דיני בעור מעשרות - סיכום

הרב קלמן כהנא

א. בשנה הרביעית לשמיטה חייב לקיים מצוות ביעור בפירות השנה הראשונה, השניה והשלישית שבידו. ובשנת השמיטה חייב לקיים מצווה זו בפירות השנה הרביעית, החמישית והשישית. זאת אומרת, שכשהגיע ערב יום טוב ראשון של פסח, חייב להפריש כל המתנות שבפירותיו, וליתן מעשר עני לעני, ולפדות את המעשר שני, וכן לחלל את המטבע של מעשר שני בפרוטה, ולאבדה מיד. ואסור להותיר אז במטבע שייחד לחילול מעשר שני פרוטה חמורה שבה. בערב יום טוב אחרון של פסח חייב לקיים מצווה זו פעם שניה.

ב. אם אין בידו לחלל פירות המעשר שני, חייב ערב יום טוב אחרון לשרפם ולבערם מן העולם.

ג. אם עבר ולא ביער בזמנו, חייב לבער אחר כך, ועובר עליו כל יום שאינו מבערו.

ד. אינו חייב לחזור אחרי פירות, כדי לקיים בהם מצוות ביעור. וכל שכן שאין לו לעכב מתנותיו עד לזמן הביעור.

ה. בזמן הבית היה חייב לקיים מצוות וידוי המעשרות ביום טוב אחרון של פסח. לדעת רוב הפוסקים אין חובת וידוי המעשרות נוהגת אלא בזמן הבית. ומכיוון שאם עבר על פרט אחד מדיני הפרשת תרומות ומעשרות שוב אינו מתוודה, ואין אנו בטוחים שלא עברנו בכל השנים על אחד הדברים המעכבים את הווידוי, והרוב בעוונותינו אינם מדקדקים ואינם ראויים להתוודות, ויש אומרים שמטעם זה בוטל הוידוי, אין להתוודות היום וידוי מעשרות.