נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק א, משנה טו
שמאי אומר:
עשה תורתך קבע
אמור מעט ועשה הרבה
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
א. זהירות בפלפול
עוד י"ל שיעשו תורתם "קבע" שיהיו על דרך האמת באופן שהתורה שיחדשו תהיה "קבע" שלא יפול תחת הבקורת.
ב. בקיאות ופלפול
ג. אל יפרסם למודו
ד. רתיחת התורה וסבר פנים
ועל פי זה נבין נבין מה שנמצא בכמה מקומות בש"ס לשון טפח ליה בסנדליה, "טפח לי רבא בסנדליה"7, "אמר ליה רבא לרב אדא בר אהבה זיל תהי ליה אקנקניה וכו', טפח ליה בסנדליה"8, "רב חסדא טפח ליה בסנדליה"9, והיינו לפי שרבא היה מפולפל, כפי שאמר "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא"10. ומסתמא היה רב אדא בר אהבה תלמידו מפולפל, וכן רב חסדא היה מפולפל11. לכן אמר רבא זה, מפני שידע בנפשו שאיננו רותח מצד עצם מידת הכעס, כי אם מצד האורייתא דרתח ביה, מצד רוחב הלב מתוך תורתו. שמאי הזקן, שידע בתלמידיו שהם חדודים ושנונים, הזהירם שיצמצמו כוח רתיחת תורתם, ויקבלו את כל אדם בסבר פנים יפות.
ה. התרחקות מעיסוק בענינים מדיניים
חכמי ישראל ראו כי אין בהם כח להלחם עם החמס והרצח השוררים ויתרחקו מהענינים המדיניים ויסתרו בבתי מדרשות, ושמה התאספו אליהם תלמידים וילמדום תורת ה' ובאהבתה שגו בה, ותהי התורה שעשועים ונחמתם בעניים.
ויקימו הלל ושמאי שני בתי מדרש גדולים בירושלים, ויפוצו מעינות חכמתם לתלמידים רבים, ששתו בצמא את דבריהם. כלפי זה היה שמאי רגיל לומר "עשה תורתך קבע" אל תתעסק בעניינים מדיניים אלא עשה קביעותך בתורה, אמור מעט ועשה הרבה.
ו. אמור מעט ולמד הרבה
ז. תורה ודרך ארץ
התורה נקראת אמירה כמאמרם14 ז"ל אנכי נוטריקון אמירה נעימה כתיבה יהביה. וזה שאמר אביי במשנתנו עשה תורתך קבע כנ"ל, והטעם כי "אמור" שעסק האמירה לבד יכול להיות רק "מעט", אבל אם יצטרף אל האמירה גם העשייה היינו מעשה ידי אדם במשא ומתן "ועשה", זה יכול היות הרבה.
אביי פונה אל המיעוט ואומר, אתה המיעוט אף אם דרכך דרך רבי שמעון בר יוחאי לעסוק בתורה יומם ולילה, אל תעשה כרבי שמעון שבצאתו מן המערה כל מקום שנתן בו עיניו נשרף, מסיבת מבטו הרע על רוע מעשה העולם שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה - לא כן. אבל "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".
ח. מעמד האדם ואורחיו
ולכן אברהם אבינו שהיה כחו יפה שהיה בעל צדקה ומכניס אורח, ואף לערביים מקבל בסבר פנים יפות נדמו לו כאנשים, כי למלאכים ולאנשים ישים לב בשווה, אכל לוט שהיה כחו רע, ולאנשים לא היה פונה כלל לכן נדמו לו כמלאכים למען יפנה אליהם ויכניסם. הנה מפני שלאברהם נדמו כאנשים ערביים, חשש אם יאמר להם שיעשה הרבה פן יחושו לכבודו שלא להטריחו ולא ירצו לסור אליו, לכן התחכם ואמר "ואקחה פת לחם"17, מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה.
על פי דברים אמיתיים אלה נבין דברי שמאי שאמר: "עשה תורתך קבע" שעיקר עסקך יהיה בלימוד תורה, ואחרי שמסתמא תהיה גדול בתורה, ושמך יצא לטוב, אם יזדמן לך אורח אז לא תאמר שתעשה בעדו הרבה, כי אז אפשר שיחוש לכבודך ולא ירצה להכנס לביתך, אלא תעשה כאברהם אבינו ע"ה "אמור מעט ועשה הרבה", ואז יכנס לביתך, והוה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות אף שהוא איש פחות לעומתך, כמו הערבים לגבי אברהם אבינו ע"ה, ובכל זאת קבלהו בסבר פנים יפות.
