רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים". יכול אפילו תקפה עליו משנתו: תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך" הא אינו מתחייב בנפשו, עד שיישב ויסירם מליבו.

מדברי התנא משמע שישנן שתי אפשרויות להשכחת הנלמד: 'הסרה בידיים', או ש'תקפה עליו משנתו'. שתי דוגמאות אלו הן לכאורה קיצוניות. מדוע לא נקט בתכונה האנושית הרווחת של שכחה, הנגרמת כאשר אדם אינו חוזר על לימודו, או כאשר הנושא רחוק מלבו ואין לו חפץ בו? עוד יש להבין את המקור שהביא התנא מן הפסוקים של מעמד הר סיני: "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים". לכאורה קשה להביא ראיה דווקא משם, משום שהרי שם היו בני ישראל במצב עילאי, ששמעו את קול ה', כמאמר הפסוק: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". כיצד ניתן אפוא להשוות בין חומרת השכחה הנאמר במעמד זה, לבין שכחת הנלמד באופן עצמאי בין חברים?


התמיהה השנייה תוביל אותנו לכוונתו של התנא, המכוון בדבריו לשכחת דברים שאדם רכש והיו לחלק ממנו. הוא אינו מדבר על שכחת סעיפים ופרטים, כי אם על שכחת היסודות, הדברים שעל ידי עמל האדם נהפכו מ'תורת השם' ל'תורתו' – לחלק ממנו. תהליך זה מתרחש כאשר מאורעות מסוימים מביאים את האדם לראייה ברורה, עד שמרגיש בחוש את הדבר הנלמד, כמו במעמד הר סיני. דברים כאלה, אומר התנא, אין טבעו של אדם לשכוח כי אם באחד משני מצבים: הראשונה היא כאשר יישב ויסירם בכוונה מלבו, למשל, כאשר הוא מגיע למסקנה שאף שהדברים אמיתיים ונכונים, הם מזיקים לו, ואין לו תועלת מהם בעולם הזה. על הסרה כזו נאמר: 'מתחייב בנפשו', כיוון שבמקום להשתמש בקושי ובהתמודדות לבניה נוספת, הוא ממית והורס את נפשו. האפשרות השנייה היא כאשר אדם מגיע בהמשך חייו לתובנות חדשות, המערערות את היסודות הישנים, בבחינת 'תקפה עליו משנתו'. על שכחה כזו אומר התנא שאינה פסולה עקרונית, אלא חלק מתהליך נכון שעובר על האדם. בדברים אלה יש לטפל בזהירות, ומן הראוי להתייצב ולחזור לראשונות, אולם אין תביעה של 'חיוב בנפשו' למי שלא עלתה בידו.


לפי זה מובן מדוע מדייק התנא ואומר: יכול אפילו תקפה עליו משנתו – 'שכחה' בדרך של הסרה מהלב, היא נסבלת אילו היא נובעת מאירוע חדש, ה'תוקף' ומבטל את מה שנלמד. אך כאשר אין כל סיבה ממשית, מה שנלמד עד כה − בעינו עומד. אין לאדם היתר להסיר מלבו דברים שבעבר התחבר אליהם רק בגלל שכעת הם מקשים עליו, נראים לו בלתי נוחים או בלתי יעילים על פי אמות מדה עכשוויות.