1. התלבושת החסידית כוללת בייחוד "קפוטה", בגד משי ארוך, וחגורה מיוחדת, ויש נוהגים בגרביים לבנים. המכנסיים תקועים, בדרך כלל, בגרביים. מנהגים, שונים ומסורות שונות לכל עדה בעניין תלבושת - הן בבגדי שבת הן בבגדי חול. עין מבחינה מכירה בתלבושת - ואף בצורת חבישה הכובע - לאיזה זרם חסידי משתייך כל חסיד.
מנהגים שונים נהוגים גם לגבי אורך פיאות הראש ולגבי מצבן - אם הן מופשלות מאחורי האוזניים או משוכות כלפי מטה או מקופלות בדרך אחרת.
2. חסידים מרבים ב"שבת אחים" בכל הזדמנות מתאימה. כמה צורות ל"שבת אחים" זו: או הגשת "תיקון", יי"ש ומגדנות, אחרי התפילה בבוקר, תוך אמירת "לחיים", כשהתשובה היא: "לחיים טובים ולשלום" או "לחיים ולברכה" - כל עדה לפי מסורתה, או, לפנות ערב, במסיבה ממושכת יותר, עם שירה לבבית המסתיימת בריקוד.
3. בהזדמנויות חגיגיות במיוחד - ובמיוחד בימי הילולא "גדולים" - נערכת סעודת מצווה ליד שולחנות ערוכים.
4. ה"הרינג" - דג מלוח - מהווה מרכיב חשוב בתפריט המסיבות החסידיות.
5. ניגונים חסידיים יש להם אופי מיוחד, אך יש צביון אופייני לניגוני כל זרם וזרם. ישנם זרמים חסידיים שמצטיינים במיוחד בעניין השירה החסידית, כגון מודז'יץ, ויז'ניץ, ועוד.
6. זקני החסידים מטפחים במרץ את האחדות, האהבה והאחווה בין חסידים.
7. בליל ה"ניטל" - יום אידיהם של הנוצרים - אין לומדים תורה.
1. החסיד נוסע לרבו בכל עת מצוא, ובמיוחד לשבתות מיוחדות ולחגים.
2. האדמו"ר "עורך שולחן" - סעודת מצווה - בליל שבת וב"סעודה שלישית" וכן בהזדמנויות מסוימות. הוא אומר דברי-תורה, הקהל שר זמירות וטועם "שיריים" ממאכל האדמו"ר.
3. פעמים מסתיים ה"שולחן" בריקוד חסידי.
4. בהזדמנויות מסוימות, כגון בעת צרה ח"ו או בשעת מבוכה או בהזדמנות שמחה משפחתית, נכנס החסיד אל חדר האדמו"ר עם "קוויטל", פתק לבקשת ברכה בציון שמו ושם אמו של הזקוק לברכה, ובצירוף "פדיון", היינו סכום כסף אותו הוא מעמיד לרשות האדמו"ר.
5. הרבה מן האדמו"רים, במיוחד בחצרות יוצאי גליציה והונגריה, לבושים בגדים לבנים.
6. יש מן האדמו"רים המדברים על עצמם בלשון רבים, כדי לא להזכיר את מלת הגאווה "אני".
7. יש מן האדמו"רים הנותנים לחסידים סגולה - מטבעות או חפצים אחרים.
