ברכות על תקיעת השופר
על המצווה הזו של תקיעת שופר מברך שתי ברכות: אחת על גוף המצווה, "ברוך אתה וכו' אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר"; והשניה מפני שאינה תדירה וצריך להמתין זמן מרובה עד שיגיע זמנה ויוכל לקיימה, הרי הוא מודה לה' שהחייהו וקיימו והגיעו לזמן זה. הראשונה נקראת "ברכת המצווה" והשנייה - "ברכת הזמן" או "ברכת שהחיינו". ולעולם ברכת המצווה קודמת לברכת "שהחיינו", ושתיהן קודמות לעשיית המצווה. מברך תחילה ואחר כך הוא עושה. אסור להפסיק אפילו בדיבור אחד משעת הברכות ועד סוף סדר התקיעות. ואם סח, אף על פי שעבר - אינו חוזר ומברך.
תפילות הימים הנוראים
התפילות שישראל מתפללים לפני המקום בימים הנוראים מצוינות בין תפילות כל שאר המועדים בנוסח שלהן, ומה שמוסיפים עליהן תחילה וסוף, ואפילו במניין ברכותיהן.
ברית כרותה לתפילת הימים הנוראים שאינה חוזרת ריקם. וכך אמרו במדרש: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפלתם" (תהלים קב) - כלפי הדורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק ולא מקדש שיכפר עליהם, אלא תפילה אחת נשארה להם, שהם מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים, אל תבזה אותה מהם!
יש נוהגים לכרוע בתפילות ימים נוראים, והנוהגים כן זוקפים עצמן בתחילת הברכות ובסופן כדי שלא להוסיף על תקנת חכמים, שלא תקנו לכרוע אלא בתחילת "ברכות אבות" ו"הודאה" ובסיומן.
כל השנה כולה, בימות החול מתפללים שמונה עשרה ברכות (ועליהן נוספה עוד אחת - "ולמלשינים") ובשבת ובמועדים מתפללים רק שבע ברכות: שלוש הראשונות ושלוש האחרונות - כבימות החול, והרביעית שבאמצע היא ברכה על קדושת היום, וגומר בה בשבת - "מקדש השבת", ובמועדים - "מקדש ישראל והזמנים".
המיוחד בתפילות ראש השנה
תפילת רגל זו כתפילת רגל זו, אלא שמזכיר בכל רגל מעניין היום ב"ותתן לנו ה' אלקינו את יום"... וב"יעלה ויבוא" - "חג המצות הזה", או "חג השבועות הזה" וכו'. וכן בתפילת המוסף, שמזכיר בברכה הרביעית את קרבן היום, כל רגל ורגל קרבנו השייך לו ואין שם שינוי נוסף. אבל בראש השנה השינויים רבים:
א. בשתי הברכות הראשונות ובשתי הברכות האחרונות, מוסיף בהן "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים"; וכך הוא אומר כל עשרת ימי תשובה עד שגומר תפילת נעילה ביום הכיפורים; אלא שבתפילה זו האחרונה מזכיר לשון 'חתימה' בכל מקום שנזכר בהוספות אלה לשון 'כתיבה'. ותוספות אלו, בימי הגאונים תקנום.
ב. חותם את הברכה השלישית ב"המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש" כפי שחותם כל השנה. וכך הוא חותם גם בכל תפילות עשרת ימי תשובה.
ג. מאריך בברכה השלישית של "אתה קדוש" ומוסיף בה תפילות שיש בהן בקשות ותחנונים על גילוי מלכות שמים על פני כל הארץ, גילוי כבוד עם סגולה ועובדי ה', שמחת צדיקים וששון ירושלים, ושתעבור ממשלת זדון מן הארץ וייגלה אורו של משיח וכו'. וכשם שהוא מאריך בברכה זו בראש השנה, כך הוא מאריך בה ביום הכיפורים, אבל בשאר הימים מעשרת ימי תשובה אינו מאריך.
ד. בחתימתה של הברכה הרביעית, שאומרה על קדושת היום, כל מקום שמזכיר שם בשלוש הרגלים תפילה על שלום ישראל וקדושת ישראל וכו', הרי הוא מזכיר בראש השנה תפילה על מלכות שמים שתתפשט על פני כל הארץ, על ישראל ועל כל עמי התבל (וביום הכיפורים מתפלל על מחילת העוון וטהרת הלב), וגומר: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון" .
