משנה.
עוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הורכינס, עדי שקר הן, היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה. אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו רבן גמליאל, גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.
ובברייתא בגמרא:
הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר וכו'. אמר לו: הרי הוא אומר " אתָם" (ויקרא כ"ג ב', מועדי ה' אשר תקראו אתָם מקראי קדש) אתָם (ויקרא כ"ג ד', מועדי ה' אשר תקראו אתָם במועדם) אתָם (ויקרא כ"ג ל"ז, מועדי ה' אשר תקראו אתָם מקראי קדש), שלש פעמים: אַתֶּם אפילו שוגגין, אַתֶּם אפילו מזידין, אַתֶּם אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא נחמתני, נחמתני!

הבעיות המתעוררות בדרשה

א) ברוב גדול של הפסוקים בתורה מופיעה המילה "אותם" בכתיב חסר. (כמאה ושמונים פעם הכתיב "אתם" חסר, ורק כארבעים פעם כתוב "אותם" מלא). אם כן אין הכתיב החסר כאן מהווה שינוי מהכתיב הרגיל ומנין לשנות את הקרי ל"אַתֶּם".
ב) ככלל, בית דין שטעה טעות ברורה אין דינו דין. (עי' סנהדרין ו'. טעה בדבר משנה, ושאר מקומות). נתינת תוקף להחלטת בית דין כשברור שהיא שגויה היא חידוש כנגד הכלל. איך יכולה דרשה רחוקה של שינוי קריאה לחדש דין כזה מכוח כתיב חסר.

אפשר היה ליַשב את שאלות א' וב' ולומר שהדרשה מכוח יתור המילה "אותם", כלומר שבלשון הפסוקים "אשר תקראו אתם מקראי קדש", ו"אשר תקראו אתָם במועדם", המילה "אתם" מיותרת.
תשובה זו אינה נראית. שהרי בשלשה פסוקים אחרים המילה "אתם" מיותרת, ולא נדרשת מפסוקים אלה כל דרשה:
בשמות ל"ה נאמר: אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. "אתם" מיותרת.
בשמות ל"ו, ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעת עשה אתם. "אתם" מיותרת.
בויקרא י"ד, ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה. "אתם" מיותרת.
ובכל שלשת המקומות האלו לא דורשים, אלא אומרים "דברה תורה כלשון בני אדם"
זאת ועוד: הרי את המילה אותם אפשר היה לדרוש לדרשות פשוטות יותר, כגון: שכל העם עונים "מקודש". ועיין שאלה ד'.

ג) צריך לבאר איך מסיקים מהקריאה "אַתֶּם" - אפילו שוגגים וכו'.

ד1) רב פפא לעיל דף כ"ד. דורש מאותו "אתם" דין שכל העם עונין אחריו "מְקודש מְקודש". מנין לו לדרוש דרשה נוספת מהמילה "אתם", אחר שהמשנה דרשה את המילה לשוגגים וכו'.

ד2) זאת ועוד: אם רב פפא דורש את "אתם", למה אינו דורש את כל שלושת המקומות בהם כתוב "אתם", וילמד, למשל, שלא רק העומדים אצל בי"ד עונים "מקודש", אלא גם כל אלה שנודע להם בזמן שעדין ראוי לקדש אומרים "מקודש", וגם אלה שנודע להם אפילו לאחר זמן.

הפתרון המוצע

תשובה לשאלות א-ב

בילקוט שמעוני, פרשת בא רמז ק"צ, דורש דרשה אחרת באותו עניין. החדש הזה לכם (שמות י"ב ב') מסור הוא לכם, אמר ר' יהושע בן לוי משל וכו' אמר הקב"ה עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורין בידכם, שנאמר "החדש הזה לכם".

המילה "לכם" מציינת בעלות, כמו באתרוג: "ולקחתם לכם (ויקרא כ"ג) לכם משלכם יהא" (פסחים ל"ח.).
הספק הוא אם מקבלים במלואה את המשמעות של "לכם", שהעניין בבעלות בית הדין באופן מוחלט, ואפילו מזידים; או שאין הדרשה חזקה מספיק כדי לשנות את דין קידוש החדש משאר מעשי בי"ד, ולמדים מהפסוק רק זאת, שהחדש מתחדש רק על ידי מעשה בית דין.

ככלל, כאשר נוצרת בעיה על ידי הכתוב בתורה, ניתן לדרוש גם דרשות רחוקות כדי ליישבה. לכן הצורך לפתור את הבעיה של משמעות החדש "לכם", גורם לדרשה שלא הייתה נדרשת אילולא נוצרה הבעיה, אם הדרשה פותרת את הבעיה.

