פינוי חללים בשבת וחג במלחמת יום הכיפורים
הרב יהושע מאיר בן מאיר
ב"ה, כ"ג תשרי תשס"ב
לכבוד
הרב מרדכי הלפרין שליט"א
ירושלים תובב"א
אחדשה"ט כדו"כ,
בהמשך לשיחתנו בסוכות הנני להעביר אליך בכתב את סיפור פינוי החללים על ידי בגזרת רמת הגולן במלחמת יוה"כ. אני מתנצל על העיכוב שנבע מקדושת המועד.
א. הקמת מחלקת הסריקה בחזית הצפון
ב. פינוי חללים ביו"ט ראשון של סוכות
ביום חמישי, יום טוב ראשון של סוכות, בערך בשעה 03.9, הגיע לחניון של יחידת הסריקה סא"ל שאולוב, קצין השלישות האוגדתי. הוא דיווח לי שרמ"ט האוגדה מחפש אותי מאז הבוקר, ולא הצליח להשיג אותי בקשר. לאחר שהם ביררו בחמ"ל הרבנות שבעיקרית את מיקומי המדויק, נשלח אלי קצין השלישות עם בקשת הרמ"ט שלמרות קדושת החג נצא מיד לפינוי חללים. לאחר שקיבלתי ממנו תמונת מצב מדוע הפינוי הוא דחוף כל כך לדעת הרמ"ט, חשבתי שיש מקום להתיר לפנות גם בחג, מהטעמים דלהלן:
1. במושב "אל-על" היה קיים אז תאג"ד תת קרקעי מוגן. אך תאג"ד של אחד מיחידות המשנה של האוגדה לא היה יכול לפעול בבונקר, בגלל גופות חללים שנשארו שם מיוה"כ מלפני הנסיגה. לכן התאג"ד התפרס למעלה, בשטח פתוח, חשוף להפגזות ולפגיעות. כיוון שהיו הפגזות של הסורים לאורך כל הקו הסגול, התאג"ד היה בסכנה.
2. לאוגדה היה חוסר עצום של אמצעים בכלל, וטנקים בפרט. היו שעות שבכל האוגדה היו הרבה פחות טנקים מאשר בגדוד תקני. בהתאם לכך נעשה מאמץ להפוך להשמיש כל טנק שאפשר. יחידות החימוש ריכזו מספר טנקים של חט' 188 שהושארו בשטח כאשר החטיבה נסוגה ביוה"כ. בחלק מהטנקים היו גופות מרוטשות, ולכן חיילי החימוש לא יכלו לתקן אותם.
3. לאורך הציר הראשי לאורך רמת הגולן בו נסעו כל הכוחות ('ציר אמריקה' במפות הקוד של המלחמה), היו מוטלים גופות של חללי צה"ל. הדבר פגע קשות במורל הלוחמים הנוסעים לאורך הציר.
אולם, כנגד שיקול הדעת ההלכתי שלי, עמדה הוראתו של הרבצ"ר שאין לפנות בחג ובשבת. בהתאם לכך ירדתי ברגל לצומת כנרת, שם היתה מרכזיה של בזק דרכה עברו כל השיחות של הבסיס (וזאת כדי 'לחסוך' את החילול יו"ט בהתקשרות למרכזיה). משם קושרתי טלפונית לחמ"ל שלישות הפיקוד, וביקשתי שיאתרו לי את הרב הפיקודי. הרב יצא לחג לביתו בשדה יעקב, ובתורנות היה סגנו, רס"ן הרב יוסי צוויק. הסברתי לו את שיקול דעתי, וביקשתי את אישורו לצאת לסריקה. הרב צויק אמר לי 'מה אתה שואל אותי, אתה גם בשטח ויודע יותר טוב ממני את העובדות, וגם ת"ח יותר ממני'. אמרתי לו 'אבל אתה מפקדה ממונה'. אז הוא אמר 'אתה רוצה גיבוי? אין בעיה. אני נותן לך פקודה לעשות מה שאתה חושב שנכון מבחינת ההלכה'.
עם 'פקודה' זו חזרתי לחניון של יחידת הסריקה. הוריתי לכח הסריקה - מחלקת ההנדסה יחד עם מחלקת היק"פ - להתארגן במהירות ליציאה לדרך. אצל חלק מחיילי מחלקת היק"פ התארגנה התנגדות נמרצת לנסיעה ביו"ט. (אציין שכבר לפני כן היתה התמרמרות רבה במחלקה כנגדי, כיון שכל יק"פ צפון יצא לחג עם גשר עד אחרי שבת, ואני, עקב המצב בחזית, סירבתי לאפשר לאנשי המחלקה לצאת). בהתאם לכך אמרתי שאני לא מחייב אף אחד, ומבקש ממי שמוכן שיתנדב לצאת איתי לסריקה. חלק מחיילי המחלקה אמרו שהנסיעה אסורה, והפחידו את האחרים שהם יפרסמו נגדם מודעות בבני ברק שהם נסעו בשבת ע"פ פסק הלכה של רב צבאי רח"ל.
