו בנים רק בת, וציווה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכר, ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש, דאין לשמוע לו, ויש למחות שלא לעשות כן, ומכל שכן שאין להניח שתאמר קדיש של תפילה. ואפילו אם היא פנויה אסורה, ומכל שכן אשת איש, חלילה לשמוע קולה לרבים באמירת קדיש בין בביהכ"נ בין במניין. ובאלף למטה שם מצטט מהחות יאיר, ומזכיר גם מדברי השבות יעקב שנראה סובר שבביתו במניין שפיר דמי, ומעיר עלה וכותב: דבזמן הזה, בשכיח פריצותא, אין לעשות כן אפילו במניין בביתו, ואפילו אחר הלימוד וכו', כי קרוב שתכוין לבסומי קלא, ואמרינן זמרן נשי ועני גברי פריצותא. [ועוד יעויין בס' שו"ת "תורה לשמה" הנדפס מחדש מכי"ק של הגה"ח בעל בן איש חי ז"ל סי' כ"ז, שנשאל על דבר אחד שציווה קודם פטירתו שילמדו בביתו זוהר ומשניות כל י"ב חודש, ואחר הלימוד תעמוד בתו ותאמר קדיש, כי לא היה לו בן, אם צריכים לקיים צואתו בזה, או אדרבה צריך למחות בידה אם תאמר קדיש. והשיב דלא אריך למעבד הכי, וצריך למחות בידה, כי איכא מזה חשש תקלה דילמדו בזה שתאמר קדיש גם בתפלה שהוא קדיש דחיובא וכו' עיי"ש]. ואסיים בברכת ברכה והצלחה וכל טוב. אליעזר יהודא וולדינברג. עשה לך רב, הרב חיים דוד הלוי. כרך ה' סימן ל"ג עמ' ר"ל אם יכולה בת לומר קדיש על הוריה נשאלתי טלפונית על ידי אחד מחשובי רבני עירנו, בדבר אדם שנפטר לבית עולמו ולפני מותו צווה לבתו היחידה שתאמר עליו קדיש בשעת סתימת הגולל על קברו. ושאלני מה לעשות אם מותר הדבר או לאו. ... והטעם פשוט ביותר שלא יתכן לעסוק בדברי קדושה ובמקום קדוש בצורה ובדרך העלולים לגרום הרהור עבירה אפילו קל שבקלים. ובבית הכנסת מצויים כל מיני בני אדם כמובן מאליו. ומטעם זה לא התרתי בנדון לבת לומר קדיש בבית הקברות, כי גם שם מצויים אנשים רבים ואין זה מדרך הצניעות. וגם בבית לא התרתי אלא במניין של חוג בני המשפחה בלבד. ולא בשעה שבאים רבים להתפלל בציבור כנהוג בבתי האבלים. שאז חזר החשש כמו בבית הכנסת ואין מצווה באה בעבירה. ואל תשיבני שמדובר בבית אבלים, שכן גם שם יצר הרע שולט. ... ולכן הגבלתי ההיתר למניין של חוג המשפחה בלבד. כדי לגרום נחת רוח לנשמת הנפטר וגם לקיים דברי צוואתו. ויהי רצון שלא יבואו בני ישראל לידי כך, ויתקיים מקרא שכתוב וראה בנים לבניך שלום על ישראל. שמחה רז, צדיק יסוד עולם, עמוד 217 האדריכל מאיר רובין, מי שתכנן את "היכל שלמה", ומי שלימים כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים, שהיה אלמן, נפטר בהותירו אחריו שתי בנות, שאחת מהן, נילי, הייתה אותה עת בת שתים עשרה. ר' אריה [לוין] ביקש להיות זה שיבשר להן את דבר מותו. וכך סיפרה נילי, כי -

"הוא ביקשנו שנאמר 'קדיש' אחר אבינו, אף עלעל בסידור התפילה והראה לנו היכן מקומה של תפילה זו, ולימדנו כיצד יש לאומרה".

עוד ישראל יוסף בני חי, סי' לב, הרב אהרון סולוביצ'יק ועיין בתשובת חוות יאיר, שע"י זה יתחלשו מנהגי ישראל, וכיון דאיכא פרסום יש למחות. ונראה עכשיו, שכמה אנשים ונשים מישראל לוחמים בעד שיווי הנשים לעומת האנשים ביחס עם עליות בשביל הנשים, א"כ הרבנים החרדים ימנעו אישה מלומר קדיש במקום שישנה אפשרות שע"י זה תתרבה ההשפעה של הרבנים השמרנים והרפורמים, אז אסור למנוע בת מלומר קדיש. שו"ת בני בנים חלק ב סימן ו [בהתייחס לדברי זקנו - הרב הענקין שפורסמו ב"הפרדס" אדר תשכ"ג:

שאם הבת תבוא להתפלל בעזרת נשים וכו' ותחפוץ לומר גם קדיש בפני נשים בזמן שאומרים קדיש בבה"כ של האנשים, אפשר שאין קפידא]

... אבל טוב יותר שתאמר קדיש בעזרת הנשים בהדי הגברים, דהוי בהצנע. ואינו דומה המניין בבית שיש שם אסיפה ופרסום, כמו שכתב בשו"ת חוות יאיר, וגם שו"ת חוות יאיר וכנסת יחזקאל יודו לזה לפי מנהגנו שהרבה אומרים קדיש ביחד וזה שכתב הגמו"ז [=הגאון מורי וזקני] "אפשר שאין קפידא" עכ"ל. [אף שהסכים שאין המנהג כדברי השבות יעקב להתיר אמירת קדיש בבית]. [ובהערה שם מצטט את זקנו:

וידע כת"ר שאף קדיש של האנשים, אם אינם ראויים להיות ש"ץ יש לפקפק בו הרבה. שהרי כל האומר קדיש בציבור הוא מעין ש"ץ - וש"ץ צריך שיהא הגון. ובכ"ז מחזיקין עניין הקדיש לדבר הגון, שידוע שאלולא הקדיש היו נמנעים הרבה מללמד את בניהם תפילה, ולא היו באים לביהכ"נ. וכשבאים בגלל קדיש, מתקרבים מעט ליהדות גם בשאר השנה, ומטעם זה גופא אין לדחות גם את הנערות - מכיוון שזה גורם התקרבות ליהדות.

ואמנם ראוי שתעמוד מאחורי המחיצה ושם תתפלל וגם שם תאמר קדיש. ואם תדחוף ותיכנס בפנים המחיצה בשעת קדיש, מכיוון שמסתמא שגם אחרים אומרים קדיש - כפי המנהג עכשיו שרבים אומרים קדיש - לא איכפת לן. ובימי האחרונים שדברו בזה, היה המנהג שאחד אומר קדיש - ועל כן אין לנערה לעמוד לפני התיבה לאמר קדיש... אבל עכשיו שכל אחד אומר במקומו, ורבים הם האומרים, אין לדחות זה בשתי ידיים. וכבר כתבתי שנכון שתעמוד אחורי המחיצה. ספר קדיש לעלם דף יא-יב [ר' אליעזר זלמן גראיעווסקי, מזרח אירופה, אנגליה, א"י] ולפי דברינו דלעיל, אין נפקא מינה אם היתום הוא בן או בת. ואף דבאגדה המעשה היה בבן זכר, מכל מקום אין נפקא מינה לנפש המת אם גם הבת תאמר קדיש, דכיוון שזרעו הוא, יש גם בזה תועלת ונחת רוח למת, דהקדיש אינו תפילה, רק שבח גדול להשם יתברך. תוכן "קדיש יתומה"