|
תוכן המאמר:
א. היתרונות והקשיים שבהסדר ב. האתגר שבהסדר ג. השירות הצבאי - הכרח שהוא חובת השעה ד. ההצדקה לשירות הצבאי המקוצר ה. העם וצה"ל זקוקים להסדר ו. מניעת מלחמה 1. בן-תורה חייב גם במניעת מלחמה 2. משימת המניעה אינה יכולה להעשות בידי אחרים ז. ההימנעות משירות צבאי גובלת בחילול השם ח. הקשיים שבביצוע ההסדר 1. שילוב התלמוד והמעשה 2. סגנונות חיים מנוגדים 3. נאמנות כפולה ט. פתרון הבעיות - איזון ערכים י. שרשי ההסדר - בראשית האומה יא. השירות הצבאי - גמילות חסדים 1. החיוב לעסוק בתורה ובגמילות חסדים 2. טיעוני המצדדים בעיסוק בתורה בלבד יב. ההתמודדות עם טיעוני הבקורת 1. שוללי ערך המדינה 2. רבנן לא צריכי נטירותא 3. כשבט לוי שהובדל מדרכי העולם 4. אנגרייא בתלמידי חכמים 5. אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה יג. "ישיבת הסדר" - נורמה; "ישיבה צרופה" - חריג יד. מודעות עולם התורה לצרכים הצבאיים טו. אנו, אנשי ישיבות ההסדר (סיכום) תקציר: האידיאולוגיה של ישיבות ההסדר, וחובתם של בני ישיבה לשרת בצה"ל. תשובה למתנגדים לשרות בני ישיבות בצה"ל. מילות מפתח: צה"ל, תורתו אומנותו, ישיבות הסדר, מלחמה |
|
עם הגיעו לגיל הצבא, ניצב בחור ישראלי בעל רקע תורני בפני שלש ברירות עיקריות. הוא יכול, כרוב עמיתיו, להתגייס ולשרת לפחות שלש שנים. לחילופין ובמקביל לנהוג ברוב מדינות המערב כיום - הוא יכול לפטור עצמו משירות לחלוטין על ידי לימוד בישיבה אשר תלמידיה מוגדרים כמי שתורתם אומנותם. שלישית, הוא יכול להצטרף לישיבת הסדר ולשהות במחיצתה, לפחות כחמש שנים, במסגרת תכנית אשר תשלב ספרא וסייפא. במקרה זה, הוא ילמד בהיקף מלא בהיותו בישיבה - דרך כלל, הממד הצבאי אינו בא לידי ביטוי בין כתליה - אך הוא ייעדר הימנה, גם בתנאי שלום, לשתי תקופות ארוכות: האחת, כבת תשעה חדשים, והשניה, כחצי שנה - לשם אימון ופעילות מבצעית. מתוך שלש הברירות, זו של הסדר הנה, במובן אחד, הקלה. ברם לאמיתו של דבר, היא גם הקשה שבהן. מצד אחד, היתרונות מנקודת ראותו של הבחור שקופים למדי: ראשית, השרות הפעיל קצר יותר. הסדר'ניק אמנם משתעבד קרוב לחמש שנים אך הוא ילבש מדים פחות משנה וחצי, אלא אם כן הוא ייכנס למסלול הקצונה. אך בעיקר, ההסדר מספק מסגרת נוחה להגשמת שני חיובים שונים ובמידה אף סותרים. הוא מאפשר לתלמיד, מוסרית ופסיכולוגית גם יחד, להשקיט את מצפונו, הן הדתי והן הלאומי, על ידי השתתפותו בנטל הביטחון הכללי ללא ניתוק מבית יוצר תורני. חברתית - ולזה יש כמובן אף השלכות דתיות - ההסדר מציע לחייל תנאים רצויים היות והוא דרך כלל משתלב ביחידות בהן, במידה זו או אחרת, קיים ריכוז של בני ישיבות. ובנוסף לזה, ההסדר מאפשר לו, מעשית, לשמור על אופציות לימודיות ומעשיות לקראת העתיד. בניגוד לעמיתיו בישיבות אחרות, הסדר'ניק רשאי, עם תום תקופת חיובו למסגרת, לבחור בכל מסלול לימוד או תעסוקה במרחבי החברה הישראלית. |
|
