ממנהגי יהדות תימן

חתונה הולדת בנים אבלות בר מצווה

חתונה

מנהגי החתונה בתימן היו רבים, אך בארץ רובם ככולם בטלו במשך הזמן. היום עדיין נהוגים מנהגים אלה:

1. השבת שלפני שבוע החתונה נקראת "שבת ההתחלה", והערב לפני יום החופה נקרא "לילת אלחנא".

2. הקידושין והחופה אינם נערכים תחת כיפת השמים. אחר הקידושין פורשים טלית על החתן ועל הכלה ואומרים "ויתן לך הא-להים מטל השמים" וגו'.

3. ב"סעודת מצוה" החתן בוצע על הלחם במקום ה"מארי". לפני ברכת המזון אומרים האורחים בצוותא ובקול רם את המזמור "רחש לבי דבר טוב" (תהילים מה).

4. בשבת שלאחר החתונה באים קרובי החתן והכלה עם החתן לבית-הכנסת. לפני עליית החתן למפטיר אומר החזן את הפיוט "חתן נעים עלה". אחר התפילה הולך ציבור המתפללים אל בית החתן או הכלה ל"קידוש" וכיבוד קל. בשבת זו וגם לאחריה באים לבית החתן או הכלה להתארח עם "ג'עלה" (ב-ז. 2.).

5. כשנפרדים מן החתן מברכים אותו: "א-להים יבנה ביתך", והוא עונה לאיש נשוי: "ביתך לא יחסר"; ואם המברך אינו נשוי, עונה לו החתן: "ביתך יבנה".

הולדת בנים

גם רוב המנהגים שנהגו בתימן בקשר עם הולדת הבנים בטלו בארץ. להלן נציין מה שנשאר:

1. כשמכניסים "כסא של אליהו" למקום המילה, אומר הקהל יחד עם המוהל: "זה כסא של אליהו הנביא זכור לטוב".

2. כשמכניסין את התינוק למקום המילה, אומר הקהל בקול רם: "והללויה ברוך אשר כבודו מלא עולם" וגו'.

3. בשעת הפריעה והמציצה אומר הקהל: "אהוב יברך הנימול הזה ותהיה מילתו לתרופה", ואח"כ "ברוך", "גבור" וכו' לפי סדר א"ב, עד שגומר המוהל את המילה.

4. טמינת הערלה בעפר שהייתה נהוגה בתימן בטלה בא"י.

5. מכוס היין של הברכה שלאחר המילה מריק קצת לכוס קטן ומשגרו לאם הנימול.

6. בשבוע שבו נולד הבן, נקרא האב לעלייה לתורה. אין פיוט לכבוד המאורע הזה.

7. שבת שלאחר המילה באים להתארח עם ה"ג'עלה".

8. ביום שמחת-תורה שבשנת הולדת הבן מכניסים אותו לביהכ"נ, אעפ"י שלא מלאה לו עדיין שנה. לכבוד המאורע מביאים כיבוד לציבור המתפללים.

9. בשבת שאחר הולדת הבת אין האב עולה לתורה, ואין שום זכר ל"זבד הבת".

10. אעפ"י ששמחת הולדת הבת פחותה משמחת הולדת הבן מבקרים בשבת בבית היולדת עם "ג'עלה".

אבלות

1. הקריעה לרוחב הבגד ולא לאורכו.

2. יש הנוהגים עדיין לעשות הקפות למת, לפני הקבורה.

3. יחידים נוהגים לצאת אחר מטת אביהם כשזרועם חשופה ומורמה על ראשם.

4. על סדר "המעמד ומושב" שעושין למת, ההספד וההקפות לפני הקבורה, עיין ב"תכלאל", ענף החיים, ירושלים תשי"ח, עמ' רי"ז.

5. נהגו יהודי תימן בארץ שהמלווים אומרים כולם בקול: "ויהי נועם" ו"יושב בסתר עליון".

6. לפני הקבורה אומרים "היתר" לאיש ולאשה.

