קשרי מלחמה - חלק ד'

מאת הרב איל משה קרים

ש ב ת

כחייל דתי יחיד בצוות המשתייך ליחידה לחילוץ טייסים, מזדמן לי אחת לשבועיים להתפלל במנין כשאנו נשארים בבסיס בשבת. ההליכה מהמגורים לבית הכנסת מחייבת נשיאת מכשיר מוטורולה לצורך כוננות. האם כאשר שכחתי להדליק את המכשיר לפני שבת, מותר להדליקו בשבת, או שעלי לותר על תפילה בציבור וקריאת התורה.

תשובה:

סיכום:

חייל שמצוי לו מנין לעיתים רחוקות, והליכתו בשבת לבית הכנסת מחייבת נשיאת מכשיר קשר, רשאי להדליקו בשבת בשינוי גמור, כגון ע"י לחיצה בחפץ שאינו מוקצה (בכפית או בסיכת ראש), אם שכח להדליקו קודם כניסת השבת, היות והדלקת מכשיר הקשר או הפלאפון כרוך באיסור דרבנן, לדעת הגרשז"א (ודלא כחזו"א), והותר לעבור על איסור דרבנן כלאחר יד לצורך מצוה. וכל שכן אם קיום המנין תלוי בו שמותר לו לנהוג כנ"ל.

הערת הרב אביגדר נבנצל:

לסעיף ד בנוגע לראיה מפסחים (סו:), זו מצוה חמורה (א) בכך שהיא דאורייתא (ב) יש בה כרת (ג) דוחה שבת.
הערתי אבל בגמרא נאמר "היינו דקא בעי מיניה, דבר שיש לו היתר מן התורה ודבר שבות עומד לפניו, לעקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי" משמע שאין חילוק בין מצות קורבן פסח לשאר מצוות.
תשובת הרב אעפ"כ יתכן דאין כוונת הגמרא לכל מצוה, אלא למצוה מסויימת זו. עיין כיוצ"ב יבמות קח:

ח. הכרת הגזרה בשבת

שאלה:

הגדוד נמצא בתעסוקה מבצעית ברצועת עזה. החמ"ל הוא חמל גיזרתי האחראי על תצפיות מוצבים וסיורים בגזרה. קצין המבצעים מעונין לעשות לסמבצי"ם סיור בגזרה בשבת על גבי ג'יפ סופה ממוגן או על גבי נגמ"ש.
הסיבה היחידה שהסיור לא התבצע ביום חול היא מטעמי נוחיות. בשבת בדרך כלל קצין המבצעים לא עובד, ואז יש לו זמן פנוי. לפי דעתי הסיור עצמו חיוני ביותר, מכיון שחשוב שסמלי המבצעים יכירו את השטח ממש ולא רק דרך המפות. מה הדין במקרה זה. יש לציין שאם ניסע על גבי נגמ"ש, אני אהיה הנהג, ואם אסרב לצאת יתכן שהסיור יבוטל.

תשובה:

א. מה שהסיור לא נערך ביום חול אינו מטעמי "נוחיות", אלא מחוסר זמן ומעומס עבודה הרובץ על כתפי קצין המבצעים, הפועל על פי סדר עדיפויות על פי ראות עיניו.
מאחר וקציני המטה של היחידה יוצאים לחופשת שבת, ובשל כך לא נערכות בשבת ישיבות מטה או קבוצות פקודות, שכל אלו "גוזלות" את זמנו של קצין המבצעים במשך השבוע, מוצא הוא זמן להכרת הגזרה לסמלי המבצעים בשבת, דבר שכשלעצמו חשוב מאד, כפי שציין השואל.

