התמודדות חינוכית עם צריכת התקשורת
מתי דגן
אנו שבים לנושא זה (ראה חוזר מס' 4 התשנ"ד), על רקע ההתעצמות של אמצעי התקשורת למיניהם וההזדקקות של מקומונים ועיתונים ארציים לאירועים המתרחשים במוסדות החינוך הדתי ובנושאים עקרוניים הקשורים לשאלות ערכיות ודתיות. התקשורת קובעת את ריתמוס החיים ומעצבת את הביטויים התרבותיים האופנתיים.
אנו ערים לכך שכל פעולה או תופעה יוצאת דופן של קבוצות שוליים מקבלת הדים לאומיים ובינלאומיים. הפצת הידיעה מזמינה תגובות וגורמת למתח, למחלוקת קשה בין חלקי הציבור וכמובן לחילול ה'.
כן מתגברת התופעה שסכסוכים מקומיים בתוך הקהילה הדתית נדונים בהרחבה במקומונים ומספקים רושם מוטעה על מהות המחלוקת והיקפה בקרב הציבור הלא דתי, שאינו מתמצא בנתונים האובייקטיביים המיוחדים לציבור הדתי, ערכיו ומידת ההרמוניה הפנימית של הקהילה. במהותו של דבר, הסכנות של השפעת אמצעי התקשורת נובעות מן העובדה שקהל הקוראים והצופים מקבל ומגבש את התרשמותו בלי שהנוגעים בדבר יוכלו "להופיע" בפניו ולהבהיר את הנתונים, העובדות והעמדות, כדי למנוע רושם מוטעה והכללות מאשימות שחלקן נאמרות בתום לב וחלקן מתוך כוונות זדוניות.
אינפורמציה חד-צדדית הנמסרת על-ידי אנשים שתפיסתם הערכית ומערכת הנורמות שלהם שונה, ללא הצגת העמדה של הציבור הדתי וסקירת הרקע לתופעה מסוימת, תורמים לערעור היחסים ולניכור מתגבר בין דתיים לחילוניים. בהרבה דיווחים ישנה הבנייה מחדש של המציאות ועיצוב התוצר הרעיוני על-פי תפיסתם, התרשמותם ויחסם של המדווחים. אנשי התקשורת המתמנים לתפקידם על-פי כישוריהם ויכולתם להציג את המידע בבהירות ובכשרון או ביכולתם לספק את השעשועים שהציבור רוצה בהם, אינם מייצגים בהכרח את החתך של הציבור על מגמותיו, ערכיו ועמדותיו, וודאי שאין הם מייצגים את ערכיו ותפיסתו של הציבור הדתי הלאומי. למרות זאת הם נוטלים לעצמם את הזכות לעצב תרבות ולשמש כפטרון להגמוניה קפיטליסטית על ההמון, לעצב דעת קהל תוך הכוונה סובייקטיבית לעתים אף מרושעת כלפי חלקים מן הציבור, חלקם משתמשים באמצעים שבידיהם בניסיון לטרנספורמציה של תרבות על-ידי מניפולציות בטיעונים לגבי קבלה ודחייה של רעיונות ופעולות. "העיתונות הכתובה והמשודרת מקפידה פחות על סובלנות וכלליות, מתחשבת פחות בצרכן הדתי, ואפילו נוקטת לא אחת עמדות אנטי דתיות" (ש. שניצר, "מעריב", כ"ה סיוון תשנ"ו).
החדשות והאירועים שמספק הציבור הדתי בחיי היום יום אינם מגיעים לידיעתם של הקוראים והצופים. לעומת זאת ישנה העצמה של אירועים חריגים והפניית זרקורים רבי עצמה כלפי אנשי שוליים דתיים. הציבור הדתי נתפס ומוצג בתקשורת כאלים, תוקפן ומאיים על תחומי חיים ועל חופש הפרט. חוסר בקיאות של חלק מאנשי התקשורת בתפיסות הערכיות של הקבוצות הדתיות השונות, בגישתה של היהדות ובעמדתה כנגד התופעות השליליות של אנשי השוליים, גורמים למסע הסתה כלפי כלל הציבור וכלפי דת ישראל.
הצדדים החיוביים
כמו שיש כוח בידי התקשורת להרע ולהחריף ניגודים לאומיים, חברתיים ודתיים, כך יש לה כוח להעלות את רמת הדיון, להעמיק בשאלות נוקבו, ולהאיר סגנונות חיים המחזקים ומטפחים ערכים.