ה. מוסיף פיוטים לפני התפילה, כמנהג רוב קהילות ספרד והרבה קהילות אשכנז, ובחזרת הש"ץ - גם בתוך התפילה. והוספת הפיוטים - כדי להאריך בתפילה ובישיבה בבית הכנסת ביום הקדוש. ומוסיף תפילת "אבינו מלכנו" אחרי התפילה, חוץ משבת. ובקהילות הספרדים אומרים "אבינו מלכנו" גם בשבת. וכן מוסיפים ברוב הקהילות "שיר המעלות, ממעמקים" (תהלים קל), לפני "ברכו" שבשחרית.
ו. מסלסל בנעימה שהיא מיוחדת לתפילות הימים הנוראים בלבד ומאריך בה, מה שאינו עושה כן בשום רגל אחר. בקהילות אשכנז נוהגים שהש"ץ היורד לפני התיבה בשחרית ומתחיל ב"המלך יושב", פותח בניגון חשאי ומגביה קולו והולך במתון כדי שיישמע במורא ובאימה.
וכתוב בספר החיים (שחיבר אחי המהר"ל מפראג): בשעה שש"ץ יורד לפני התיבה וצועק "המלך", מיד כל המקטרגים מסתלקים. משל לליסטים שתפס נפש אחת והוליכה דרך עיר המלך. כיוון שבאו לשוק צעק הנתפס בקול רם: "המלך!" מיד שמט הליסטים ידו וברח. כך אנו מסורים כל השנה ביד היצר הרע, עד שאנו באים כאחד לבית אלקינו וצועקים לתשועת המלך, מיד השטן מסתלק.
כל ההוספות והשינויים האלה, מקצתם נמסרו לנו מפי אנשי כנסת הגדולה שתיקנו נוסח קבוע לכל תפילות השנה, ומקצתם מפיהם של חכמי הדורות שידעו היאך לרצות את קונם ביום הדין, והיאך למלא לבב העומדים בתפילה מורא שמים ופחד הדר גאון ה' היושב בדין.
ז. ועיקר השינוי שבתפילות יום הדין הוא בתפילת מוסף של ראש השנה, שמוסיפין שם ברכות ואומרים סדר מלכויות, זיכרונות ושופרות.
מלכויות זיכרונות שופרות
בתפילות המוספין של כל השנה קבעו אנשי כנסת הגדולה שבע ברכות, ובתפילות המוספין של ראש השנה קבעו תשע ברכות. שלוש הראשונות ושלוש האחרונות כבכל השנה (מלבד נוסח "ובכן יתקדש" וכו', שהוא נוסח קבוע לברכת "אתה קדוש", ושאר ההוספות שנזכרו לעיל, שהן מנהג רוב המקומות), ושלוש ברכות האמצעיות - הן שנקראות "מלכויות, זיכרונות ושופרות".
את סדר מלכויות הוא כולל עם הברכה הרביעית שאומרה על קדושת היום ואינו קובעו ברכה לעצמה, לפי שעיקר קדושת היום - המלכתו של הקב"ה על כל מעשיו. אבל סדר זיכרונות וסדר שופרות, קובע להם ברכות לעצמם. נמצא שכל הברכות שבתפילת מוסף של ראש השנה - תשע.
תשע ברכות אלה הן כנגד תשע האזכרות (הזכירה שם יו"ד-ה"א-ו"ו-ה"א תשע פעמים) שאמרה חנה בתפילתה ("עלץ לבי בה'" - שמואל א ב). כל אזכרה שאמרה חנה בנבואתה על פקידתה אשר נפקדה בראש השנה ("דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה", ברכות כט), כנגדה אנו מייחדים ברכה לה' ביום זה ואומרים תשע פעמים: "ברוך אתה ה'" וכו'. ואף עניין היום רמוז בתפילתה: "ה' ידין אפסי ארץ" . אימתי? בראש השנה.
