בצה"ל קיימות הוראות רבות בנושאי בטיחות, כגון הוראות פריקת נשק ותחמושת ואחסנתם, תפעול כלי נשק ובדיקתם, התנהגות ליד אמצעי לחימה, בטיחות בנסיעות ועוד. מטרתם של פקודות אלו למנוע, או לפחות לצמצם, תאונות דרכים, (כגון החובה לחבוש קסדה בכלי רכב מסוימים), תאונות באימונים ובטיפול בציוד צבאי (איסור צידוד הדראולי בחניוני טנקים), תאונות נשק ותחמושת (הוראות בדבר בדיקתם ואיחסונם), וכן ליקויים בכוננות הנשק (בדיקות לפני תנועה, ניסוי כלים וכדו'). הוראות אלו נובעות בחלקם מלקחים מאסונות שקרו ובאים לצמצם את הסכנות הכרוכות בהפעלת צבא גדול ומורכב כצה"ל.

מובן הדבר שהוראות אשר פורסמו על ידי הגורם המקצועי המוסמך מחייבות את כלל צה"ל, ממילא יש על כל אחד מאיתנו חובה הלכתית ברורה להישמע להן הן מצד "ונשמרתם לנפשותיכם"¹. זלזול בהוראה שכזו ואי ביצועה, אף במקרה והענין נסתיים ללא אסון, מהווים עברה חמורה ביותר מבחינה הלכתית.

נובע מכך בהכרח, שאם בצוע הוראה שכזו כרוך בעשיית מלאכה בשבת, הרי זהו הדין הפשוט של פיקוח נפש דוחה שבת, והמעשה מהווה מצווה ממש, והמנעות מהמעשה עבירה חמורה, ובכגון דא כתב הרמב"ם ז"ל (הל' רוצח ושמירת נפש, פי"א ה"ד) "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו להזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך". ואם לא הסיר והניח המכשלות המביאות לידי סכנה ביטל מצוות עשה ועבר בלא תשים דמים".

כאשר ניתנת פקודה הקשורה בעשיית מלאכה בשבת לצורך בטחוני, עומדים אנו בפני שלוש שאלות:

א. אמון במפקד: האם הפקודה ניתנה באמת מסיבות ביטחון, או שמא היא בטחונית וקשורה - למשל כשמדובר ברכב קרבי משוריין (רק"מ) - באפשרות שרק"מ זה יהיה נחוץ לפעילות בטחונית, או שמא הפקודה ניתנה בהקשר לביקורת חימוש שהיא סיבה מנהלתית ולא בטחונית ישירה.

ב. דחיפות הפעולה - האם באמת חיוני לעשות פעולה בשבת, או שמא סובלת היא דחייה לאחר השבת, ורק המפקד שנתנה אינו ער לחשיבות השבת, ולכן ניתנה עכשיו. בדוגמא שלמעלה, אולי יש מספיק כלי רק"מ בסד"כ (סדר כוחות) לכוננות, ותיקון הכלי סובל דחיה למחרת.

ג. התר עשייתה בשבת - גם אם הפעולה קשורה לביטחון ודחוף לעשותה היום, האם החשש הבטחוני שממנו נובעת הפקודה נחשב כפיקו"נ, ומתיר עשיית מלאכה בשבת?
שאלות א' וב' קשורות למידת הידע הקיים ברגע נתון לפני החייל או הרב הפוסק, ולמידת האמון אותו הוא רוכש למפקדו. כאשר יש ספקות ביחס לשאלות א' או ב' יש להסביר למפקד את חשיבות השבת, ולבקש שמפקד בכיר ככל האפשר יקבל על עצמו את האחריות לנתינת הפקודה בשבת. זאת מתוך הנחה שככל שהמפקד בכיר יותר, יש לפניו ידע רב יותר בנדון, ולרוב יש לתת גם אמון רב יותר לדבריו.

יש להסביר תמיד למפקדים את החומרה בנתינת פקודה הקשורה לעשיית מלאכה בשבת כשאין הכרח בטחוני לכך. מעבר לחומרת חילול שבת בשוגג לחייל הדתי, הרי הדבר חמור גם למפקד - הוא פוגע באמינותו כמפקד בפני חייליו, ובאמון של חיילים דתיים במפקדיהם ככלל.

