אלול
אשכנז
אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
כורדיסתאן
תוניסיה
בבל
לוב
חסידי חב"ד
החסידים
מרוקו
פרס (איראן)
ממנהגי יהדות אשכנז
1. כבר בראש-חודש אלול מורגשת אווירת הימים-הנוראים המתקרבים ובאים.
בגמר תפילת שחרית תוקעים ארבע תקיעות תשר"ת, ואחרי התקיעה אומרים "ה' אורי וישעי (תהילים כז). ואומרים מזמור זה לאו דווקא אחרי התקיעות, כי אם אחרי כל תפילות שחרית וערבית, גם בחול, גם בשבת וגם ביום-טוב, עד אחרי שחרית של הושענא-רבה.
2. בשבוע שחל בו ראש-השנה משכימים לקום לסליחות החל ביום ראשון,
וכשראש-השנה חל ביום שני או שלישי, מקדימים לאמור סליחות מיום ראשון של השבוע הקודם, ואין אפוא שנה עם פחות מארבעה ימי סליחות או עם יותר מעשרה לפני ראש-השנה. אם מוצאים בין בעלי-הבתים בעלי-תפילה, מכבדים אותם לשמש שליח-ציבור. מתחילים בקטון שביניהם, וככל שמתקרבים לראש-השנה, עוברים לגדולים יותר. בערב ראש-השנה מכבדים את הרב באמירת הסליחות, ובאותו היום מרבים בהן ביותר. לש"ץ של סליחות הזכות ליתר התפילות של אותו היום, ממעריב הקודם ועד מנחה.
3. פותחים את אמירת הסליחות ב"אדון עולם" בניגון המיוחד של ימי הסליחות.
אם התחילו את הסליחות כראוי, כלומר לפני עלות השחר, בעוד לילה, מתעטף הש"ץ, בלי ברכה, בטלית שאולה, אחרי פסוקי המבוא הקבועים ששווים בכל ימי הסליחות. טלית שאולה זו הוא פושט מעליו אחרי גמר הסליחות, ואז מתעטף בטלית שלו עצמו ומברך עליה.
4. אחרי גמר תפילת שחרית של ערב ראש-השנה יושבים לשם "התרת נדרים",
ויש שדוחים התרת נדרים עד ערב יום-הכיפורים.
5. בערב ראש-השנה אין תוקעים בשופר אחרי תפילת שחרית, ובכמה קהילות מפסיקים לתקוע כבר שלושה ימים לפני ראש-השנה, כדי להבדיל בין תקיעת רשות לתקיעת חובה.
6. בערב ראש-השנה מחליפים את הפרוכת הרגילה של ארון-הקודש בפרוכת לבנה,
ואת ספרי-התורה מלבישים מעילים לבנים, עד אחרי יום-הכיפורים. עמוד הש"ץ והבימה מכסים בלבן, וגם כל אחד מבעלי-הבתים מכסה את מקומו במפה לבנה.
חזור לראש
ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. החל ביום שני של ראש-חודש אלול בסיום תפילת שחרית, לאחר קדיש בתרא,
תוקעים בשופר תשר"ת (תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה) וממשיכים עד ערב ראש-השנה ולא עד בכלל.
2. בשחרית ובערבית אומרים אחר התפילה "לדוד ה' אורי וישעי"
(תהילים כח) וממשיכים לאמור מזמור זה עד שמיני-עצרת, אבל הפרושים בירושלים אין אומרים אותו לא בערבית ולא בשבת.
3. בשבוע שלפני ראש-השנה משכימים לסליחות,
ואם ראש-השנה חל ביום שני או שלישי, מקדימים לומר סליחות מיום ראשון בשבוע שלפניו. יש הנוהגים לומר את הסליחות הראשונות במוצאי השבת בחצות הלילה, ויש המקדימים כשעתיים-שלוש לאחר תפילת ערבית.
4. לסליחות הנאמרות בלילה מתעטף החזן בטלית שאולה ואינו מברך.