אנשי התקשורת יכולים על פי החלטתם לקבל על עצמם את ההסברת העמדות של המיעוט המותקף, להילחם בתופעות שליליות, כמו גזענות או פגיעה בערכים המקודשים ליהדות, לבטא ולהציג את תפיסת היהדות בנושאים חברתיים והומניים, את עמדתה כלפי נוכרים כנבראים בצלם ואת פתיחותה לשינויים טכנולוגיים ומדעיים.
בכוחה של התקשורת לשמש כממתנת סערות יצרים, כמעלה את רמת הויכוח הציבורי, היא יכולה לפעול לצריכת תרבות הומנית, אנושית ודתית ולהשפיע על עיצוב ובחירה במשמעויות העדיפות של החיים ולתת ביטוי לעילית תרבותית ורוחנית.
בוגרי החינוך הדתי הנמצאים באלפיהם בתחומי עיסוק שונים, כולל עמדות של מנהיגות ברבנות, במדעים, כלכלה וביטחון, יכולים לספק תשובות מרגיעות לחרדים בקרב הציבור החילוני החוששים להתקרב ליהדות מתוך דעות קדומות מסולפות.
כדי לשנות כיוון ולהפוך את התקשורת לגורם מלכד, מאחד ומייצג את היהדות בעיני הציבור היהודי והלא-יהודי, צריך הרבה רצון טוב, כוחות נפש וגאוות השתייכות לעם היהודי כדי לנווט את התקשורת ברוח הנ"ל.
בניגוד לציפיות, אנו עדים לשימוש מוגזם בכוחות המסחריים, ולמכירת ההמון למפרסמים, מעייניהם של אנשים מוכשרים מופנים לארגון ויצירת שעשועים ברמות פופולריות נמוכות, סוערות ופרובוקטיביות ולספק "חיים טובים", להמון העם. הרצון למכור את הצפיה של הקהל תמורת משאבים מסיח את הדעת מן הצורך בבדיקת הקהלים השונים, נטיותיהם וצרכיהם. הם נמנעים במכוון מן הצורך לצמצם בסיפוק אמוציות על-ידי עימות עם ערכים, מוסר ומצפון, הם מתעלמים מחידוד האבחנה בין לחיות טוב ולהרגיש טוב לבין חיי שעשועים והוללות, דבר שהיה מגביר את האחריות לסוג התכנים ולתפוצתם של גורמים שליליים מתירנים המספקים "חיים טובים", אך דוחפים את המין האנושי לתחושות תסכול, אכזבה, אבדן דרך וחוסר סיפוק.
הגישה הדתית, המבוססת על תפיסה ערכית, מושמצת ולא מקבלת ביטוי אוהד גם בערוץ הרשמי של מדינת היהודים, זאת גם חוות דעתם של אלה שאינם מזוהים עם הציבור הדתי, "קשה לדעת אם יש כאן בורות של כתבים ועורכים המולידה אדישות וזלזול, או שיש כאן רוח רעה ורצון לעשות את התקשורת חילונית לחלוטין" (שניצר, "מעריב", כ"ה בסיוון תשנ"ו).
לסיכום
התקשורת הפכה לאמצעי חזק, בולט ומשפיע על המציאות ועל ההתרחשויות במערכת חיינו. עלינו להיערך להתמודדות חינוכית באמצעים דלקמן:
א. טיפול לימודי וחינוכי בנושאי התקשורת בחינוך היסודי והעל-יסודי.
ב. הכנת אנשי תקשורת שיסללו דרך אחרת שיש בה משום קבלת אחריות לחינוך לערכים, להתמודדות מאוזנת וקונסטרוקטיבית עם קונפליקטים לאומיים.
ג. שימוש באמצעי התקשורת במטרה להעלות את הרמה התרבותית ולהתייחס לזהות הלאומית והיהודית.
ד. הכנת תכנית תקשורת השואפת לעצב ולהשפיע על רמת הדיון הציבורי הפומבי, תוך גילוי רגישות כלפי קבוצות המיעוט.
ה. חיזוק התפיסה הדמוקראטית שאינה משתמשת בכוח הרב כדי לדרוס ולפגוע בזכויות המיעוט, אלא זו שיש לה ביטויים ערכיים העומדים במבחן דווקא כאשר צריך לגלות רגישות כלפי ערכי המיעוט, ובמיוחד כאשר מדובר באחריות לעתידה היהודי של מדינת ישראל.