ובזה יישבנו את שאלה א למה בכלל דורשים את הכתיב החסר, בגלל "לכם". וכן יישבנו את שאלה ב, בזה שלא הדרשה של אתם גורמת לשינוי מסדרי בית דין רגילים, אלא הבעיה שפתרונה בדרשה.

תשובה לשאלה ג

כדי לפתור את הבעיה שנוצרה על ידי "החדש לכם" דורשים את "תקראו אתָם" כאילו כתוב 'תקראו אַתֶּם'. ואז נדרשת המילה "אַתֶּם", ומקבלת משמעות רק אתם, רק בכם הדבר תלוי. (דוגמה: כשאדם אומר יש לי עץ בחצר, מבינים מדבריו, רק עץ אחד). ופירוש הפסוק לפי זה: יש חשיבות רק לעובדה שאתם קראתם, ואפילו אם קראתם קריאה לא נכונה. (כמו שדורשים בשבת קל"ב., "וביום" השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת, יתור "ביום השמיני" נותן לו משמעות שרק עובדת היום השמיני קובעת את זמן המילה).


מ"אתם" הראשון דורשים שקביעת ראש חדש חלה גם אם נקבעה בגלל שגגת בית דין, שהוא המצב הפשוט ביותר. ושוב דורשים את "אתם" השני, שמועיל אף שקראו במזיד. ושוב את השלישי, שמועיל אף שהיה גורם חיצוני, מטעה, שהביא אתכם לקרוא.

ומוסבר בזה סדר הדרשה: שוגגים מזידים מוטעים. הסדר ראוי להיות שוגגים מוטעים מזידים, או לכלול את מוטעים בשוגגים. ולפי דברנו הסדר מובן. החיסרון של מוטעים היא שאינו "לכם" אלא של הגורמים לכם לטעות.

תשובה לשאלה ד1

הטעם שרב פפא דורש דרשה נוספת מ"אתם": כיון שהדרשה הבאה לפתור את הבעיה של "לכם", מחייבת לקרא אַתֶּם, נוצרת משמעות של "אתם קוראים". משמעות זו קודמת למשמעות "רק אתם קוראים" כדרך שהפשט קודם לדרש. כיון שנוצרה משמעות זו, אף שעוברים ממנה למשמעות של "רק אתם", יש עליה כלל של "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", שמתחשבים גם בפשט. כלל זה קיים גם בין דרשות פשוטות ורחוקות. ולכן דורשים גם את דרשת רב פפא..

תשובה לשאלה ד2

הגר"א מסביר שאין מקרא יוצא מפשוטו, משום שיש משמעות לזה שהתורה בחרה להשמיע את הדין דרך אמירת פשט כזה. (כן כתב ר' מנשה מאיליה בשמו). כאן, שכדי לרבות שלושה דברים צריך לחזור על אותה מילה שלוש פעמים, בחירת מילה אחת מחייבת לבחור בה גם בשניה ובשלישית. ולכן ניתן לדרוש את המילה רק בהופעתה הראשונה, כי שתי הופעותיה הנוספות הן תוצאה הכרחית מן הבחירה של המילה לראשונה.

דרך הדרשה - סיכום

1. החודש הזה "לכם" - החודש מסור בידכם.
משמעות הדרשה היא, שתוקף מעשה בית הדין תלוי לגמרי בהחלטה של בית הדין, ולא משנה מדוע קבע מה שקבע. כיון שדרשה זו היא נגד מה הנוהל הקבוע שהחלטה שגויה של בית הדין אין לה תוקף, צריך נימוק לדרשה המבטלת עיקרון זה.

2. הנימוק הוא הדרשה "אתם" כאילו כתוב "אַתֶּם". ועוברים למשמעות רק אתם, גם אם החלטתכם שגויה.

3. כיון שהדרש מפרש את הביטוי אותם - במשמעות אַתֶּם - דורשים את "אתם" גם כפשוטו. ומכיוון ששני המופעים הנוספים של אַתֶּם נגררים אחרי המופע הראשון של המילה - אין אפשרות לדרוש את המופעים האלה. ולכן רק המופע הראשון נדרש בכלל של אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וזוהי דרשתו של רב פפא.

הסברים לדרשות רבות נוספות, נמצאות באתר "ילפותות" (לימודים - כינוי לדרשות ההלכה).