ט. הכנסת אורחים בפועל ובסבר פנים
לזה אמר עתה שאם עני אתה ואין לך במה להכניס אורחים ואף לומר מעט ולעשות מעט אינך יכול אל תצטער מזה, אבל יש לך עצה ליתן לו כל מתנות טובות שבעולם אף אם בביתך אין לחם ואין שמלה והוא "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" וכתב באבות דרבי נתן: "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם".
י. גמילות חסד עם חברו
יא. שמאי הזקן והלל הזקן
א. מה שאמר שלא מצינו בכל שלשלת התנאים שם שמאי, אינו דבאמת נמצא שם שמאי בדורות המאוחרים כמו שכתב בסדר הדורות שהיה ר' שמאי מחכמי ארץ ישראל. ע"ש. ואם כן גם שם אפשר לומר שלכן תארוהו בשם הזקן לסימן הבדל.
ב. טענתו שרחוק הדבר שבני דורות של החי יוסיפו על שם המת כשלוש מאות שנה לפנים תואר זקן - גם היא איננה טענה, שבאמת נחזי אנן אנשי אותו הדור שבימיהם היה הלל הנשיא בן בנו של ריה"ג או ר' שמאי, מה יעשו כשצריכים היו להזכיר שמועה או עובדא מהלל הראשון או שמאי הראשון בעל כרחם כדי לסמן ההבדל שלא יטעו שעל בן דורם כונתם צריכים היו לומר אמרו עליו על הלל הזקן, אמרו עליו על שמאי הזקן, וכמו שמצאנו בדורותינו אלה שהאדמו"ר בעל השולחן ערוך נקרא אדמו"ר הזקן אם שבחייו לא נקרא רק בשם אדמו"ר, ורק אחרי מותו כשהיו עוד רבנים בנו ונכדו, אז כדי להבדילו ולסמנו תארוהו בשם האדמו"ר הזקן. וזה פשוט.
הכורם כתב השערתו, שתלמידי הלל כשרצו להזכיר שם רבם לא יכלו לכנותו בשמו הפרטי הלל, או שמאי כי הרי אסור לקרות לרבו בשמו22, ולכן הוסיפו לו תואר הכבוד "הזקן", ואפשר כי קראהו "הזקן" סתם. אלא שיש לדחות דבריו, הניחא הלל ושמאי שלא היו נקראים לא בשם רבן ולא בשם רבי, אבל רבן גמליאל אחרי שכינוהו בשם רבן23, למה אם כן הוסיפו לו עוד שם התואר הזקן, על כרחך הוא כדי לסמן ההבדל בינו לבין בן בנו רבן גמליאל דיבנה, ואף דרבן גמליאל דיבנה כבר היה בעולם בעוד רבן גמליאל הזקן בחיים, ואפשר שלכן קראוהו בשם זקן להבדיל מבן בנו, אבל על כל פנים צריכים אנחנו לומר שכל עוד שלא היה ר"ג דיבנה לא היה הכרח לכנותו בשם זקן ורק אח"כ הוסיפו לו שם זה לסימן ההבדל, ככה נאמר גם על הלל ושמאי, שבדורות האחרונים הוסיפו שם זקן לסימן ההבדל.
ואין לומר שמפני שהאריכו ימים הרבה קראום זקן, דהלא כמה תנאים שהאריכו ימים יותר ממנו כמו כן ולא תארום בשם זקן, ר' עקיבא ורבן יוחנן בן זכאי שחיו קכ שנה24.
הערות:
1. עירובין יג ע"ב.
2. עבודה זרה יט ע"ב.
3. יבמות יד ע"א.
4. ב"מ כג ע"ב.
5. ד"ה במסכת.
6. תענית ד ע"א.
7. ב"ק לב ע"ב.
8. ב"ב כב ע"א.
9. מו"ק כה ע"א.
10. עירובין כט ע"א. עיין סנהדרין ק ע"ב.
11. עיין עירובין טז ע"א.
12. סנהדרין כו ע"ב.
13. ברכות לה ע"ב.
14. שבת קה ע"א.
15. בראשית רבה פרשה נ,ב.
16. מגיד משרים דווילנא.
17. עיין מהרש"א ב"מ פז ע"א.
18. נוסחא א פי"ג.
19. הכרם תרמ"ח.
20. משנה שביעיתי,ג. ערכין ט,ד. ברכות סג ע"א, יומא לה ע"א, ועוד הרבה מקומות.
21. משנה סוכה ב,ח. יומא עז ע"ב, ביצה טז ע"א, גיטין נז ע"א, קידושין מג ע"א.
22. סנהדרין ק ע"א, יו"ד רמב סעי' ט.
23. ערוך ערך אביי, האריך בביאור תארי רב, רבי, רבן.
24. בכורות נח ע"א ד"ה חוץ.