מחובתנו לפעול לשילוב מגמות של תקשורת בחינוך הדתי ולעודד את כניסתם של בוגרי החינוך הדתי לאמצעי התקשורת על סוגיהם, תוך הכנה להתמודדות עם לחצי הממונים בתוך המערכות השונות (עיתונות, רדיו וטלוויזיה),עם הניסיונות להתעלם מן הציבור הדתי ועם הכניעה לדעות פופולריות שיש בהן משום פגיעה בערכי היהדות.
אנו ערים לכך שכל פעולה או תופעה יוצאת דופן של קבוצות שוליים מקבלת הדים לאומיים ובינלאומיים. הפצת הידיעה מזמינה תגובות וגורמת למתח, למחלוקת קשה בין חלקי הציבור וכמובן לחילול ה'.
כן מתגברת התופעה שסכסוכים מקומיים בתוך הקהילה הדתית נדונים בהרחבה במקומונים ומספקים רושם מוטעה על מהות המחלוקת והיקפה בקרב הציבור הלא דתי, שאינו מתמצא בנתונים האובייקטיביים המיוחדים לציבור הדתי, ערכיו ומידת ההרמוניה הפנימית של הקהילה. במהותו של דבר, הסכנות של השפעת אמצעי התקשורת נובעות מן העובדה שקהל הקוראים והצופים מקבל ומגבש את התרשמותו בלי שהנוגעים בדבר יוכלו "להופיע" בפניו ולהבהיר את הנתונים, העובדות והעמדות, כדי למנוע רושם מוטעה והכללות מאשימות שחלקן נאמרות בתום לב וחלקן מתוך כוונות זדוניות.
אינפורמציה חד-צדדית הנמסרת על-ידי אנשים שתפיסתם הערכית ומערכת הנורמות שלהם שונה, ללא הצגת העמדה של הציבור הדתי וסקירת הרקע לתופעה מסוימת, תורמים לערעור היחסים ולניכור מתגבר בין דתיים לחילוניים. בהרבה דיווחים ישנה הבנייה מחדש של המציאות ועיצוב התוצר הרעיוני על-פי תפיסתם, התרשמותם ויחסם של המדווחים. אנשי התקשורת המתמנים לתפקידם על-פי כישוריהם ויכולתם להציג את המידע בבהירות ובכשרון או ביכולתם לספק את השעשועים שהציבור רוצה בהם, אינם מייצגים בהכרח את החתך של הציבור על מגמותיו, ערכיו ועמדותיו, וודאי שאין הם מייצגים את ערכיו ותפיסתו של הציבור הדתי הלאומי. למרות זאת הם נוטלים לעצמם את הזכות לעצב תרבות ולשמש כפטרון להגמוניה קפיטליסטית על ההמון, לעצב דעת קהל תוך הכוונה סובייקטיבית לעתים אף מרושעת כלפי חלקים מן הציבור, חלקם משתמשים באמצעים שבידיהם בניסיון לטרנספורמציה של תרבות על-ידי מניפולציות בטיעונים לגבי קבלה ודחייה של רעיונות ופעולות. "העיתונות הכתובה והמשודרת מקפידה פחות על סובלנות וכלליות, מתחשבת פחות בצרכן הדתי, ואפילו נוקטת לא אחת עמדות אנטי דתיות" (ש. שניצר, "מעריב", כ"ה סיוון תשנ"ו).
החדשות והאירועים שמספק הציבור הדתי בחיי היום יום אינם מגיעים לידיעתם של הקוראים והצופים. לעומת זאת ישנה העצמה של אירועים חריגים והפניית זרקורים רבי עצמה כלפי אנשי שוליים דתיים. הציבור הדתי נתפס ומוצג בתקשורת כאלים, תוקפן ומאיים על תחומי חיים ועל חופש הפרט. חוסר בקיאות של חלק מאנשי התקשורת בתפיסות הערכיות של הקבוצות הדתיות השונות, בגישתה של היהדות ובעמדתה כנגד התופעות השליליות של אנשי השוליים, גורמים למסע הסתה כלפי כלל הציבור וכלפי דת ישראל.
הצדדים החיוביים
אנשי התקשורת יכולים על פי החלטתם לקבל על עצמם את ההסברת העמדות של המיעוט המותקף, להילחם בתופעות שליליות, כמו גזענות או פגיעה בערכים המקודשים ליהדות, לבטא ולהציג את תפיסת היהדות בנושאים חברתיים והומניים, את עמדתה כלפי נוכרים כנבראים בצלם ואת פתיחותה לשינויים טכנולוגיים ומדעיים.