אמנם בהוראות קבע בנושאי בטיחות שאלות א' וב' אינן עולות כלל על הפרק. הוראות אלו קבועות בצה"ל, בין בחול בין בשבת, וסיבותיהן ידועות היטב - ואין בהן בעיה של אמון. (כמדומה שרחוק לשער שצה"ל מפרסם הוראות בנושאי בטיחות כאשר באמת אין סיבתם בטיחותית ומטרתם היא לרמות" את החיילים הדתיים). אמנם גם לאחר ששאלות א' וב' נענו בחיוב (למשל כשמתברר ללא ספק שהוראת תיקון הרק"מ ניתנה מטעמי בטחון, וכי רק"מ זה נחוץ להשלמת סד"כ הכוננות בשבת זו), עדיין נשארת שאלה ג' שהיא שאלה הלכתית טהורה - שמא רמת הביטחון או בטיחות שצה"ל דורש הינם למעלה מהנדרש ע"י ההלכה. בלשון אחרת - שמא הספק סכנה שממנה נובעת הפקודה או ההוראה, אינה נחשבת כספק לפנינו, ועל כן אינה מתירה עשיית מלאכה בשבת. שהרי אף שבפיקו"נ לא אזלינן בתר רוב, ואפי' ספק הסכנה מתיר מלאכה בשבת, מכל מקום זה רק בספק מבורר, ולא בכל חששא דחששא שאינה סבירה כלל.

כמדומה שצודק לומר, שגישתם הכללית של גדולי דורנו הפוסקים בשאלות אלו הינה שצה"ל אינו מקפיד דיו על פיקו"נ, ושדרישותיו הבטחוניות הם נמוכים מהנדרש ע"פ ההלכה. זכורני התבטאות של אחד מגדולי דורנו, שבאם היה משתתף אפי' שר דתי אחד בישיבת הממשלה בערב יוה"כ תשל"ד, בה הוחלט לא לגייס מילואים כי יש "סבירות נמוכה" למלחמה, היה דורש גיוס מילואים מתוך הכלל ההלכתי שבפיקו"נ אין הולכים אחר הרוב².

לפני יותר מ-11 שנה שאלתי את מו"ר הגרש"ז אוירבאך שליט"א לגבי שאלה ב' שלמעלה - באילו מקרים, כשידוע שהפקודה נובעת מצורך בטחוני, יש לתת אמון במפקדים לגבי מידת הדחיפות שבביצוע פקודה. ע"ז נעניתי שאם המפקד, לצורך ביצוע פקודה זו, היה "מפריע לפיקודיו", כגון מבטל חופשות, דוחה סדרת חינוך, מבטל הופעה של בדרנים, או מונע מהם שינה המגיעה להם - הרי רואים שלגביו הפקודה דחופה דיה עד כדי לדחות דברים החשובים גם לגביו. ממילא, למרות שחשיבותה של השבת הינה מעל ומעבר לדברים הנ"ל וללא שום יחס לחשיבותם הרי מכיון שלדעת המפקד הפקודה חשובה ודחופה, חל עליה הכלל שפיקו"נ דוחה שבת. וכן אם צה"ל מוכן להוציא הוצאות כספיות או לפגוע בתוכנית האימונים עקב דחיפות הפעולה - דחיפות זו מהווה עבורנו הוכחה שיש כאן ספק פיקו"נ, המתיר עשיית מלאכה בשבת.

מובן שמדברים אלו יש להסיק גם על שאלה ג': שהרי אף כשיש לנו אמון במפקד שלדעתו הפעולה דחופה, עדיין אין לנו להתיר מלאכה בשבת מכיון שישנו ספק הלכתי אם במקרה הנדון נדחית השבת. מעתה למדנו שפעולה שלדעת צה"ל חשובה ודחופה מטעמי ביטחון נחשבת "ספק לפנינו" והיא בגדר פיקו"נ הדוחה שבת.

מזה יש להסיק לגבי הוראות בטיחות מכיון שבהוראות אלו אין ספק שהם נובעות מטעמי בטיחות, ורק הספק ההלכתי שלנו הוא אם ספק פיקו"נ זה נקרא לפנינו ודוחה שבת - ניתן להסיק מהעובדה שצה"ל מוכן לצורך ביצוע הוראות בטיחות להוציא כספים, לבטל חופשות. למנוע שינה וכדומה, וזאת אף בימי חול, לענין היתר מלאכה בשבת.

הרב קורן (ר' מאמרו לעיל³) השיג עלי מכך שידוע שהצבא "מפריע" לחייליו גם ב"טרטורים". יתירה מכך גם בשיגרת החיים הצבאיים ישנם דברים רבים, כגון הופעה אישית (גילוח וצחצוח) וכד' שצה"ל מפריע לחייליו עבורם, ומקדיש להם זמן. אף לענין הוצאה כספית מסתפק הרב קורן, שהרי יש וצה"ל מוציא כספים גם לצורכי "ראוה" ולא רק לצורכי ביטחון.

