הערות למורה
למה חוגגים את חג חנוכה? למה מדליקים נרות בחנוכה?
בעבודה שלפנינו יתרגלו התלמידים עבודה במעבד התמלילים WORD וחיפוש במאגר מידע (תקליטור אוצרות ישראל). התרגול ייערך תוך כדי לימוד תכנים הנוגעים לחג החנוכה. העיון בנוי נושאים נושאים. העבודה היא מודולארית. היא נותנת למורים מרחב תמרון גדול. המורים יוכלו לבחור באילו נושאים לעסוק. אפשר לוותר על חלק מן השאלות או להוסיף שאלות ביניים בתוך כל אחד מן הנושאים. המורים יוכלו לגוון את דרכי העבודה. למשל: אפשר לחלק את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תעסוק במקורות הדנים בעניין אחד. בתום העבודה בקבוצות תדווח כל קבוצה למליאה על מסקנות עבודתה. התמונה המלאה תתקבל במליאה. חלק מן המקורות אפשר לבקש מן התלמידים לערוך: לפסק אותם, לרשום אותם בצורת דיאלוג, להדגיש עניין מסויים,לצבוע מילים נבחרות, לחלק את השורות, להכין תסריט או מחזה על סמך הקטע ועוד. לעתים ניתן להכין טבלה שהתלמידים ימלאו תוך השוואת קטעים. את האגרת בקשנו מן התלמידים לערוך כמכתב בן זמננו. לא וויתרנו גם על הצד היצירתי. בקשנו מן התלמידים להציע סמל מנורה חדש לציון חמישים שנה למדינה. אפשר לבקש מן התלמידים להכין בול לחנוכה, שיאפיין את מה שלמדו מן המקורות, או פלקט פרסומת לחגיגות חנוכה.
האירועים שבגללם אנו חוגגים את החנוכה אירעו על פי ספר מכבים בשנת 164 לפני הספירה, יותר ממאתיים שנה לאחר חתימת המקרא. ולפיכך לא ימצאו התלמידים את החנוכה במקרא. יחד עם זאת ימצאו מספר "חנוכות".
האירועים שבעקבותם אנו חוגגים את החנוכה מתוארים במגילת תענית, בספרים החיצוניים: מכבים, בפסיקתא, בברייתא בבבלי שבת כ"א ע"ב, בקדמוניות היהודים ובמקורות נוספים.
מגילת תענית
"בעשרין וחמשא ביה יום חנוכת תמניא ימין די לא למספד" -
בעשרים וחמישה בו (בחודש כסלו) יום חנוכת שמונה ימים שלא לספוד.
קובץ מדרשי (סכוליון) על מגילת תענית
כמה מאות שנים לאחר חיבור המגילה נוסף לה קובץ מדרשי (סכוליון), שעיקרו ברייתות הבאות לפרש את המגילה הקצרה והסתומה. על חנוכה נאמר בסכוליון בין השאר:
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יוון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנוכת בית חשמונאי לדורות. ולמה היא נוהגת לדורות? אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרווחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה, לפי שנכנסו יוונים בהיכל וטימאו כל הכלים ולא היה במה להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שיפודי ברזל וחיפום בבעץ, (בבדיל) והתחילו להדליק.
המקורות לתלמידים
הבאנו לתלמידים את המקורות מספרי המכבים שבספרים החיצוניים.
ספר מכבים, ששם מחברו אינו ידוע לנו, נתחבר בעברית. המקור העברי אבד. שרד רק תרגומו ליוונית. מן התרגום היווני תורגם הספר חזרה לעברית. הספר עוסק באירועי השנים 175-135 לפני הספירה.
הספר השני מספרי מכבים נכתב במקורו יוונית. הוא מספר רק על מעשי יהודה המכבי. הוא למעשה קיצור של הספר המקיף שכתב יסון מקוריני בשפה היוונית. הוא מתאר את השתלשלות המאורעות שהביאו לשני ימים המנויים במגילת תענית: חנוכה ויום ניקנור.
הספר הראשון עוסק בגבורת המכבים ובתרומתם לתקומת יהודה וטיהור המקדש. הספר השני מתאר את שעשה הקב"ה לעמו ולמקדשו במשך חמש עשרה שנים. המחבר הראשון - בן ארץ ישראל מדגיש את הניצחון על היוונים. המחבר ששביליה של ארץ ישראל נהירים לו מתאר יהודים הנלחמים למען עמם ומולדתם. הוא יכול לתאר את הקרבות ואת מקומות ההתרחשות. לעומתו המחבר השני, בן הגלות, חסר המולדת ונטול החרות מדגיש את מעשיו של הקב"ה. הוא מדגיש את המקדש ואת טיהורו. הוא עוסק בענייני הקדושה, בענייני שמים, וממעט לדבר על גבורת המכבים.
חנוכה - לזכר הנצחון
ספר מכבים ב' מתחיל באגרת ששלחו בני ירושלים אל יהודי מצרים. הבאנו לתלמידים קטע מן האיגרת.
יוסף בן מתתיהו: חנוכה זכר לטיהור המקדש
נס פך השמן
מאי חנוכה (רש"י: על איזה נס קבעוה) דתנו רבנן: בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון, (שמונה הם) דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. (שלא לספוד בהם ולא להתענות בהם)?(יש כאן ככל הנראה ציטוט ממגילת תענית. השואל יודע מהי החנוכה אך אינו יודע מה טיבה. הוא שואל אותם ימי חנוכה שנכתבו במגילת תענית לזכר איזה מאורע נקבעו?)
