|
|
סדר הברכות של הבדלה במוצאי שבת
עמירם דומוביץ
פסחים קג, ע"א: רב הונא (12) - ואליבא דרבי יהודה (26)
|
מבוא לסוגיה א. צירוף יין לברכת המזון (אפילו ביחיד). ראה הסבר נרחב למנהג זה במבוא לסוגיה של יחידה 4. ב. אמירת ההבדלה סמוך לברכת המזון של סעודה שלישית. בזמן התלמוד תפילת ערבית הייתה רשות, וכך קרה שמיד לאחר סעודה שלישית הבדילו. כמו כן ההבדלה כללה הבאת נר ובשמים, מנהגים המקובלים עד ימינו. |
הטעמים להבאת נר ובשמים בהבדלה
|
לכל אחד מהמנהגים של הנר והבשמים ניתן להציע טעם מן האגדה, וטעם המבוסס על הריאליה התלמודית. |
נר במוצאי שבת
|
טעם מן האגדה: "אין מברכין על האור אלא במוצ"ש, הואיל ותחילת ברייתו הוא" (פסחים נג ע"ב) וכן: "במוצ"ש נתן הקב"ה דעה באדם הראשון... והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור" (פסחים נד, ע"א).
טעם מן הריאליה: ר' אהרון בר יעקב הכהן (מחכמי ספרד במאה ה-14) בספרו "כל בו" סימן מא כותב שבמשך השבת ההבערה אסורה, ובמוצאי שבת היא מותרת. הדלקת נר במוצ"ש ממלאת את הבית באור, לאדם נגרמת הנאה, ועליה הוא נדרש לברך "בורא מאורי האש". כלומר ברכה זו, לפי בעל ה"כל בו", שייכת לברכות הנהנין. הברכה במוצ"ש פוטרת את האור של כל השבוע, לפי שאין הפסק להנאה זו, שהרי בכל יום האדם זקוק לאש כדי לאפות, לבשל, לחמם ולהאיר, ולכן אין הוא מסיח את דעתו ממנה. ברם עדיין קשה מדוע נבחרה דווקא מלאכת הבערה שיברכו עליה במוצאי שבת, שהרי כל ל"ט אבות המלאכה הותרו במוצאי שבת. כבר העירו המפרשים כי זו מלאכה ראשונה שאדם עושה במוצאי שבת "לפי שנהנה בו תחילה" (רשב"ם בסוגיה הקודמת). הנר שהודלק בערב שבת כבה, משום שהשמן שבו כלה במשך ליל שבת (ביום אין צורך בנר, ולכן שמו שמן רק ללילה). כתוצאה מכך, היה הבית חשוך לקראת צאת השבת, ולכן המלאכה הראשונה שנעשתה מיד במוצאי שבת הייתה הדלקת הנר. לסיכום, מכיוון שזו המלאכה הראשונה שאדם נהנה ממנה עם צאת השבת, היא נבחרה מכל שאר המלאכות שיברכו עליה. |
בשמים במוצאי שבת
|
טעם מן האגדה: "אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר (שמות לא, יז)
'שבת וינפש', כיון ששבת ווי אבדה נפש". (ביצה טז ע"א וכן תענית כז, ע"ב). על יסוד דברי אגדה אלו יש מן הראשונים שכתבו, מפני שבשבת יש לאדם נשמה יתרה, וביציאת השבת הנפש דואבת, לכן מברכים על הבשמים ליישב דעתו. (רשב"ם פסחים קב סוע"ב, ותוס' שם ד"ה "רב" וביצה לג ב ד"ה "כי")1
טעם מן הריאליה2: אחד ממנהגי הסעודה המקובלים בעת העתיקה היה להביא בשמים בסיום הסעודה. דבר זה ידוע הן מן הספרות התלמודית והן ממקורות רומאיים. בספרות חז"ל מצינו מקור לנוהג זה ב"מוגמר"3: "בא להם יין בתוך המזון, כל אחד ואחד מברך לעצמו; אחר המזון אחד מברך לכולם, והוא אומר על המוגמר, ואע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה." (ברכות פ"ו, מ"ו). ה"מוגמר" הוא בושם שנוצר ע"י שפיכת אבקה על גחלים. מקור זה מלמד כי היה נהוג בכל יום ובכל סעודה להביא בשמים בסוף הסעודה בצמוד לברכת המזון. מטרת ה"מוגמר" להעביר את הריח הרע שהותיר האוכל בחדר האכילה. בשבת אסור היה להביא את "המוגמר" אך מיד עם תום סעודה שלישית ויציאת השבת שוב היה ניתן להביא "מוגמר" ולברך עליו את ברכת הבשמים. המנהג לברך על הבשמים במוצאי שבת המשיך גם לאחר שפסק המנהג להביא בסוף כל סעודה "מוגמר". סיכום לימוד הסוגיה
שיטת רבא
1. השלם: סדר הברכות לפי רבא: _________________________________
בשלב זה הגמרא אינה מפרטת מהו הסדר של כל הברכות לפי רבא, ברם ניתן יהיה להסיק את שיטתו לגבי שאר הברכות (הבדלה ומזון) מהמשך הסוגיה. שיטות ב"ש ובית הלל |
| סדר הברכות במוצאי שבת | ||
|---|---|---|---|
| רבי מאיר | רבי יהודה | ||
| בית שמאי | בית הלל | בית שמאי | בית הלל |
|
1.