שרא לן מריה, אך מה לדבריו ולדברי. ראשית, כל המכיר את צה"ל יודע להבחין בין תקופות מבצעיות לשאינן מבצעיות. צא ושאל חייל באילו נסיבות מפקד יבטל סבב חופשות (לא חופשתו של חייל מסויים, אלא הסבב ביחידה) בהיותם בפעילות מבצעית בלבנון. מתי מפקד של יחידה העסוקה בפעולות המבצעיות (שלרוב כרוך בה חוסר שינה העלול להביא לפגיעות בנפש) "יעיר" את חייליו לצורך ביצוע פעולה לא חיונית. באילו מצבים יחליט מפקד לבטל הופעה של מרצה או הופעת בדרנים.

אמנם כל זה אינו קשור לעניננו. ודאי שצה"ל מפריע לחייליו וגם מוציא כספים ומאמצים רבים על דברים לא בטחוניים. הרי צה"ל מוציא הון תועפות על רכב צמוד לקציניו, וכי יעלה על הדעת שקצינים אלו רשאים לנסוע עם משפחותיהם לטייל ברכב זה בשבת?

הרב קורן בהשגתו מתייחס לשאלה א - האם הצורך באמת בטחוני או לו. לכך אין הוצאה כספית או הפרעה לחיילים מהווה תשובה. היא מוכיחה שהדבר חשוב לצה"ל. אבל לא שהוא בטחוני, וזה פשוט. טענתי היא שדוקא דבר בטחוני, שצה"ל מוכן להוציא עליו כסף וכדו' יש בו דין פיקו"נ שדוחה שבת, וחובה לעשותו בשבת ובחול. עלינו רק לברר שאלות ב' יג', האם הענין דחוף וחשוב, והאם הוא מתיר מלאכה בשבת.

בתחומין ג (עמ' 23-21) פירסם ידידי הרב אברהם יצחק נריה שלושה פסקי הלכה בשם הרב אלישיב שליט"א בעניני פיקוח נפש בשבת בצבא. טענתי כלפי פסקי דין אלו, שהגורמים המקצועיים המוסמכים בצה"ל הם רופאים אומנים מוסמכים שאפשר לסמוך עליהם בעניני סיכון אלו.

טוען כנגדי הרב קורן שלא מפקדים בצה"ל, וכן לא רופאים ולא שכנות הם פוסקי ההלכות - רק הרבנים פוסקים הלכות. לכך הנני מסכים בכל לב. אולם פקפקתי במידת הידע המקצועי של כותב המאמר בתחומין, ומידת מומחיותו לקבוע מהי מידת הסכנה בכל פעולה. ודאי לא נתעלם מהרב קורן סימן מלא בשו"ע או"ח תריח לגבי סמכותו המקצועית של רופא אומן. כמדומה שהקובע שבדבר א' יש סיכון רב, ובדבר ב' סיכון קטן יותר נוטל על עצמו אחריות כבדה. מנוע אני במאמר גלוי לפרסם את מספר חיילי צה"ל שנהרגו מפליטות כדור מרובה -16 M אולם לדאבוני אין המספר מבוטל כלל וכלל. בשנה האחרונה היינו עדים להתפוצצות בתחמושת שלל מבצע של"ג, שנגרמה רק עקב אי הקפדה על הוראות בטיחות, ורק בנס לא נסתיים הדבר באסון כבד. על סמכותו המקצועית של כותב המאמר כמומחה בטחוני ערערתי, ולא חלילה על מומחיותו ההלכתית.

אני טוען כי 'עצם העיקרון שהוראות בנושא בטיחות הם נושא לשיקול דעת ודיון של כל חייל הוא מסוכן ביותר, ואם חלילה יתקבל להלכה אין ספק שיהיו נפגעים רבים ח"ו מכך'.

משיג על כך הרב קורן במשא חברתי מרשים, שעלינו לפתח צבא של חיילים חושבים, ולא של יצורים מכניים למילוי פקודות. עיקרון חברתי חשוב זה כורך הרב קורן עם מסקנות ועדת אגרנט (?!) ועם פסק הלכה של הגר"ש גורן שבו הוא כותב שחייל שקיבל פקודה הכרוכה בעשיית מלאכה בשבת, צריך לברר שהדבר קשור בצרכי בטחון "ורק אז מותר לו לבצע את הפקודה בתנאי שלא יהיה משוכנע ההפך מזה".

ראשית, יש כאן מעשה לסתור. מפורש פוסק הרב גורן כי יש לבצע את הפקודה אם אין החייל משוכנע שאין בפקודה זו קשר לצרכים ביטחוניים דחופים, אבל כספק יש לבצע את הפקודה.