ב. בדיקת השמירה והעירנות של החיילים בתצפיות ובמוצבים, בסיורים ובמחסומים, חיונית מאד, ומהווה חלק מהשמירה עצמה, המותרת בשבת, היות ששומר שיש על גביו שומר, שומר טוב יותר. ומכיון שחייל הישן במהלך שמירה מסכן לא רק את עצמו, אלא את כלל חיילי המוצב, ואת כלל התושבים באיזור, בדיקת השמירה והעירנות בתצפית, במחסום, או בכל נקודת שמירה אחרת, לא רק שהיא מותרת, אלא גם מחויבת המציאות, וכפי שנאמר מהווה היא חלק בלתי נפרד מהשמירה עצמה.
ראיה לכך שבדיקת שמירה במקומות שטעונים שמירה, חיונית מאד ומהווה חלק מן השמירה עצמה, יש להביא ממה שהיה נהוג בבית המקדש, שאיש הר הבית היה מחזר בלילה על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקים לפניו, וכל משמר שלא עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך, ניכר שהוא ישן, וחובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו. (מסכת מידות פ"א מ"ב, רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ח ה"י). לאור זה יש טעם נוסף להקל משום שיש לראות בסיור הנערך לא רק סיור להכרת הגזרה, אלא גם סיור לבדיקת עירנותם של כלל הכוחות הפועלים לאורך הגבול.

ג. מלבד הנאמר לעיל מהווה הסיור תוספת כח הרתעה בגזרה. ואף שבמקומות כרמת הגולן, בקעת הירדן והערבה אין להוסיף בשבת רכבי סיור על הקיים, מכיון שאינם נצרכים, ולעיתים אף מצמצמים במקומות אלו את נפח הפעילות הקיימת, מכל מקום בגזרה ובתקופה כה רגישה, שהמחבלים מנסים השכם והערב לפגוע בהסעות של ילדים ומורים לבתי הספר, על ידי הנחת מטעני חומר נפץ וביצוע מארבים לאורך נתיבי התנועה, יש לנוכחות כלי רכב קרביים על גבי הצירים חשיבות בהפחתת עקומת הפיגועים. ואף שבשבת אין הסעות, נוכחות כלי רכב קרביים מונעת הנחת מטענים, שעשויים להיות מופעלים לאחר השבת. אי לכך יש לראות בכל כלי רכב קרבי הנע בשטח, תוספת כח המונעת את הסכנה האורבת לפתחם של משפחות שלמות המתגוררות באיזור, ויתכן שעל כגון זה נאמר כל המרבה לסייר הרי זה משובח.

סיכום:

מאחר שלסיור להכרת הגזרה יש יעוד נוסף, שהוא בדיקת אופן תיפקוד הכוחות בגזרה, ובנוסף לזה מהווה הסיור תוספת כוח הרתעה בגזרה, מותר ואף ראוי לערוך אותו בשבת.

ט. הנאה ממעשה שבת

שאלה:

הגדוד נמצא כרגע בתעסוקה מבצעית ברצועת עזה. החמ"ל שלנו שהוא חמ"ל גיזרתי, האחראי על תצפיות, מוצבים וסיורים בגיזרתנו, נמצא באותו חדר עם חמ"ל אחר, שלו טלויזיה ומכשיר וידאו הדלוקים כל השבת. מעולם לא בקשתי מהם שלא להדליק את הטלויזיה בשבת, אך אני בטוח שאם אבקש אענה בשלילה, כי מכשיר הטלויזיה זה מה שמחזיק את הסמבצי"ם במשמרות הארוכות (וגם אותי בימות החול). הישיבה בחמ"ל בשבת כאשר הטלויזיה דלוקה קשה עלי ביותר, כי השעמום גדול והעיניים נמשכות למסך. כיצד עלי לנהוג.

תשובה:

א. בביאור הלכה (סימן תרח ד"ה אבל) מבואר, שאין מצות תוכחה כלפי פורקי עול המחללים שבת בפרהסיא, ועל זה נאמר אל תוכח לץ פן ישנאך, ופטורים מלהוכיחם על חילול שבת שעושים, כנסיעה ברכב או הדלקת טלויזיה, כל עוד אין רואים בהם התנוצצות רוח טהרה.

