|
|
משנה ו'
|
ארבע מידות במוכרין:
מכר לו חיטים יפות, ונמצאו רעות, הלוקח יכול לחזור בו. מכר לו חיטים רעות, ונמצאו יפות, המוכר יכול לחזור בו. מכר לו חיטים רעות, ונמצאו רעות, מכר לו חיטים יפות, ונמצאו יפות, אין אחד מהם יכול לחזור בו. שחמתית, ונמצאה לבנה, לבנה, ונמצאה שחמתית, עצים של זית, ונמצאו של שקמה, של שקמה, ונמצאו של זית, יין, ונמצא חומץ, חומץ, ונמצא יין, שניהם יכולים לחזור בהן. |
ביאור
|
ארבע מידות: ארבעה דינים חלוקים יש במכירה.
מכר לו: המוכר לקונה. חיטים יפות: חיטים שלפי הגדרת המוכר הן משובחות. ונמצאו רעות: והתברר ללקוח, לאחר שקנאן ממנו, שהן מאיכות ירודה. הלוקח יכול לחזור בו: ולבטל את המקח, כי יש כאן אונאה. |
(כה) אין מערבין פירות בפירות (מעט פירות רעים בהרבה פירות יפים כדי למכרם בתורת יפים, כי זו אונאה) (משנה, בב"מ ד,יא).
שאלות
1. העתק למחברתך מספר ויקרא כה, יד את לשון איסור האונאה.
(כו) אונאה פחות מ"שתות" (שישית), נקנה המקח.2. כללי ה"שתות" מתייחסים לאונאה במחיר. האם הכללים שבמקור שלמעלה יתאימו
יתר על שתות, בטל המקח.
שתות, קנה, ומחזיר אונאה (בב"מ נ,ב).
גם ל"יפות, ונמצאו רעות" שבמשנתנו, או אולי זכאי הלוקח כאן לחזור בו תמיד? נמק
את תשובתך בעזרת המקור שלפניך:
(כז) מכר לו רעות כיפות, אף על פי שאין אונאה בדמים (בכסף, שלא מכרן לו במחיר של יפות), לוקח יכול לחזור בו, שהרי הטעהו (נימוקי יוסף).
ביאור
|
רעות, ונמצאו יפות: אם הקונה הטעה את המוכר שהן "רעות", ואחר כך התגלה למוכר
שהיו "יפות". המוכר יכול לחזור בו: שהרי הוטעה. |
(כח) אחד הלוקח ואחד המוכר, יש להן דין אונאה (בב"מ ד,ד).
ביאור
|
רעות, ונמצאו רעות: אם הקונה הטעהו לחשוב שאלו הרעות ביותר, ואחר כך התגלה
למוכר שיש רעות מהן. יפות, ונמצאו יפות: אם המוכר הטעהו לחשוב שאלו היפות ביותר, ואחר כך התגלה לקונה שיש יפות מהן. אין אחד מהן יכול לחזור בו: כי במלה "רעות" נכללות כל דרגות הרוע, ובמלה "יפות" נכללות כל דרגות היופי. שחמתית: אם מכר לו חיטים בהצהרה שהן שחומות. ונמצאת לבנה: ואחר כך התגלה ללקוח שהחיטים לבנות. שניהם יכולים לחזור בהן: כי בכל המקרים האלה יש מקח טעות, וכל צד המעוניין בביטולו זכאי לכך. |
3. למה שונה דין "שחמתית/לבנה" מדין "יפות/רעות" לגבי זכות המוכר לחזור בו? הרי בשניהם יש הטעיה! היעזר בתשובת רשב"ם שבמקור הבא.
(כט) "שחמתית ונמצאה לבנה": שניהם טעו (הקונה רצה בשחמתית, וקיבל לבנה, והמוכר רצה לעכב אצלו את הלבנה, ומכר לו אותה בטעות)... ושניהם נתאנו; הלכך שניהם יכולים לחזור בהם... אבל גבי חיטים "יפות" ו"רעות", כולי עלמא ניחא להו ביפות ולא ברעות!), ורצון המוכר לעכב (אצלו את) היפות ולמכור את הרעות, ודעת הלוקח ביפות ולא ברעות (ואם כן רק הלוקח נתאנה, ולא המוכר) (רשב"ם למשנתנו).4. השלם את הטבלה:
| נמכרו כ... | ונמצאו... | הדין | הטעם | |
|---|---|---|---|---|
| 1 | יפות | רעות | ||
| 2 | רעות | יפות | ||
| 3 | היפות ביותר | יפות מעט | ||
| 4 | הרעות ביותר | רעות מעט | ||
| 5 | שחמתית | לבנה | שניהם נתאנו |
5. ציין, מה יהיה, לדעתך, הדין בכל אחד מן המקרים האלה:
א. קנה גרעיני דלעת, ונמצאו גרעיני חמנייה.
ב. קנה גרביים סוג א', ונמצאו סוג ב'.
ג. קנה גרביים סוג ב', ונמצאו סוג א'.
ד. קנה גרביים סוג ב', ונמצאו לקויים מאוד.
