רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה, אף על פי שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

התנא מונה חמש עבירות, הנובעות מכך שאדם מאמין ברוחניות ככוח עליון, אך אינו מאמין בתפקידיו בעולם הזה, לשלב בין העולם הרוחני למציאות החומרית. מכך הוא מגיע לזלזול בדקויות ובמצבים מורכבים.


המחלל את הקדשים – אדם המכבד קורבנות, אך מחלל בהמות שהוקדשו. מצב זה נובע מכך שאינו מאמין שיש קדושה בבהמה המוקדשת וממתינה למזבח. התנא נקט בדוגמא של 'קדשים' דווקא ולא של קורבנות, כי אין כוונת ביזויו כלפי שמיא – קרי אינו מבזה קדשי שמים כי אם את 'מצב הביניים'. הוא סובר שקדושה חלה על בהמה רק בעשיית הקורבן, אך ההכנה וההקדשה אינם מביאים לשינוי בבהמה, ולדעתו אין כאן קדושה. חילול זה מסמל ונובע מבוז כלפי 'שלבי ההכנה' שבעבודת האדם.


המבזה את המועדות – אדם המכבד את ימי 'יום טוב – מקרא קודש', אך מבזה את ימי 'חול המועד'. קרי הוא מאמין ומכבד את הקדושה בפני עצמה, אך אינו מאמין במצב בו נוהגים מנהג חולין ועדיין אופיו של היום − קדוש. 'חול המועד' מהווה דוגמא, לכל המקומות בהם קיים שילוב של קדושה עם עשייה.


המפר בריתו של אברהם אבינו – אדם זה מכבד את מעשי השם, תוך הפרדה בינם לבין מעשי אדם. בעניין 'ברית המילה' אמר רבי עקיבא בגמרא, שהקב"ה ברא את האדם בצורה בלתי מושלמת בכדי שבמעשיו יתקן ויעלה את עצמו למצב מושלם. ברית המילה מסמלת אפוא את כוחו של האדם להשלים ולתקן, כביכול, את מעשי שמים. אדם המפר את הברית כאילו אומר שאינו מאמין שכוח כזה ניתן לאדם, אלא כל מעשי האדם אינם אלא חולין, נחותים וחסרי משמעות. לגישה זו ישנה השלכה שלילית על כל שאר מעשיו של אדם במשך כל חייו.


המלבין פני חברו ברבים – אדם המקפיד על חיי אדם, לא יהין לעבור על 'לא תרצח' כיוון שזהו מעשה בפועל של נטילת חיים. חז"ל השוו בין הלבנת פנים לבין רציחה, ואמרו שכמוהו כרצח ממש. העובדה שאדם זה מסוגל 'להלבין פנים', נובעת מכך שאינו מחשיב את נפש האדם ואת ההשלכות של פגיעה נפשית. אדם המבין את חשיבות ה'נפש' בתורה, יודע שהיא המפתח לכל התורה ולכל החיים בעולם הזה. אם הוא מלבין את פני חברו, הוא מראה בכך את זלזולו בחיי הנפש, ומורה שאינו מאמין בחלק המשולב באדם – בנפש.


מגלה פנים בתורה – ה'פנים' של התורה הוא השילוב העדין, הקיים בין האידיאות הנעלות לבין המעשים וחיי האדם. ה'מגלה פנים שלא כהלכה' הוא המפריד בין השניים ואינו מחפש את השילוב. אדם זה מתייחס לאידיאות התורה בנפרד, ולמעשי האדם בנפרד, ובכך הוא מגלה את ה'פנים' של התורה, שלא כהלכה. מהר"ל ב'דרך חיים' כתב, שהכוונה היא למי שמתייחס שלא כהלכה למצוות גשמיות הנעשות באמצעות גופו, בשל רצונו להידבק ברוח ולהתרחק מן החומר. כך הוא מגלה את ה'פנים' של התורה, ומזלזל בחיצוניות שלה.


על כל אלו אומר התנא, שבשל התנכרותם לרעיון השילוב בין רוח לחומר בתורה, והתנכרותם לחומר, אף בחלק הרוח יחסר להם, ואף אל 'העולם הבא' לא יזכו להגיע.