|
שאלה: תשובה: א. כאשר מבשלים בשר או חלב, קולטות דפנות הכלי טעם מן הדבר אשר נתבשל בו. טעם זה, אם הוא בו ביום, יוצא מן הכלי באמצעות בישול, ונכנס לחלב או לבשר, גורם לבישול בשר בחלב, והמאכל השני וגם הסיר נאסרים. אבל אם נתבשל בשר בכלי, ועשרים וארבע שעות לאחר מכן נתבשל בכלי מאכל חלבי שאינו חריף או חמוץ, הכלי נאסר, שכן דפנותיו בלעו חלב ובשר גם יחד; אבל החלב לא נאסר שכן הטעם של הבשר שנקלט בדופני הכלי, נתקלקל ונפגם במשך עשרים וארבע השעות שהיה בכלי, וטעם פגום הנפרש לתוך מאכל, אינו אוסרו. יש פוסקים שאם עבר לילה (משקיעה עד זריחה) בין בישול הבשר לבישול החלב, גם אז טעם הבשר הבלוע בדפנות מתקלקל, וכאשר מתבשל בכלי חלב, אין החלב נאסר, אך הכלי כאמור, נאסר בכל מקרה. במטבח צבאי, כאשר יש חשש שהאוכל הבשרי נתבשל בסיר חלבי, או להיפך, אם עבר לילה בין בישול אחד לשני, אפשר להתיר את התבשיל השני, והסיר טעון הגעלה. אם ודאי שנתבשל בסיר חלבי, מותר התבשיל רק אם עברו עשרים וארבע שעות מהבישול החלבי. (חכמת אדם נה, ה) ב. כאמור, כלי שנתבשל בו בשר קולט מטעם הבשר, ופולטו בבישול נוסף. אבל אם מניחים בכלי מאכל קר, אין טעם הבשר יוצא מהכלי לאוכל. מסיבה זו אין איסור להשתמש בכלי בשרי נקי באופן ארעי לאכילת מאכל חלבי קר ולהיפך. (ח"א נו, א-ד). וכאשר נועצים סכין בשרית בקרקע קשה, מותר לחתוך בה גבינה אם הדבר הנחתך איננו דבר חריף ואין סכין אחרת (יו"ד פט, ד), ונראה שכך הדין אם נרחצה הסכין ושופשפה היטב עם צמר פלדה (ש"ך כב). ג. אם נתבשל מאכל פרווה בסיר בשרי, למשל קפה שנתבשל בסיר בשרי, ורוצה לשתותו יחד עם גבינה. יש הבדל בדין אם הסיר היה בן יומו (שבשלו בו לאחרונה תוך עשרים וארבע שעות) או שלא היה בן יומו (שבשלו בו לאחרונה לפני יותר מעשרים וארבע שעות, או לפחות עבר לילה מאז הבישול האחרון): 1. בסיר בן יומו - אין לשתות את הקפה עם חלב ואם נתן בו חלב מותר בדיעבד. 2. בסיר שאינו בן יומו - א. אם תוכנן מראש לשתות את הקפה עם חלב הדבר אסור. ב. אם לא תוכנן הדבר מראש, מותר לשתות את הקפה עם חלב. 3. בכל מקרה מותר לשתות את הקפה בארוחה חלבית, אך לא ממש יחד עם חלב. (ח"א מח, א-ב). ויש ליזהר לכתחילה אם נתבשל בכלי בשרי בן יומו שלא לערותו לכלי חלבי בן יומו, אך בשעת הדחק אפשר להקל. (ש"ך ה). ד. כלי נאסר במספר דרכים 1. על ידי צליה או בישול על אש של דבר אסור בלא נוזלים, כמו צליית בשר בכלי חלב, או אפיית עוגת גבינה בכלי בשר. 2. על ידי בישול דבר אסור על אש בנוזלים כשהם מתחממים בכדי שהיד סולדת ((48) למשל: חימום חלב בכלי בשר. 3. על ידי שהיית איסור של נוזל שאינו חם בתוך כלי במשך עשרים וארבע שעות. לדוגמא: מרק של בשר ששהה בכלי חלבי עשרים וארבע שעות, או חלב קר ששהה עשרים וארבע שעות בכלי בשרי, או בשר ששהה בתוך חלב. (בהלכה קרוי מאכל זה "כבוש"). (ח"א נח, א-ב). 4. על ידי שהיית איסור של נוזל חריף לפרק זמן שאם יתנוהו על האש, ירתח ויתחיל להתבשל. (ח"א נח, ג). 5. עירוי מכלי ראשון שנתחמם על האש לתוך כלי קר או על מאכל קר, לדוגמא: מרק בשרי מתוך סיר חם לתוך צלחת חלבית. 6. שימוש במאכל קר חריף. לדוגמא: חיתוך נקניק מתובל בסכין חלבית. 