מדברי חז"ל
מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שנזדמן לפונדק אחד. הטילו שעורים לחמורו - לא אכל. חבטו את השעורים - לא אכל נקרו אותם - לא אכל. אמר להם: שמא אינן מעושרות? עשרו אותן - ואכל. אמר: בהמה זו הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילים טבלים? (חולין ז)
תניא: איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי. (ברכות מז)
מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו, ושלש אגרות חתוכות לפניו מונחות. אמר לו: טול אגרת וכתוב: לאחינו בני גליל עליון, ולאחינו בני גליל תחתון, שלומכם ישגא. מודיעים אנו להם שזמן הביעור הגיע להפריש מעשר מן הזיתים. (סנהדרין יב)
רבי יוחנן מצא תינוק של ריש לקיש. אמר לו: פסוק לי פסוקך. אמר לו: "עשר תעשר". אמר לו: ומהו עשר תעשר אמר לו: עשר בשביל שתתעשר. אמר לו: מנין לך? אמר לו: לך לכה! אמר לו: וכי מותר לנסות את הקב"ה? הלא נאמר לא תנסו את ה'"? אמר לו כך אמר רבי אושעיה: חוץ מזו, שנאמר: "הביאו את כל המעשר... ובחנוני נא בזות אמר ה' צבאות אם לא אפתח להם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (תענית ט)
מי שאין מחלק מעשרותיו בחופניו - אין תפילתו עולה. (במדבר רבא יב)
רבי עקיבא אומר: מסורת סיג לתורה; מעשרות סיג לעושר; נדרים סיג לפרישות; סיג לחכמה - שתיקה. (אבות ג, יג)
"נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו" (משלי כח)מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה עושה אלף מידות, ומוציא ממנה מאה מידות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו. בשעת פטירתו קרא לבנו ואמר לו: בני, תן דעתך על שדה זו, כך וכך מידות היא עושה, כך וכך מידות הייתי מוציא ממנה למעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי. זרע הבן שנה ראשונה, עשתה אלף מידות, והוציא ממנה מאה למעשר. שנה שניה, נכנסה בו עין רעה, פחת עשרה - ופחתה היא מאה. וכן שישית וכן רביעית וכן חמישית - עד שעמדה על מעשרותיה. כיוון שראו קרוביו כך, עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים - ונכנסו אצלו. אמר להם: לא באתם אלא לשמוח עלי? אמרו לו: חס ושלום! לא באנו אלא לשמוח עמך. לשעבר היית בעל הבית, והקדוש ברוך הוא כהן. ועכשיו נעשית כהן, והקדוש ברוך הוא בעל הבית. (משפטים רבא, לא).
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל שעלו לרומי. נכנסו למקום אחד, ומצאו תינוקות עושים גבשושים ואומרים: כך בני ארץ ישראל עושים ואומרים: "זו תרומה וזה מעשר". (ירושלמי סנהדרין, ז, יג).
כתוב: גלתה יהודה מעוני (איכה א). "מעוני" - על שגזלו מתנות עני, כמו שאמר הכתוב "לעני ולגר תעזוב אותם".
דבר אחר: מעוני - על שאכלו מעשר עני.
רב ביבי ורב הונא בשם רב: האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה.
אמר רב ברכיה בשם רב קריצפה: בעוון תרומות ומעשרות גלו. (איכה רבא, א).
אמר רב חסדא: אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות, שנאמר: "ציה גם חום יגזלו מימי שלג". מה משמע? תנא ד"ר ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם - יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. (תענית ז).
בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי חג שבכל שנה ושנה.
ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית.
בשביעית - מפני מעשר עני שבשישית.
ובמוצאי שביעית - מפני פירות שביעית.
ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה - מפני גזל מתנות עניים. (אבות ה, ט).