7. לפני סתימת הגולל אומרים פסוק "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" וגו' עד שיסתם הגולל, ואפילו כל היום, ואין אומרין כך לאשה.

8. לאחר הקבורה עומדים האבלים בשער בית-הקברות והמלווים יוצאים. המנחמים אותם אומרים: "תנוחמו מן השמים", והם משיבים: "אמן".

9. האבלים יושבים על הרצפה המוצעת, משמאל הכניסה. כשנכנסים לבית האבלים אומרים להם: "תנוחמו מן השמים", והם משיבים "אמן".

10. בסעודת הבוקר וכן בצהרים ובערב באים המנחמים עם אוכל. בצהרים ובערב באים עם קליות, פירות ויי"ש ומכינים ארוחה המספיקה להם ולמתאבלים. בכל ארוחה מוסיפים ביצים ועדשים. את סעודת הצהרים והערב מגישים רק לאחר שיושבים זמן מה. כשיש תלמיד חכם במקום, הוא משמיע דברי תורה. לפני ברכת המזון אומרים מזמור "שמעו זאת כל העמים" (תהילים מט). אחרי סעודות צהרים וערב אומרים "השכבה", ואחרי כן "ר' חנניא בן עקשיא". האבלים אומרים "קדיש דעתיד".

11. עם כל שתייה מהיי"ש אומר המנחם: "א-להים ינחם אבלים"; והמתאבלים משיבים "אמן", ואף יתר המנחמים משיבים: "א-להים ינחם אבלים". האבל השותה כוסו אומר לפני השתייה: "בעל הגמול ישלם לכם גמול טוב", והמנחמים משיבים: "ה' ינחמכם נחמה שלמה".

12. בליל שביעי לאבלות עורכים המתאבלים "סעודת הבראה" (לפעמים נעשית בהמולה וברוב עם).

13. במשך כל שבעת הימים דולק נר בבית האבל, לעילוי נשמת המת.

14. יש הנוהגים להושיב כמה זקנים ללמוד תורה לעילוי נשמת המת במשך שבעת הימים, ובעיקר בבוקר אחר תפילת שחרית ואחה"צ לפני תפילת מנחה.

15. קריאת הספד על המת נאמרת כל ז' ימי האבלות בבית האבל אחה"צ, לפני תפילת המנחה (עיין ב"תכלאל", מספדות). לפני גמר כל תפילה אומרים "השכבה", ואחרי זה "ר' חנניא בן עקשיא", "קדיש דעתיד" ו"עלינו לשבח".

16. הנשים מתאספות כל יום אחה"צ בבית האבלים לשעה שעתיים ומספידות כדרכן, בלשון ערבית, בקול בכי ויללה.

17. אין האבלים יוצאים מביתם כל שבעה.

18. יש נשיאת כפים בבית האבל. ואפילו האבל נושא כפיו אם הוא כהן.

19. אומרים הלל בבית האבל בחנוכה ובראש חודש, וגם האבל עצמו אומר הלל.

20. שלוש שבתות לאחר שבעת הימים מתפללים בבית האבל בליל שבת ובמוצש"ק, ודווקא אם הנפטר תלמיד חכם ואיש גדול, אבל לא בשחרית של שבת ולא במנחה.

21. אין האבל משנה מקומו בביהכ"נ, ותוך י"ב חודש נוהגים להעמידו שיתפלל ערבית במוצאי-שבת.

22. כשיוצאים מבית האבל בשבת לאחר ההתארחות אומרים: "לא תוסיפו לדאבה עוד", והאבל משיב: "לא גזיתו בשר" (לא נצטרך לגמלכם בעת צרה).

בר מצווה

בתימן לא נהגו שום מנהג בקשר ל"בר-מצוה", אלא כל ילד קטן היודע להיזהר, אביו מלמדו להניח תפילין, ומניחן אפילו בגיל תשע שנים. כל מה שעושים יהודי תימן בארץ בעניין "בר-מצוה" לקוח ממנהגי עדות אחרות.