רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

רבי נחוניה מתבסס על ההנחה ש'אדם לעמל יולד', ומעצם מציאותו חייב הוא להימצא בכל רגע תחת עול כל שהוא. בבחירתו הוא יכול רק להחליט תחת איזה עול ייכנס. הרעיון שמאחורי הנחה זו הוא, כך נראה, בשל היות האדם מורכב מעולמות שונים, חומר ורוח נפש ובשר, ויצור מורכב אינו יכול להשיג דברים בקלות, כיוון שמה שמתאים לחלק זה אינו מתאים לחלק זה, ונדרש עמל רב בכדי למצוא את השילוב המתאים ביותר. בשלושה מישורים יוכל האדם למצוא את השילוב המתאים לו:


עול מלכות – השילוב הפשוט ביותר נמצא אצל אדם המקבל דברים בהכנעה: 'עול מלכות'. הוא מוכן לציית לסמכויות, מבלי להבין, ורוב ימיו יהיה עסוק במילוי חובותיו כלפי רשויות, חברה, משפחה, ובתחומים מגוונים. זהו שילוב ברמה המעשית, המבוסס על אילוצים ועל ההכנעה האנושית. יש בכך מרגוע, ולא בשל מילוי המשימות כשלעצמן, אלא שהעיסוק המוכתב לו בידי אחרים מרגיע את החיפוש הפנימי הטמון באדם, הטורד את מנוחתו.


עול דרך ארץ – מישור נעלה יותר של שילוב מצוי אצל אדם אשר אינו מקבל דברים בהכנעה, אך גם אינו מוטרד מן השאלה כיצד לפשר ולשלב בין הדברים. זהו אדם המתעסק עם אנשים וצורכיהם, ממלא עצמו במטלות חברתיות ומקדיש לזה את עיקר חייו. הוא משלב באופן רצוני בין החלקים מהם הוא מורכב, אך מדובר עדיין בשילוב ברמה הפשוטה של הנפש.


עול תורה – זוהי הרמה הגבוהה ביותר של שילוב, הנמצאת אצל אדם אשר מקדיש את חייו לפענוח חידת העולם ברמת ההבנה. אדם זה יעמיק לחקור, בכל הרבדים, ועל ידי התורה גם ימצא את החיבור בין כולם. זהו השילוב הממלא את הנפש, ומכשיר אותה להתעסק בכל הדברים האחרים בצורה הראויה ביותר! הוא נטל על עצמו עול נעלה, ובדרך זו קיבל 'פטור' מ'עולים' אחרים: "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". הקב"ה ברא את העולם כך שחכמת התורה יכולה להקנות לאדם 'חיי דרך ארץ' טובים יותר עם אנשים. על ידי הבנה והבחנה נכונה של הנעשה סביבו, אנשים ומעשים, הוא מגיע בזמן מועט למטרה שאחרים עמלים עליה זמן רב. ולא זו בלבד, אלא שבכך הוא מגיע להבנה טובה יותר של יחסיו עם ה'מלכות', כי בחכמתו הוא מבין את הכללים ולא את הפרטים, ויודע בדיוק כיצד למלא את המשימות במדה הראויה. בכך הוא שומר על גבולות וכללים גם ללא הכנעה כפייתית.


ובכן, ניתן להגיע על ידי התורה ליחסים תקינים במישור ה'דרך ארץ' ו'מלכות'. אולם הישג זה אפשרי רק לאחר שמבינים נכונה את הרעיון העומד מאחורי העול והעמל האופייני לכל אחד מן התחומים. 'עמל' – אינו מסתכם רק בעשייה בפועל, כי אם בהשתעבדות הנפשית למטרה או לסמכות. לא ניתן להגיע לחיי חברה נכונים ועמוקים מתוך עשייה בלבד, מתוך כפיפות לסמכויות ולמטרות שהכתיבו אחרים, כמו המלכות או 'קובעי הטעם' של דרך ארץ. כפיפות כזו אינה אלא השתעבדות, ואינה מובילה את האדם לשום מקום. אולם כיון שבכל זאת 'אדם לעמל יולד', והעולם כולו מושתת על עמל מסוגים שונים, האדם הנבון יודע להגיע אל השילוב בין כולם, על ידי קבלת עול אחד: עול של תורה! דרך התורה יגיע לשורש הדברים, וממילא יוכל להשכין שלום בין המחוייבויות השונות שלו, לזרום איתם בטבעיות ולא מתוך כפיפות.