2. 3. 4. |
1.
2. 3. 4. |
1.
2. 3. 4. |
1.
2. 3. 4. |
|
| |||
|
3. חזור לתחילת הסוגיה; מה היה קשה לרב הונא? 4. מאיזה סוג של מקור (משנה או ברייתא) הקשה רב הונא על רבא? (ציין גם את מראה המקום של המקור.) 5. על פי איזו שיטה נהג רבא, וכיצד נדחתה קושייתו של רב הונא? 6. מאיזה סוג של מקור (משנה או ברייתא) השיב רבא לרב הונא? (ציין גם את מראה המקום של המקור.) 7. הסק מתוך הסוגיה מהו סדר הברכות המלא של רבא: ____________________________ הטעם של רבי יהודה ורבי מאיר 9. על פי הדברים המובאים במבוא לסוגיה על הטעם לברכת הנר במוצאי שבת, הסבר את שיטת רבי מאיר, הסובר שהן לפי ב"ה והן לפי ב"ש צריך לפתוח דבר ראשון בברכת הנר. 10. המפרשים ניסו להציע טעמים שונים לסדר של הברכות לפי כל אחת מן השיטות. נסה אף אתה לתת טעמים שיסבירו את האפשרויות השונות. הרחבה והעמקה א. היכן יש למקם את ברכת היין לפי ברייתא זו? ב. מה הטעם של מיקום ברכת היין בסדר זה? 12. בין לפי רבי מאיר ובין לפי רבי יהודה עולה כי בית שמאי ובית הלל פוסקים שמברכים על אותה כוס גם ברכת המזון וגם הבדלה, והרי ביחידה 4 למדנו ש"אין עושין מצוות חבילות חבילות"4, כיצד השיבו רש"י ורשב"ם על קושיה זו? הלכה למעשה א. מהו סדר הברכות של הבדלה במוצאי שבת רגילה שהתקבל להלכה? ב. מה הן השיטות בסוגיה שעל פי הן נפסקה ההלכה? |
הערות: 1. טעמים נוספים ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, ערך ברכת הריח, טור תרט-תרי. 2. ע"פ דברים שכתב דניאל גולדשמידט, מחניים פה-פו, תשרי-חשוון, תשכ"ד, עמ' 53. 3. ה"מוגמר" שייך לבשמים אבקתיים, בשמים אלו היו מופקים מצמחים שייבשו אותם וטחנו אותם דק דק, עד שהפכו לאבקה. כשם שהקטורת במקדש הייתה תערובת שכללה כמה סוגי אבקות, סביר להניח שהוכנו תערובות מעין אלו גם לשימוש של חולין. השימוש בבושם האבקתי הוא ע"י הרחה ישירה של האבקה מן הכלי. אולם השימוש העיקרי של בושם זה נעשה על ידי נתינת אבקה על גבי גחלים, כדי שהחדר יתמלא בתמרת עשן ריחנית (בדומה להקטרת הקטורת במקדש בתחילתו של כל יום). בושם הנוצר על ידי שפיכתו על גחלים נקרא בלשון המשנה "מוגמר", משום שבארמית גחלים נקראות "גומרי" (ע"פ תוספות יום טוב). 4. קושיה זו העלה התוספות בסוגיית "אין עושים מצוות חבילות חבילות", דף קב, ע"ב, תוספות, ד"ה "מיתבי". |
