פרק שנים-עשר: זמן חתימת התלמוד
"רב אשי ורבינא סוף הוראה"

מי שאוזנו חדה ודאי שם לב כי רש"י מייחס את עריכת התלמוד לרב אשי ורבינא גם יחד - "רב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראים שלפניהם וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה". לעומת זאת, הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש המשנה, מייחס את חיבור התלמוד לרב אשי לבדו - "ונתייחד רב אשי לחברם... אסף כל שמועות בעלי השמועות, ודברי עיון של המעיינים ופירושי המפרשים וברר הקבלות ואספם".

לרש"ג באגרתו שיטה שלישית. לדעתו יש להבחין בין רב אשי לרבינא. על רב אשי כותב רש"ג1:
"ונהג רב אשי ראשות ישיבתו (במתא מחסיא) קרוב לששים שנים. וזהו שאמרנו בפרק מי שמת: מהדורא קמא דרב אשי ומהדורא בתרא דרב אשי2. כך תקנו רבנן לשנות בכל כלה שתי מסכתות, בין חסר בין יתר, וחזר על תלמודו כולו בשלושים שנים. וכיוון שרב אשי מלך קרוב לששים שנים היו להם שתי מהדורות".

השיעור של שלושים שנה לשם חזרה על תלמודו של אדם הוא שיעור מופלג. השיעור הרגיל המובא בתלמוד לעניין חזרת התלמוד הוא שלושים יום3. גם לגבי רב אשי עצמו מספרת הגמרא4:
"רב אשי איתחזי ליה בשוקא (נראה לו מלאך המוות בשוק), אמר ליה: איתרח לי (=המתן לי) תלתין יומין, ואהדרי לתלמודאי. דאמריתו: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".

מסתבר אפוא שחזרת התלמוד במשך שלושים שנה הייתה בעצם עריכת התלמוד, כדברי הרמב"ם. על כל פנים, במקור התלמודי לדברי רש"ג רבינא אינו מוזכר כשותף של רב אשי לעריכה זו, אלא כתלמיד היושב לפני רבו.

את המונח "סוף הוראה" מותיר רש"ג לדור השמיני לאמוראי בבל. הוא כותב באגרתו5 שאחר רב טביומי, שהוא מר בר רב אשי מלך רבה תוספאה, והוא נפטר בשנת תשפ"ה למניין שטרות, ובאותה שנה נפטר רבינא בנו של רב הונא, שהוא סוף הוראה.

דברי רש"ג מתאימים אפוא לדברי הרמב"ם, ולפיהם בעריכת התלמוד - איסוף החומר, בירור הקבלות האמיתיות והפיכת התורה לתורה אחת - עסק רב אשי לבדו. עם זאת, התלמוד המשיך להתפתח גם אחר ימי רב אשי, כדרך שהתפתח קודם ימי רב אשי, עד ימי רבינא בר רב הונא. דברים שהיוו תחילה פירושים לשמועות הפכו להיות חלק מן ההלכות שהחכמים גורסים אותם דרך קבע. הביטוי "רב אשי ורבינא סוף הוראה" משמעותו כפולה לדברי רש"ג: רב אשי הוא העורך, המסנן והמברר את השמועות, ואילו רבינא - הכוונה היא לרבינא בר רב הונא בדור השמיני לאמוראי בבל - הוא חותם התלמוד, שכן מכאן ואילך לא הוכנסו יותר הוראת החכמים לתוך גרסת התלמוד, אלא נשארו מחוץ לו.

לשיטה זו של רש"ג בנוגע לזמן חתימת התלמוד מסכימים ככל הנראה עובדתית גם רש"י והרמב"ם. אף על פי כן הם חלוקים על רש"ג, וגם בינם לבין עצמם בפירוש השמועה: "רב אשי ורבינא סוף הוראה".

לעומת רש"ג המפרש שמועה זו כעוסקת ברבינא השני, והביטוי סוף הוראה משמעו חתימת התלמוד בפני כניסה של הלכות נוספות, מפרשים רש"י והרמב"ם את השמועה כעוסקת ברבינא הראשון, שהיה בן זמנו של רב אשי, בדור השישי לאמוראי בבל. רבינא מעיד בעצמו על מעמדו כלפי רב אשי6: "ואנא נמי, תלמיד חבר דמר אנא". ניתן אפוא להניח כי כתלמיד חבר היה שותף לעריכת התלמוד. כך אכן כותב רש"י: "ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראים שלפניהם".

לדעת הרמב"ם רבינא לא היה שותף לעריכה, והשמועה "רב אשי ורבינא סוף הוראה" מצביעה על הדור שבו חיו שני אמוראים אלו - הדור השישי - כמועד שנחשב סוף הוראה. לכן כותב הרמב"ם: עד שהגיע הזמן לרבינא ורב אשי שהם סוף חכמי תלמוד. ונתיחד רב אשי לחברם". הרמב"ם מדקדק בדבריו; כאשר ההתייחסות היא לזמן שבו פעלו שני האמוראים, קודם רבינא לרב אשי, שהרי הוא ישב כתלמידו של רבא7 בעוד רב אשי נולד באותו יום שבו מת רבא8, אולם כאשר מדובר בעריכת התלמוד, העורך היה רב אשי לבדו.