ב. אך מכיון שאסור להנות בשבת מחילול שבת של יהודי הנעשה במזיד כמבואר בברייתא במסכת כתובות (לד.), בנוגע למבשל בשבת במזיד שהתבשיל אסור באכילה בשבת גם לאחרים, וכן נפסק ברמב"ם (פ"ו הלכות שבת הכ"ג) ובשו"ע (או"ח סימן שיח, א), נמצא שאסור להטות אוזן למכשיר רדיו טלויזיה או וידאו שהופעל בשבת, כדי להנות ממנו, ואיסור זה מדרבנן.
למרות האמור לעיל, אין לנטוש את החמ"ל משתי סיבות: ראשית החייל שנמצא בחמ"ל עוסק בפעילות הכרוכה בפקוח נפש ואסור לו לצאת. שנית, אין החייל עובר על איסור כל עוד אין הוא מטה אוזן קשבת, משום שבמסכת פסחים (כה:) מבואר, שהנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו אם אינו מתכוין להנות, מותר.
ובדומה למה שפסק הרמב"ם (פי"ד הלכות מאכלות אסורות ה"יב) שהאוכל מאכל ממאכלות אסורות דרך שחוק או כמתעסק, אע"פ שלא נתכוון לגוף האכילה, הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוון לעצמה של אכילה. והנייה הבאה לו לאדם בעל כורחו באיסור מכל האיסורין, אם נתכוין אסור, ואם לא נתכוין מותר.
מטעם זה תלמידים הלומדים בעיר העתיקה בירושלים, ושומעים מנגינות עבודה זרה מכנסיות או מתהלוכות של נוצרים, אינם עוברים על איסור היות שלא מתכוונים להנות, והקול הוא שבא אליהם בעל כורחם. (עיין בשו"ת הר צבי או"ח סימן קפג, שו"ת יבי"א ח"ו או"ח סימן לד).

ג. על אף הנאמר בסעיף א שאין חובת תוכחה כלפי פורקי עול, צריך עיון בכל זה כפי שכתב הגר"ש מן ההר זצ"ל (תחומין כב עמ' 82) שככל שיוסיפו למחות זה יעשה רושם - אם לא על זה אז על אחרים, ואם לא להיום אז לפעם הבאה. הכלל הוא שבכל מקום שיש תועלת בדבר, אדם חייב להוכיח ובמקום שיש נזק לעצמו, אינו חייב לסבול כדי להחזיר את חבירו למוטב. ובמקום שיש גם תועלת לזולת וגם נזק לעצמו, חייבים לשקול כמה נזק צריך לקבל על עצמו כדי להטיב לזולת (אע"פ שכאן הכוונה לא להטיב לזולת אלא למנוע "סבל" מעצמו). אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, ואין אומרים לאדם הנזק כדי שיזכה חברו. אדם חייב לסבול מעט כדי שיזכה חברו הרבה, אבל לא כדי שיזכה חברו מעט. ואינו חייב לסבול הרבה כדי שיזכה חברו הרבה וכל שכן כדי שיזכה חברו מעט.
להתעמת באופן חזיתי עם החיילים שאינם שומרי מצוות בחמ"ל לא יצלח, וכפי שאכן כותב השואל. לכן יש לפנות אל הרב הצבאי שיטפל בבעיה דרך המערכת הפיקודית.

סיכום:

1. חייל שומר מצוות הנמצא בשבת בחמ"ל שדלוק בו מכשיר רדיו או טלויזיה, אסור לו להטות אוזן כדי לשמוע, אבל אינו עובר על איסור כשנשאר בחדר, הן משום שאסור לו לנטוש את החמ"ל מטעמי פקוח נפש, והן משום שזוהי הנאה הבאה לו בעל כורחו.

2. אין חובה להוכיח את מדליקי המכשיר, אבל יש לדווח על כך לרב הצבאי כדי שיטפל בבעיה.

הערת הרב אביגדר נבנצל:

ינסה לשנן דברי תורה, (לפחות ק"ש ואשרי כל אחד יודע בע"פ), או זמירות של שבת וכדומה.