הווידוי של סליחות אומרים פעם אחת בלבד. האומר סליחות ביחידות, לא יאמר י"ג מידות אלא בניגון וטעמים, כקורא בתורה, וידלג על "וזכור לנו היום ברית שלש עשרה", וכן אינו אומר הבקשות שבלשון ארמית, כמו "מחי ומסי", "מרן דבשמיא". רבים מתענים ביום ראשון דסליחות.
5. ערב ראש-השנה נקרא "זכור ברית" על שם הפזמון המרכזי, ומרבים בו בסליחות,
ויש המשכימים כבר בחצות הלילה לסליחות אלה. בסליחות אלה אומרים "תחנון", אולם בתפילת שחרית אין אומרים תחנון ואין אומרים "למנצח", שכן ערב ר"ה הוא בבחינת יו"ט.
6. לאחר התפילה עורכים "סדר התרת נדרים", בקבוצות.
שלושה מבין המתפללים מתיישבים לשולחן בתור בית-דין, האחרים מצהירים לפניהם "שמעו נא רבותי, דיינים מומחים", והשלושה עונים בצוותא "הכל מותרים לכם" וכו'. לאחר מכן מתחלפים הדיינים והמצהירים.
7. יש המתענים בערב ראש-השנה ומשלימים את התענית, ויש שאינם משלימים אותה,
ואלה מתפללים מנחה גדולה, חצי שעה זמנית אחר חצות היום, ומפסיקים התענית, ואף המשלימים טועמים לפני התקדש החג, כדי שלא להיכנס לחג כשהם מעונים.
8. גם אם יש עשרה מתענים, אין קורין ביום זה "ויחל", אין אומרים בו "עננו" ואין נושאים כפיים במנחה.
היחיד המתענה אומר "עננו" במנחה, בברכת "שומע תפילה" (ואם אינו משלים התענית - משמיט את המלים "ביום צום תעניתנו").
9. מסתפרים ורוחצים וטובלים לכבוד יום-הדין.
חזור לראש
ממנהגי יהדות כורדיסתאן
1. חודש אלול נקרא בפי יהודי כורדיסתאן חודש הרחמים (ירכת רחמימי)
ובו מתחילים ימי התשובה. בערב ראש-חודש הולכים לבית-הקברות ומבקשים רחמים בזכות הנפטרים. ראשי העדה וזקניה משתדלים להשכין שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו. כל ראש משפחה דואג לחלק לחם לכל מתפללי בית הכנסת שלו, בלווי איחולים וברכות לבביות, כאות לוויתור ומחילה על כל הפגיעות שאולי היו במשך השנה.
2. מליל ב' באלול עד יום-הכיפורים נוהגים לקום באשמורת הבוקר לאמירת סליחות,
כשעה וחצי לפני עלות השחר. שמש בית-כנסת הולך אל בתי המתפללים ומעיר לסליחות, שאליהן באים גם ילדים ונשים.
3. אחר ברכות-השחר חולצים את הנעלים, פורשים בגד על הקרקע,
יושבים עליו ואומרים
"תיקון חצות"
(תיקון-רחל ותיקון-לאה) בקול בכי. אח"כ אומרים
"פתיחת אליהו",
הפיוטים
"ידיד נפש" ו"יחיד ואין בלתי אחר", קדיש "על ישראל".
ומתחילים באמירת הסליחות.
4.
בסליחות פותח החזן, או אחד מבני העדה שניתנה לו הרשות לכך, ויתר המתפללים אומרים עמו בלחש או שמאזינים לו. הקטע "א-ל מלך יושב על כסא רחמים" עד "אם אפס רובע הקן" נאמר על-ידי החזן ועוד אדם. חלק גדול מהסליחות נאמר, כשכל המתפללים עומדים על רגליהם.
5. בעת אמירת הסליחות מכבדים את המתפללים בכוס קפה או תה ע"ח בית-הכנסת.
