33. ביטול במאה ובמאתיים

עוד הוסיפו חכמים ואסרו תערובת של תרומה שנתערבה בחולין מין במינה עד מאה, שאם יש פחות ממאה חולין בתערובת כנגד התרומה, הכול אסור כתרומה.
ובערלה ובכלאי הכרם הוסיפו ואסרו מין במינו עד מאתיים.
אבל מין בשאינו מינו, גם בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אינו אוסר אלא עד שישים.
תבלין ודבר הנותן טעם גם בפחות מ- 1/60, אינו מתבטל כל זמן שטעמו ניכר.

34. דברים שאינם בטלים

איסור שאפשר שיחזור להיות היתר, כגון שנדר שלא יאכל כיכר, ונתערב הכיכר בככרות של היתר, כיוון שאפשר שיתירו לו את הנדר וייהפך הכול להיתר, אינו בטל, ואסורים כל הכיכרות.
וכן ביצה שנולדה ביום טוב, שאסור לאוכלה בו ביום, ונתערבה באחרות, אסורות כולן, שהרי אפשר לחכות עד מחר ויהיה מותר לאכול את הכול.
וכן הדין בהקדש שנתערב בחולין, שאפשר לפדות את ההקדש.
וכן הדין בטבל שנתערב במעושר, שאפשר לעשר על התערובת, וכל כיוצא בזה.
בכל המקרים האלה אין התערובת בטלה כלל אם נתערב מין במינו. אבל אם נתערב מין בשאינו מינו, בטל בשישים.

יין שנתנסך לעבודה זרה ונתערב ביין אחר, אינו בטל לעולם, בגלל חומר איסורו. אם נתערב בשאינו מינו, בטל בשישים.
חמץ בפסח, בגלל חומר איסורו ורוב הרגלו בכל השנה, גזרו בו חכמים שלא יתבטל בין במינו ובין בשאינו מינו.
אבל סתם יינם של גויים, שאינו אסור מן התורה אלא משום גזרת חכמים, וכן חמץ בערב פסח מזמן איסורו עד הלילה, דינם כשאר איסורים, והם בטלים יבש ולח, במינו ובשאינו מינו, הכול כדין שאר איסורים.
איסור והיתר שנתבשלו יחד נותנים מתוך בישולם טעם זה בזה, כמו בשר שנתבשל בחלב, ופורטו דיניהם בפרק "בשר בחלב", סעיף 26 ואילך.

---

---