7. שימוש במאכל קר שאינו חריף. לדוגמא: מריחת גבינה רגילה בסכין בשרית. במקרה 1 - הכלי טעון ליבון. במקרים 2-6 הכלי טעון הגעלה. במקרה 7 - הכלי כשר, ואם הסכין איננה נקיה לגמרי, השכבה העליונה של הגבינה נאסרת. ה. הכשרת כלים 1. כלי שנאסר ע"י צליה, אפיה או בישול בלא נוזלים, צריך ליבון באש. הליבון הוא חימום הכלי באש עד שניצוצות ינתזו ממנו. בהכשרת כלי ע"י ליבון אין צורך לנקותו, כי האש שורפת את האיסור שבו. (תנא, ד). 2. כלי שנאסר בגלל איסור שבשלו בו, או בשר וחלב שנתבשלו בו, או שנכבש בו איסור במשך עשרים וארבע שעות בנוזלים, או שעירו לתוכו איסור מתוך כלי העומד על האש, או שחריפות הבליעה בתוכו איסור, בכל המקרים האלה יש להגעיל את הכלי במים רותחים, או ללבנו ליבון קל, והוא חימום עד שקש המונח מצידו השני ישרף. (תנא, ד-ה). 3. כלי שנוגע בו איסור קר שאינו חריף, כמו סכין בשרית שחתכו בה גבינה רכה לא מלוחה, יש לרחצו, ואם חתכו בה גבינה קשה, צריך לנעוץ את הסכין בקרקע קשה, או לרחצה בצמר פלדה. (ח"א מז, ד). 4. לפני הגעלת כלי משאירים אותו ללא שימוש עשרים וארבע שעות, כדי שהאיסור הבלוע בתוכו יפגם טעמו, ולא יוכל לאסור עוד. ואם אי אפשר יוסיף למים שמגעילים בהם סבון, ואז נפגם כל טעם מאכל שיש בכלי. (ע"פ יו"ד צה, פמ"ג מ"ז, טו). 5. יש לנקות את הכלי היטב, שלא יהיה כל לכלוך דבוק בו, כי המים הרותחים אינם יכולים להוציא את האיסור שנבלע מתחת ללכלוך. חלקים מלוכלכים שקשה לנקות מהם את הלכלוך, למשל, ידיות הסירים, קתות הסכינים, או חיבורים בכלים שיש בהם חיבורים, אפשר ללבן ב"ברנר" או בכל להבה אחרת, ואז האיסור שבהם יישרף. דרך זו קלה יותר ועדיפה, כי לרוב אי אפשר לסלק את כל הלכלוך הדבוק בסיר. 6. לאחר ניקוי הכלים, ושריפת המקומות המכילים לכלוך רב, מרתיחים מים בכלי גדול, ומכניסים את הכלי הטעון הגעלה לתוך המים הרותחים. יש להקפיד שהמים יעלו רתיחה שעה שהכלי מוכנס לתוכם. יש להכניס את כל הכלי לתוך המים, גם אם האיסור נבלע בחלק מן הכלי, כי האיסור מתפשט בכל הכלי, וגם בחלק שלא נגע ישירות באיסור. אם קשה להכניס את כל הכלי למים, אפשר להגעילו בהמשכים: מגעילים חלק מהכלי, ואחר כך את חלקו האחר. 7. אם הכלי גדול, וקשה להכניסו לתוך כלי אחר, אפשר להגעילו במימיו: ממלאים את הכלי שנאסר במים עד לשפתו, מרתיחים את המים, ובשעת רתיחתם שמים בתוכו אבן או מתכת מלובנת. המים שעולים ונשפכים מעבר לדפנות החוצה, מגעילים גם את שפת הכלי מלמעלה והכלי כשר. (תנב, ו). 8. אפשר להכשיר בהגעלה כלי פלסטיק שאין בהם שריטות עמוקות. כלים שאינם עומדים בפני מים רותחים, וכן כלי חרס וחרסינה שנאסרו, אי אפשר להכשירם. אוכל שנתבשל בכלי שלא הוכשר, אם הכלי היה ללא שימוש 24 שעות, מותר באכילה. (חכ"א נה, א). ו. שימוש בכלי שנאסר 1. כלים אסורים, מותר להשתמש בהם שימוש ארעי במאכל קר. לדוגמא: המזדמן למחנה שיש בו הגשה ואין בו כלים, ובטוח הוא שהאוכל כשר, רשאי לאכול מאכל קר בכלים שיש חשש שהם אסורים. (ח"א נו, א). (אבל אסור לחתוך עליהם דבר חריף כגון בשר מתובל או מלפפון חמוץ). 2. אם האוכל המוגש חם אפשר גם אז לאכלו בשעת הדחק בצלחות שהן ספק טרפות, אם ברור שהאוכל עצמו כשר. (ע"פ ח"א נה, ח) אבל לשימוש קבוע אין לסמוך על היתר זה. |