6. בכמה בתי-כנסת נוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת לאחר הסליחות;
בבתי כנסת אחרים אין תוקעים, כדי לא לגרוע מערכה של תקיעת השופר שבראש-השנה וביום-הכיפורים.
7. בערב ראש-השנה, לאחר הסליחות, עורכים "התרת נדרים" בפני שלושה מתירים.
במספר בתי-כנסת נוהג סדר כפול: החכם מזמין עשרה מבני העדה, אנשים נשואי פנים ויודעי ספר, לאמירת נוסח "ההתרה". העשרה עומדים לפני שלושה מתירים: החכם ועוד שני תלמידי חכמים מבני העדה. אחד מהעשרה אומר בקול את נוסח ההתרה והשלושה מתירים להם. בסיום ההתרה חוזרים עליה שנית, אלא שעתה העשרה שעמדו יושבים והשלושה שישבו עומדים. לפני שהחכם מתחיל בנוסח ההתרה הוא פונה אל הציבור ומסביר להם בשפה הכורדית עניין התרת הנדרים. חילול הנדר מביא צרות על האישה והבנים. בעוון הפרת הנדר מתים אשתו של אדם ובניו כשהם קטנים (שבת לב, ע"ב). הוא מבקש את הציבור לעמוד על רגליהם ומתחיל באמירת ההתרה, בפני העשרה. בעת ההתרה עובר השמש בין המתפללים ואוסף תרומה מיוחדת הנקראת "פארת התרה".
התרומה מתחלקת לשלושה חלקים שווים:
לבית-הכנסת, לחזן ולשמש.
בסיום ההתרה פונים אל המתירים ואומרים:
"נענינו לכם, מחלו לנו".
המתירים עונים:
"וסר עונכם וחטאתכם תכפר".
רבים משתתפים בהתרת נדרים ומדקדקים בה, לרבות אלה שאינם מבאי בית-הכנסת בימות החול. גם נשים צעירות ונערות באות להתיר, ובמקרה שאין מקום בעזרת הנשים, הן נכנסות לפנים הבית.
חזור לראש
ממנהגי יהדות תוניסיה
ימי אלול נקראים בשם "איימת הסליחות" (ימי הסליחות).
כמנהג יהודי כל עדות המזרח נוהגים גם יהודי תוניס לקום לילה לילה, החל בראש-חודש אלול, להגיד סליחות לפני תפילת שחרית. רבים הם שמטילים על עצמם חובה להגיש כיבוד (בדרך כלל קפה חם) לנוכחים. ברובע היהודי בתוניס היו הילדים משתתפים באופן פעיל בהשכמת המתפללים; הם היו מלווים את השמש, כשהם מחזיקים בידיהם פנס מיוחד במינו - קליפתו השלמה של אבטיח ובה נר דלוק, המאיר דרך חלונות קטנים שחתכום בה.
חזור לראש
ממנהגי יהדות בבל
1. חודש אלול הוא חודש הרחמים. בבבל היה שמש בית-הכנסת נוהג לעבור מבית לבית ולהעיר את הקהל לסליחות
החל בליל מוצאי ראש חודש אלול. כאן בארץ נוהגים כך רק במקומות מעטים.
הילדים מתכוננים לומר קטעים מסוימים של סליחות ולקראן בניגון העממי.
מבין סליחות אלה יש לציין את הקטע "אדון הסליחות בוחן לבבות", הנאמר על-ידי הילדים שבבית-הכנסת.
2. רבים הם המשכימים לסליחות,
אך בערבי ראש-השנה ויום-הכיפורים מתמלאים בתי-הכנסת עד אפס מקום גברים ונשים וילדים.
3. "התרת נדרים" תופסת מקום ניכר הן אצל הגברים ובייחוד אצל הנשים.
