ממנהגי יהודי ג'רבא

ההכנות לשבת תפילת שבת ממנהגי שבת

ההכנות לשבת

1. בערב שבת לעת ערב תוקע הממונה "תשר"ת תש"ת תר"ת", כשהוא עומד במקום גבוה בטבור העיר, כדי לזרז את בעלי המסחר לסגור את עסקיהם. כעבור זמן קצר הוא תוקע שנית, כדי להודיע שהגיע זמן הדלקת נרות. בזמן התקיעות הראשונות עובר אדם, שממונה על כך, בין החנויות ומזרז את בעליהן להפסיק את עסקיהם. אף קיימת תקנה להעניש את אלה שאינם סרים למשמעת אדם זה, עד כדי סגירת חנויותיהם לתקופה מסויימת¹.

2. בג'רבא לא קיימת בעיית עירובי התחומין, כי העיר "ימא חומתה" (מוקפת ים). לפיכך מותר לנוע בה ללא חשש לעבור תחום שבת. לעומת זה קיימת הקפדה על התקנתו ושלמותו של עירוב צורת פתח, כלומר עירוב לשם הוצאה מרשות לרשות, ואדם מיוחד הממונה ע"י הרבנות אחראי לכך.

3. הטמנת החמין נעשית בג'רבא במרוכז, באחת המאפיות. בעלי הבית מביאים את החמין שלהם בערב שבת אחה"צ, וביום השבת, עם סיום תפילת שחרית, מוציא בעל המאפיה את הסירים החוצה, וכל משפחה לוקחת החמין שלה לביתה. אם מטמינים במאפיה של נכרי², מצמידים אליו יהודי שיעשה את כל עבודת ההטמנה, והנכרי כלל לא בא למאפייתו בשבת, בעת ההוצאה.

תפילת שבת

1. בימי החול של החורף נוהגים הפועלים המקדימים לצאת לעבודה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בלא ברכה לפני הזמן, ורק אחרי התפילה - או באמצעה, עם הגיע הזמן, מברכים על שניהם. ואע"פ שבימות החול מתפללים גם בשעות המוקדמות של הבוקר, כשעה לפני הזריחה, הרי בשבת אין מתחילים "נשמת כל חי" לפני זריחת החמה ממש.

2. נוהגים למנות חזן קבוע לשבתות ולימים-טובים. בעלי יום-פקידה ("יאר-צייט") מודיעים על כך לחזן, והוא מכוון למנוחת הנפטר שלהם.

3. בעלייה לתורה קיים הבדל בין אלחארה אלכבירה (הרובע הגדול) לבין אלחארה אלצגירה (הרובע הקטן). ברובע הגדול עולים לתורה גם רווקים, אך לא למטה מגיל בר-מצוה (פרט ליום שמחת-תורה, שבו עולים לתורה גם קטנים, כנוספים); ואילו ברובע הקטן מותרת העלייה רק לנשואים.

4. בג'רבא אין תושבים לוויים כלל.
האגדה מספרת, כי זוהי קללתו של עזרא הסופר, אשר בשעתו ביקש מאת לויי ג'רבא לעלות לארץ ולשרת שם בקודש בבית המקדש. כאשר מיאנו לעשות זאת, הוא קלל אותם שלא יוציאו את שנתם בג'רבא. לפיכך מקפיד לוי, המזדמן לג'רבא לרגל עסקים, לעזוב את העיר עוד בטרם תמלא לו במקום שנה תמימה. לעומת זאת מבורכת ג'רבא בכוהנים, והם זוכים תמיד בעליית שני - "כהן במקום לוי", והדברים הגיעו לידי כך, שנמצא בית-כנסת שכל מתפלליו כוהנים.

5. בברכת כוהנים מקריא אחד המתפללים לכוהנים מלה במלה, חוץ ממלת "יברכך", אותה אומרים הכוהנים בלא הקראה; אך כאשר כהן בודד עולה לדוכן - דבר נדיר בג'רבא - מקריאים לו גם את המלה "יברכך".

ממנהגי שבת

1. תינוקות של בית-רבן נוהגים לחזור על פרשת השבוע, פרקי נביאים ועוד, מיד לאחר סעודת הבוקר.

2. הדרשות בשבתות מתחלקות לשלושה סוגים:
א. בשבת רגילה מתקיימות דרשות על דברי מוסר, הלכה, או שיעור בנביאים, ע"י הרבנים של כל בית-כנסת.

ב. ב"שבת אחינו", שהיא השבת שלפני ראש-חודש (על שם ההכרזה "אחינו בית ישראל שמעו, ר"ח פלוני ביום..."), מתקיימת דרשה בבית-הכנסת הגדול בלבד, ע"י אחד הרבנים הכלליים, לפי תור ידוע. זוהי דרשה מקיפה יותר, על נושא מוגדר לפי הצורך.

ג. בארבע השבתות: שבת תשובה, שבת זכור, שבת הגדול ושבת כלה (השבת שלפני שבועות) דורש הרב הראשי בלבד. דרשתו מתקיימת בבית-הכנסת הגדול והיא מוסבת על ענייני היום. בשבתות אלה, ובמיוחד בשבת הגדול, מתמלא בית-כנסת זה אנשים מפה לפה. בשבת כלה הוא דורש על מעלת התורה, ובאותו זמן תורמים לקופת "אור-תורה", המחזיקה בידי בני עניים שמהם תצא תורה.