(כקוריוז, אציין כי המ"מ של מחלקת ההנדסה ניסה לשכנע אותי שכיון שאני על תקן רס"ן, לפי חוק השיפוט הצבאי אני יכול להקים ב"ד שדה עם עוד 2 קצינים, כלומר יחד אתו - מ"מ ההנדסה - ובצירוף הרב הצבאי של בי"ס להנדסה, ולהוציא את אנשי היק"פ להורג על המרדה נוכח פני האויב. הוא היה כל כך רציני ונעול על 'הצעתו המשפטית' כך שרק כששאלתי אותו 'אם נהרוג את החברה קדישא מי יפנה אותם?' הצלחתי לשכנע אותו שהרעיון הגאוני שלו הוא בלתי ישים וכדאי לרדת ממנו).
חיילי היק"פ שסמכו עלי והיו מוכנים להתנדב ולצאת איתי באו ושאלו אותי אם אני בטוח שמותר לנו לחלל יו"ט. אמרתי להם שאני לא בטוח, אבל בהתאם לנתונים שיש לפני כרגע, ועקב השיקול של ספק פיקו"נ, אני חושב שמבחינת ההלכה מתוך הספק עלינו לפעול גם ביו"ט. אבל הבטחתי להם, שאני לא אלך לביתי לפני שאפנה למו"ר הגרש"ז אויערבאך (זצ"ל). אמרתי שאפשר שמו"ר הגרשז"א יפסוק אחרת. אבל אם הוא יאמר שבהתאם לספיקות שהיו לי ברגע נתון זה פסקתי לא נכון, אני מקבל על עצמי שלא אפסוק יותר הלכה לעולם. הדברים שיכנעו אותם והם יצאו איתי ביו"ט.
באותו יום פנינו עשרות חללים מתוך התאג"ד, מכלי רק"מ, וכן משולי הכביש הראשי (=ציר אמריקה). בזמן הפינוי אנשי המקצוע מיק"פ צפון רצו לשרטט תרשים ולציין מספרי רק"מ, כמקובל בחול. אמרתי להם שפעולות אלו אסורות בחג. [בנוסף אציין שכל הפעולות שעשינו - הבערת אש בנסיעה ברכב, תחומין, נגיעה במת וטילטולו וכדומה -ביו"ט הם אסורים רק מדרבנן. אבל כתיבה היא דאורייתא, והאחרונים הכריעו (ע' שו"ע או"ח סימן ש"ו סעיף יא, מ"ב שם ס"ק מז וביאור הלכה שם ד"ה 'בכתב שלהם') שאין לסמוך על הדעות שמה שלא כתב אשורי הוי דרבנן]. חיילי היק"פ אמרו לי שבלי לכתוב ולעשות תרשימים שיאפשרו זיהוי אסור לפנות. הסברתי להם שעצם הנסיעה שלנו לפנות חללים ביו"ט היא בגלל הפיקו"נ, ולכן פיקוח נפש זה דוחה גם את ההנחיות המקצועיות לא לפנות בלי תרשים וכדומה. לאחר דיון הסכמתי שיצרפו לכל שמיכה עם חלל מספר אבנים קטנות לסימן, בכל חלל מספר אבנים אחר, וכך נזכור מאיפה פונה כל חלל. כמו כן הרשיתי לנעוץ במפה סיכות ולסמן בעזרתן את המקום ממנו פונו החללים.
בגמר הסריקה חזרנו דרומה. ברמת מגשימים החלטתי שאין להמשיך לנסוע עד שקיעת החמה וצאת יו"ט. התעכבנו ברמת מגשימים, ואז החלה הפגזה כבדה. 2 חיילי הנדסה שלי נפצעו (אחד ברסיס בעכוזו ואחד ברסיס בשריר יד שמאל). הכנסתי את כל הכוח לבונקרים של התאג"ד שהיה שם, עד שמפקד התאג"ד התלונן שנוכחותנו מפריעה להם בעבודה בטיפול בפצועים. לאור זאת הוריתי לחיילי הכוח שלי לעלות על הרכבים ולרדת מהרמה. (סמל המחלקה של ההנדסה נכנס להיסטריה, והחל לצעוק שכולם יהרגו. נתתי לו שתי סתירות לחי, והודעתי לו שאם הוא פותח את הפה עוד מילה אחד אני עוצר אותו. בערב הוא ניגש אלי להתנצל ולהודות לי).
ירדנו אל מחוץ לטווח האש הסורית. רק אחרי יו"ט שלחתי את הרכב עם החללים לביה"ק הארעי בעמיעד, יחד עם אנשי היק"פ, שם הם עברו תחקירים ומסרו אינפורמציה על החללים.
ג. הדיון ההלכתי עם הגר"ש גורן
ד. שינוי בסד"כ מחלקת הסריקה
את החיילים הללו הפעלתי ככוח סריקה מאולתר, יחד עם מחלקת ההנדסה והכוחות הנוספים שעמדו לרשותי. חלק מהם נשברו נפשית מהעבודה, אך חלק נשארו איתי, והם אף ירדו איתנו לסיני כאשר האוגדה קיבלה שינוי משימה לתפוס שם את 'הפירצה'.