השיקולים האלה לגיטימיים ואפילו חשובים. אך במבט אידיאלי ואידיאולוגי, לא הם המהווים לב ההסדר. לאשורו, הסדר הוא אתגר יותר מאשר הזדמנות; וכדי להתבונן במיטבו עלינו להתמקד בקושי, ואפילו במתח, ולא בנוחיות. אופטימלית, ההסדר אינו מציע רק חממה דתית עבור החוששים ממשבי חיי צבא שגרתיים - אם כי, אגב אורחא, הוא גם מספק צורך זה. ההסדר במיטבו שואף למשוך ולפתח בני תורה בעלי רצון עז ומקיף להיות תלמידי חכמים, אך המרגישים בו-זמנית חייבים - מוסרית והלכתית - לעזור להגן על עמם ומולדתם; הרואים במחויבותם הכפולה, בהתחשב באילוצים ההיסטוריים של מקומם ושעתם, זכות וחובה גם יחד; האוהבים, בהשוואה לעמיתיהם השוללים את ההסדר, לא את התורה פחות אלא את כנסת ישראל יותר. הוא נועד לקיים מערכת בה תלמידים יכולים להתמקד בהתפתחותם האישית הרוחנית והלימודית תוך כדי היענותם לקריאה לשירות ציבורי, ובכך לטפח קיום יהודי משולב ושלם. |
|
אמנם, אין שני היבטי ההסדר, הרוחני והצבאי, שווים. בכורת הראשון משתקפת בחלוקת הזמן. אך היא נזקקת בעיקר למישור הערכי, בו יתכן ששני גורמים יהיו נחוצים והכרחיים באותה מידה ואף על פי כן שונים למדי בערכם. כשהמשנה אמרה (אבות ג,יז): "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח", היא ודאי לא התכוונה להעניק מעמד שוה לשניהם. היא רק קבעה כי, מעשית, לא ניתן לוותר על אחד מהם, אם כי מבחינה ערכית ותליאולוגית, קמח קיים למען תורה ולא להפך. "צריך לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול", מדקלם אחד מדמויות מולייר; והוא הדין בהסדר. הישיבה מחייבת שרות צבאי כאמצעי למטרה: החזקת והעשרת חיי הרוח של הפרט והכלל, הגשמת החזון הדתי והמוסרי הנשגב המהווה ייעודנו הלאומי; וכל השאר טפל לחלוטין. אין אדם אחראי הקשור בישיבת הסדר המצדד בשירות צבאי כשלעצמו. אנחנו דוחים כל שמץ של מיליטריזם, ורחוקים שנות אור מתפיסת אפלטון כי משמעת חיי צבא הנה מרכיב נחוץ של חינוך אידיאלי. לא פחות מאשר כל יהודי, ההסדר'ניק הטיפוסי נכסף לשלום, משתוקק ליום בו יוכל לפשוט מדיו, לפרוק נשקו, ולהתמסר בכל מרצו לתורה. אך בינתיים, היות ואינו מטפח אשליות והזיות, הוא וכליו נמצאים בכוננות. במובן אחד, אם כן, ההסדר נעוץ לא בבחירה אלא בהכרח. הוא, אם נרצה, בדיעבד - תגובה למציאות הפוליטית הכפויה עלינו על ידי אויבינו. אך במובן שני הוא בהחלט לכתחילה - ברירה חופשית המעורה בהכרעה הלכתית ומוסרית. אין אנו - לפחות, בישיבת הר עציון - מצדדים בהסדר כאלטרנטיבה משנית עבור נחשלים שאינם מוכנים או מסוגלים לקבל עול תלמוד תורה בלעדי. אנו מצדדים בו מתוך שכנוע שבהתחשב בנסיבותינו - מי יתן והיו שפירות יותר - שרות צבאי הוא מצוה ואף מצוה חשובה 1. בלי להטיל דופי במסירותם או במוסריותם של החולקים עלינו, אנו גורסים כי עבור רוב רובם של בני תורה כיום, תרומה להגנת העם היא בגדר חובת השעה. |
|
