נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות
הרב פתחיה מנקין
פרק ב, משנה ד
הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע, ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:
רצונו ברצונך
ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע, יבואר, על פי מאמר החכם מכל אדם2 "גם במדעך מלך אל תקלל... כי עוף השמים יוליך את הקול...".
שלום עליך נפשי
נראה לבאר בע"ה על פי מאמרם ז"ל3: "בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך נפשי, ואם עושה כן - עליו הכתוב אומר: 'והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות', מה כתיב בתריה - 'ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון'. עד כאן מידת בינונים, אבל במדת רשעים מה כתיב - 'אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר'. מה כתיב בתריה - 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב... כי מפני הרעה נאסף הצדיק". ופירש בחידושי אגדות4 כי הבינונים אומרים שלום עליך נפשי, כי לא תהיה הרעה לבוא מהר, והם מחר ימותו, והרשעים אומרים, שאף אם לא ימותו מהר, הרעה מכל מקום עליהם לא תבוא, וגם למחר יעשו הרע, ע"ש. וזה יאמר "אל תפרוש מן הציבור", מפני שאתה חושב כי תמות מהר, ואתה חושב כן מפני שמיתתך בידך להמית את עצמך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, אבל דע לך כי "אל תאמין" בכח "עצמך" "עד" אפילו "יום מותך" שזה לא לפי הנראה בידך, מכל מקום אל תאמין ביום מותך שהוא יהיה למהר עד אשר לא תבוא הרעה. וירמוז גם מידת הרשעים שבוטחים בעצמם אף אם לא ימותו מהר, ולזה יאמר "ואל תאמין בעצמך" ששלום יהיה לך "עד יום מותך".
ויכלול גם מה שאמר בבריתא שהעון אינו מתכפר עד יום המיתה, ולזה יאמר ש"אל תאמין בעצמך" שהתשובה שאתה עושה על עוון זה - מתכפר לך אל תאמין בעצמך בכח עצמך, "עד יום מותך", שרק אז הוא מתכפר.
ואולם על האיש הצדדי לדונו לכף זכות, אף אם רואה אותו פורש מן הציבור והולך לביתו ואוכל ושותה, עליו לקיים בו מצות בצדק תשפוט את עמיתך, אף שהזכות הוא בדרך רחוק מאוד בכל זאת צריך לדונו לכף זכות, ועל זה ירמוז באמרו "ואל תדין את חברך לכף חוב - אלא לכף זכות - עד שתגיע למקומו, ויתברר לך שאין ללמד עליו את הזכות ההוא, ואולם עד אשר לא באת ולא הגעת למוקמו צריך אתה לדונו לכף זכות. "ואל תאמר" הרי הזכות הוא כל כך רחוק במציאות עד "שאי אפשר לשמוע" כלל זכות כזה, בכל זאת דון אותו לזכות, וזה "שסופו להשמע" כי סוף סוף יוכל להשמע"
במדה שאדם מודד מודדים לו
בארתי על פי מה שאמרו5 ז"ל: "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך, אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה". ביאור הדברים כתב במחזה עינים6 על פי הכלל במידה שאדם מודד מודדים לו, ואם האדם אינו שמח בחלקו אשר נתן לו ה', גם הקב"ה אינו שבע רצון ממעשי האדם, ואם האדם שמח בחלק אשר נתן לו ה', הוא שבע רצון, גם הקב"ה שבע רצון ממעשיו.
ענווה ותוספת שנים
את המאמר הזה אמר הלל כדי לייסר את עצמו, הוא התבונן אל מקור מחצבתו, דוד המלך ע"ה, שאף שכבר עברו רוב שנותיו בכל זאת נכשל בבת שבע. ואם אמנם אפשר, שגם הלל כמו רבי, מהפך ודורש בזכותיה דדוד7, על כל פנים היה כאן חילול ה' קצת, ועל כן אל תאמין בעצמך עד יום מותך, כי אפשר שתבוא לידי ניסיון גדול, ולא תעמוד בו.
ולהמתקת הדברים נביא מה שאמרו בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק8 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע' - "כד חזי משה ענותנותיה דהושע קרי אותו יהושע" - וענין כתב הגאון בעל אור חדש, שאמרו9 ז"ל דאותן השנים שנתקצרו מאיזה איש מוספים למאן דמעביר על מידותיו. ואמר הגר"א ז"ל שהוא בכוונה, כי כיוון שעברו רוב שנותיו של אדם כו', אינו חוטא, לכן מוסיף לו השטן היצר הרע, למען רבו שנותיו לפניו ויוכל לפתותו10. (והענין צריך בירור ותבונה, ואכמ"ל). ולכן כאשר ראה משה ענותנותו של יהושע שהוא עניו ומעביר על מידותיו אם כן אפשר שיוסיפו לו שנותיו, ואפשר שיחטא עוד, לכן קרא אותו יהושע ואמר י-ה יושיעך מעצת מרגלים.
אף אנו נאמר, כיון שהיה הלל עניו, ואם כן אף אם עברו רוב שנותיו לפי הרגיל, אכתי אפשר שאין זה רוב שנותיו, דאפשר יוסיפו לו עוד, לכן אמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" דהא אי אפשר לדעת כמה יארכו ימים.
היתר שמן
אולי כוונתו כלפי היתר שמן של עכו"ם שהתיר ר' יהודה נשיאה אחיו11, והגמ' אומרת12 שישבו רבותינו ובדקו שלא פשט איסור זה בישראל, ואין גוזרין על הציבור אלא אם כן הציבור יכולים לעמוד בה. - ואולי כבר בימי הלל אחיו זה הצעיר, כבר סבירא ליה לר"י אחיו מחשבה להתיר, אלא שחשש שהוא דבר שאי אפשר לשמוע.
רחיצת אחים
בירושלמי13 מעשה ביהודה והלל בני רבן גמליאל שרחצו שניהם כאחד בכבול, ולעזה עליהם כל המדינה, אמרו מימינו לא ראינו כך, ונשמט הלל ויצא לבית החיצון ולא רצה לומר, מותרים אתם - וכנגד זה אמר אל תפרוש מן הציבור14.
הערות:
1. תויו"ט פ"ב מ"ד בשם מדרש שמואל בשם ר"י בן נחמיאס בשם משנה ירושלמית.
2. קהלת י, כ.
3. תענית יא ע"א.
4. מהרש"א תענית יא ע"א ד"ה ואוכל.
5. ברכות כ ע"ב.
6. מחזה
7. שבת נו ע"א.
8. במדבר יג, טז.
9. חגיגה ד ע"ב.
10. עיין בית יצחק. והדבר צריך ברור ותבונה.
11. ע"ז פ"ב מ"ו.
12. ע"ז לו ע"א.
13. פסחים פ"ד ה"א.
14. עיין תפארת ישראל
