נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה ב
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם:
תענוגות בני תורה
המדרש1 אומר:
"בלולה בשמן זו התורה שצריכה לבלול במעשים טובים כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון"2.לא דיבר התנא אלא כלפי אלה שאינם משמשים בקודש; מהנהגת הציבור, בהוראת איסור והיתר ודיני ממונות, כי אלה, המשמשים בקודש, רשאים להנות מן הציבור, דאם לא כן לא יוכלו לעסוק בצרכי הציבור, וכלפי אלה הוא שאמר וכל העמלים עם הציבור, אף ששכרם בצידם, יהיו עמלים לשם שמים. ואלה, המשמשים בקודש, צריך לגדלם מאחיהם, כמו שכתבו3 "והכהן הגדול מאחיו - גדלהו משל אחיו", וכמו שכן היה המנהג אצל חז"ל שכיון שנתמנה לראש מתיבתא - העשירוהו4.
סמוכין לזה הננו מוצאין, שהקב"ה אמר למשה5 שאת הלויים לא יפקוד בתוך בני ישראל, אלא בפני עצמם - מפני מה זכו לזה? אמרו ז"ל6:
"צדיק כתמר וגו' מדבר בשבטו של לוי שהיו צדיקים והפריחו מעשים טובים, בעת שעשו ישראל העגל שנאמר7 ויאספו אליו כל בני לוי, לפיכך גידלם הקב"ה בישראל כארז הזה שהוא גבוה וגדול בלבנון משאר האילנות, כך הם גדולים מכל ישראל, שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו אלא בני לוי בלבד, הדא הוא דכתיב (תהלים צב) שתולים בבית ה'. א"ר חנן בן פזי עד שהם שתולים הם בבית ה' אלו התינוקות שהם בבית הספר. ד"א שתולים בבית ה' שלא היו זזים מבית המדרש לעולם, בחצרות אלהינו יפריחו אלו השירות, תדע לך שהוא כן שנאמר הקרב את מטה לוי וגו' ושמרו את משמרתו וגו'".והוסיף במדרש ואמר8: "ולמה הוא מונה אותו מבן חדש כדי שיקבלו שכר מבן חדש".
כשנתבונן נראה שההבדל בין ישראל למטה לוי, כבר נראה בתחילת שעבוד מצרים,- כי פרעה התחכם לשעבד את ישראל בהעבירו קול בארץ, שכל יושבי הארץ יבוא לבנות את פיתום ואת רעמסס לחזקם ולבצרם מפני המלחמה ומאוצר הממשלה יותן שכר הפועלים, ובמשך ימים אחדים, אמנם נתנו שכרם, אבל אחר כך שיעבדו המצריים את בני ישראל בחינם.- המון עם ישראל נתפתה לשכר שישתכרו, אולם בני לוי לא רצו בשכר ולא רצו להפסיד זמנם היקר שהיו מתעסקים בתורה, שהורה להם יעקב אביהם בבית תלמודו9.
השעבוד ההוא פעל על ליבות בני ישראל, שנתערבו בגויים, וילמדו מעשיהם לעבוד גם עבודה זרה, ועל כן כאשר כבר יצאו ממצרים, וזכו למעמד הר סיני, לקבלת התורה, בכל זאת כאשר ראו שבושש משה לרדת מההר, עשו להם עגל מסיכה, ויאמרו10 אלה אלוהיך ישראל. ואולם בני לוי, כשם שלא נמשכו אחר הכסף שישתכרו, ככה לא נמשכו אחר עגל הזהב, ויצא מזה, שבני ישראל שהשליכו אחר גוום את עסק התורה בשביל כסף וזהב שישיגו ע"י מלאכה בסוף טעו לעשות העגל, ובני לוי שלא נמשכו אחר כסף וזהב, ובחרו בחיי צער של "ובתורה אתה עמל" נתחזקו באמונה אומן, באלוקי אמת, ולא טעו בעגל, - ועל ידי זה זכו להיות נבחרים לשמור משמרת הקודש, - וזכו שניתן להם מעשר. לבני ישראל יש רק חלק י"ב מהארץ, ולבני לוי מעשר, מדוע? מפני שבחרו לעסוק בתורת ד' והשליכו את תענוג עולם הזה אחר גיוום, לכן משכורתם שלמה מאת ד', להיות שכרם יותר מן בני ישראל.
וככה התלמידי חכמים שעזבו את תענוגי העולם הזה בשביל שרצו לעסוק בתורה, לכן שכרם שיגדלום בעושר וכבוד, - שכרם הוא בעד אותו זמן, מאז טל של ילדותם, שעזבו את מנעמי החיים בשביל התורה.
כמו הלויים "שנמנו מבן חודש, כדי שיקבלו שכר מבן חודש", כך תלמידי חכמים אשר מזמן שהיו תינוקות של בית רבן, לא זזו מבית המדרש, ועסקו בתורה, מאז כבר עזבו את תענוגי העולם הזה, לכן שכרם עתה, בשביל יגיעתם מאז בתורה.
וכל העמלים עם הציבור, - מנהיגי העיר, תלמידי חכמים העוסקים בצרכי ציבור, יהיו עמלים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסיעתם, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם, - גם בעד אותו זמן שלא היו עדיין מנהגים בהיותם עדיין עוסקים בתורה, ומכשירים את עצמם.