המונח "הסדר", במידה ונודף הימנו ריח עסקה בין יריבים, מטעה. ההסדר אינו פרי פשרה בין ראשי ישיבה למשרד הביטחון. הוא מהווה פשרה עם המציאות. ברור שלפרקים אנו מתווכחים עם המפקדים אודות פרטים ולא תמיד הם מעריכים מספיק את בכורת הגורם הרוחני, אך החרדה הבסיסית לביטחון היא שלנו לא פחות משלהם. כמובן, חרדה זו חייבת לעמוד מול אחרות. כנסת ישראל זקוקה לא רק לביטחון אלא לרוחניות - ובסופו של דבר, לראשון למען השנית. כל המסוגל, בגין ידע ושאר רוח, לשמור על חזוננו המוסרי ומורשתנו הרוחנית ולהעשירם, תורם לאין ערוך לאיכות חיינו הלאומיים; ויש להתחשב בכך בקביעת סדר עדיפויות אישי או ציבורי. ובכן, אם כי, בעולם ישיבות ההסדר, אנו גורסים כי מן הראוי שאימון צבאי ושירות מילואים בהמשך יהיו נחלת כמעט כל בחור בישראל - לכל היותר, יש לייעד התמחות רוחנית לאליטה אצילה - משך הפעילות המבצעית של בני תורה צריך להיות קצר משל עמיתיהם שאינם מוכנים או מסוגלים להעלות תרומה מקבילה. יש לציין כי הממסד הצבאי דרך כלל מבין זאת. מפקדים זוטרים, חדורי דאגה מתמדת להחזקת חיילים טובים ביחידותיהם, מתאוננים לא פעם על האפליה שבקיצור שירות תלמידי ישיבות. אך בכיריהם, המודעים יותר למצב הכללי ולטווח הארוך, מכירים בערך הממד הרוחני שבהסדר כמחשל ומרומם, הן את בני הישיבות והן את הנלחמים לצדם בשדה הקרב. ברם, חשוב להדגיש כי מנקודת מבט תורנית הצדקת השירות המקוצר אינה מושתתת בלעדית או אפילו בעיקר על המרצת אומץ. היא מעורה בערך המהותי והאין סופי של תורה כשלעצמה - ואדרבה, באמונה ובתקווה שהיא מקרבת אותנו להגשמת חזון הנביא: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". |
|
הטיעון למען ההסדר בנוי, אם כן, על כמה הנחות פשוטות. ראשית, בשנות עיצובו שלאחר התיכון, על בן תורה להיות מושרש לעומק באווירה תורנית מובהקת, הן למען התפתחותו הרוחנית האישית והן למען עתיד עם הזקוק, כאוויר לנשימה, לתשתית ערכית נרחבת ולמנהיגות רוחנית כאחת. שנית, ההגנה על מדינת ישראל היא חובה מוסרית והלכתית ברורה - אם מפני שלהשקפתנו לידתה הייתה מאורע היסטורי ממדרגה ראשונה ושמירתה בעלת משמעות רוחנית רבה, ואם מפני שגם ללא ממד זה קיומם הפיסי של מיליוני תושביה מונח על כף המאזנים 2. שלישית, לאור צרכיה הצבאיים הנוכחים - ואת אלה אמנם יש לבדוק מחדש לפרקים - בני ישיבה חייבים להשתתף בהגנתה, הן על ידי אימון יסודי ומתקדם, המכשירם להשתלב במערך המילואים לקראת אפשרות של מלחמה, חס ושלום, והן על ידי שירות מבצעי גם בתקופות שלום מתוח. הצורך בהשתתפות כזו מושתת על כמה גורמים. החשוב שבהם, כמובן, הוא העובדה שבמקרה מלחמה צה"ל עלול להיזקק לכל חייל שיוכל לתרום. שמא יתקבל הרושם שמספר ההסדר'ניקים נטול חשיבות צבאית, יש לציין כי אף שאמנם לא מדובר בהמון ממש, הרי ציבור התלמידים הרשומים כיום בהסדר, שלא לדבר על בוגרים שעברו למערך המילואים, מסוגל לאייש למעלה מארבע מאות טנקים - לכל הדעות, סכום שאינו מבוטל. גורם זה נוגע להכשרה יותר מאשר לשירות בעתות שלום; אך גם לגביו, יושר בסיסי ורגש כבוד עצמי מחייבים שהקהילה התורנית תטה שכם אף אם תרומתה זעירה משל אחרים. |
