מסכת זו, העוסקת בעניני הנהגה ומוסר, מדות ואמונה, זכתה להיות הספר הנלמד ביותר בעם היהודי מאז סידורה. היא כוללת בתוכה את אמרותיהם של חכמי המשנה בתחום האגדה והמוסר וחכמתה הפנימית של התורה. מסכת אבות זכתה להיות 'מדריך' רוחני בכל תפוצות ישראל, שהפכו בה, העמיקו בה, וחיברו עליה אינספור פירושים.


אלא שאינו דומה דור למשנהו, לקודמו ולבא אחריו. כשם שהרמב"ם כתב את הקדמתו למסכת זו בשפה ששיקפה את דעת התורה על תפיסת נפש האדם כפי שרווחה בזמנו, וכשם ששש מאות שנה אחריו, כתב ר' חיים מוולוז'ין את פירושו למסכת עם כלים ושפה שתאמו את רוח המוסר של הגר"א − כך בימינו ברור מאליו הצורך לפרש את המסכת בשפה התואמת את מושגינו, ועל פי חכמת ידיעת הנפש הרווחת בתקופתנו.


חיבור זה נועד להראות, כיצד בכל מאמר הנראה במבט ראשון כפתגם יפה, מקופלת בעצם תובנה פסיכולוגית עמוקה, ישירה ומנחה, המעידה על עוצם ראייתם ותעצומות נפשם של רבותינו. לא תמיד מתיישבים הדברים על לבו של הקורא במבט ראשון, ולעתים יתכן והם מעט קשים לעיכול, אולם לאחר העיון וההתבוננות, יחשפו ללא ספק הרבדים הפנימיים. זוהי מלאכת העיון והגילוי המוטלת על כל בר-דעת הבא בשעריה של מסכת זו, בחינת 'תפוחי זהב במשכיות כסף – דבר דבור על אופניו', שהמורה הגדול הרמב"ם בהקדמתו לספר המורה, הדריכנו בה.


אלא שישנם אמצעים מגוונים בכדי להגיע לחשיפת 'תפוחי הזהב' הנחבאים מאחורי משכיות הכסף. כיוונו הכללי של חיבורנו הוא עיון בכוחות הנפש והטבע האנושי על פי השקפת חז"ל. אופן הניתוח נעשה בשתי דרכים עיקריות: האחת, בירור פילולוגי-סימבולי של מטבעות הלשון והמונחים בהם משתמשים רבותינו, והשניה, עיון הגותי-רעיוני בדרך האלגוריה, מתוך גישה שדברי רבותינו הופיעו לעתים בצורת משל ומליצה, כדרך בעלי החכמה מדור דורים.


אינו דומה האדם בעומדו בשערי מסכת זו לאדם שכבר למד והכיר את כל מטמוניה. במסכת זו הטמינו לנו חז"ל לא רק את השורשים להנהגה חכמה ומוסרית כפי שהם ראו לנכון על פי התורה, אלא דבריהם אף מחדשים ומאירים לנו את תכונות הנפש וכוחותיה המצויים אצל כל אדם. רבדים עמוקים אלה רדומים הם אצלנו, ובלא עבודה עצמית לאור דברי חז"ל אין כל סיכוי לגלותם ולהביאם לידי ביטוי. תקוותנו היא כי זכינו בס"ד לדלות חספא ולמצוא את המרגניתא הטמונה תחתיה. הזוכה להעמיק במסכת זו ייצא ממנה גם עם הבנה חדשה על עצמו, ויפתחו לפניו שערים חדשים לחיים עמוקים ומאושרים יותר.


מדוע נקראת מסכת זו בשם "מסכת אבות"? בספר "בית אבות" לנכדו של ר' אברהם אחי הגר"א, ביאר שהשימוש במונח "אבות" אינו במשמעות של יחס בין דורי בין אבות לבניהם, כי אם במשמעות של "אבות ותולדות" כלומר 'כללים'. רבי יהודה הנשיא רומז לנו בזה שבמסכת זו מקובצים רק שורשי המוסר והמדות, ומהם יצטרך הלומד להסיק את התולדות הנובעות מהם, אמונה, מוסר והנהגות, כענפים שאין להם סוף.


יהא ה' בעזרנו לתור אחר תולדותיהן של האבות, ולזכות לחשוף בכל מימרא את השורש שבעל המימרא חפץ ללמדנו. ישנן מימרות רבות שבקריאה פשוטה נראה כאילו בעל המימרא בא ללמד רק הנהגה אחת ספציפית, ללא מסר בעל משמעות כללית. אין הדבר כן, ובכדי להוציא מראיה שטחית זו, קרא רבי יהודה הנשיא למסכת זו בשם "אבות" בכדי ללמדנו על דרך קריאתה ולימודה, ולהשכילנו כי רק ב'שורשים' עסקינן, ועלינו להרחיב ולהעמיק בה ולחשוף את פרטיה ופרטי פרטיה.


ידוע גם ידוע, כי נפשו של אדם מורכבת מפרטים דקים עד אין חקר, בהתאם למחשבותיו ולהרגשותיו. חז"ל ידעו כי אין שום אפשרות בעולם להקיף ריבוי זה ולהדריך את האדם הדרכה פרטנית, כי אם הדרכה כללית, עקרונית, שממנה יוכל החכם להסיק אל הפרטים. לאור זאת חיברו את המסכת הזו, להורות לחכם את כללי הנהגת האדם על פי התורה והמוסר, ובה מכונסים 'אבות' עבודת הלב ודרכי המוסר האנושי.<