התשובה המובאת בבבלי היא:
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.כאן נזכר לראשונה נס פך השמן. יהודי בבל, מחברי התלמוד הבבלי, מדגישים אף הם את שם שמים ולא את גבורת המכבים. הנס מקבל מקום מרכזי בחג.
לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג מסכם את סיפור החנוכה. הרמב"ם מביא את הסיבות השונות אך גם הוא כמי שחי בגולה מדגיש בעיקר את הנס הקשור להדלקת הנרות במקדש.
שמונה ימים במקרא
המנורה
(א) וידבר ה' אל משה לאמר: (ב) דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: (ג) ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה: (ד) וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה:התלמידים נתבקשו למצוא מהו המכנה המשותף לכל הפסוקים: שמות כ"ז, כ-כא ; ויקרא כ"ד, א-ד ; שמות כ"ה, לז ; ובמה מוסיף כל אחד מהם על חברו.
התלמידים יקראו את תיאור המנורה המופיע בספר שמות כ"ה לא-מ ; שמות ל"ז יז-כד. וישוו אל הנאמר בבמדבר ח' א-ד.
כהפטרה לשבת חנוכה נבחרה נבואה מנבואותיו של זכריה הנביא שעלה מבבל מיד עם הצהרתו של כורש המסיימת את התנ"ך: "מי בכם מכל עמו, ה' אלוהיו עימו ויעל". במרכזה של הנבואה עומדת המנורה: "ראיתי והנה מנורת זהב כולה".
תיאור המנורה של זכריה סתום ברובו. המפרשים פירשו שהמנורה שבחזונו, דומה למנורת המשכן.
תאורה של המנורה הראשונה, מנורת המשכן, מופיע פעמיים בספר שמות. לפי האמור בתורה, הראה ה' למשה את תבנית המנורה בהר. הקנה המרכזי נקרא המנורה. מן המנורה יוצאים שישה קנים, שלושה לכל צד. המנורה עומדת על ירך. בתורה לא נתפרש מהו הירך. לפי ציור קיר שנמצא בבית מתקופת בית שני, ולפי ציורים רבים בא"י היה ירך זה מעין תלת רגל.
בתורה לא מתוארים מידות המנורה. לדעת חז"ל היה גובהה שמונה עשר טפחים. כקומת אדם רגיל. (ראה איורים בתרשימי המשכן באתר האינטרנט) .
בתוספתא סוטה פרק י"ג, ה"א אמרו שכל ימי בית ראשון היו משתמשים במנורה שעשה משה. בספר דברי הימים א' פרק כ"ח מסופר כי בין המתנות שהכין דוד למקדש, לפני מותו היו מנורות:
"ומשקל למנורות הזהב, ונרותיהם זהב, במשקל מנורה ומנורה ונרותיה..."במקדש שלמה היו על פי המסופר במלכים א' ז' מט, עשר מנורות:
"ואת המנורות חמש מימין וחמש משמאל לפני הדביר, זהב סגור והפרח והנרות והמלקחים, זהב..."בתלמוד הבבלי מסכת מנחות דף צ"ח, ע"ב אמרו שכל המנורות עמדו לצד דרום. של משה באמצע, חמש מימינה וחמש משמאלה.
בבית שני עמדה מנורה אחת בלבד.
משחרב בית שני נגנזה המנורה של משה (במדבר רבה ט"ו, ז).
על פי המסופר בחשמונאים א' א' כא, הוציא, אנטיוכוס אפיפנס, בשנת 169 לפנה"ס, מן המקדש את המנורה שעמדה שם מאז תחילתו של הבית השני.
החשמונאים העמידו במקומה מנורה אחרת. תחילה מנורה מאולתרת, כמתואר במגילת תענית ובמקורות נוספים, למשל בפסיקתא רבתי פרשה ב' פיסקה דחנוכה:
ולמה מדליק נרות בחנוכה? אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון (את מלכות יון) שנאמר: "... ועוררתי בניך ציון על בניך יון ..." (זכריה ט' יג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שיפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות ולמה קורין את ההלל מפני שכתוב אל ה' ויאר לנו (תהלים קי"ח כז).במשך הזמן ציפו את המנורה בזהב.
וכך מתואר בתלמוד הבבלי במסכת מנחות דף כ"ח עמוד ב:
...שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, (בבדיל) העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב...
המנורה בשער טיטוס
עם החורבן נלקחה המנורה לרומי בתהלוכת ניצחון המצויירת על שער טיטוס.
המנורה המצויירת על שער טיטוס אינה מדויקת. כנראה, שינה אותה האומן, מדעתו. אולי נשברה המנורה והושלמה על פי דגם של מנורות רומיות.
המנורה - סמל מדינת ישראל
מדרש הגדול לויקרא ו', ב אומר:
אע"פ שחרב המקדש ובטלו הנרות, הרי בתי כנסיות ובתי מדרשות שמדליקין בהן והן נקראים "מקדש מעט", שנאמר "ואהי להם למקדש מעט".
המנורה אבדה
נר החנוכה הדולק על הפתח מבחוץ, מלמדנו שגם נגד הרבה חושך, טומאה ורשעה, מעט אור, מעט טהרה, צדקות ומעשים טובים, יכולים להמשיך ולהאיר לנצח.