אומרים אותה ביום י"ט באב ושהוא ארבעים יום לפני ראש-השנה), בערב ראש-חודש אלול (שהוא ארבעים יום לפני יום-הכיפורים) ובערבי ראש-השנה ויום-הכיפורים. הנוסח המקובל הוא הנוסח שנקבע על-ידי הרב חיד"א ונדפס ב"סדר סליחות", במחזורים לראש-השנה כמנהג יהודי בבל וגם בחוברות מיוחדות, שנדפסו בבגדאד ובהודו. במניין מצומצם מתירים שלושה חברי בית-דין הנבחרים מהרבנים והזקנים והיראים שבבית-הכנסת, ואילו במניינים גדולים מתירים עשרה חברי בית-דין.
חזור לראש
ממנהגי יהדות לוב
1. מתחילים להשכים לסליחות בתחילת חודש אלול, כמו אצל יתר בני עדות המזרח.
מלבד הסליחות הרגילות המודפסות בראש מחזורי ראש השנה ישנם אצל יהודי לוב (וכן בקהילת ג'רבה שבתוניסיה) פרקי סליחות מיוחדים המקובצים בספר "שפתי רננות". סליחות אלה, המורכבות משירי קודש של משוררים קדמונים, נקראות בלילות שני וחמישי וכן בלילי שבת, מתחילת אלול ועד יום הכיפורים. מלבד שירים, שלכל אחד מהם לחן משלו, כוללות סליחות אלה גם י"ג מידות של רחמים, תחנון ונפילת אפים, אולם בלילי שבת קוראים רק שירי קודש ושירי געגועים לארץ הקודש. את הסליחות הרגילות קוראים יהודי לוב בלילות ראשון, שלישי, רביעי וששי.
2. ביום כ' באב, ארבעים יום לפני ראש השנה,
אחר תפילת שחרית או לפנות ערב לפני תפילת מנחה, נוהגים לערוך בבתי-הכנסת
סדר התרת נדרים
לפי הנוסח המודפס במחזור ר"ה ("שמעו נא רבותינו" וכו'). על התרת נדרים זו חוזרים גם בערב ר"ה אחר שחרית וכן בערב יוה"כ. להתרת נדרים זו קוראים "התרת הארבעים".
חזור לראש
ממנהגי חסידי חב"ד
1. החל ביום ראשון של ר"ח אלול (ל' באב) ועד מנחה של הושענא-רבה אומרים כל יום אחרי "שיר של יום", "לדוד ה' אורי" (תהילים כז).
2. מיום שני של ר"ח אלול (א' אלול) ועד ערב ראש-השנה (ולא עד בכלל) תוקעים בכל יום,
אחרי תפילת שחרית,
תשר"ת - תש"ת - תר"ת.
3. מיום שני של ר"ח אלול אומרים בכל יום, שלושה פרקי תהילים לפי הסדר
(מלבד הסדר הרגיל של אמירת תהילים אחר התפילה) ומסיימים את ספר בתהילים ביום-הכיפורים שבו אומרים שלושים ושישה פרקים במשך היממה.
4. הסליחות נאמרות - כמנהג האשכנזים - ממוצאי שבת שלפני ראש-השנה,
ואם חל ראש-השנה ביום ב' או ביום ג' - ממוצאי-השבת שלפני כן, אבל בעשרת ימי תשובה אין אומרים "סליחות".
5. בערב ראש-השנה אחרי שחרית אומרים "התרת נדרים", לפני עשרה.
6. בערב ראש-השנה כותבים "פדיון-נפש"
(בקשה לעורר רחמים) ומוסרים אותה לידי האדמו"ר המברך את כל אחד בברכת "כתיבה וחתימה טובה". הגרים בריחוק מקום שולחים את ה"פדיון-נפש" במועד מוקדם כדי שהאדמו"ר יקבלו לראש-השנה.