בכוחה של התקשורת לשמש כממתנת סערות יצרים, כמעלה את רמת הויכוח הציבורי, היא יכולה לפעול לצריכת תרבות הומנית, אנושית ודתית ולהשפיע על עיצוב ובחירה במשמעויות העדיפות של החיים ולתת ביטוי לעילית תרבותית ורוחנית.
בוגרי החינוך הדתי הנמצאים באלפיהם בתחומי עיסוק שונים, כולל עמדות של מנהיגות ברבנות, במדעים, כלכלה וביטחון, יכולים לספק תשובות מרגיעות לחרדים בקרב הציבור החילוני החוששים להתקרב ליהדות מתוך דעות קדומות מסולפות.
כדי לשנות כיוון ולהפוך את התקשורת לגורם מלכד, מאחד ומייצג את היהדות בעיני הציבור היהודי והלא-יהודי, צריך הרבה רצון טוב, כוחות נפש וגאוות השתייכות לעם היהודי כדי לנווט את התקשורת ברוח הנ"ל.
בניגוד לציפיות, אנו עדים לשימוש מוגזם בכוחות המסחריים, ולמכירת ההמון למפרסמים, מעייניהם של אנשים מוכשרים מופנים לארגון ויצירת שעשועים ברמות פופולריות נמוכות, סוערות ופרובוקטיביות ולספק "חיים טובים", להמון העם. הרצון למכור את הצפיה של הקהל תמורת משאבים מסיח את הדעת מן הצורך בבדיקת הקהלים השונים, נטיותיהם וצרכיהם. הם נמנעים במכוון מן הצורך לצמצם בסיפוק אמוציות על-ידי עימות עם ערכים, מוסר ומצפון, הם מתעלמים מחידוד האבחנה בין לחיות טוב ולהרגיש טוב לבין חיי שעשועים והוללות, דבר שהיה מגביר את האחריות לסוג התכנים ולתפוצתם של גורמים שליליים מתירנים המספקים "חיים טובים", אך דוחפים את המין האנושי לתחושות תסכול, אכזבה, אבדן דרך וחוסר סיפוק.
הגישה הדתית, המבוססת על תפיסה ערכית, מושמצת ולא מקבלת ביטוי אוהד גם בערוץ הרשמי של מדינת היהודים, זאת גם חוות דעתם של אלה שאינם מזוהים עם הציבור הדתי, "קשה לדעת אם יש כאן בורות של כתבים ועורכים המולידה אדישות וזלזול, או שיש כאן רוח רעה ורצון לעשות את התקשורת חילונית לחלוטין" (שניצר, "מעריב", כ"ה בסיוון תשנ"ו).
לסיכום
א. טיפול לימודי וחינוכי בנושאי התקשורת בחינוך היסודי והעל-יסודי.
ב. הכנת אנשי תקשורת שיסללו דרך אחרת שיש בה משום קבלת אחריות לחינוך לערכים, להתמודדות מאוזנת וקונסטרוקטיבית עם קונפליקטים לאומיים.
ג. שימוש באמצעי התקשורת במטרה להעלות את הרמה התרבותית ולהתייחס לזהות הלאומית והיהודית.
ד. הכנת תכנית תקשורת השואפת לעצב ולהשפיע על רמת הדיון הציבורי הפומבי, תוך גילוי רגישות כלפי קבוצות המיעוט.
ה. חיזוק התפיסה הדמוקראטית שאינה משתמשת בכוח הרב כדי לדרוס ולפגוע בזכויות המיעוט, אלא זו שיש לה ביטויים ערכיים העומדים במבחן דווקא כאשר צריך לגלות רגישות כלפי ערכי המיעוט, ובמיוחד כאשר מדובר באחריות לעתידה היהודי של מדינת ישראל.
מחובתנו לפעול לשילוב מגמות של תקשורת בחינוך הדתי ולעודד את כניסתם של בוגרי החינוך הדתי לאמצעי התקשורת על סוגיהם, תוך הכנה להתמודדות עם לחצי הממונים בתוך המערכות השונות (עיתונות, רדיו וטלוויזיה),עם הניסיונות להתעלם מן הציבור הדתי ועם הכניעה לדעות פופולריות שיש בהן משום פגיעה בערכי היהדות.