הערת הרב מרדכי הלפרין:

לדעתי הבעיה אינה מן הדין, אלא מחמת הנזק הנפשי לחייל שומר המצוות. שכן מן הדין תינוק שנפל לנהר, מותר להעלותו ולהעלות דבר עמו, (איסור צידה מן התורה), ולדעת כמה ראשונים מותר לו אפילו להתכוין להעלותם.
ולכן מאחר ותפקידו בחמ"ל הוא תפקיד של הצלה מפיקוח נפש מעצם טיבו, בודאי בזמן מלחמה או כוננות למלחמה, אין איסור בעצם ההסתכלות במכשיר שהופעל בשבת. אך הסכנה להדרדרות הנפשית והדתית אצל החייל הנדון היא גדולה מאד, וכבר היו דברים מעולם. ולכן מדובר כאן בפיקוח נפש רוחני ממשי ואין להקל ולהסתכל בלא שאלת חכם אישית. וראה משכ' אסיא נז-נח עמ' 29 ועמ' 41.

י. הסרת כביסה בשבת

שאלה:
לא אחת נדרשים אנו לעמוד תיכף ומיד בצאת השבת, למסדר כוננות שבו נבדק בין שאר הדברים, המצאות זוג נוסף של בגדי עבודה. מי שאינו שומר מצוות מכין את המסדר בשבת כך שמיד בצאתה נמצא מוכן. החיילים הדתיים משתדלים להכין את המסדר ביום ששי, מלבד זוג מדים נוסף, אותו הם מכבסים בדרך כלל ביום ששי אחר הצהריים. כאשר אין זוג מדים שלישי, או לחליפין כאשר הזוג השלישי מלוכלך, האם ניתן להסיר בשבת בצהריים את הכביסה שכבר התייבשה, בהעדר זמן להתארגנות למסדר לאחר תפילת ערבית והבדלה.

תשובה:
א. במשנה ברורה (סימן שי סק"י סקי"א) מבואר שגרוגרות וצימוקים שאדם שוטחם על גגו כדי ליבשם, אסורים בטלטול, היות ובזמן שמתייבשים מסריחים ואינם ראויים לאכילה, ומשום כך הם מוקצה ואסורים בטלטול בשבת.
אבל תמרים ששרה אותם במים בערב שבת כדי שהמים יבלעו את טעם התמרים, אע"פ שבבין השמשות לא המים ולא התמרים ראויים לאכילה ושתיה בכל זאת אינם נחשבים מוקצה (שם ס"ק יט). הסיבה לכך היא שמכיון שיבוש הגרוגרות והצימוקים תלוי בקרני השמש ושמא בשבת יהיה יום מעונן, מסיח האדם דעתו מהם ולכן הם מוקצה. אבל תמרים שהם דבר שגמרו בידי אדם דהיינו, שלמחר בשבת יהיו ראויים המים לשתיה אין האדם מסיח דעתו מהם ואין הם מוקצה.

ב. בביאור הלכה (סימן רעט ד"ה "אפילו") מבואר שההיתר של "גמרו בידי אדם" הוא רק אם אין האדם חפץ במצב הנוכחי של דחיית הדבר, אלא רצונו שיחלוף זמן הדחיה והדבר יהיה ראוי לאכילה או לשימוש. אבל אם חפץ האדם במצב הנוכחי של הדחיה ונוח לו בזה, אף אם ברור שמצב זה יחלוף לאחר זמן בשבת, וגם רצונו שמצב זמני זה יחלוף, מכל מקום דינו כמוקצה לכל השבת. לכן נר שבת שהודלק בפמוט הרי הוא מוקצה אף לאחר שכבה הנר, למרות שהנר יכבה בודאות לאחר שעתיים שלש בליל שבת.

ג. לאור זה קיימת לכאורה סתירה בדברי המשנה ברורה (סימן שח ס"ק ס"ג) שכן אסר לטלטל בשבת בגד שהתייבש, אם היה הבגד רטוב (עד כדי להרטיב דבר אחר) בבין השמשות, דמיגו דאיתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולא יומא.
נמצא, שאע"פ שהאדם רוצה שיחלוף זמן הדחיה כדי שהבגד יתייבש ויהיה ראוי ללבישה, בכל זאת נחשב הבגד מוקצה ואסור בטלטול וא"כ במה זה שונה מתמרים ששרו אותם במים בערב שבת שאינם נחשבים מוקצה?!