ה. קנה גרביים סוג א', ונמצאו מצוינים ביותר.
ו. קנה גרעיני חמנייה, ונמצאו גרעיני דלעת.
משנה ז'
|
המוכר פירות לחברו:
משך ולא מדד, קנה. מדד ולא משך, לא קנה. אם היה פיקח, שוכר את מקומן. הלוקח פשתן מחברו, הרי זה לא קנה, עד שיטלטלנו ממקום למקום. ואם היה במחובר לקרקע, ותלש כל שהוא, קנה. |
(ל) אצלנו כללים במקח וממכר, צריך שתדעם, ואז יתבארו ענייני הלכה זו:
א. משיכה: קונה בסמטה (זווית של רשות הרבים) ובחצר של שניהם (של המוכר ושל הקונה, בשותפות).
ב. מסירה: קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם.
ג. הגבהה: קונה בכל מקום.
* המקום שנקנים בו המטלטלים במסירה (לעיל ב'): אין המשיכה מועילה בו.
** המקום שמועילה בו המשיכה (לעיל א'): אין נקנים בו במסירה.
ד. מה שאנו אומרים בכל מקום, ש"נקנה במשיכה", ואפילו במקומות שמועילה בהם המשיכה (לעיל א'), אינו אלא במה (במיטלטלים) שאי אפשר לעשות בו הגבהה. אבל הדברים שאפשר בהם הגבהה אינם נקנים אלא בהגבהה.
ה. אם שכר את הקרקע, שאותן הפירות (שהוא רוצה לקנות נמצאות עליו, נעשית קרקעו, וקנה את אותן פירות.
ו. כליו של אדם: כל מקום שיש לו (זכות) להניחו, קונה (ואם הונחו המיטלטלים בכליו, נעשה בזה קניין).
לפיכך לא יקנו לו כליו, לא ברשות הרבים (כי אסור לו להניחם שם), ולא ברשות (בשטח הבעלות של) המוכר, אלא אם כן אמר לו "קנה!", אם קנה את אותו הכלי, והגביהו, לפני שיהיו בו הפירות הלקוחים (הקנויים) מאותו האיש עצמו(!).
*** פירות אלו שבהם דיברה המשנה כאן, הם ברשות הרבים.
**** וזכור כל הכללים האלו המובאים כאן, ואל ילוזו מעיניך! (רמב"ם, פירוש
המשנה).
שאלות
1. השלם את החסר במשפטים הבאים, בעזרת דברי הרמב"ם שהובאו לעיל:
א. שלוש דרכי הקניין במיטלטלים הן: ___ ___ ____ .
ב. ה"משיכה" קונה במקומות האלה: ______ _____ .
ג. המשיכה אינה קונה אפילו במקומות האלה, כאשר אפשר לקנות ב _____ וב _____.
ד. המסירה קונה ב ______ וב _____.
ה. ההגבהה קונה ב ______ .
ו. אם שכר את הקרקע שעליו המיטלטלים שהוא מבקש לקנות: _____ .
ז. כליו קונים ברשות המוכר בתנאים האלה: ____________.
ביאור
|
המוכר פירות: ברשות הרבים, והמחיר קבוע וידוע.
משך: הקונה את הפירות מרשות הרבים לרשותו או לסמטא. ולא מדד: הקונה את כמות הפירות כדי לדעת כמה לשלם. קנה: יש תוקף לקניין, כי, כאמור, המחיר קבוע, ואין חשש להעלאת המחיר. זאת בתנאי שאי אפשר לקנותם בהגבהה מפני כובדם. מדד ולא משך: את הפירות כדי לקנותם ב"משיכה". לא קנה: כי לא בוצע קניין. אך אם הקונה הוא שמדד, קנאם בהגבהה. אם היה פקח: הקונה, והוא מבקש למנוע את נסיגתו של המוכר מן המכירה. שוכר את מקומן: ראה סעיף ה' שבמקור ל'. הלוקח: הקונה. עד שיטלטלו: עד שיגביהנו, כמוסבר בסעיף ד' שבמקור ל'. |
(לא) בפשתן... לפי שאפילו היו משאות גדולות, אפשר להגביהו מעט, ואינו מתפזר (רמב"ם, פירוש המשנה).
|
שיטלטלנו ממקום למקום: לאו דווקא, ודי בהגבהה אפילו במקומו.
ואם היה: הפשתן. מחובר לקרקע: והוא מבקש לקנותו ממנו. תלש כל שהוא: בתלישה מעט פשתן שחיבורו לקרקע. קנה: את כל הפשתן. |
(לב) ועוד כלל אצלנו: "כל העומד לבצר (להיקטף מחיבורו לאדמה) כבצור דמי (הרי הוא כאילו כבר נקטף)."
ולפיכך הפשתן המחובר לקרקע, אם יבש שם, וצריך לעיקרו, הרי דינו כדין המטלטלין, וכבר ביאר התלמוד... שאמר לו (המוכר לקונה): יפה (פי דגושי) לי קרקע כל שהוא" (ובשכר ייפוי הקרקע קנאה, וקנה עמה את הפשתן שעליה) (רמב"ם, פירוש המשנה).