חזור לראש
ממנהגי החסידים
1. לגבי אמירת "לדוד, ה' אורי ו"ישעי" (תהילים פרק כז), הנהוגה כל יום החל בראש-חודש אלול ועד שמיני עצרת,
ישנם הבדלי מנהגים בין עדות החסידים השונות, הן לגבי היום שבו מתחילה האמירה (אם ביום א' של ראש-חודש או ביום ב' דראש-חודש), הן לגבי "מקום" האמירה בתוך התפילה (אם אחרי "שיר של יום" או אחרי "עלינו לשבח" - בשחרית ובערב - אם לפני "עלינו לשבח" או אחריו), הן לגבי השאלה, איזוהי התפילה מתפילות הערב - מנחה או ערבית - שבה יש לומר את הפרק.
המנהג המקובל אצל מרבית עדות החסידים לומר את הפרק החל ביום שני דראש חודש, א' באלול, בבוקר - אחרי כל התפילות,
ובתפילת המנחה אחרי קדיש יתום שלאחרי "עלינו לשבח", ואחריו - קדיש (אם כי, כאמור, יש הנוהגים לאמרו בערבית, ויש עוד הבדלים נוספים).
2. גם לגבי תקיעת שופר במשך חודש אלול אחרי תפילת שחרית קיימים הבדלי מנהגים
(אם עשרה קולות - תשר"ת, תש"ת, תר"ת, או ארבעה - תשר"ת, או אחד - תקיעה, אם מיום א' דר"ח או עם ב' דר"ח אלול, אם לפני "עלינו לשבח" או אחרי, ועוד), והמנהג המקובל אצל רוב עדות החסידים הוא להתחיל בתקיעה ביום א' דראש חודש ולתקוע תשר"ת (ארבעה קולות) אחרי "עלינו לשבח", לפני "לדוד ה' אורי".
3. אמירת הסליחות מתחילה במוצאי-שבת שלפני ראש-השנה, בחצות הלילה.
בשאר הימים נאמרות הסליחות באשמורת הבוקר, ואת סליחות ערב ראש-השנה נוהגים רבים לומר בחצות הלילה.
4. נהוג להוסיף פרקי תהילים אחרי התפילה החל בראש-חודש אלול.
ישנם סדרים שנים אצל עדות חסידיות שונות, באופן שמסיימים את כל התהילים עד יום כיפור שלוש או ארבע פעמים. יש ימים , כגון ביום א' דסליחות, שבהם אומרים את כל התהילים בציבור.
חזור לראש
ממנהגי יהדות מרוקו
1. עשרה ימים לפני חודש אלול מתחילים להתכונן ליום-הדין.
בי"ט באב לארבעים יום לפני ראש-השנה) ובראש-חודש אלול (ארבעים יום לפני יום-הכיפורים) מקיימים "התרת נדרים". בב' באלול מתחילים להשכים ל"סליחות".
2. בחודש אלול מתחילים התלמידים ללמוד בבית רבם פרקי תפילה ופיוטים מתפילות ראש-השנה
על מנגינותיהם והם משתתפים באמירת הסליחות בכמה קטעים, כגון "למענך א-להי", "אדון הסליחות", "שומר ישראל" ועוד.
חזור לראש
ממנהגי יהדות פרס (איראן)
1. ימי אלול הם ימי תשובה וחשבון הנפש. לילה לילה משכימים יהודי פרס לקום לפני האשמורת השלישית וממהרים עם ילדיהם אל בית-הכנסת לסליחות.
2. את הסליחות שבערב ראש-השנה מסיימים ב"התרת נדרים".
כל המתפללים יושבים במקומם ושלושה מבין החכמים (ה"מולאים") עומדים לפניהם ומתירים להם את נדריהם בקול רם; אחר-כך מוצאים בקושי שלושה אנשים אחרים, שיסכימו להתיר את נדריהם של שלושת ה"מולאים" הנזכרים.
חזור לראש
אשכנז אשכנז (פרושים) בארץ ישראל כורדיסתאןתוניסיהבבללובחסידי חב"ד החסידים מרוקו פרס (איראן) 