בסיני הועמד לרשותי כח גדול מיק"פ דרום ומפלוגה ט', עקב הבעייתיות המיוחד שהיתה בגיזרה זו. חיילי ההסדר האלו הועברו לידי רב צבאי של כח שכן - הגאון הרב מרדכי הלפרין שליט"א, והיו הבסיס הראשוני של תלמידי 'ישיבת גושן' בפאיד. מאוחר יותר, לאחר שישיבת גושן התבססה, חיילי ההסדר הללו הוחזרו לנח"ל ע"פ בקשתם, כאשר המחזור שלהם (שהיה אז מחזור חי"ר) עבר הסבה לשריון.
ה. דעת הגרש"ז אויערבאך בשאלת סיכון המפנים, פינוי בשבת ומניעת עגינות בשבת
הרב אמר לי 'אתה שואל שאלה של עם הארץ. השאלה היא אם מותר לך להכניס את עצמך ואת החיילים למקום סכנה, שיש בו הפגזות, שהרי אתה לבד מספר ששני חיילים נפצעו. אם מותר להכניס למקום סכנה, ק"ו שמותר לפנות בשבת וחג, שהרי הסכנה דוחה שבת'. אמרתי 'טוב, אז האם מותר להיכנס למקום סכנה לצורך פינוי חללים?'. הרב האריך בתשובה שכן. הוא אמר שהוא שמע שהרב גורן התיר במלחמת ההתשה לשלוח חיילי רב"צ להכשיר את המעוזים לפסח, למרות שהיתה סכנה והיו חיילים שנהרגו, ולמרות שלחלק מהחיילים במעוזים לא היה שום ענין ואולי אפילו לא רצו שיכשירו לפסח, וזה היה להם מטרד. אך לדבריו, הרב גורן צדק, כי העובדה שהרבנות הצבאית מפעילה את סמכותה ואוסרת גם להם את השימוש בחמץ בפסח, מעניקה להם את התחושה שהם חלק מהמערכת, ממדינת ישראל, והם שותפים אפילו להגבלות של הרבנות, ובסופו של דבר זה משפיע ומחזק אותם מורלית.
לדבריו אין ספק שפינוי התאג"ד והטנקים הוא פיקוח נפש. אך גם הפגיעה המורלית בחיילים שרואים שאם הם יפלו חללים הם ישכבו בצד ואף אחד לא יטפל בהם הוא גורם חשוב ברוח הלחימה, ולכן מהווה פיקוח נפש. (בשיחה אחרת, מספר רב של חודשים לאחר מכן, הזהיר אותי הגרשז"א שלא ילמדו מהדברים למעלה ויגידו בשמו שגם לאכול אוכל קר בשבת זו בעיה מורלית ופיקו"נ, ולכן מותר לחלל שבת ולבשל או לחמם אוכל במלחמה. הוא הסביר שצריך יראת שמים אמיתית להבין את ההבדל בין הדברים, וברור שאין שום התר לחלל שבת לחמם אוכל וכדומה).
סיפרתי לו שלא התרתי לאנשי היק"פ לעשות רישומים על החללים שפינו. הרב מאוד התלבט, והסביר שלדעתו בסוף המלחמה, למרות שיש הרבה חללים, חזקה על המת שנשכח מהלב. אבל הנעדרים יהיו בעיה שתמשיך להזיק לאורך הרבה זמן (לאחר שנים ראיתי כאן בעליל את אמיתת דברי חז"ל שחכם עדיף מנביא). כמו כן, כשחייל חושש שאם יפול במלחמה אשתו תשאר עגונה, ולא יורידו את יורשיו לנכסיו וכדומה - תפגע באופן חמור הנכונות שלו להסתכן. חז"ל התירו דברים רבים מכח 'שלא להכשילם לעתיד לבוא', ולדעתו אין מכשילם לעתיד לבוא גדול מזה (דברים אלו אמר לי הגרש"ז אויערבאך, אף שלענין חזרת רופא בשבת לא התיר איסורי תורה מכח שלא להכשילם לע"ל!).
אמרתי לו 'אם כן הרב אומר שמותר גם לעשות רישומים בשינוי (ביד שמאל )המודכו בכדי שנוכל לזהות מי שמפנים בשבת?' הרב אמר לי 'אני אומר? מי אני שאומר. צריך אחרי המלחמה לכנס את כל הרבנים והדיינים בבניני האומה, ושם כולם ידונו ויפסקו בעניין. שם אני אומר את דעתי להתיר. אבל דבר כזה אני לא יכול לבד להתיר!' אמרתי לו - 'ועד שיעשו את הכנס הזה בבניני האומה, מה לעשות עד אז?' והוא ענה לי 'עד אז לעשות כמו הכלל בהלכה - כל השואל הרי זה שופך דמים'!
בידידות נצח,
יהושע בן-מאיר