|
1. בן-תורה חייב גם במניעת מלחמה לקראת מלחמה אפשרית אף שהם פטורים מלמונעה, מתעלמת מערך מנע. במישור הסיוע לזולת, כמוהו כסיעוד - הלכתית ומוסרית. מצות השבת אבידה כוללת מניעתה: |
"הרואה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו
או שדהו חייב לגדור בפניהם ולמנעם, שנאמר לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקעו" 3. |
|
ואם באבידת ממונו כך, באבידת גופו לא כל שכן 4. במקביל, מפורסמים דברי הרמב"ם לגבי הנשגבה שבשמונה מעלות הצדקה: |
"מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר החזק בו עד שלא ייפול ויצטרך"
|
|
- וכל זה אף כשאין "הנותן" מתחסר אגורה שחוקה.
2. משימת המניעה אינה יכולה להעשות בידי אחרים |
"הדר יתבי וקא מבעי להו: כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב כל חפצים לא ישוו בה, דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה. כאן במצוה שאפשר לעשותה על יד אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים" 5.
|
|
אך אפשרות זו צריכה להיות מעשית ולא רק תיאורטית: לא ניתן להעריכה בלי שנכונותם של האחרים למלא את החסר תובא בחשבון. האמנם פשוט שמותר לי, במישרין או בעקיפין, להעמיס על חברי נטל משותף מפני שאני שואף ללמוד? 6 יתירה מזו, לבעיה ממד שונה לחלוטין כשמדובר לא רק על חלוקת זמן ומאמץ אלא על סכנה; ולצערנו, היבט זה קיים אף בעידן רגיעה. ובכן, בבואנו לקבוע משך שירות בתקופת שלום, אנו נאלצים שוב לאזן צרכים ציבוריים סותרים - וזה אמנם יסוד קיצור השירות הפעיל במסגרת ההסדר. אך עלינו להבהיר כי המושג "אפשר לעשותה" אינו מעניק הצדקה לפטור אוטומטי ומוחלט. העוסק באיזון כזה ומסיק כי חובו הצבאי בעידן שלום הוא אפס, רשאי כמובן לדגול בעמדתו. אך לדידי, לרעיון מדינה ובטחונה בבחינת נהמא דכיסופא אין קסם מוסרי. |
|
פרט למומנט המוסרי, עבור רבים יש בשירות אף נימה של אינטרס אישי - ולא רק מפני שסוף סוף על מולדתנו אנו מגינים. שירות מאפשר לחייל להשתחרר מייסורי הטפיל, אם מוסריים ואם פסיכולוגיים, והוא מאפשר לציבור הדתי כולו להימנע ממציאות וכתם הפרזיטיות. הוא בונה אופי אישי מכאן, ופותח נתיבי השפעה מאידך גיסא על ידי עיצוב מנהיגים פוטנציאליים הרגישים לדופק וחוויית בני ארצם. אמנם אסור שסיכוי ביקורת חילונית יהווה באורח שיגרתי הגורם המכריע בהתוויית מדיניות דתית, אך גם לא ניתן להתעלם ממנו לחלוטין. חז"ל, בכל אופן, לא התייחסו לחילול השם ולקידוש השם בשוויון נפש. |
|
1. שילוב התלמוד והמעשה |
"אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהבית תורה לישראל, הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נש תרין פומין - חד דהוי לעי באורייתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה".