בסדר מלכויות אנחנו מודים לקב"ה שהוא ברא את הכול ומלכותו על הכול, ומקבלים עלינו את מלכותו לעולם ועד - "כי אתה אלקים אמת, ודברך אמת וקיים לעד, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" וגו'.
בסדר זיכרונות אנו מודים ומכריזים על אמונתנו, אשר הוא הבורא והוא הפוקד את כל יצוריו תמיד וזוכר כל מעשי בני אדם מראשית ועד אחרית, ומשלם להם כפועלם - "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כיסא כבודך, ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית".
בסדר שופרות אנו חוזרים ומקבלים עלינו עול תורה, כאילו עכשיו היא ניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, ומצפים לישועה האחרונה - שנזכה לשמוע קול שופר של משיח ושיעלו תקיעותינו לרצון ויהיו לזיכרון לפניו - "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל (היום) ברחמים".
שלושה סדרים אלה, כנגד שלוש עתים בתולדות ישראל: ימי מלכות בראשונה, זיכרון העבר בגלות, ושופרות של מלכות שמים לעתיד.
שלושה סדרים אלה של מלכויות זיכרונות ושופרות, כולם על מטבע אחד נתקנו: כל סדר וסדר מתחיל בתפילה נאה מעניין הסדר, ואומר עשרה פסוקים שיש בהם מאותו העניין: פסוקים של מלכות ה' בסדר מלכויות, פסוקים של פקידה וזכירה בסדר זיכרונות, ופסוקים של תרועה גדולה ובשורת ישועה בסדר שופרות. ובסוף משלים כל סדר בבקשה מאותו העניין ובחתימת ברכה.
עשרת הפסוקים שאומר בכל סדר, גם הם על אופן אחד נקבעו, שאומר בכולם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה פסוקים מן הכתובים (וכולם מספר תהלים), שלושה פסוקים מספרי נביאים, ובפסוק האחרון - העשירי - הוא חוזר אל התורה ומסיים בו את הסדר.
יום שני של ראש השנה
כל דיניו של יום שני של ראש השנה, כל מצוותיו וסדר תפילותיו, הכול כיום הראשון, חוץ מן הקריאה וההפטרה.
ובקידוש ליל שני נוהגים להניח על השולחן פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, שצריך לברך עליו "שהחיינו". ובשעה שמברך ברכת "שהחיינו" בקידוש, מתכוון לצאת ידי חובת ברכה זו הן על קדושת היום והן על הפרי או על הבגד החדש, לפי שברכת "שהחיינו" שאומר בקידוש, קצת ספק יש בה אם חייב לברכה בליל שני. וכן האשה, בשעה שמברכת "שהחיינו" בהדלקת הנר בליל שני מתכוונת לצאת ידי ברכה זו גם על פרי חדש או על בגד חדש. ואולם אם לא הכינו פרי חדש ולא בגד חדש, גם כן מברכים "שהחיינו" בקידוש של ליל שני, שכך היא דעת רוב הפוסקים.
אף בתקיעת שופר של יום שני מברכים "שהחיינו" (וטוב שהמברך יכין לו בגד חדש). ומנהג הספרדים שלא לברך "שהחיינו" בתקיעת שופר של יום שני אלא כשחל יום ראשון של ראש השנה בשבת.
עשרת ימי תשובה - ספר התודעה
צום גדליה
בג' בתשרי, שהוא מוצאי ראש השנה - צום גדליה, והוא הנקרא בנביאים (זכריה ח) "צום השביעי", על שם החודש, תשרי, שהוא שביעי לחודשים. חל ראש השנה בחמישי ושישי - נדחה הצום ליום ראשון אחר השבת, לפי שאין תענית ציבור בשבת אלא יום הכיפורים בלבד.
ומתענים בו מעלות השחר עד צאת הכוכבים. בשחרית ובמנחה הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", וחותם בברכה; והציבור כוללים אותו במנחה בתוך ברכת "שומע תפילה", כמנהג האשכנזים; והספרדים נוהגים לומר "עננו" אף בשחרית. ויש קהילות שאומרות אותו אף בתפילת ערבית בלילה שלפניו. וקורין בתורה שחרית ומנחה ב"ויחל משה", ומפטירין במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ובקהילות ספרד אין אומרים הפטרה בתענית ציבור, פרט לתשעה באב.