הרמב"ם חוזר על רעיון דומה גם בהקדמתו ליד החזקה. בהקשר למסירת התורה מדור לדור הוא כותב: "ומכלל החכמים שקבלו מרבא - רב אשי ורבינא" - רב אשי בראש, ואילו בפירוש השמועה רב אשי ורבינא סוף הוראה הוא כותב:
"נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה ושגזרו גזרות והתקינו תקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזרתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם".

בפסקה זו מפרש הרמב"ם את הביטוי "סוף הוראה". לשיטתו, ביטוי זה משמעו סופה של תקופת ההוראות הגזרות והתקנות שפשטו בכל ישראל. ישנם בתלמוד עוד שני דורות אמוראים שגם הם מכלל מעתיקי התורה שבעל פה, והם נחשבים בכלל בני דורם של רבינא ורב אשי עצמם. כך נראה מלשונו של הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה: "ואחר בית דין של רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו", כלומר, הביטוי רב אשי ורבינא מתייחס לא לאמוראים עצמם, אלא לבית דינם, שהמשיך להתקיים ככל הנראה גם לאחר מותו של רב אשי תקופה מסוימת.

ניתן לסכם את הדברים כך:

לדעת רש"ג והרמב"ם רב אשי לבדו ערך את התלמוד, ואילו לדעת רש"י רב אשי ורבינא ערכו אותו יחד.
לדעת רש"י והרמב"ם רבינא הנזכר בשמועה זו הוא רבינא הראשון, בן הדור השישי לאמוראי בבל. רש"ג סבור כי מדובר ברבינא בר רב הונא, בן הדור השמיני.
הביטוי סוף הוראה מתפרש לדעת רש"י כעריכה.

רש"ג מפרש ביטוי זה פירוש כפול. בהקשר לרב אשי כוונת הביטוי היא לעריכת התלמוד. בהקשר לרבינא כוונת הביטוי היא לחתימת התלמוד בפני כניסה של הוראות נוספות לגרסת התלמוד.

הרמב"ם מפרש כי הכוונה היא לסוף תקופת העתקת התורה שבעל פה, תיקון תקנות וגזירת גזרות שפשטו בכל ישראל. ההתייחסות היא לבית דינו של רב אשי הכולל גם את חכמי הדור השביעי והשמיני לאמוראי בבל, ולאו דווקא לרב אשי ולרבינא עצמם.

המחלוקת בנוגע לזמן חתימת התלמוד היא פרשנית. עובדתית מסכימים כל המפרשים הללו כי גם בשני הדורות שלאחר רב אשי הוסיפו אמוראים הלכות לתלמוד.

הערות:



1. באגרתו מהדורת לוין עמוד 93.
2. במסכת בבא בתרא (קנז, ב): "אמר רבינא, מהדורא קמא דרב אשי אמר לן: ראשון קנה, מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן: יחלוקו". ופירש רשב"ם: "מהדורא בתרא - כשחזר לימודו פעם שניה. נמצא בתשובת רב האי ובפירוש ר"ח: רב אשי חיה ששים שנה ובכל שנה מחזר לימודו בשני חדשי הכלה ניסן ותשרי ולכשהגיעו שלשים שנה סיים כל לימודו וכן עשה בשלשים שנים אחרונים ומהדורא קמא היינו שלשים שנים ראשונים ומהדורא בתרא הן שלשים שנים אחרונים".
3. כך במסכת ברכות (לח, ב): "רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה". אמנם תוספות שם מפרשים שאין מדובר בחזרה על כל תלמודו, אלא רק על מה שלמד באותם שלושים יום.
במסכת פסחים (סח, ב): "רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה".
במסכת כריתות (כז, א): "רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה" (דרבי יוחנן).
4. מועד קטן כח, א.
5. מהדורת רבינוביץ עמוד 130, תרגום עברי. בנוסח הצרפתי מצוינת שנת תתי"א כשנת פטירתו של רבינא וכסוף הוראה.
6. עירובין סג, א.
7. בבא בתרא טז, ב.
8. קידושין עב, ב. יש להעיר שהרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה מציין את רב אשי כמי שקיבל מרבא. נראה כי התאור של הרמב"ם בהקדמה זו מתייחס לדורות של חכמים או לייתר דיוק, לבית הדין שנקרא על שמם, ולאו דווקא לאישים עצמם. בהתאם לכך ניתן לראות את רבינא ורב אשי כמהות מקבלת אחת, ומאחר שרבינא, שהיה חלק מבית דינו של רב אשי, קיבל מרבא ניתן לומר שבית דינו של רב אשי קיבל מבית דינו של רבא.