1. נוטלים ידיים לסעודה בשפיכת המים שלוש פעמים רצופות על כל יד, ואת הכלי מחזיקים באמצעות מגבת.
2. טובלים את פרוסת המוציא במלח שלוש פעמים.
3. בסיום הסעודה, לפני נטילת "מים אחרונים", אומרים מזמורי תהילים "על נהרות בבל" (פרק קלז) ו"למנצח בנגינות" (פרק סו), ועוד פסוקים המופיעים בסידור. ביום שאין אומרים בו תחנון, אומרים "שיר המעלות" (פרק קכו), "לבני קרח מזמור שיר" (פרק פז), ועוד.
4. משתדלים לברך את ברכת המזון על כוס יין גם אם אין עשרה סועדים. נוסח הזימון ופרטיו - ראה בסידור ובספר מנהגי חב"ד.
5. גם מי שאין לו אב ואם אומר: "הרחמן הוא יברך את אבי מורי וכו' ואת אמי מורתי וכו'", ולפני כן אומרים: "הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו".
6. אין מאחלים "לתיאבון", כי אם: "לבריאות".
1. בכל הזדמנות מתאימה (חגים, שמחה משפחתית, ביקור אורח וכיו"ב) מתקיימת "התוועדות חסידית" סדר ההתוועדות: מעמידים על השולחן בקבוק יין או יי"ש וכוסיות וכן דג-מלוח או ירקות שונים לקינוח ומתחילים לשיר "ניגוני דבקות". אחד המשתתפים, הנבחר ל"מוזג", מוזג לכל אחד כוס משקה, המקבל נוטל את הכוס ואומר פעמיים "לחיים", ועונים לו "לחיים ולברכה" ואז הוא מברך ושותה מן הכוס וטועם מן הקינוח, וממשיך בשתייה. לאחר זמן נוטל ראש המסובים את כוסו, אומר "לחיים" פעמיים ומשוחח על עניין מסוים בעבודת ה' בסיום דבריו פוצחים בשירה, וחוזר חלילה - שירה, "לחיים", דברים.
2. הריקוד החב"די בסיום התוועדות או בשמחת-תורה הוא "רקוד כוכב": שני חסידים מניחים יד איש על כתף רעהו וכל שאר החסידים מניחים ידיהם על ה"גשר" שנוצר - משני צדדיו. ה"כוכב" שהתהווה מסתובב לקצב השירה ובתוספת רקיעת רגליים.
3. בערב ראש-השנה ביום י' שבט ובכל עת מצוא כותב החסיד "פדיון נפש", פתק שבו הוא מבקש מהאדמו"ר "לעורר רחמים רבים" עליו ועל בני ביתו ולהתברך בכל הדרוש לו (וכאן מפרט החסיד את מה שהוא מתפלל שיהיה לו). החסיד כותב את ה"פ"נ" רק לאחר טבילה במקווה וכשהוא חגור "אבנט", ושולח את הפ"נ לאדמו"ר.
4. החסיד זוכה להיכנס לחדר האדמו"ר פעם או פעמיים בשנה, והוא הנקרא "יחידות". ב"יחידות" מעלה החסיד לפני האדמו"ר את כל צרכיו ומבקש ברכה עליהם. כן הוא מעורר את בעיותיו ומבקש חוות דעת האדמו"ר, ובעיקר הוא מבקש את הדרכתו בענייני עבודת ה'. בבעיות המתעוררות בכל ימות השנה פונה החסיד אל האדמו"ר במכתב ומקבל תשובתו בכתב. אין החסיד עושה שום דבר גורלי, כגון קשר אירוסין או ניתוח ללא הסכמת האדמו"ר וברכתו.
5. יש "לוח שנה" חב"די מיוחד, הכולל ימי פגרה חסידיים, כמו חג הגאולה, ימי ההולדת וימי הפטירה של האדמו"רים וכיוצא בזה. בימים כאלה מתקיימת התוועדות חסידית.
6. מבין מאות "ניגוני" חב"ד תופס את המקום הנכבד ביותר "ניגון הרב" או "ניגון ארבע בבות" המושר מתוך רצינות ובהתלהבות מיוחדת דווקא בימים מיוחדים שהם: ראש-השנה, ושמחת-תורה, י"ט כסלו, י' שבט, אחרון של פסח, שבועות, י"ג תמוז, ובשעת החופה.
7. על כל אדם לערוך ביום הולדתו חשבון נפש על מצבו הרוחני בשנה שחלפה, לתת בו צדקה ולהוסיף בלימוד תורה. בשבת שלפני יום ההולדת הוא נקרא לעלות לתורה. ביום ההולדת או בסמוך לו משתדלים להיכנס ל"יחידות" או לפחות לכתוב מכתב לרבי ולבקש ברכתו.
8. כשאדם עובר לגור בדירה חדשה, הוא עורך "התוועדות" חסידית ולימוד תורה בצוותא כ"חנוכת הבית".
על-פי תקנת אדמו"רי חב"ד חובה על החסיד ללמוד כל יום, בנוסף לשיעורי התורה הרגילים שלו, את שיעורי חת"ת, דהיינו חומש, תהילים, תניא. שיעור החומש כולל לימוד יומיומי של פרשת השבוע כשהפרשה נחלקת לשבע "מנות" יומיות (על פי החלוקה הקבועה לשבעת הקרואים לתורה בשבת), עם פירוש רש"י לפחות, ומוטב עם פירוש נוסף. שיעור תהילים כולל הוא לפי חלוקת הספר לשלושים ימי החודש. שיעור ה"תניא" נלמד על פי חלוקה מיוחדת של הספר לימי השנה, ולוחות מתאימים מודפסים כנספחים במהדורות האחרונות של ה"תניא".