|
|
למשאלה זו מצטרפים, מעומקא דליבא, הסדר'ניקים ורבותיהם, אך היא נשארת משאלה. 2. סגנונות חיים מנוגדים כבר הרמב"ן ציין, שתכונות התקיפות והגבריות שכל כך מושרשות בחיי צבא נוגדות, מטבען, את המשמעת התורנית הרוחנית. בבארו את הפסוק: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג,י), מעיר הרמב"ן: |
"והנכון בעיני בעניין המצווה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו, ולא יתבוששו אפילו בניאוץ וכל נבלה. הישר בבני האדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב: ונשמרת מכל דבר רע".
|
|
מצבים פחות חמורים ממלחמה מאיימים פחות, אך גם הם יכולים להטביע את חותמם. כמשתמע, כמובן, מלשון הפסוק והרמב"ן, ניתן להתגבר על הקושי; אך יש צורך בשמירה כנה ומודעת. 3. נאמנות כפולה |
|
הסתירות המדומות האלה - והן אינן לגמרי מדומות - הן פרי מאמץ יסודי להשלים בין חיובים ותביעות סותרים על ידי השכנת איזון מסויים: איזון אשר יצור תלמיד השואף לאיצטלא דרבנן שגם משרת, חיל שגם לומד; איזון הרואה בשירות הצבאי קרבן רוחני - אין אנו רוצים שתלמידינו יהיו אדישים להפסדם - אך המחייב אותו; איזון המעודד תלמיד להצטיין בצבא, אך מכתיב שובו לבית המדרש בעוד הצטיינות זו טרם יושמה - או אפילו הושגה - בשלמות. מנקודת ראות הישיבה, הניגודים האלה מוצדקים לחלוטין. ולא עוד, אלא שהם מהווים לב ליבו של ההסדר כמערכת מורכבת ורגישה. אך שמירת איזון זה, על כל גווניו העדינים, מצריך הליכה על שביל צר - לעתים, אף על חבל דק; וכאן טמון הקושי הראשוני, קיומי ולא מעשי, שבהסדר. אין לתמוה, אם כך, על שרבים מגשימים את יעדיו חלקית. אך את ההסדר בטהרו ובמיטבו ניתן לראות באלה אשר מצליחים להשיג את האיזון בכל מורכבותו - באלה אשר חרף הקושי, שלמים עם עצמם ועם ייעודם. והמראה מרשים ומרומם. בעיות אלה בהחלט קיימות, והן מציבות בפנינו אתגר חינוכי רציני; ואם כי ניתן להתגבר עליהן - תולדות ישיבות ההסדר ורבים מצאצאיהן מעידות על כך - כל התעלמות מהן מסוכנת. אדרבה, דוקא מחייבי ישיבות ההסדר, מחנכיהן המתמודדים חדשים לבקרים עם דרישותינו המורכבות, הם המכירים מקרוב ולעומק את בעיות המוסד. כלום אנחנו זקוקים למבקרים המנותקים לחלוטין מהווי הצבא - ובמידה, אף מהמדינה - שיסבירו לנו מידת ורצינות הקושי שבמערכת? את היקף ומשמעות המחיר הלימודי המתבקש הימנה? |
|
ואף על פי כן - אם כי מאות ואלפי שנות גלות נטו להאפיל על העובדה - ההסדר הוא הדרך היהודית המסורתית והמקורית. מה היו מערכות משה רבינו, יהושע בן נון, דוד המלך, רבי עקיבא - כפי שחז"ל תפסו ותיארו אותן - אם לא ישיבות הסדר? יש להניח שצורת שילוב שירות צבאי עם תלמוד תורה היתה שונה משלנו. חז"ל מציינים כי יהושע ננזף על ידי מלאך ה' בגלל ביטול תלמוד תורה דרבים לערב אחד: "אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה" (מגילה ג,א), ולצערנו, אנו, כצבא, עדיין רחוקים מרמה זו, אך העקרון זהה. אמנם לדעת הרמב"ן, שרשי ההסדר נעוצים בראשית האומה ממש. בהסבירו למה אבימלך לחץ על יצחק לכרות עמו ברית, הוא משער: |
