יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות.

לאחר שלמדנו את צורת קבלת החכמה והכלים הנדרשים למי שרוצה לקנות חכמה, עוברת המשנה ללמדנו את צורת לימוד החכמה.
לכאורה יש לתמוה: מה בא התנא ללמדנו? הרי ברור שאדם אינו יכול להמציא את התורה והחכמה מעצמו. הרמב"ם כתב שהעניין של 'עשה לך רב' בא ללמד שעל האדם ללמוד גם ממי שלא ממש ראוי להיות רב, ועל כך מורה לשון 'עשייה' על הרב. לפי זה משנתנו אינה עוסקת בשלב הבראשיתי שבתחילת הלימוד, והיסודות שעליהם כבר דברו הזוג שלפניהם שבהם צריך רב הדומה למלאך. הזוג הזה בא לדבר על הלימוד הפרטי של האדם, שבו מוטל עליו כבר לחפש בעצמו תובנות וחכמה שאינה סלולה, ואת הדרך לזה חילקו שני התנאים לשלושה חלקים, כל אחד על פי דרכו.

קודם לפירוט החלקים, יש להבין שהמושג "חכמת התורה", אינו ספר המורה הלכות ודרכי עיון והשקפה כתכלית בפני עצמה, אלא זוהי חכמה שבאה להעשיר את עולמו הפנימי של האדם, דרך העיון והעמקה בכל התנהלות האדם בעולם.
התורה מנתחת מעשים לפרטי פרטים, מציגה את כל האפשרויות הקיימות לאירועים ואת ההלכות המתאימות להם, מחלקת בין מקרים בגלל דקויות שונות ביניהם. לכאורה, נראית ההתעמקות הזו תיאורטית ולמדנית בלבד. אך באמת, באה התורה לסמל בכל הפרטים והחילוקים - את כל האפשרויות והאופציות לרצונות, להבנות ולרגשות האדם. לכן, אדם שלומד את התורה בדרך הנכונה, כתורת חיים – לומד כך את הדרך שהתוותה התורה לחיות נכון, כי היא לקחה בחשבון את כל סוגי האנשים, את כל סוגי האופי וההחלטות שיכול בן אנוש לקבל.
לכן, תלמיד שמתחיל את השלב של לימוד עצמי ורוצה ללמוד את התורה באמת, עליו להעמיק בחיים עצמם, באנשים, בתובנות שהוא יכול ללמוד מהם, ומהמסר המיוחד שנושא כל אדם בעולם. זאת משום שאם ילמד אדם את התורה במנותק מהחיים, הוא ישאר בחוסר הבנה לגבי הקשר שלה לחיים, ולא תעלה בידו כי אם חכמה עיונית בלבד. כדי להבין לעומק את התורה, ואת אינספור השבילים שהיא מציירת בהבנת האדם ומעשיו, יש להבין את החיים, וללמוד מכל חלק בהם.

עשה לך רב− כנגד קניית החכמה גם ממי שיש בו חלקים לא טובים או שאינם בשלים. החידוש כאן הוא שגם מאנשים מסוג זה יש הרבה מה ללמוד, ואי אפשר ללמוד את החכמה לעומקה ללא לימוד מאנשים שעדיין לא הגיעו לשלב המושלם והשלם. המשנה דורשת מן האדם לקחת גם אנשים רגילים ולהופכם לו ל'רב', מהם ילמד חלקים ופרטים קטנים הזקוקים לבנייה העמוקה של החכמה: על ניסיונות שכשלו, על מחשבות ראשוניות וכדומה.

וקנה לך חבר−כהמשך ובהקבלה ל'עשה לך רב' שאינו ממש ראוי, כך אף בחבר. לעיתים יש על האדם להתחבר עם חברים שאינם בדרגתו, בשביל פרטים והבנות מסוימות שלא ימצא בחבר אחר. נדיר הוא שאדם ימצא את חבר נפשו באדם אחד שממנו יוכל ללמוד הכל. בדרך כלל עליו ללמוד מאנשים רבים ולהתייעץ עם רבים, אשר יחדיו יכילו את כל אשר נדרש לו. על חברים כאלו, שחלקים בהם שונים ממנו, מתאים הביטוי של 'קנייה', כי עליו גם להעניק תמורה לחבר שכזה. על האדם לרכך את החלקים בהם אינו משתווה עם חברו, בכדי ששניהם יסתייעו זה מזה, ויוכלו, בצורה חברית, להיפתח זה לזה בדברים הנחוצים להשתלמותם הנפשית.

והוי דן את כל האדם לכף זכות− כיוון שמדבר כאן באנשים שאינם מושלמים, אך מאידך יש הרבה מה ללמוד מהם, מוסיף התנא ואומר, שהגישה הבסיסית צריכה להיות שגם אם חלק ממעשיהם אינם ראויים−עלינו לדונם ל'כף זכות'. כלומר, בשונה מהגישה המעשית ששופטת את אדם לפי מעשיו, ופוסלת אותו לפיהם, הגישה הנכונה כלפי כל אדם היא, שכל אדם מקורו במקום טוב, אלא שנסחף למחוזות בלתי רצויים ולא הצליח לממש את עצמו, וגם מעשיו הרעים נובעים במקורם הראשוני ממניע טוב שלא הצליח להתבטא כראוי, מכך שנובע, שאדם שאין לו את הגישה האופטימית כלפי אנשים, המאמינה בשורשם הטוב, לא יכול להיות פתוח לרווחה לאמת, ולדעות שונות שיעשירו אותו, כי לעולם לא יוכל לקבל מאנשים שאינם מושלמים במעשיהם.