ללא קשר לכך, ודאי מקובלת עלי גישתו החברתית של הרב קורן (מי יתן וכל הישיבות היו מחנכות את תלמידיהם ליותר ביקורתיות ומחשבה עצמית). אולם מה לזה ולדו"ח אגרנט ולדברי ? הרב גורן פוסק לחייל שיש לו ספק לגבי שאלה א' שלמעלה ביחס למהימנותו של המפקד לגבי סיבת הפקודה (ומניח שלגבי חילול שבת קיימת "פקודה בלתי חוקית בעליל" וממילא חלה עליה האחריות האישית של החייל המבצע, וכפי שפסק בית הדין הבינלאומי במשפטי נירנברג). אנו מתייחסים להוראת קבע שסיבותיה ברורות. הבעיה היא שחיילים רבים. ולדאבוננו ביניהם גם חיילים דתיים, ואפי' בני תורה ובני ישיבות, מזלזלים בהוראות הבטחון ואומרים "לי זה לא יקרה" ואינם נזהרים כנדרש. זאת אף בימי חול, ואף בהוראות שהצורך בהם אינו מוטל בספק, כגון זהירות בטיפול בנשק, לבישת קסדה ואפוד, ובנושאים רבים אחרים.

הוראות הבטחון הוצאו מתוך הסקת לקחים בצה"ל. ובצבאות אחרים. מתאונות שקרו בפועל. אין ספק ששמירתם המלאה והקפדנית בכל צה"ל מונעת נפגעים רבים, ושהזילזול בהם מביא לאבידות בנפש. כל יחידה שמפקדה היה קשוח בנושאי הוראות הביטחון ירד בה מספר הנפגעים באורח משמעותי. כל פעם שהרפו את המשמעת בנושא זה שלמנו מחיר יקר. עלינו להסביר לתלמידינו ולפסוק לכל השואל את מוצא פינו כי מצווה גמורה לקיים את כל ההוראות בנושא בטיחות בין בחול בין בשבת. זילזול בהוראה שכזו ואי ביצועה, אף במקרה שהסתיים ללא אסון, מהווים עבירה חמורה ביותר מבחינה הלכתית, ביטול מצוות של "השמר לך ושמור נפשך", ועבירה בלאו של "לא תשים דמים".

הרב אברהם יצחק נריה

בשולי הדברים

שמחה היא לי, שהנושא שבו עסקתי עורר הדים, ורבנן שקלי וטרי בהאי שמעתתא. לא אכנס שוב לבירור הדברים או לתשובות להשגות. מגמתי היתה בפרסום בירור ההלכה בדבר פיקו"נ בצבא להביא קני מידה מראשונים ואחרונים ופוסקי זמנינו שליט"א, כדי שבשעת מעשה - כאשר אין את מי לשאול - יוכלו חיילים דתיים לידע מה "הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון". הגדרות נוספות ופסקים אחרים יתרמו להבהרת הנושא ועל כגון דא ניתן להמליץ את הכתוב בדניאל "ישוטטו רבים ותרבה הדעת".

עם זאת ברצוני להעיר כי בהזדמנות שוחחתי עם הגאון רבי יואל קלאפט שליט"א ובאותה שיחה אמר לי כי הוא חוזר בו מפסקו הקודם [ראה תחומין ג' עמ' 23] ולמעשה דעתו שיש לקבל את הוראות הבטיחות הצה"ליות כמות שהן ואף לחלל שבת לצורך ביצוען או שמירתן.

הערות:

* המאמר דלהלן הוא הרחבת דברים שנכתבו בחוברת "בדרך אפרת" עלון קשר לתלמידי ישיבת שבות-ישראל המשרתים בצה"ל. גליון מס' 10. הדברים נכתבו כתגובה למאמרו של הרב קורן המופיע לעיל.
1. יוצא מהכלל סכנות שכבר דשו בהן רבים, ובהן שמעתי ממו"ר הגרש"ז, אוירבך שליט"א שנאמר שומר פתאים ה', ואכהמ"ל בזה.
2. דברים אלו נאמרו ע"י הגדול הנ"ל בהקשר להתר נסיעתם של שרים דתיים להשתתף בישיבות ממשלה מיוחדות שנקראו בשבת. ללא התר מפורש ממנו אני מנוע מלפרסם את שמו.
3. לגבי הדיין על הצורך במחסנית בהכנס בזמן טילטול נשק במקום שאין עירוב. אף שביסודם של דברים דבריו נראים. וכבר פרסמתי בדומה להם "בררך אפרת " 7 מנחם אב תשמ"ב. ראה שם עמ 7,סעיף ו). קרי נראה שמ"מ, במקום שהטלטול היתר רק מצד ספק. כדאי הוא הערוך השולחן לסמוך עלין כצירוף להתר. וכפ' שכתב שם וכנהוג בצה"ל ע"פ פסקי הגר"ש גורן שליט"א.

---