הוי רך כקנה, שהרוח נושבת בו לכל רוח שתרצה.
שאין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו.
למה נמשלה תורה למים?
לומר לך מה דרכן של מים אינן הולכין למקום גבוה אלא למקום נמוך,
כך אין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו.

הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו,
וקרב לדבר המתקבל ולכל הדומה לו.
והוי זהיר מן היועצך לפי דרכו.

וכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו,
שנאמר: "מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע" (מיכה ז) -
למי נושא עוון?
- למי שעובר על פשע.

כל המתנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא בהם.
שנאמר: "אם נבלת בהתנשא" (משלי ל) -
אם ניבלת עצמך על דברי תורה - בה תינשא,
כל המתחכם על דברי תורה מוסיפין לו חכמה על חכמתו.
שנאמר: "תן לחכם ויחכם עוד" (שם ט).

כל זמן שאדם חוטא מורא הבריות עליו,
וכל זמן שאינו חוטא מוראו על הבריות.
וכל המבטל דבר אחד מן התורה - חייב כרת,
שנאמר: "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו).
כל שאין לו בושת פנים במהרה הוא חוטא,
שנאמר: "הכרת פניהם ענתה בם" (ישעיה ג).
וכל שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא,
שנאמר: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ).

כל תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידיים הרי זה מגונה.
מגונה ממנו האוכל לפני אורח
מגונה ממנו אורח מכניס אורח
מגונה ממנו האוכל לפני תלמיד חכם
אורח מטריח אורח מגונה משלשתן

רבי מאיר אומר:

הנוטל מלפניו ונותן לבן בעל הבית, הרי זה מגונה.
מעשה היה והרג בעל הבית את בנו.

כל המשפיל את עצמו מכווין את שמועתו,
וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
וכל הפוסל - פסול.

אמר רבי עקיבא:

כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצווה,
ונטפלתי בו בארבעה מילין, עד שהבאתיו למקום קברות וקברתיו.
וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע,
אמרו לי: כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו היית שופך דמים.
אמרו להם: רבותי, למה? אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי,
בשעה שלא נתכוונתי לזכות - על אחת כמה וכמה.
באותה שעה לא זזתי מלשמש לחכמים.

הוא היה אומר:
דלא שימש לחכמים - קטלא חייב:

הנכנס למרחץ:

בתחילה מעביר את המסוה
ואחר כך מעביר את המנעלים
ואחר כך מעביר את המכנסיים
ואחר כך מפשיט את החלוק:

הנכנס למרחץ נותן כבוד ליוצא,
והיוצא מן בית הכסא נותן כבוד לנכנס.