ילקוט שמעוני
ראה, רמז תתצז
"מקצה שלש שנים"
אי מה קץ האמור להלן חג הסוכות, אף קץ האמור כאן חג הסוכות, ת"ל "כי תכלה לעשר" - רגל שהמעשרות כלין בו, הוי אומר זה חג הפסח.
מכאן אמרו ערב י"ט האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית.
יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר, ת"ל "שנת המעשר", שנה שחייבת במעשר, יצאה שביעית שאינה חייבת במעשר.
יכול יהו שני מעשרות נוהגין בה, ת"ל "שנת המעשר" - מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה.
אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות, ת"ל "מעשר תבואתך" - ריבה.
"תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא"
יכול אף של שאר שנים יהו מוציאין אותו ממקום ]טומאה [םוקמל טהרה, ת"ל "בשנה ההיא" - של שנה ההיא אתה מוציא, ואי אתה מוציא של שאר שנים ממקום טומאה למקום טהרה.
של שנה ההיא אתה מבער, ואי אתה מבער ירק שיצא מר"ה ועד פסח.
"והנחתו בשעריך"
איני יודע מי נדחה מפני מעשר עני, אם מעשר ראשון אם מעשר שני, ת"ל "ובא הלוי כי אין לו חלק" - יבוא הלוי ויטול חלקו מכל מקום, דברי ר' יהודה.
ר' אליעזר אומר, אין צריך, הרי הוא אומר "ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה" - מה נחלה איזה זזה, אף מעשר ראשון אינו זז.
יכול אף לקט שכחה ופאה יהו חייבין במעשר, ת"ל "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך", דברים שאין לו בהן חלק ונחלה עמך אתה נותן לו, יצאו אלו שיש בהם חלק ונחלה עמך.
"והגר והיתום והאלמנה"
יכול בין בן ברית ובין שאינו בן ברית, ת"ל "לוי", מה לוי בן ברית אף כולן בני ברית.
"ואכלו ושבעו"
"בשעריך"
אמרו: משפחת בית נבלטה היתה בירושלים, ונתנו להן שש מאות ככרי זהב, ולא רצו להוציאן חוץ לירושלים.
"ובא הלוי כי אין לו חלק"
וכולהון בפסוק אחד, "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך".
אמר הקב"ה, אני אמרתי לך שתהא משמח את שלי ואת שלך בימים טובים שנתתי לך.
אם עשית כן, אף אני אשמח את שלי ואת שלך. אלו ואלו אני עתיד לשמח בבית הבחירה, שנאמר "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי" וגו':