תורה מצילה מהדין בעולם הבא
יבואר על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש11
רבי יהודה פתח ואמר (תהלים י"ט) תורת יי' תמימה משיבת נפש (מאן דבטיל מילי דאורייתא כאלו חריב עלמא שלים), כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא להוי ליה חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי, וזכי בתרין עלמין. ואפילו מאן דאשתדל באורייתא ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות - זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינין ליה בההוא עלמא12.נמצא שבזכות התורה לא דנים אותו על עונותיו, אולם אם אינו לומד תורה אזי נגררים העונות להענישם, ולזה אמר "טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון" כי לא דנים אותו, אולם "כל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה" וכיוון שהיא בטלה "גוררת עוון". ודוק.
דרך ארץ - גמילות חסד
יבואר ע"פ מאמרם ז"ל13:
כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים... - מוחלין לו על כל עונותיו. אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים - דכתיב 'בחסד ואמת יכפר עון'; חסד - זו גמילות חסדים, שנאמר 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד', אמת - זו תורה, שנאמר: 'אמת קנה ואל תמכר'.וזה אפשר לומר בכוונתו, 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ' היינו גמלות חסדים שהיא דרך ארץ, כי גם בארץ נמצא מידת גמילות חסד, כי למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה, שיגיעת שניהם משכחת עוון. על דרך הכתוב14 'גם אלה תשכחנה', ודרשו ז"ל15 שמא תזכור לי מעשה עגל, (שאמרו אלה אלוקיך ישראל), על זה אמר 'גם אלה תשכחנה'.
מי שטבעו רע לב
ברישא אמר דרך ארץ וכאן בסיפא נקש לשון מלאכה, נראה שמצות גמילות חסד היא מצוה שכלית, שגם השכל מחייבה לגמול חסד איש עם רעהו, כי עולם חסד יבנה16, וא"כ אין שום עבודה ומלאכה בקיומה, כי קלה היא מצוה זו לקיימה, באשר גם השכל האנושי מסכים עליה, והיא מנהג ודרך ארץ. אולם מי ששכלו עקום ע"י מדות רעות הנמצאות ברע לב וכדומה, הנה לאיש הזה עבודה ומלאכה היא המצוה הזאת, ליקח מהונו שאסף בזיעת אפו ובעמל כפיו וליהנות בו בני אדם שלא עמלו בו.
ועל איש כזה אמר "וכל תורה שאין עמה מלאכה" שאינו רוצה לעשות מלאכת ההרגל, להפוך טבעו לטוב לבני אדם ולילך בדרך ארץ, הנה סוף שתורתו בטלה וגוררת עוון, כי אמר17 ר' יהודה ב"ר אילעאי, הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון, ואמרו ז"ל18 הגד לעמי פשעם... אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשים להם כזדונות, וזה "וגוררת עוון" כי ע"י שתורתו בטלה א"כ שוכח מה שאסור ומה שמותר, והוא עושה אסורים בשגגה, וכיוון שהוא שגגת תלמוד עולה לו כזדון לו שהוא נקרא עוון א"כ "וגוררת עוון", מלבד העוון שבא ע"י מזיד, עוד גורר עוון חדש כי גם השגגות לעוונות נחשבים.
והנה א"כ לפי זה לא תמצא העדר מציאות מדה טובה זו, כי אם במי שמטבעו הוא רע לב ואינו רוצה במלאכה להפוך טבעו הרע, שזה צריך יגיעה רבה וזמן גדול עד שירגיל עצמו במידת טוב הלב.
דרך ארץ בתלמידים
מה ששינה כאן שמו של רבי אביו לר' יהודה הנשיא, נראה על פי מאמר חז"ל19 שאמר רבי לבני גדול אני צריך, נכנס רבן גמליאל אצלו אמר לו נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים כו', א"כ נראה שכוונתו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיתנהגו בדרך ארץ עם הרב, והיינו ע"י שיטיל עליהם אימה ויזרוק מרה בהם, ולכן להורות על כוונה זו הזכיר שם ר' בשם ר' יהודה הנשיא, להורות שמאמר זה מורה על הנהגת הנשיאות.
יראת חטא
רבן גמליאל ממלא מקום אבותיו היה ביראת חטא20, וחש ליראת חטא על כן אמר, שתורה עם דרך ארץ משכחת עוון.
משכחת עון
אמר לשון שכחה, והיה צריך לומר מונעת עוון, אולי כוונתו, כי אף אם עלה בדעתו ורצונו לעשות עוון, אבל התורה והמלאכה, משכחת את העוון מלזכרו לעשותו.
הערות:
1. במדבר רבה פי"ג סעי' טז.
2. עיין מה שבואר בכרם פתחיה, גפן כד, מאמר גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מיר"ש.
3. יומא יח ע"א.
4. תענית כא ע"א רש"י ד"ה מלך, יומא יח ע"א.
5. במדבר א, מט.
6. במדבר רבה פ"ג, אות א.
7. שמות לב.
8. במדבר רבה פ"ג סי' ח.
9. ספר הישר, דברי הימים, במדבר רבה פט"ו אות כ.
10. שמות לב,ד.
11. וישב קפד ע"ב. הובא בשמירת הלשון שער התורה פ"ב .
12. תרגום: ר' יהודה פתח ואמר, תורת ד' תמימה משיבת נפש, כמה יש להם לבני אדם לעסוק בתורה, שכל מי שעוסק בתורה, יהיו לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא, וזוכה בשני עולמות. ואפילו מי שאינו עוסק בתורה, ואינו עוסק בה לשמה כמו שראוי, זוכה לשכר טוב בעולם הזה, ואין דנים אותו לעולם הבא.
13. ברכות ה ע"א.
14. ישעיהו מט, טו.
15. ברכות לב ע"ב.
16. תהילים פט, ג.
17. אבות ד, יג.
18. ב"מ לג ע"ב.
19. כתובות קג ע"ב.
20. כתובות קג ע"ב.