"ויתכן שהיה אברהם גדול מאד ורב כח, שהיו בביתו שלש מאות איש שולף חרב ולו בעלי ברית רבים, והוא גם בן חיל אשר לבו כלב אריה ורדף ארבעה מלכים גבורים מאד ונצחם. וכאשר ראו הצלחתו כי הוא מאת האלקים פחד ממנו מלך פלשתים פן יכבוש ממנו מלכותו... וכמעשה אבות עשו בנים, כי היה יצחק גדול כאביו, ופחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו" (בראשית כו,כט).
|
|
תיאור האבות בעלי לב האריה ותלמידיהם שולפי החרב יצטייר כמוזר אצל רבים. אם כי אנחנו לא ששים להודות בכך. אף לעולם התורה יש אופנות משלו, ואופנת הרמב"ן על בראשית - הרמב"ן ככתבו, הנקרא בכנות, ומובן ללא סרק וללא סייג - היא כרגע בשפל 8. אך עובדה אינה זזה ממקומה: המסורת היסודית היא הסדר. |
|
1. החיוב לעסוק בתורה ובגמילות חסדים א. הצורך הפשוט להישאר, ולהשאיר אחרים, בחיים. ב. העובדה כי בנסיבותינו שירות צבאי הוא הביטוי המובהק לערך הרבה יותר מקיף: גמילות חסדים. גורם זה, אשר שמעון הצדיק הגדירו (אבות א,ב) כאחד משלשה דברים שעליהם העולם עומד, הוא יסוד כל מוסר חברתי תורני, והגשמתו, אף על חשבון טיפוח חד-גווני של גדלות בתורה, הוא הכרחי. דברי הגמרא בעבודה זרה (יז,ב) ברורים ונוקבים בנידון: |
"תנו רבנן: כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, אמר ליה רבי אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בו תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד. אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. אמר ליה רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול. אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד. וכדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר וימים רבים לישראל ללא א-להי אמת וגו'. מאי ללא א-להי אמת, שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאיו לו א-לוה" 9.
|
|
במקביל, המדרש בקהלת רבה (ז,ד) ממקד את כפירת נבל ("אמר נבל בליבו אין א-להים") בניתוק מחסד: "ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים כאילו כופר בעיקר". והגמרא בראש השנה (יח,א) קובעת כי אף כי הן רבה והן אביי, חרף היותם מצאצאיו של עלי הצליחו להתגבר על גזר הדין שנגזר על ביתו, שכן "בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים", גורלם התפצל: "רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי שעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין". ברור שרבה לא התעלם מגמילות חסדים לחלוטין, ופשר הדברים שהוא לא עסק בהיקף הדרוש; ובמקביל למסקנת הסוגיא בעבודה זרה לגבי רבי חנינא בן תרדיון: "מיעבד עבד, כדבעי ליה לא עבד". 2. טיעוני המצדדים בעיסוק בתורה בלבד |
| המשך המאמר |
|---|