ד. כדי לישב את דברי המשנה ברורה נאמרו מספר דעות. בשו"ת אז נדברו (ח"א סימן ה) כתב שזה שאנו אומרים שבגמרו בידי אדם לא אומרים מגו דאיתקצאי, זהו דוקא כשהמוקצה אינו ראוי לכלום, כמו תמרים ששורים אותם במים בערב שבת שאינם ראויים לכלום, ונחשבים כעצים ואבנים. אבל כשהמוקצה הוא מחמת איסור, כגון בגדים רטובים שיש בם איסור סחיטה ולכן הם מוקצים, בזה אין מועיל ההיתר של "גמרו בידי אדם".
אומנם דעת הגרשז"א (שמירת שבת כהלכתה פ"טו הערה ס) שאין איסור מוקצה בבגד רטוב, משום שבמג"א (או"ח סימן שה ס"ק יא) מפורש שבגד רטוב ראוי ללבישה, וכן מפורש במשנה ברורה (סימן שא ס"ק קסב, שעה"צ אות רג) שאם אין לו אלא בגדים רטובים לובשם מתחילה. כמו כן נחלקו המג"א (סימן שא ס"ק נח) ואליהו רבא (ס"ק פ) אם מותר לטלטל בגד רטוב בשבת על ידי עשרה בני אדם, או שדי בשניים, ואם כן מעולם לא חל על הבגד שם מוקצה, ומכיון שהאיסור הוא רק שמא יסחוט, אין לאסור בטלטול בשבת לאחר שנתייבש.

ה. אלא שבספר פסקי תשובות (עמוד קיז הערה 73) העיר, שקשה לומר שנעלמו מעיני המשנה ברורה דברי המג"א שהביא הגרשז"א, ולכן כתב לישב שכאשר אסור הבגד בטלטול משום איסור סחיטה, אז ודאי חל עליו שם מוקצה, אלא שבסימן ש"ה הסירו חכמים את גזירתם שמא יסחוט משום צער בעלי חיים, ונשאר שֵם מוקצה על הבגד מחמת גופו. על זה כתב המג"א שכיון שראוי ללבישה על ידי הדחק, אין איסור מוקצה מחמת גופו. אבל במקום שגזרו חכמים איסור טלטול בגד רטוב משום סחיטה, חל עליו איסור מוקצה.

ו. תירוץ נוסף לישוב דברי המשנה ברורה נכתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן סה) ולפיו "גמרו בידי אדם" פירושו שיגמר בידי האדם ממש, דהיינו במעשה האדם, כגון שמניח כביסה ליבוש ליד תנור. אבל אם אין גמרו בידי האדם ממש, אע"פ שידוע בודאות שהכביסה תתייבש כגון בימות הקיץ, מכיון שאין כאן מעשה אדם ממש, בזה אנו אומרים מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולא יומא.
אלא שבשו"ת מנחת יצחק (ח"א סימן פא) ובשו"ת באר משה (ח"ב סימן כד) ועוד אחרונים מבואר, שדברי המשנה ברורה שאסר לטלטל בגד שהתייבש בשבת אם היה רטוב בבין השמשות, הם באופן שאין ידוע בודאות שיתייבש במשך השבת. אבל אם תלה כביסה בערב שבת ליד תנור, או בקיץ במקום שאין יורדים גשמים, שודאי יתייבש הבגד במהלך השבת, ואפילו בחורף אם ודאי יתייבש מחמת הרוח (ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמ' סט, לוית חן סעיף לז), מותר הבגד בטלטול לאחר שיתייבש, דמיגו דאיתקצאי לא אמרינן היכא דגמרו בידי אדם.

ז. אומנם אם מוריד את הכביסה מן החבל לצורך המסדר, הוי הכנה מקודש לחול ואסור. לכן רשאי להורידם על מנת ללובשם בשבת עצמה. ובחורף מותר להוריד כביסה זו אם קיים חשש שתירטב מחמת גשמים שירדו.

סיכום:
1. כביסה שהיתה רטובה (עד כדי להרטיב דבר אחר) בבין השמשות בערב שבת, ונתיבשה, מותר להורידה מן החבל בשבת.

2. יש ללבוש בשבת את הבגדים שהורדו כדי שלא יהא מכין מקודש לחול.

3. בחורף מותר להוריד את הכביסה הנ"ל כדי שלא תירטב מן הגשם.