1. שלושה דברים מן ההכרח לעשות, לפי מסורת חסידים בערב שבת:
"העברת הסדרה" (קריאת פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום),
גזירת הציפורניים
ושינה קלה.
2. משתדלים לטעום בערב שבת מן המאכלים שהוכנו לשבת.
3. משחיזים את הסכין בערב שבת. את החלה של ארוחת הצהרים אין חותכים בסכין כי אם שוברים בידיים, שכן הסכין כבר הושחזה לשבת.
4. מבעוד יום הולכים לבית-המרחץ ולמקווה-טהרה להתרחץ ולטבול לכבוד שבת.
5. מתלבשים בשעה מוקדמת לכבוד שבת - בגדי משי, חוגרים את ה"אבנט", חובשים "שטריימל" (או "ספודיק") ויוצאים לבית-המדרש ברוח טהרה ועליצות.
6. בבית-הכנסת קורא כל אחד "שיר השירים" בהתלהבות ובהטעמה.
1. שליח הציבור עובר לפני התיבה לתפילת מנחה של ערב שבת כשהוא עטוף בטלית. חסידים הנמנים עם זרמים מסוימים נוהגים להתעטף בטלית בליל שבת.
2. שליח הציבור פותח "הודו לה' כי טוב" (תהילים קז) שנאמר בנעימה מיוחדת, ואחריו כל הקהל, ולאחר מכן מתפללים תפילת מנחה.
3. פרקי "קבלת שבת" הם כנהוג אצל האשכנזים. בפרק כט ("מזמור לדוד") גואה ההתלהבות, כשהקהל קורא: "קול ה' בכח, קול ה' בהדר" וגו'.
4. אצל רוב הזרמים החסידיים נהוג שבקטעי הפיוט "לכה דודי" פותח הש"ץ במנגינה חסידית המותאמת למלים של הפיוט, והקהל מצטרף לשירה כל קטע מושר ע"י החזן (כשהקהל שר רק את המנגינה) ונאמר לאחר מכן ע"י הקהל בקול רגיל. ב"לא תבושי" מוחלפת המנגינה, בדרך כלל לעליזה יותר.
5. ביום-טוב שחל בשבת, וכן בשבת חול-המועד ובשבת שהיא ערב יום-טוב מתחילים את קבלת השבת בפרק "מזמור לדוד" (אין אומרים מזמורי "לכו נרננה" וכו'). בפיוט "לכה דודי" מדלגים על הקטעים הדנים בנחמה (כגון "התנערי מעפר קומי").
6. בין קבלת שבת ל"ברכו" נאמרים קטעי הזוהר "כגוונא דאינון" "רזא דשבת", והחזן מסיים: "בנהירו דאנפין ולומר" - ובנשימה אחת ממשיך בקול רם ונעימה: "ברכו את ה' המבורך", כשהקהל עונה בהתלהבות: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".
7. כשהחזן מסיים ברכת "הפורש... ועל ירושלים", פוצח כל הקהל בקריאת פסוקי "ושמרו בני ישראל את השבת" (וביום-טוב - פסוקים אחרים, מפסוקי היום). צדיקים אמרו שמקול קריאה זו נעשה "יריד בשמים"...
8. ברוב קהילות החסידים אומרים אחרי "ברכת מעין שבע" קדיש תתקבל, "מזמור לדוד ה' רועי" (תהילים כג) ולאחריו חצי קדיש ו"ברכו".
9. אחרי התפילה מוכרזות הזמנות למסיבת "שלום זכר" אצל מי שנולד לו בן זכר בשבוע האחרון, ולפעמים הודעה על זמן תפילת שחרית (כשיש שינוי), ולאחר מכן אומר איש לרעהו: "גוט שבת".
10. את הפיוט "א-ל אדון" שבברכת "יוצר אור" שר החזן קטע-קטע במנגינה, כשהקהל עוזר לו בזמרה, ולאחר שירת כל קטע חוזר עליו הקהל באמירה רגילה. דבר זה נהוג ברוב קהילות החסידים. אחרים גם שרים את קטעי "הכל יודוך", ואחרים מ"הא-ל הפותח" בדרך זו של שירה ואמירה לסירוגין.
11. את "שיר של יום" אומרים אחרי תפילת שחרית, לפני קריאת התורה, ואח"כ אומרים פסוקי "אתה הראת" וגו'.
12. עליית "שישי" נחשבת לעליה לתורה הנכבדה ביותר. כך אצל מרבית עדות החסידים, אך ישנן עדות המחשיבות יותר את "שלישי" או "מפטיר".
13. אחרי "עלינו לשבח" אומרים במרבית קהילות החסידים את "שיר הכבוד" ("אנעים זמירות"), ויש אומרים גם את "שיר הייחוד".
14. בתפילת מנחה של שבת, אחרי קריאת-התורה, אומרים את הפרקים קיא וקיב שבתהילים
15. אצל רוב החסידים סדר פסוקי "צדוק הדין" שבסוף תפילת מנחה הוא:
"צדקתך כהררי א-ל",
"וצדקתך",
"צדקתך צדק"
1. בתורתה, ויותר מזה בהווי שלה, קבעה החסידות מקום נכבד ביותר לשבת. ביום זה מורגש "מעין עולם הבא". סיפורי חסידים מספרים על צדיקים שפניהם קיבלו זיו מיוחד בשבת, או שאף קומתם גבהה ביום זה. אחרים נהגו לא לישון ואף לא להירדם במשך כל היממה של השבת, כדי לא להפסיד אף רגע ממנה.
2. לאחר התפילה בליל ש"ק כשחוזר החסיד לביתו הוא פוצח בהתלהבות בשירת "שלום עליכם", כל אחד לפי המנגינה של הזרם שעמו הוא נמנה, וכך ב"ריבון כל העולמים" וב"אשת חיל" וכו', עד שהוא מכין עצמו ובני ביתו לקידוש.
3. רבים מן החסידים נוהגים לברך "בורא מיני בשמים" על ריח בשמים טבעיים.
4. נוהגים למזוג מעט מים בכוס היין לקדוש, דוגמת המזיגה שנעשתה בתקופות קדומות להפגת חוזק היין הטבעי.
5. ה"זמירות" לסעודות שבת הן מרובות, בני מרבית העדות החסידיות אומרים את כל הפיוטים השונים (מהם המיוחדים לליל שבת, מהם ליום שבת ומהם לסעודה שלישית) המופיעים בסידורי התפילה הנפוצים. הם מושרים בין מנה למנה.
6. מאכלי השבת הם, בדרך כלל, מסורתיים וקבועים: מנה ראשונה - דגים, מנה שנייה - תבשיל בשר וכו'.
7. בין מנת הדגים לבין מנת הבשר שותים יי"ש ורוחצים הידיים.
8. רבים מן החסידים נוהגים לאכול בליל שבת מאכל "פארפל צימעס" - לפתן של פתיתים.
9. רוב החסידים נוהגים ללכת אחרי הסעודה לבית-המדרש ולשהות שם בצוותא, במסיבת שבת-אחים, עד חצות הלילה. במסיבה זו שוב שרים את זמירות ליל שבת, בכל זרם לפי מנהגו, ולעתים לוגמים משקה כלשהו.
10. אחרים קובעים שיעור ברבים בספרים שונים, ובמיוחד מקובל שיעור בפירוש "אור החיים" על התורה לרבנו חיים בן עטר - לפי פרשת השבוע.
11. מקפידים מאד על טבילה במקווה בשבת בבוקר, לפני התפילה, ויש הנוהגים לא לנגב עצמם במגבת, מחשש סחיטה.
12. בכל הזדמנות חגיגית נערך, לאחר תפילות הבוקר, "קידושא רבה" בבית הכנסת. מכין אותו מי שהוא בעל שמחה משפחתית (במיוחד בשבת שלפני או אחרי הנישואין ומי שנולדה לו בת בשבוע החולף) או שהוא בעל "יארצייט" (יום השנה לפטירת אחד מהוריו) בשבוע הקרוב. יש בתי מדרש חסידיים שבהם נערך "קידושא רבא" בכל שבת - מקופת הקהל.
13. רבים מן החסידים מהדרים לקדש ביום השבת על יי"ש, במקום על יין.
14. המנה המרכזית בסעודת שחרית של שבת היא - הפשטידה "קוגל", של אטריות. בשבתות מיוחדות, כגון שבת שבה מברכים החודש, שבת ראש-חודש, שבת חנוכה, מכינים "קוגל" נוסף.
15. מן המנות הקבועות החשובות בסעודת שחרית של שבת - "ביצה עם בצל", סלט של חתיכות ביצה ובצל וצנון. אחרים מקפידים לאכול רגל-בקר קרושה ("גאללע") או כבד.
16. סעודה שלישית נערכת לרוב בצוותא בבית-הכנסת עם שקיעת החמה ונמשכת עד מאוחר בלילה, כדי להשהות את צאת השבת. הסעודה מורכבת בדרך כלל מחלות וקינוחה ב"לחיים" - ביי"ש.
17. בסעודה שלישית מושרים פיוטי "זמירות" רבים, זרם זרם לפי מנהגיו, ונאמרים דברי תורה על פרשת השבוע. בני זרמי גליציה והונגריה נוהגים, אחרי המלים "נמליכו ונייחדו" שבפיוט "ברוך ה' יום יום", לומר בעמידה ובקול פסוקי "ה' מלך" ו"שמע ישראל".
18. אחרי הבדלה טובלים את ראשי האצבעות ביין שנשפך, ומעבירים אותם על גבי העיניים, תוך אמירת הפסוק "מצוות ה' ברה מאירת עיניים", ואחרים עושים כן גם במקומות שונים בגוף.
19. במוצאי שבת אומרים רבים מן החסידים את התחינה "אלקי אברהם" בשפת אידיש ("גאט פון אברהם") שחיברה הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב.
20. רבים מקפדים לשתות חמין במוצאי שבת.
21. סעודת "מלוה מלכה" נערכת במוצאי שבת ברוב עם בבית-המדרש, לאור נרות דולקים. בסעודה זו נהוג לספר ברבים סיפורים על צדיקים, ובמיוחד סיפורים על הבעל-שם-טוב, מיסד תנועת החסידות.
