1. מאז היותם לחטיבה עצמאית קיבלו על עצמם החסידים הקפדה מיוחדת של קיום המצוות בהידור רב ובשלמות. זהירות מיוחדת מוקדשת לקיום מצוות ציצית ותפילין, למשל, במלוא ההידור וההקפדה, וחסידים מוכנים להוציא כסף רב - גם מעל ומעבר ליכולתם - על זוג תפילין "עם כל ההידורים", ארבעה מינים, וכיוצא בזה.

2. "תפילין דרבנו תם" (זוג נוסף של תפילין שפרשיותיו מסודרות לפי שיטת רבנו תם) מתחילים להניח בדרך כלל אחרי הנישואין ואצל אחרים (כגון חסידי בלז) נהוג להתחיל להניחן שנה אחרי הנישואין, ומניחים אותן מדי יום, אחרי תפילת שחרית.

3. ה"חלף" (סכין השחיטה) צריך להיות "חד וחלק", ואין החסידים אוכלים בשר שלא נשחט בסכין שהיא גם חדה וגם חלקה.

4. רבים מן החסידים, ובמיוחד הגדולים שבהם, נזהרים שלא ללבוש כל בגד של צמר, מחשש רחוק של שעטנז.

5. ברבות מן העדות החסידיות נהוג שהטלית תהיה "טלית טורקי" עשויה צמר של רחלים הגדלות באזורים שאין מגדלים בהם פשתן, ואצל רוב החסידים נהוג לקבוע "עטרה" מוכספת בראש הטלית.

6. סדרי קביעת הציציות בטלית ופרטי הנחת התפילין וברכותיה הן על-פי פסקי חכמי ספרד והאריז"ל.

7. מהדרים ומרבים בטבילות טהרה במקווה, בהזדמנויות שונות ובכל אופן - כל בוקר לפני התפילה.

8. לפני כל מצווה אומרים "לשם יחוד" וכו', "ויהי נועם" וכו'.

9. במקווה אין מזכירים את המושג "שבת", מפני קדושתו, וכן אין מזכירים שמות של צדיקים.

10. מנשקים המזוזה בכניסה לבית וביציאה ממנו.

11. בכל בית יש "קופת רבי מאיר בעל הנס" לצדקה עבור ארץ-ישראל, ומשלשלים לתוכה - הגברים והנשים - מעות בכל הזדמנות סגולה להצלחה.

12. מרבים בשמחה של מצווה: כל מצווה מתבצעת בהתלהבות ובשמחה.