צום זה תקנו חכמים על הריגת גדליהו בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון. כשנהרג גדליה כבתה גחלת ישראל האחרונה ששרדה אחר החורבן הראשון, ושארית יהודה גלתה מארץ ישראל, ונהרגו אלפים רבים מישראל.
בין כסה לעשור
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם "ימי תשובה" או "עשרת ימי תשובה" אף על פי שאינם אלא שבעה, לפי שהם רובם של עשרת הימים שנקבעו לתשובה, שהם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושבעה ימים שביניהם. ולפי שימי ראש השנה ויום הכיפורים נקראים בשמם המיוחד להם, נשאר השם "עשרת ימי תשובה" קבוע לימים שבינתיים. ימים אלה ידועים גם בשם "בין כסה לעשור", בין ראש השנה הנקרא "כסה", כמו שנאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא), לבין יום הכיפורים הנקרא "עשור", כמו שנאמר: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא" (ויקרא כג).
תפילה בעשרת ימי תשובה
סדרן של התפילות בעשרת ימי תשובה הוא כמו בכל השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך" בשתי ברכות ראשונות, ו"וכתוב" ו"בספר" בשתי ברכות אחרונות. ואם שכח ולא אמרם, וכבר הזכיר שם ה' בסיום הברכה - אינו חוזר. וכן הדין אם שכח לומר "זכרנו" וכו', אפילו בתפילות של ראש השנה ויום כיפורים, שאינו צריך לחזור.
ואומר "המלך הקדוש" בברכת "אתה קדוש". ואם שכח ולא אמר - חוזר לראש התפילה. ובברכת "השיבה שופטינו" מסיים "המלך המשפט" במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט". שכח וסיים "מלך אוהב" וכו' - אינו חוזר, כיוון שהזכיר מלכות בברכה. ויש נוהגים לחזור אף בזה. בשחרית ובמנחה אחר חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" בכל יום, חוץ משבת ומנחה בערב שבת. ויש מן הספרדים שאומרים "אבינו מלכנו" אפילו בשבת.
וכן אומרים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהלים כז) פעמיים בכל יום, בשחרית ובערבית, ויש שאומרים אותו במנחה ולא בערבית. ואומרים אותו עד שמיני עצרת, שהוא גמר כל הדינים. והספרדים נוהגים לומר מזמור זה בשחרית בכל ימות השנה, פרט לשבת.
בכל עשרת ימי תשובה, מערבית של ליל ראשון של ראש השנה עד תפילת נעילה שביום הכיפורים, מנהג בני אשכנז לומר בקדיש "לעילא ולעילא" (או "לעילא לעילא") במקום "לעילא" שאומרים כל השנה, מפני שהקדוש ברוך הוא מתעלה אז ביותר מבריותיו שעומדים לפניו בדין. ומפני שמוסיפים תיבה אחת - מחסרים תיבה אחרת, ואומרים "מכל ברכתא" במקום "מן כל ברכתא" שאומרים בכל השנה, שמספר תיבות הקדיש מדוקדק.
בסיום התפילה, וכן בקדיש, יש נוהגים על פי הקבלה לומר "עושה השלום במרומיו" במקום "עושה שלום" שאומרים בכל השנה.
שבת שובה
שבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת "שבת שובה", מפני שמפטירין בה "שובה ישראל" (הושע יד). וקורין לה גם "שבת תשובה", מפני שהיא בתוך ימי התשובה.
סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את שמוסיפים בשאר ימי התשובה. ואין אומרים "אבינו מלכנו", ברוב המקומות. אמנם כבר פשט המנהג בקהילות עדות המזרח אשר בירושלים לומר "אבינו מלכנו" בשבת, אך מדלגים בו על ענייני חטא ועוון וכדומה. ובתפילת "מגן אבות" שאומרים בליל שבת, אומרים "המלך הקדוש" כבתפילת לחש. ובתפילת שחרית אומרים "אב הרחמים", ובמנחה - "צדקתך צדק".
ומנהג הוא בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בענייני מוסר ותשובה כדי להודיע לעם עונשן של עברות ויתנו לב לשוב בתשובה. אמרו חכמים, בשעה שחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל.